שינויים

==מבוא==

==מבוא==

הפרעות הנפש נחשבו מאז ומתמיד לדבר מה שאם אינו על-טבעי הוא לפחות מסתורי ויוצא דופן – כאילו היה שייך לממד הוויה מסדר אחר. כתוצאה מכך התייחסו אל הלוקים בנפשם כאילו היו יצורים נחותים או עליונים, שאינם זקוקים או ראויים לאהדה אנושית פשוטה. לא ידעו כיצד להתמודד עמם. גם אם ריחמו עליהם, לא ידעו איך לטפל בהם ולסייע להם, ונקטו אינספור שיטות טיפוליות שונות ומשונות, שהיו בלתי מועילות במקרה הטוב ומעוררות חלחלה ומזיקות במקרה הרע. עורכי "פרנויה: עיונים בדיאגנוזה" כותבים: "דרוש מאמץ כדי להתייחס אל חולה הנפש כאל יצור אנוש – מאמץ אשר החל רק במאה ה-20, והוא עדיין רחוק מסיומו".

הפרעות הנפש נחשבו מאז ומתמיד לדבר מה שאם אינו על-טבעי הוא לפחות מסתורי ויוצא דופן – כאילו היה שייך לממד הוויה מסדר אחר. כתוצאה מכך התייחסו אל הלוקים בנפשם כאילו היו יצורים נחותים או עליונים, שאינם זקוקים או ראויים לאהדה אנושית פשוטה. לא ידעו כיצד להתמודד עמם. גם אם ריחמו עליהם, לא ידעו איך לטפל בהם ולסייע להם, ונקטו אינספור שיטות טיפוליות שונות ומשונות, שהיו בלתי מועילות במקרה הטוב ומעוררות חלחלה ומזיקות במקרה הרע. עורכי "פרנויה: עיונים בדיאגנוזה" כותבים: "דרוש מאמץ כדי להתייחס אל חולה הנפש כאל יצור אנוש – מאמץ אשר החל רק במאה ה-20, והוא עדיין רחוק מסיומו".

מאז ימי הביניים עברה תפישת האדם הלוקה בנפשו (או "מטורף", "משוגע", כפי שמכנים אותו בספרות) תמורות רבות ומגוונות באופיין, ומכאן גם היחס אליו. הוא נתפש כמי ששוכן בו השטן או לחלופין רוח הקודש; כלא-אדם אלא כחיה בהמית; כחוטא גמור, או למצער כנושא אשמה על היותו פגום במהותו המוסרית; כמתויג ודחוי חברתית, מורחק ומבודד בייצגו את "האחר"; כקטין שהוא למעשה ילד הנתון לחסותם של המבוגרים האחראיים עליו; ולבסוף כ"חולה נפש" שהוא כחפץ סביל ביד רופאיו. מעולם לא התייחסו אל הלוקה בנפשו כאל אדם בעל ערך ושווה זכויות אשר איתרע מזלו לחוות חוויות הממוקמות בקצה עקומת הנורמליות.

מאז ימי הביניים עברה תפישת האדם הלוקה בנפשו (או "מטורף", "משוגע", כפי שמכנים אותו בספרות) תמורות רבות ומגוונות באופיין, ומכאן גם היחס אליו. הוא נתפש כמי ששוכן בו השטן או לחלופין רוח הקודש; כלא-אדם אלא כחיה בהמית; כחוטא גמור, או למצער כנושא אשמה על היותו פגום במהותו המוסרית; כמתויג ודחוי חברתית, מורחק ומבודד בייצגו את "האחר"; כקטין שהוא למעשה ילד הנתון לחסותם של המבוגרים האחראיים עליו; ולבסוף כ"חולה נפש" שהוא כחפץ סביל ביד רופאיו. מעולם לא התייחסו אל הלוקה בנפשו כאל אדם בעל ערך ושווה זכויות אשר איתרע מזלו לחוות חוויות הממוקמות בקצה עקומת הנורמליות.

   

   

בעניין זה מאמץ שלמה גיורא שוהם את עמדתו של הפסיכיאטר האמריקני הארי סאליבן (Harry Stack Sullivan) שגרס כי הסכיזופרניה אינה "ישות מחלתית" כי אם "הפרעת חיים קשה" (על גישות דומות ארחיב בפרק העוסק בתנועה האנטי פסיכיאטרית). עם זאת, תורת המחלות - פתולוגיה - מבוססת אטימולוגית על המילה 'סבל' (פאתוס פירושו סבל); אין להכחיש את קיום הסבל בהפרעות הנפש, מכאן נרמז לנו שיש בסיס גם לפסיכופתולוגיה, ואולי לא יהיה זה נבון לפסול את מושג המחלה בתחום הנפש ללא בירור נוסף.  

