שינויים

אידאולוגיה של פשטות מרצון מתנגשת עם האידאולוגיה הקפיטליסטית והנאו-ליברלית. אידאולוגיה הקפיטליסטית תומכת ב[[צמיחה כלכלית]], כמה שיותר מוצרים לנפש, כחלק מ[[חזון הקידמה]] או הפיתוח שהם חלק מרעיון של [[אבולוציה חברתית ותרבותית]] שהולכת כביכול מן הפשוט אל המורכב. כלומר קודם חד תאיים, אחר כך רב תאיים אחר כך יונקים אז אדם שעובר דרך תקופת האבן, חקלאות פרימיטיבית, תעשייה, הייטק וכך הלאה באותו הכיוון.  

אידאולוגיה של פשטות מרצון מתנגשת עם האידאולוגיה הקפיטליסטית והנאו-ליברלית. אידאולוגיה הקפיטליסטית תומכת ב[[צמיחה כלכלית]], כמה שיותר מוצרים לנפש, כחלק מ[[חזון הקידמה]] או הפיתוח שהם חלק מרעיון של [[אבולוציה חברתית ותרבותית]] שהולכת כביכול מן הפשוט אל המורכב. כלומר קודם חד תאיים, אחר כך רב תאיים אחר כך יונקים אז אדם שעובר דרך תקופת האבן, חקלאות פרימיטיבית, תעשייה, הייטק וכך הלאה באותו הכיוון.  

חלק מגדירים את זה כתהליך טבעי לא תלוי באדם, כלומר, טוב או רע לא משנה זה חייב לקרות לא משנה לאן זה מוביל. את הגישה הזאת אפשר להגדיר כפטליסטית במידת מה. הגישה השנייה אומרת שהפיתוח הוא הטבה כלומר תהליך אטי המוביל מהרע יותר לטוב יותר. זו גישה הגיונית יותר מהקודמת למרות שלא כולם מסכימים שכל מה שמכונה פיתוח הוא באמת מוביל לעלייה ברמת החיים. לעומת זאת פשטות מרצון היא גישה הנובעת מהאידאולוגיה של ארגונים ירוקים, במיוחד אלה שמגדירים עצמם כ"ירוק כהה", אשר מתארים את ההיסטוריה אחרת: האדם לאחר שנוצר כיצור תבוני לא תמיד השתמש בתבונתו למטרות טובות. אומנם הוא עשה דברים טובים, המציא לדוגמה את הכתב, עשה כמה כלים שעזרו לו לחיות טוב יותר וכדומה. אבל מצד שני, כבר בהתחלה הוא פגע בהרבה בעלי חיים וצמחים ובני אדם אחרים ללא צורך מתוך חמדנות לקח יותר ממה שהיה צריך בני אדם ניצלו בני אדם אחרים כדי להפיק יותר ממה שהם צריכים בלי להשקיע כל עבודה פיזית או נפשית, אפילו ברמה החיונית לתפקודו הנורמלי, אחר כך לאותה מטרה בנו הרבה יותר מכונות ממה שהיה צריך, בנו המון מכונות למען יצרת אשליות וירטואליות הכניסו למערכת הזו עוד ועוד אנשים עד שבמאה ה-21 רוב אנשים החלו לחיות בצורה המזיקה להם ולסביבה. בהתגברות המגמות השלילות שחקו תפקיד גדול גם תכונותיהן של המלחמות והנשק (ראה מידע נוסף על כך בדף [[נשק]]). זאת אומרת שלכאורה מבחינה אידאולוגית גישה זו מנוגדת לאידאולוגיה הנאו-ליברלית או הקפיטליסטית.  

חלק מגדירים את זה כתהליך טבעי לא תלוי באדם, כלומר, טוב או רע לא משנה זה חייב לקרות לא משנה לאן זה מוביל. את הגישה הזאת אפשר להגדיר כפטליסטית במידת מה. הגישה השנייה אומרת שהפיתוח הוא הטבה כלומר תהליך אטי המוביל מהרע יותר לטוב יותר. זו גישה הגיונית יותר מהקודמת למרות שלא כולם מסכימים שכל מה שמכונה פיתוח הוא באמת מוביל לעלייה ברמת החיים. לעומת זאת פשטות מרצון היא גישה הנובעת מהאידאולוגיה של ארגונים ירוקים, במיוחד אלה שמגדירים עצמם כ"ירוק כהה", אשר מתארים את ההיסטוריה אחרת: האדם לאחר שנוצר כיצור תבוני לא תמיד השתמש בתבונתו למטרות טובות. אומנם הוא עשה דברים טובים, המציא לדוגמה את הכתב, עשה כמה כלים שעזרו לו לחיות טוב יותר וכדומה. אבל מצד שני, כבר בהתחלה הוא פגע בהרבה בעלי חיים וצמחים ובני אדם אחרים ללא צורך מתוך חמדנות לקח יותר ממה שהיה צריך בני אדם ניצלו בני אדם אחרים כדי להפיק יותר ממה שהם צריכים בלי להשקיע כל עבודה פיזית או נפשית, אפילו ברמה החיונית לתפקודו הנורמלי, אחר כך לאותה מטרה בנו הרבה יותר מכונות ממה שהיה צריך, בנו המון מכונות למען יצרת אשליות וירטואליות הכניסו למערכת הזו עוד ועוד אנשים עד שבמאה ה-21 רוב אנשים החלו לחיות בצורה המזיקה להם ולסביבה. בהתגברות המגמות השלילות שחקו תפקיד גדול גם תכונותיהן של המלחמות והנשק (ראו מידע נוסף על כך בדף [[נשק]]). זאת אומרת שלכאורה מבחינה אידאולוגית גישה זו מנוגדת לאידאולוגיה הנאו-ליברלית או הקפיטליסטית.  

