שינויים

==פרק שני - הון ותהליך הצבר ההון==

==פרק שני - הון ותהליך הצבר ההון==

בתחילת פרק זה (תת פרקים א-ג), המחברים מעבירים ביקורת על ההון בתאוריה הנאו-קלאסית תוך אזכורה של [[מחלוקת קיימברידג' על ההון]]. בתת פרק ד' המחברים מסבירים את תאוריית הצבר ההון של מארקס המבוססת על תאוריית הערך של העבודה של [[דייוויד ריקארדו]], ובתת פרק ה' הם תוקפים אותה. בפרק ו' הם תוקפים את הרעיון לפיו הון מבבסס על דבר מה חומרי כלשהו - מכונות (לפי [[התאוריה הנאו-קלאסית]]) או עבודה קפואה (לפי התאוריה [[דייוויד ריקארדו|הריקרדיאנית]]). בתתי פרקים ז-י"ח מנסים המחברים לתאר הסבר משלהם לגבי [[הצבר הון]] - [[התאוריה המוסדית]] של פריון חברתי וכוח פוליטי. (עמ' 68-125). בתת פרק ט"ז המחברים מתארים שני משטרי הצבר - הרחבת הצבר מול העמקת הצבר. (עמ' 120).

בתחילת פרק זה (תת פרקים א-ג), המחברים מעבירים ביקורת על ההון בתאוריה הנאו-קלאסית תוך אזכורה של [[מחלוקת קיימברידג' על ההון]]. בתת פרק ד' המחברים מסבירים את תאוריית הצבר ההון של מארקס המבוססת על תאוריית הערך של העבודה של [[דייוויד ריקארדו]], ובתת פרק ה' הם תוקפים אותה. בפרק ו' הם תוקפים את הרעיון לפיו הון מבבסס על דבר מה חומרי כלשהו - מכונות (לפי [[התאוריה הנאו-קלאסית]]) או עבודה קפואה (לפי התאוריה [[דייוויד ריקארדו|הריקרדיאנית]]). בתתי פרקים ז-י"ח מנסים המחברים לתאר הסבר משלהם לגבי [[הצבר הון]] - [[התאוריה המוסדית]] של פריון חברתי וכוח פוליטי. (עמ' 68-125). בתת פרק ט"ז המחברים מתארים שני משטרי הצבר - הרחבת הצבר מול העמקת הצבר. (עמ' 120).

===התאוריה המקובלת אודות ההון===

===התאוריה המקובלת אודות ההון===

תאוריית ההון של ביכלר וניצן מבוססת על ה[[כלכלה מוסדית|כלכלה המוסדית]] ובעיקר על הגותו של [[תורסטיין ובלן]]. לפיהם ההון הוא מוסד של שליטה חברתית הנשען על הרווח. ובלן מחלק את המציאות הכלכלית לשתי ספירות: תעשייה ועסקים. התעשייה היא תהליכי הייצור השונים. היא סך כל הפעילות של תהליכי הייצור הנובעים מהידע האנושי. תעשייה קיימת בכל חברה: קפיטליסטית, קומוניסטית, קהילתית, פיאודלית וכו'. התעשייה היא יצורם המשתפר והולך של סחורות ושירותים. התעשייה היא תהליך כולל וקבוצתי. התהליך התעשייתי תלוי בקשרי הגומלין שבין יחידות הייצור השונות (לא משנה באיזו בעלות הן). התעשייה היא כלל היכולת הטכנולוגית של אותה תקופה המאפשרת את ייצורם של המוצרים והשירותים שהיא יכולה לספק, אשר בלעדיה יהיה תהליך הייצור אוסף של חפצים דוממים. [הערה - לכן התעשייה היא ([[:קטגוריה:מערכות|מערכת]] ומחייבת התייחסות מערכתית.] העסקים מהווים ספירה נפרדת, ספירה של פעילות '''חברתית''' אשר מטרתה הוספת עושר נצבר וזאת באמצעות הרווח, כלומר התשואה על ההשקעה במונחים כספיים. לפי ובלן שתי הספירות מדברות ספות שונות, ומתנהגות על פי הגיונות שונים, האחת של ייצור ויעילות והאחת של רווח ותשואה, ולכן אינן יכולות להיפגש. כל ניסיון להפגיש בין השתיים ייצור תיאור לא אמיתי של המציאות. הנאו-קלאסיים כופים את אורח המחשבה העיסקי על התעשייה, זאת מכיוון שהם מנחים א-פריורי כי תהליך ייצור יתקיים רק אם הוא מרוויח, ויעילותו מטרתה הגדלת הרווח, זאת הכוונה הרווחת באימרה על דבר מסויים אם הוא 'כלכלי' או לא. בנוסף הם משליכים את רעיון היעילות לספירה העסקית, לפיהם ניהול התעשייה (מה לייצר? כמה לייצר? בעבור מי לייצר?) על ידי כוחות השוק מבטיח יעילות [הערה - אף הכלכלנים הנאו-קלאסיים מסתייגים ותומכים בטענה זו בעת ובעונה אחת. בספרו (הקלאסי) של [[פול סמואלסון]], תורת הכלכלה, מוחבאת האמירה שהשוק מנהל את התעשייה לפי מה שהצרכנים רוצים, ולכן כוס חלב תגיע לכלבו של העשיר ולא אל העני הזקוק לה יותר]. המרקסיזם עושה את אותה הטעות כאשר הוא מתאר את ההון (השייך לעסקים) ביחידות של תעשייה (עבודה וסחורות מוגמרות).

