שינויים

הלאומיות החלה לצמוח בעקבות [[המהפכה האמריקאית]] ו[[המהפכה הצרפתית]]. היא התחזקה במהלך המאה ה-19 ו"אביב העמים" משנת 1848. בהמשך תנועה זו העניקה עצמאות למדינות כמו יוון, איטליה, פולין שהיו עד אז תחת עולן של אימפריות שונות. הרעיון הלאומי במובנו האתני, לפיו עם זכאי לטריטוריה משלו שבה יוכל לתת ביטוי לתרבותו המיוחדת, התפתח במאה ה-19 באירופה בהשראת הוגים כיוהאן גוטפריד הרדר ויוהאן גוטליב פיכטה. הוא התבטא בתנועה הלאומית הגרמנית, שהיוותה תגובה לכיבוש הצרפתי ולרעיונות השוויון האוניברסליים של המהפכה הצרפתית, ותבעה את איחוד כל הנסיכויות הגרמניות למדינה אחת. הוא התבטא גם בתנועה הלאומית היוונית ובמלחמת העצמאות היוונית, שהביאה לעצמאות יוון משלטון האימפריה העות'מאנית ב-1832, ובתנועה הלאומית האיטלקית, שהושפעה מדמויות כמו ג'וזפה מציני וג'וזפה גריבלדי והביאה לאיחוד איטליה ב-1861.

הלאומיות החלה לצמוח בעקבות [[המהפכה האמריקאית]] ו[[המהפכה הצרפתית]]. היא התחזקה במהלך המאה ה-19 ו"אביב העמים" משנת 1848. בהמשך תנועה זו העניקה עצמאות למדינות כמו יוון, איטליה, פולין שהיו עד אז תחת עולן של אימפריות שונות. הרעיון הלאומי במובנו האתני, לפיו עם זכאי לטריטוריה משלו שבה יוכל לתת ביטוי לתרבותו המיוחדת, התפתח במאה ה-19 באירופה בהשראת הוגים כיוהאן גוטפריד הרדר ויוהאן גוטליב פיכטה. הוא התבטא בתנועה הלאומית הגרמנית, שהיוותה תגובה לכיבוש הצרפתי ולרעיונות השוויון האוניברסליים של המהפכה הצרפתית, ותבעה את איחוד כל הנסיכויות הגרמניות למדינה אחת. הוא התבטא גם בתנועה הלאומית היוונית ובמלחמת העצמאות היוונית, שהביאה לעצמאות יוון משלטון האימפריה העות'מאנית ב-1832, ובתנועה הלאומית האיטלקית, שהושפעה מדמויות כמו ג'וזפה מציני וג'וזפה גריבלדי והביאה לאיחוד איטליה ב-1861.

לזרמי שמאל יש זרמים כלל עולמיים – שהתנגדו לרעיון הלאומיות – כמו תנועת הסוציאליזם העולמי של מארקס וחלק מההוגים הקומוניסטים וכן תנועות אנרכיסטיות. לעומת זאת היו גם זרמי שמאל – סוציאליסטים וליברלים שטענו כי המודל לחברה מתוקנת מצריך שימוש במדינת הלאום. דוגמאות לדבר זה היו בורוכוב ואנשים פרו–ציונים במאה ה-19 וארלוזורוב (מהזרם הליברלי). בעולם המודל של מדינה סוציאל דמוקרטית קודם על ידי ביסמארק כתנועה לאומית – סוציאלית שמהווה חלופה לתנועה הסוציאליסטית הרדיקלית.  

לזרמי שמאל יש זרמים כלל עולמיים – שהתנגדו לרעיון הלאומיות – כמו תנועת הסוציאליזם העולמי של מארקס וחלק מההוגים הקומוניסטים וכן תנועות אנרכיסטיות. לעומת זאת היו גם זרמי שמאל – סוציאליסטים וליברלים שטענו כי המודל לחברה מתוקנת מצריך שימוש במדינת הלאום. דוגמאות לדבר זה היו בורוכוב ואנשים פרו–ציונים במאה ה-19 וארלוזורוב (מהזרם הליברלי). בעולם המודל של מדינה סוציאל-דמוקרטית קודם על ידי ביסמארק כתנועה לאומית – סוציאלית שמהווה חלופה לתנועה הסוציאליסטית הרדיקלית.  

במהלך המאה ה-19 החל גם הצד האפל של הלאומיות – הלאומנות שהייתה כרוכה גם בשנאת זרים (שוביניזם בגרסתו המקורית), אנטישמיות, גזענות ובהמשך הגיע גם לפשיזם ולנאציזם. הלאומנות הציבה את ה"לאום" מעל כל ערך אחר, כולל רעיונות כמו דמוקרטיה, זכויות אדם וזכויות אזרח.  

במהלך המאה ה-19 החל גם הצד האפל של הלאומיות – הלאומנות שהייתה כרוכה גם בשנאת זרים (שוביניזם בגרסתו המקורית), אנטישמיות, גזענות ובהמשך הגיע גם לפשיזם ולנאציזם. הלאומנות הציבה את ה"לאום" מעל כל ערך אחר, כולל רעיונות כמו דמוקרטיה, זכויות אדם וזכויות אזרח.