לעומת זאת, מבחינה מעשית כל אלה שיש להם הרבה רווחים מיישמים אותה וכמעט כל הממשלות מיישמים אותה באיזו שהיא מידה. זאת כי היום גם פרטים בודדים באוכלוסיה וגם מדינות מסוגלים לייצר הרבה יותר ממה שהם מסוגלים להכיל. ובאמת מיליארדר מסוגל לקנות מספיק מזון כדי לאכול המון טונות ביום. לעומת זאת מבחינה בריאותית הוא מסוגל לאכול רק כמה קילוגרמים ביום והדבר כמובן פוגע ברווחים של חברות המזון. אותו הדבר לגבי שתייה. מיליארדר מסוגל לקנות לעצמו 500 חליפות ביום אבל כדי לנצל אותם וליהנות מהם הוא צריך ללבוש ביום רק מספר קטן יותר. הוא יכול לשים בבית 1,000 טלוויזיות אבל נאלץ לשים מספר קטן יותר. אנשים עשירים מעדיפים לחיות במקומות בהם יש פחות אספלט מכוניות וגורדי שחקים בערים פרבריות בבתים חד קומתיים עם חצרות ולבלות זמן רב במקומות כמו איי הוואי, לכן הם לא יכולים לכסות את כל המקומות האלה באספלט ובטון מה ששוב פוגע ביצרניות של החברות שמייצרות את החומרים האלה. זו גם הסיבה שאנשים בדרך כלל לא משאירים יותר מכמות מסוימת של כסף לצריכה פרטית ומשקיעים את היתר בחברות או ארגונים כלשהם. כדי לשמור על לפחות איזה שהא כושר גופני רופאים, ממשלות וארגונים מעודדות אנשים ללכת ברגל למרות שהיו יכולים לעבור את המרחק הזה במכונית. כמעט כל הממשלות בעולם נאלצו לחוקק חוקים נגד ה[[פלסטיק]] החד פעמי שהכמויות שלו הגיעו לממדים אבסורדיים לחלוטין, ובעצם אף אחד היום לא יכול להרשות לעצמו לשתות מים החופשיים מכימיקלים (הם ישנם גם בכל המים בבקבוקים כי כאשר מעבירים אותם דרך מתקנים שונים גם זה משאיר עקבות ולכל המקורות הטבעיים הפלסטיק כבר הגיע). אותו הדבר לגבי הגבלת השימוש במחשבים וטאבלטים בבתי הספר, איסור על חומרי הדברה שונים, התייעלות אנרגטית המקטינה את כמות החשמל המיוצר. אפילו כאשר ממליצים לסגור את הדלת כדי שהחום מהמזגן לא יברח או כותבים על האריזה של הלחם שעדיף לאכול מוצרים מסוימים רק פעם בשבוע או בחודש זה מקטין את הצריכה.  

לעומת זאת, מבחינה מעשית כל אלה שיש להם הרבה רווחים מיישמים אותה וכמעט כל הממשלות מיישמים אותה באיזו שהיא מידה. זאת כי היום גם פרטים בודדים באוכלוסיה וגם מדינות מסוגלים לייצר הרבה יותר ממה שהם מסוגלים להכיל. ובאמת מיליארדר מסוגל לקנות מספיק מזון כדי לאכול המון טונות ביום. לעומת זאת מבחינה בריאותית הוא מסוגל לאכול רק כמה קילוגרמים ביום והדבר כמובן פוגע ברווחים של חברות המזון. אותו הדבר לגבי שתייה. מיליארדר מסוגל לקנות לעצמו 500 חליפות ביום אבל כדי לנצל אותם וליהנות מהם הוא צריך ללבוש ביום רק מספר קטן יותר. הוא יכול לשים בבית 1,000 טלוויזיות אבל נאלץ לשים מספר קטן יותר. אנשים עשירים מעדיפים לחיות במקומות בהם יש פחות אספלט מכוניות וגורדי שחקים בערים פרבריות בבתים חד קומתיים עם חצרות ולבלות זמן רב במקומות כמו איי הוואי, לכן הם לא יכולים לכסות את כל המקומות האלה באספלט ובטון מה ששוב פוגע ביצרניות של החברות שמייצרות את החומרים האלה. זו גם הסיבה שאנשים בדרך כלל לא משאירים יותר מכמות מסוימת של כסף לצריכה פרטית ומשקיעים את היתר בחברות או ארגונים כלשהם. כדי לשמור על לפחות איזה שהא כושר גופני רופאים, ממשלות וארגונים מעודדות אנשים ללכת ברגל למרות שהיו יכולים לעבור את המרחק הזה במכונית. כמעט כל הממשלות בעולם נאלצו לחוקק חוקים נגד ה[[פלסטיק]] החד פעמי שהכמויות שלו הגיעו לממדים אבסורדיים לחלוטין, ובעצם אף אחד היום לא יכול להרשות לעצמו לשתות מים החופשיים מכימיקלים (הם ישנם גם בכל המים בבקבוקים כי כאשר מעבירים אותם דרך מתקנים שונים גם זה משאיר עקבות ולכל המקורות הטבעיים הפלסטיק כבר הגיע). אותו הדבר לגבי הגבלת השימוש במחשבים וטאבלטים בבתי הספר, איסור על חומרי הדברה שונים, התייעלות אנרגטית המקטינה את כמות החשמל המיוצר. אפילו כאשר ממליצים לסגור את הדלת כדי שהחום מהמזגן לא יברח או כותבים על האריזה של הלחם שעדיף לאכול מוצרים מסוימים רק פעם בשבוע או בחודש זה מקטין את הצריכה.