תאוריית ההון של ביכלר וניצן מבוססת על ה[[כלכלה מוסדית|כלכלה המוסדית]] ובעיקר על הגותו של [[תורסטיין ובלן]]. לפיהם ההון הוא מוסד של שליטה חברתית הנשען על הרווח. ובלן מחלק את המציאות הכלכלית לשתי ספירות: תעשייה ועסקים. התעשייה היא תהליכי הייצור השונים. היא סך כל הפעילות של תהליכי הייצור הנובעים מהידע האנושי. תעשייה קיימת בכל חברה: קפיטליסטית, קומוניסטית, קהילתית, פיאודלית וכו'. התעשייה היא יצורם המשתפר והולך של סחורות ושירותים. התעשייה היא תהליך כולל וקבוצתי. התהליך התעשייתי תלוי בקשרי הגומלין שבין יחידות הייצור השונות (לא משנה באיזו בעלות הן). התעשייה היא כלל היכולת הטכנולוגית של אותה תקופה המאפשרת את ייצורם של המוצרים והשירותים שהיא יכולה לספק, אשר בלעדיה יהיה תהליך הייצור אוסף של חפצים דוממים. [הערה - לכן התעשייה היא ([[:קטגוריה:מערכות|מערכת]] ומחייבת התייחסות מערכתית.] העסקים מהווים ספירה נפרדת, ספירה של פעילות '''חברתית''' אשר מטרתה הוספת עושר נצבר וזאת באמצעות הרווח, כלומר התשואה על ההשקעה במונחים כספיים. לפי ובלן שתי הספירות מדברות ספות שונות, ומתנהגות על פי הגיונות שונים, האחת של ייצור ויעילות והאחת של רווח ותשואה, ולכן אינן יכולות להיפגש. כל ניסיון להפגיש בין השתיים ייצור תיאור לא אמיתי של המציאות. הנאו-קלאסיים כופים את אורח המחשבה העיסקי על התעשייה, זאת מכיוון שהם מנחים א-פריורי כי תהליך ייצור יתקיים רק אם הוא מרוויח, ויעילותו מטרתה הגדלת הרווח, זאת הכוונה הרווחת באימרה על דבר מסויים אם הוא 'כלכלי' או לא. בנוסף הם משליכים את רעיון היעילות לספירה העסקית, לפיהם ניהול התעשייה (מה לייצר? כמה לייצר? בעבור מי לייצר?) על ידי כוחות השוק מבטיח יעילות [הערה - אף הכלכלנים הנאו-קלאסיים מסתייגים ותומכים בטענה זו בעת ובעונה אחת. בספרו (הקלאסי) של [[פול סמואלסון]], תורת הכלכלה, מוחבאת האמירה שהשוק מנהל את התעשייה לפי מה שהצרכנים רוצים, ולכן כוס חלב תגיע לכלבו של העשיר ולא אל העני הזקוק לה יותר]. המרקסיזם עושה את אותה הטעות כאשר הוא מתאר את ההון (השייך לעסקים) ביחידות של תעשייה (עבודה וסחורות מוגמרות).

לפי [[תורסטיין ובלן|ובלן]] השליטה בתעשייה בכל החברות מתבצעת באמצעות ה[[בלימה מוסדית|בלימה המוסדית]]. זוהי היכולת של המעמד השליט לגרום לתעשייה לפעול מתחת ליכולת המלאה שלה באמצעות 'חבלה' חברתית (סבוטז'). בכל החברות מנוהל הייצור על ידי המעמד השליטו לתועלתו ולא בהכרח באופן היעיל ביותר (יעיל כאן מבחינת יעילות תעשייתית, כלומר ייצור איכותי של מוצרים ולא יעיל 'כלכלי-עסקי' של רווח). הפרעונים ניהלו את הייצור כדי לבנות את הפירמידות שלהם, הפיאודלים כדי לקיים את אחוזותיהם וה[[קפיטליסט|קפיטליסטים]] כדי להעצים את המקדשים הפיננסים שלהם, בדמות הבורסות ותיקי ההשקעות. [הערה - תיאור היסטורי כזה נובע מ[[התאוריה של מעמד הפנאי]]. המעמד השליט בכל תקופה מאפשר לתעשייה לפעול במתכונת מצומצמת, כאשר הוא מקבל פיצוי על השימוש בתעשייה לצרכים אחרים. כך מתהפך סדר הדברים, ניכוס הערך העודף, הרווח, אינו התוצא של תהליך הייצור כי אם הסיבה שלו. בעל ההון טובע בעלות על נכסים ועל זרם הרווחים שהם מספקים, בעלות זו היא הזכות למנוע את השימוש שהם ללא העברת רווחים לבעל ההון. לכן ישנם מוצרים פיזיים שהבעלות עליהם מאפשר רווח, אלו הם מוצרי ההון. כמות/ערך ההון שלהם נקבע לא לפי הפריון שלהם אלא לפי המארג החברתי שבו נתונה הבעלות עליהם. ערך ההון של תנור הפיצה נובע מהיכולת לגבות מחיק מסויים עבור הפיצה ומהיכולת לא לייצר פיצות אם דרישות בעל התנור לא יסופקו. כך נפתרת הסתירה בין הערך של מוצרי ההון לשיערוך הרווחים הצפויים מהם. אם ההון הוא היכולת '''לשלוט''' בתוצרי הייצור באמצעות החבלה, הרי שבעוד מוצר ההון אינם משתנים פיזית, היכולת לשלוט בהם עשויה להשתנות, וכך ערך ההון שלהם משתנה. כך גם ניתן להסביר כיצד מוצר מסויים מקבל ערך הון באופן פתאומי, היות שהשליטה בו מאפשרת ניכוס רווחים.