בעניין זה מאמץ שלמה גיורא שוהם את עמדתו של הפסיכיאטר האמריקני הארי סאליבן (Harry Stack Sullivan) שגרס כי הסכיזופרניה אינה "ישות מחלתית" כי אם "הפרעת חיים קשה" (על גישות דומות ארחיב בפרק העוסק בתנועה האנטי פסיכיאטרית). עם זאת, תורת המחלות - פתולוגיה - מבוססת אטימולוגית על המילה 'סבל' (פאתוס פירושו סבל); אין להכחיש את קיום הסבל בהפרעות הנפש, מכאן נרמז לנו שיש בסיס גם לפסיכופתולוגיה, ואולי לא יהיה זה נבון לפסול את מושג המחלה בתחום הנפש ללא בירור נוסף.  

המוח הוא ייחודי מפני שכל האיברים עשויים חומר בלבד, ואילו המוח הוא גם בבחינת רוח. או, במלים אחרות, הוא אמנם ישות ביו-כימית-חשמלית העונה לחוקי הביולוגיה הכימיה והפיזיקה, אך בעת ובעונה אחת הוא גם ישות פסיכולוגית החווה את העולם באופן ששום חומר אחר אינו יכול לחוותו כמותו.  

המוח הוא ייחודי מפני שכל האיברים עשויים חומר בלבד, ואילו המוח הוא גם בבחינת רוח. או, במלים אחרות, הוא אמנם ישות ביו-כימית-חשמלית העונה לחוקי הביולוגיה הכימיה והפיזיקה, אך בעת ובעונה אחת הוא גם ישות פסיכולוגית החווה את העולם באופן ששום חומר אחר אינו יכול לחוותו כמותו.  

שינויים בתודעה גוררים שינויים פיזיים ממשים במוח. כשאנו נבהלים ממשהו, מיד מתרחשים במוח שינויים ביו-כימיים-חשמליים. וגם ההיפך הוא נכון, כשכואב לנו ואנו מסתייעים במשכך כאבים, הוא יפעל ישירות על תאי מוח מסוימים, הכאב יחלוף, ולכך תהיה השפעה גם על מצבנו הפסיכולוגי. מכאן, ניתן לומר שהצד הפיזיולוגי והצד הפסיכולוגי מתואמים באמצעות ישות כלשהי, ומשנים זה את זה בהתאם לסוג הגירוי. ובמילותיו של לאקאן:

שינויים בתודעה גוררים שינויים פיזיים ממשים במוח. כשאנו נבהלים ממשהו, מיד מתרחשים במוח שינויים ביו-כימיים-חשמליים. וגם ההיפך הוא נכון, כשכואב לנו ואנו מסתייעים במשכך כאבים, הוא יפעל ישירות על תאי מוח מסוימים, הכאב יחלוף, ולכך תהיה השפעה גם על מצבנו הפסיכולוגי. מכאן, ניתן לומר שהצד הפיזיולוגי והצד הפסיכולוגי מתואמים באמצעות ישות כלשהי, ומשנים זה את זה בהתאם לסוג הגירוי. ובמילותיו של לאקאן:

<div align=left dir=ltr>

<div align=left dir=ltr>

"So whether we are organogeneticists or psychogeneticists, we shall always be forced to assume the existence of a unifying entity somewhere".

"So whether we are organogeneticists or psychogeneticists, we shall always be forced to assume the existence of a unifying entity somewhere".  

</div>

</div>

ב- unifying entity - באותה ישות מתווכת - מיקם פרויד את הדחף (באותו גבול מסתורי שבין הסומָה לפסיכֶה). קיומה הממשי או אי-קיומה של ישות מתווכת בין הסומה לפסיכה רק מחדדת את השאלה אם ניתן להתייחס להפרעות הנפש כאל מחלה לפי קריטריונים רפואיים קליניים ופתולוגיים.

ב- unifying entity - באותה ישות מתווכת - מיקם פרויד את הדחף (באותו גבול מסתורי שבין הסומָה לפסיכֶה). קיומה הממשי או אי-קיומה של ישות מתווכת בין הסומה לפסיכה רק מחדדת את השאלה אם ניתן להתייחס להפרעות הנפש כאל מחלה לפי קריטריונים רפואיים קליניים ופתולוגיים.