לפי [[תורסטיין ובלן|ובלן]] השליטה בתעשייה בכל החברות מתבצעת באמצעות ה[[בלימה מוסדית|בלימה המוסדית]]. זוהי היכולת של המעמד השליט לגרום לתעשייה לפעול מתחת ליכולת המלאה שלה באמצעות 'חבלה' חברתית (סבוטז'). בכל החברות מנוהל הייצור על ידי המעמד השליטו לתועלתו ולא בהכרח באופן היעיל ביותר (יעיל כאן מבחינת יעילות תעשייתית, כלומר ייצור איכותי של מוצרים ולא יעיל 'כלכלי-עסקי' של רווח). הפרעונים ניהלו את הייצור כדי לבנות את הפירמידות שלהם, הפיאודלים כדי לקיים את אחוזותיהם וה[[קפיטליסט|קפיטליסטים]] כדי להעצים את המקדשים הפיננסים שלהם, בדמות הבורסות ותיקי ההשקעות. [הערה - תיאור היסטורי כזה נובע מ[[התאוריה של מעמד הפנאי]]. המעמד השליט בכל תקופה מאפשר לתעשייה לפעול במתכונת מצומצמת, כאשר הוא מקבל פיצוי על השימוש בתעשייה לצרכים אחרים. כך מתהפך סדר הדברים, ניכוס הערך העודף, הרווח, אינו התוצא של תהליך הייצור כי אם הסיבה שלו. בעל ההון טובע בעלות על נכסים ועל זרם הרווחים שהם מספקים, בעלות זו היא הזכות למנוע את השימוש שהם ללא העברת רווחים לבעל ההון. לכן ישנם מוצרים פיזיים שהבעלות עליהם מאפשר רווח, אלו הם מוצרי ההון. כמות/ערך ההון שלהם נקבע לא לפי הפריון שלהם אלא לפי המארג החברתי שבו נתונה הבעלות עליהם. ערך ההון של תנור הפיצה נובע מהיכולת לגבות מחיק מסויים עבור הפיצה ומהיכולת לא לייצר פיצות אם דרישות בעל התנור לא יסופקו. כך נפתרת הסתירה בין הערך של מוצרי ההון לשיערוך הרווחים הצפויים מהם. אם ההון הוא היכולת '''לשלוט''' בתוצרי הייצור באמצעות החבלה, הרי שבעוד מוצר ההון אינם משתנים פיזית, היכולת לשלוט בהם עשויה להשתנות, וכך ערך ההון שלהם משתנה. כך גם ניתן להסביר כיצד מוצר מסויים מקבל ערך הון באופן פתאומי, היות שהשליטה בו מאפשרת ניכוס רווחים.

===ההצבר הדיפרנציאלי===

===ההצבר הדיפרנציאלי===

ההגבלה של העסקים עת התעשייה מתקיימת בשני אופנים עיקריים: ההגבלה הישירה והדיפרנציאלית. ההגבלה הישירה היא בפשטות ייצור רק מעל סף הרווח. כלומר התעשייה מייצרת רק את מה שהפירמה יכולה למכור ברווח. זוהי הנחה מובלעת בכל התיאוריות המיקרו-כלכליות אולם החשיבה המוסדית חושפת אותה. עסקים שמצויים בשליטת התעשייה לא ייצרו כמות שימכרו במחיר הפסד או ללא רווח. עם התפתחות הקפיטליזם מופיעה השיטה השנייה לבלימת התעשייה: ההגבלה היחסית (דיפרנציאלית). יסודה של שיטה זו היא החתירה להכות את שיעור הרווח הנורמלי. בהגבלה הדיפרנציאלית משתמשים בעלי העסקים כדי להרוויח '''יותר מהאחרים'''. המטרה כאן היא השגת רווח במהירות גדולה יותר מהרווח ה'נורמלי' ומר יותר מקבוצת ההתייחסות של אותו בעל שליטה. ההגבלה היחסית מובילה להצבר היחסי (דיפרנציאלי) זה מנת חלקם של בעלי ההון הגדולים השולטים ב[[כלכלה גדולה|כלכלה הגדולה]] (קבוצת הפירמות המובילות את המשק בגודלן ובשיעורי הרווח שלהן). העסקים בעלי ההצבר היחסי פועלים על משוואת הרווח: רווח = מכירות * אחוז רווח למכירה משני אופנים: הגדלת המכירות או הגדלת הרווח למכירה. הגדלת המכירות משוייכת להרחבת הצבר והגדלת הרווח למכירה משוייכת להעמקת הצבר.

ההגבלה של העסקים עת התעשייה מתקיימת בשני אופנים עיקריים: ההגבלה הישירה והדיפרנציאלית. ההגבלה הישירה היא בפשטות ייצור רק מעל סף הרווח. כלומר התעשייה מייצרת רק את מה שהפירמה יכולה למכור ברווח. זוהי הנחה מובלעת בכל התיאוריות המיקרו-כלכליות אולם החשיבה המוסדית חושפת אותה. עסקים שמצויים בשליטת התעשייה לא ייצרו כמות שימכרו במחיר הפסד או ללא רווח. עם התפתחות הקפיטליזם מופיעה השיטה השנייה לבלימת התעשייה: ההגבלה היחסית (דיפרנציאלית). יסודה של שיטה זו היא החתירה להכות את שיעור הרווח הנורמלי. בהגבלה הדיפרנציאלית משתמשים בעלי העסקים כדי להרוויח '''יותר מהאחרים'''. המטרה כאן היא השגת רווח במהירות גדולה יותר מהרווח ה'נורמלי' ומר יותר מקבוצת ההתייחסות של אותו בעל שליטה. ההגבלה היחסית מובילה להצבר היחסי (דיפרנציאלי) זה מנת חלקם של בעלי ההון הגדולים השולטים ב[[כלכלה גדולה|כלכלה הגדולה]] (קבוצת הפירמות המובילות את המשק בגודלן ובשיעורי הרווח שלהן). העסקים בעלי ההצבר היחסי פועלים על משוואת הרווח: רווח = מכירות * אחוז רווח למכירה משני אופנים: הגדלת המכירות או הגדלת הרווח למכירה. הגדלת המכירות משוייכת להרחבת הצבר והגדלת הרווח למכירה משוייכת להעמקת הצבר.

====הרחבת הצבר====

====הרחבת הצבר====

=== הטיה צבאית. תאוריות אלטרנטיביות ===

=== הטיה צבאית. תאוריות אלטרנטיביות ===

בתת-פרק א' של הפרק השישי סוקרים המחברים תאוריות רדיקליות שונות הקושרות בין משברים בקפיטליזם אל הנטייה של מעצמות קפיטליסטיות להתפשטות צבאית וכלכלית.  

בתת-פרק א' של הפרק השישי סוקרים המחברים תאוריות רדיקליות שונות הקושרות בין משברים בקפיטליזם אל הנטייה של מעצמות קפיטליסטיות להתפשטות צבאית וכלכלית.  

על פי תאוריות אלו, נטייה זו מובילה את המעצמות ל"ניהול מדיניות חוץ תוקפנית; זו מסבכת אותן במרוצי חימוש מתישים, במעורבות בסכסוכים ברחבי העולם, ולעיתים אף במלחמות עולמיות." (עמ' 307)

על פי תאוריות אלו, נטייה זו מובילה את המעצמות ל"ניהול מדיניות חוץ תוקפנית; זו מסבכת אותן במרוצי חימוש מתישים, במעורבות בסכסוכים ברחבי העולם, ולעיתים אף במלחמות עולמיות." (עמ' 307)

ראשית, המחברים מאזכרים את רעיונותיהם של כותבים מתחילת המאה כמו הובסון, [[לנין]], והילפרדינג בדבר חסכון יתר כבסיס לאימפריאליזם, ועודף כושר ייצור כגורם להתפשטות צבאית. לאחר מכן מתייחסים המחברים לזרם 'ההון המונופולי' מהאסכולה ה[[נאו-מרקסיסטית]].  

ראשית, המחברים מאזכרים את רעיונותיהם של כותבים מתחילת המאה כמו הובסון, [[לנין]], והילפרדינג בדבר חסכון יתר כבסיס לאימפריאליזם, ועודף כושר ייצור כגורם להתפשטות צבאית. לאחר מכן מתייחסים המחברים לזרם 'ההון המונופולי' מהאסכולה ה[[נאו-מרקסיסטית]].  

כותבי זרם זה טענו כי לאחר [[מלחמת העולם השנייה]] פני הקפיטליזם השתנו, לנוכח מדיניות של תעסוקה כמעט מלאה באירופה המערבית, עליה בשכר הריאלי וברמת החיים ונסיגה מתמדת מהקולוניות שנכבשו במאה ה-19. הכותבים סוקרים עבודות של אסכולת 'ההון המונופולי' שמנסה להסביר את השפע והצמיחה חסרת המשברים כמעט שאיפיינו את משקי המערב בשנות החמישים והשישים.  

כותבי זרם זה טענו כי לאחר [[מלחמת העולם השנייה]] פני הקפיטליזם השתנו, לנוכח מדיניות של תעסוקה כמעט מלאה באירופה המערבית, עליה בשכר הריאלי וברמת החיים ונסיגה מתמדת מהקולוניות שנכבשו במאה ה-19. הכותבים סוקרים עבודות של אסכולת 'ההון המונופולי' שמנסה להסביר את השפע והצמיחה חסרת המשברים כמעט שאיפיינו את משקי המערב בשנות החמישים והשישים.  

התזה המרכזית של זרם זה שנוסחה על ידי [[פול סוייזי]] ו[[פול באראן]] היא שהקפיטליזם המונופוליסטי אינו סובל מבעיה של נפילת שעור הרווח (בניגוד לתחזיתו של מרקס לגבי הקפיטליזם התחרותי), אלא דווקא מבעיה של 'נטיית העודף לעלות'.

התזה המרכזית של זרם זה שנוסחה על ידי [[פול סוייזי]] ו[[פול באראן]] היא שהקפיטליזם המונופוליסטי אינו סובל מבעיה של נפילת שעור הרווח (בניגוד לתחזיתו של מרקס לגבי הקפיטליזם התחרותי), אלא דווקא מבעיה של 'נטיית העודף לעלות'.

לאחר יצירת רווח כספי גדל והולך למונופולים יש בעיה של "תת ביקוש", כלומר אפיקי ההשקעה החדשים שלהם חסומים על ידי "תת צריכה" מצדם של השכירים. על פי אסכולת ההון המונופולי, כדי למנוע משברי מיתון וכדי "להטמיע את העודף" ולמנוע גלישה לעבר מיתון ואבטלה בנוסח שנות השלושים, המדינה מייצרת הוצאות. הוצאות ממשלתיות אזרחיות מאיימות (על פי אסכולת ההון המונופולי ועל פי הכותבים) על ההגמוניה של ההון והעסקים, ולכן ההטמעה העיקרית של העודף תעשה על ידי הגדלת ההוצאות הצבאיות. הכינוי שניתן להסדר מוסדי זה על ידי [[דיויד גולד]] הוא 'הקואליציה הקיינסיאנית'.  

לאחר יצירת רווח כספי גדל והולך למונופולים יש בעיה של "תת ביקוש", כלומר אפיקי ההשקעה החדשים שלהם חסומים על ידי "תת צריכה" מצדם של השכירים. על פי אסכולת ההון המונופולי, כדי למנוע משברי מיתון וכדי "להטמיע את העודף" ולמנוע גלישה לעבר מיתון ואבטלה בנוסח שנות השלושים, המדינה מייצרת הוצאות. הוצאות ממשלתיות אזרחיות מאיימות (על פי אסכולת ההון המונופולי ועל פי הכותבים) על ההגמוניה של ההון והעסקים, ולכן ההטמעה העיקרית של העודף תעשה על ידי הגדלת ההוצאות הצבאיות. הכינוי שניתן להסדר מוסדי זה על ידי [[דיויד גולד]] הוא 'הקואליציה הקיינסיאנית'.  

הכותבים מזכירים את תחזיתו של [[שיגאטו צורו]] משנת 1961 לפיה ממשל ארצות הברית יתקשה שלא להיכנס למצב מלחמה בעתיד, כדי להצדיק את העליה המתמשכת של ההוצאה הביטחונית מסך התוצר הלאומי. לאחר מכן מוזכרת עבודתו של [[ג'יימס אקונור]] שהוצאות הביטחון הגבוהות אינן קשורות לבעיות הצמיחה והתעסוקה של כלל המשק האמריקאי, אלא לבעיות הרווחיות של 'הסקטור המונופולי' או 'הכלכלה הגדולה'.  

הכותבים מזכירים את תחזיתו של [[שיגאטו צורו]] משנת 1961 לפיה ממשל ארצות הברית יתקשה שלא להיכנס למצב מלחמה בעתיד, כדי להצדיק את העליה המתמשכת של ההוצאה הביטחונית מסך התוצר הלאומי. לאחר מכן מוזכרת עבודתו של [[ג'יימס אקונור]] שהוצאות הביטחון הגבוהות אינן קשורות לבעיות הצמיחה והתעסוקה של כלל המשק האמריקאי, אלא לבעיות הרווחיות של 'הסקטור המונופולי' או 'הכלכלה הגדולה'.  

לאחר מכן מוזכרת עבודתו של [[מיכאל קלצקי]] משנות ה-60. לפי קלצקי, הקשר הינו דו כיווני, כלומר לא רק שיש קואליציה של תאגידים חזקים המשפיעים על הממשל לכיוון של מדיניות חוץ תוקפנית והגדלת ההוצאות הצבאיות, אלא גם שמדיניות זו תגרום ל"הטיה צבאית", כלומר מרכז הכובד של המשק האמריקני יוטה מעסקים בעלי אוריינטציה אזרחית אל עבר עסקים צבאיים.

לאחר מכן מוזכרת עבודתו של [[מיכאל קלצקי]] משנות ה-60. לפי קלצקי, הקשר הינו דו כיווני, כלומר לא רק שיש קואליציה של תאגידים חזקים המשפיעים על הממשל לכיוון של מדיניות חוץ תוקפנית והגדלת ההוצאות הצבאיות, אלא גם שמדיניות זו תגרום ל"הטיה צבאית", כלומר מרכז הכובד של המשק האמריקני יוטה מעסקים בעלי אוריינטציה אזרחית אל עבר עסקים צבאיים.

=== הטיה צבאית בארצות הברית ===

=== הטיה צבאית בארצות הברית ===

בתת פרק ב' של הפרק השישי, מנסים המחברים להראות כי קלצקי צדק וכי קיימת [[הטיה צבאית]] בארצות הברית (לפחות בין שנות השישים לשנות התשעים של המאה העשרים). המחברים בוחרים 4 קריטריונים להכללת תאגיד בתוך קבוצת "הגרעין הביטחוני" של פירמות נשק בארצות הברית:

בתת פרק ב' של הפרק השישי, מנסים המחברים להראות כי קלצקי צדק וכי קיימת [[הטיה צבאית]] בארצות הברית (לפחות בין שנות השישים לשנות התשעים של המאה העשרים). המחברים בוחרים 4 קריטריונים להכללת תאגיד בתוך קבוצת "הגרעין הביטחוני" של פירמות נשק בארצות הברית:

# הופעת התאגיד ברשימת 100 הספקים הגדולים של משרד ההגנה.  

# הופעת התאגיד ברשימת 100 הספקים הגדולים של משרד ההגנה.  

הקריטריון הרביעי מצמצם את הקבוצה ל-16 תאגידים. (ראו הערת שוליים)

הקריטריון הרביעי מצמצם את הקבוצה ל-16 תאגידים. (ראו הערת שוליים)

   

   

המחברים מציינים שקשה להעריך בצורה ישירה עד כמה תאגידים אלו תלויים בתקציבי ההגנה. לדוגמה בגלל אי פיצול הרווח של תאגידים אלו בין מכירות צבאיות או אזרחיות, או בגלל שעורי רווח שונים בין המכירות לשוק האזרחי ובין המכירות למשרד ההגנה. תחת זאת, החוקרים טוענים שאם אכן יש הטיה צבאית אזי מיקומם היחסי של תאגידים מקבוצת 'הגרעין הביטחוני' בתוך הכלכלה הגדולה (500 התאגידים המובילים ברשימת פורצ'ן) יעלה במרוצת השנים.

המחברים מציינים שקשה להעריך בצורה ישירה עד כמה תאגידים אלו תלויים בתקציבי ההגנה. לדוגמה בגלל אי פיצול הרווח של תאגידים אלו בין מכירות צבאיות או אזרחיות, או בגלל שעורי רווח שונים בין המכירות לשוק האזרחי ובין המכירות למשרד ההגנה. תחת זאת, החוקרים טוענים שאם אכן יש הטיה צבאית אזי מיקומם היחסי של תאגידים מקבוצת 'הגרעין הביטחוני' בתוך הכלכלה הגדולה (500 התאגידים המובילים ברשימת פורצ'ן) יעלה במרוצת השנים.

המחברים מוצאים כי בשנת 1967, כאשר הוצאות הביטחון של [[מלחמת וייטנאם]] היו קרובות לשיאן, קבוצת הגרעין תפסה 5.1% מכלל הרווחים של הכלכלה הגדולה וכי תאגיד טיפוסי של קבוצת הגרעין הרוויח פי 1.6 מהרווח הממוצע של תאגיד גדול. לאחר ירידה בשני המדדים האלו בתקופת קיצוץ ההוצאה הצבאית בתקופת ניקסון - פורד ישנה עליה מהירה בתקופת [[רונלד רייגן|רייגן]] ועליה ממותנת לאחר מכן. ב-1991 רשמה קבוצת הגרעין כולה אחוז רווח של 9.2% מכלל הכלכלה הגדולה, ורווח ממוצע של פי 2.9 בממוצע לאותה תקופה. מסקנת המחברים היא כי עוצמתה היחסית של קבוצת תאגידי הנשק עלתה, דווקא לאחר הנסיגה מוייטנאם.

המחברים מוצאים כי בשנת 1967, כאשר הוצאות הביטחון של [[מלחמת וייטנאם]] היו קרובות לשיאן, קבוצת הגרעין תפסה 5.1% מכלל הרווחים של הכלכלה הגדולה וכי תאגיד טיפוסי של קבוצת הגרעין הרוויח פי 1.6 מהרווח הממוצע של תאגיד גדול. לאחר ירידה בשני המדדים האלו בתקופת קיצוץ ההוצאה הצבאית בתקופת ניקסון - פורד ישנה עליה מהירה בתקופת [[רונלד רייגן|רייגן]] ועליה ממותנת לאחר מכן. ב-1991 רשמה קבוצת הגרעין כולה אחוז רווח של 9.2% מכלל הכלכלה הגדולה, ורווח ממוצע של פי 2.9 בממוצע לאותה תקופה. מסקנת המחברים היא כי עוצמתה היחסית של קבוצת תאגידי הנשק עלתה, דווקא לאחר הנסיגה מוייטנאם.

בתת פרק ג' מנסים המחברים לקשור בין ה[[הטיה צבאית|הטיה הצבאית]] בארצות הברית לבין שינוי מבני כלל-עולמי שבו יש ירידה מתמדת בעצמתה היחסית של ארצות הברית במשק העולמי, במיוחד ביחס למשקים של אירופה ויפן.  

בתת פרק ג' מנסים המחברים לקשור בין ה[[הטיה צבאית|הטיה הצבאית]] בארצות הברית לבין שינוי מבני כלל-עולמי שבו יש ירידה מתמדת בעצמתה היחסית של ארצות הברית במשק העולמי, במיוחד ביחס למשקים של אירופה ויפן.  

לפי המחברים, ירידה זו בולטת במיוחד בענפי התעשייה בהם לארצות הברית הייתה בכורה מוחלטת במחצית הראשונה של המאה ה-20. לדוגמה בשנת 1960 התמ"ג של ארצות הברית גדול פי 1.5 מזה של יפן ושל 12 החברות בשוק האירופאי המשותף. בשנת 1992, התוצר המקומי של ארצות הברית הגיע רק לכמחצית התמ"ג המשותף של מדינות אלה. בשנות ה-50 הייצוא האמריקני היה 20% מכלל היצוא העולמי, ובשנות ה-90 הוא נפל לשיעור של 10%. בשנת 1960, מתוך 174 התאגידים הגדולים בעולם, ב-15 ענפי תעשיה חשובים, 114 היו אמריקניים. בשנת 1990 נותרו רק 56 תאגידים אמריקניים כאלה.  

לפי המחברים, ירידה זו בולטת במיוחד בענפי התעשייה בהם לארצות הברית הייתה בכורה מוחלטת במחצית הראשונה של המאה ה-20. לדוגמה בשנת 1960 התמ"ג של ארצות הברית גדול פי 1.5 מזה של יפן ושל 12 החברות בשוק האירופאי המשותף. בשנת 1992, התוצר המקומי של ארצות הברית הגיע רק לכמחצית התמ"ג המשותף של מדינות אלה. בשנות ה-50 הייצוא האמריקני היה 20% מכלל היצוא העולמי, ובשנות ה-90 הוא נפל לשיעור של 10%. בשנת 1960, מתוך 174 התאגידים הגדולים בעולם, ב-15 ענפי תעשיה חשובים, 114 היו אמריקניים. בשנת 1990 נותרו רק 56 תאגידים אמריקניים כאלה.  

על פי המחברים: "השינויים המבניים האלה הובילו לכך שתאגידים גדולים בארצות הברית - אשר במחצית הראשונה של המאה העשרים שלטו ללא עוררין בענפים אזרחיים בעולם - מצאו עצמם, ברבע האחרון של המאה העשרים, עומדים נוכח תחרות בינלאומית הולכת וגוברת מצד פירמות אירופאיות, יפניות ואפילו קוריאניות. הם נאלצו לסגת, לפחות זמנית, לעבר תחומים שנשענו על תקציבי ממשלה, כמו חלל, אטום, ציוד רפואי, וטכנולוגיה צבאית." (עמ' 318)

על פי המחברים: "השינויים המבניים האלה הובילו לכך שתאגידים גדולים בארצות הברית - אשר במחצית הראשונה של המאה העשרים שלטו ללא עוררין בענפים אזרחיים בעולם - מצאו עצמם, ברבע האחרון של המאה העשרים, עומדים נוכח תחרות בינלאומית הולכת וגוברת מצד פירמות אירופאיות, יפניות ואפילו קוריאניות. הם נאלצו לסגת, לפחות זמנית, לעבר תחומים שנשענו על תקציבי ממשלה, כמו חלל, אטום, ציוד רפואי, וטכנולוגיה צבאית." (עמ' 318)

על פי המחברים, במשך השנים, ובעיקר בעידן שלאחר נפילת ברית המועצות, היה קושי גדל והולך להצדיק הוצאות ביטחוניות גבוהות. כדי להפחית את אי היציבות ברווחים, נאלצו פירמות הנשק לייצא את תוצרתן למוקדי מתיחות צבאיים, דבר שהוביל לגלובליזציה ומסחור של עסקי הנשק.  

על פי המחברים, במשך השנים, ובעיקר בעידן שלאחר נפילת ברית המועצות, היה קושי גדל והולך להצדיק הוצאות ביטחוניות גבוהות. כדי להפחית את אי היציבות ברווחים, נאלצו פירמות הנשק לייצא את תוצרתן למוקדי מתיחות צבאיים, דבר שהוביל לגלובליזציה ומסחור של עסקי הנשק.  

בתחילת תת פרק ד' של הפרק השישי טוענים המחברים כי בניגוד לדעה מקובלת, חשיבותו של ייצוא הנשק עבור פירמות הנשק הלכה וגדלה, מרמה של 6.5% מסך הקניות המקומיות, ב-1963, לרמה של 40% ב-1998. המחברים מנסים לעמוד את החשיבות היחסית של הרווחים מייצוא עבור פירמות הנשק, ומהערכה של 12% בשנת 1964, הם מגיעים להערכה של 40%-45% ב-1996.  

בתחילת תת פרק ד' של הפרק השישי טוענים המחברים כי בניגוד לדעה מקובלת, חשיבותו של ייצוא הנשק עבור פירמות הנשק הלכה וגדלה, מרמה של 6.5% מסך הקניות המקומיות, ב-1963, לרמה של 40% ב-1998. המחברים מנסים לעמוד את החשיבות היחסית של הרווחים מייצוא עבור פירמות הנשק, ומהערכה של 12% בשנת 1964, הם מגיעים להערכה של 40%-45% ב-1996.  

בהמשך תת פרק זה המחברים טוענים כי המוקד הגאוגרפי של יבוא הנשק העולמי זז עם השנים: ב-1963 49% נמכר לנאט"ו, בשנים 1965-1973, 35% מייבוא הנשק העולמי עבר למזרח אסיה, ובשנים 1974-1989 36% עד 32% מייבוא הנשק זרם למזרח התיכון. בנוסף לכך טוענים המחברים כי צורת מימון הנשק עברה שינוי - במקום מענקים מטעם ממשלת ארצות הברית, (ממימון של 61% מהייצוא הצבאי בשנות השישים לפחות משליש בשנות התשעים), המדינות שייבאו נשק היו צריכות לשלם בעובר הנשק שנקנה.

בהמשך תת פרק זה המחברים טוענים כי המוקד הגאוגרפי של יבוא הנשק העולמי זז עם השנים: ב-1963 49% נמכר לנאט"ו, בשנים 1965-1973, 35% מייבוא הנשק העולמי עבר למזרח אסיה, ובשנים 1974-1989 36% עד 32% מייבוא הנשק זרם למזרח התיכון. בנוסף לכך טוענים המחברים כי צורת מימון הנשק עברה שינוי - במקום מענקים מטעם ממשלת ארצות הברית, (ממימון של 61% מהייצוא הצבאי בשנות השישים לפחות משליש בשנות התשעים), המדינות שייבאו נשק היו צריכות לשלם בעובר הנשק שנקנה.

"התוצאה היתה, שתאגידי הנשק המובילים בארצות הברית - אשר בעבר נשענו בעיקר על תקציב הביטחון המקומי ועל סיוע החוץ של הממשל במימון ייצוא הנשק - הפכו לתלויים, באופן גובר, בכושר ההכנסה של עסקי הנפט במזרח התיכון." (עמ' 326).  

"התוצאה היתה, שתאגידי הנשק המובילים בארצות הברית - אשר בעבר נשענו בעיקר על תקציב הביטחון המקומי ועל סיוע החוץ של הממשל במימון ייצוא הנשק - הפכו לתלויים, באופן גובר, בכושר ההכנסה של עסקי הנפט במזרח התיכון." (עמ' 326).  

==פרק שביעי - ממשקיעים זרים להון טרנס לאומי==

==פרק שביעי - ממשקיעים זרים להון טרנס לאומי==

* משקיעים זרים ו[[משקיעים מוסדיים]].

* משקיעים זרים ו[[משקיעים מוסדיים]].

* הכלכלה החדשה.  

* הכלכלה החדשה.  

* משקיעי "[[תהליך השלום]]", עסקי התקשורת החדשים.  

* משקיעי "[[תהליך השלום]]", עסקי התקשורת החדשים.  

* [[קפיטליזם טרנסלאומי]] וטכנולוגיה ישראלית.  

* [[קפיטליזם טרנסלאומי]] וטכנולוגיה ישראלית.  

* [http://bnarchives.yorku.ca/229/ הספר] במהדורה שניה, מורחבת ומעודכנת, באתר המחברים

* [http://bnarchives.yorku.ca/229/ הספר] במהדורה שניה, מורחבת ומעודכנת, באתר המחברים

* [http://www.haayal.co.il/story?id=2192&NewOnly=2 מלחמת-תרבויות או הצבר-הון?] - ההקדמה החדשה לספר מלווה בדיון, אתר האייל הקורא

* [http://www.haayal.co.il/story?id=2192&NewOnly=2 מלחמת-תרבויות או הצבר-הון?] - ההקדמה החדשה לספר מלווה בדיון, אתר האייל הקורא

* [http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=957026 סכנת סטגפלציה מאיימת על כלכלת ארצות הברית] ניו יורק טיימס, דה מארקר 22/02/08

* [http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=957026 סכנת סטגפלציה מאיימת על כלכלת ארצות הברית] ניו יורק טיימס, דה מארקר 22/02/08  

==הערות שוליים==

==הערות שוליים==