שינויים

'''הון''' (באנגלית: '''Capital''') הוא מונח בעל מספר משמעויות הקשורות זו לזו ב[[כלכלה]], ב[[מימון]] וב[[חשבונאות]].  

'''הון''' (באנגלית: '''Capital''') הוא מונח בעל מספר משמעויות הקשורות זו לזו ב[[כלכלה]], ב[[מימון]] וב[[חשבונאות]].  

בניהול וחשבונאות, משמעות המונח הון היא בדרך כלל עושר פיננסי, במיוחד כזה המשמש להקמה או לתחזוקה של עסק או מקור הכנסה אחר כמו נדל"ן. מונח זה מניח שיש צורות שונות של הון, כלומר הון פיזי, שניתן לרכוש אותו באמצעות כסף או הון פיננסי, כך שאין צורך לניתוח נוסף של הון זה.  

בניהול וחשבונאות, משמעות המונח הון היא בדרך כלל עושר פיננסי, במיוחד כזה המשמש להקמה או לתחזוקה של עסק או מקור הכנסה אחר כמו נדל"ן. מונח זה מניח שיש צורות שונות של הון, כלומר הון פיזי, שניתן לרכוש אותו באמצעות כסף או הון פיננסי, כך שאין צורך לניתוח נוסף של הון זה.  

ב[[כלכלה קלאסית|כלכלה הקלאסית]] הון הוא אחד משלושת היסודות המאפשרים [[ייצור]]- יחד עם עבודה ואדמה (שמשמעותה [[משאבי טבע]]). כיום הכוונה היא בדרך כלל ל[[הון תעשייתי]] (מכונה גם הון פיזי), הון ריאלי, מוצרי הון או [[אמצעי ייצור]], אך גם במשמעות הרחבה יותר הון אנושי, הון טבעי וכד'. קיימת בעייה במדידה של כמות ההון (ראו [[מחלוקת קיימברידג' על ההון]]).

ב[[כלכלה קלאסית|כלכלה הקלאסית]] הון הוא אחד משלושת היסודות המאפשרים [[ייצור]]- יחד עם עבודה ואדמה (שמשמעותה [[משאבי טבע]]). כיום הכוונה היא בדרך כלל ל[[הון תעשייתי]] (מכונה גם הון פיזי), הון ריאלי, מוצרי הון או [[אמצעי ייצור]], אך גם במשמעות הרחבה יותר הון אנושי, הון טבעי וכד'. קיימת בעייה במדידה של כמות ההון (ראו [[מחלוקת קיימברידג' על ההון]]).

ב[[כלכלה הקלאסית]] וב[[כלכלה נאו-קלאסית]] ההון הינו גורם המשתתף בתהליך הייצור. פונקציית הייצור מורכבת מ[[עבודה]], [[קרקע]] והון. ההון מוגדר בפונקציית הייצור כמוצרי הון או [[הון תעשייתי]]: תנורים, קווי ייצור, מפעלים, מכונות וכו'. בשלבים מאוחרים יותר נכנס גם [[טכנולוגיה|ידע טכנולוגי]] כגורם הון. מצד שני ההון יכול לעבור לייצוג של ערכים כספיים המייצגים את ה'שווי' של פירמה. שווי זה מתבסס על הרווחים העתידיים שהפירמה צפויה להפיק. למעשה על פי התאוריה הנאו-קלאסית ההון מתגלם בשני אופנים, כגורם ייצור וכערך כלכלי.  

ב[[כלכלה הקלאסית]] וב[[כלכלה נאו-קלאסית]] ההון הינו גורם המשתתף בתהליך הייצור. פונקציית הייצור מורכבת מ[[עבודה]], [[קרקע]] והון. ההון מוגדר בפונקציית הייצור כמוצרי הון או [[הון תעשייתי]]: תנורים, קווי ייצור, מפעלים, מכונות וכו'. בשלבים מאוחרים יותר נכנס גם [[טכנולוגיה|ידע טכנולוגי]] כגורם הון. מצד שני ההון יכול לעבור לייצוג של ערכים כספיים המייצגים את ה'שווי' של פירמה. שווי זה מתבסס על הרווחים העתידיים שהפירמה צפויה להפיק. למעשה על פי התאוריה הנאו-קלאסית ההון מתגלם בשני אופנים, כגורם ייצור וכערך כלכלי.  

שני הערכים של ההון צריכים להיות שווים, אולם מכיוון לא שניתן לסכום את כל מוצרי ההון בצורה ישירה (לדוגמה לחבר מברג אם טרקטור) מבצעים הערכה עקיפה שלהם על ידי בחינת השווי של הפירמה. ההגדרה של הון איננה ברורה  

שני הערכים של ההון צריכים להיות שווים, אולם מכיוון לא שניתן לסכום את כל מוצרי ההון בצורה ישירה (לדוגמה לחבר מברג אם טרקטור) מבצעים הערכה עקיפה שלהם על ידי בחינת השווי של הפירמה. ההגדרה של הון איננה ברורה  

[[הפריון השולי של ההון]] הוא מושג שטבע הכלכלן [[ג'ון קלארק]] ומהווה את צורתו הסופית של רעיון ההון בהגות הנאו-קלאסית. זהו בעצם חישוב של [[פונקציית הייצור]] לפי ההנחות הנ"ל בתוספת ההנחה כי כוחות השוק משלמים לכל אחד מגורמי הייצור את ערך תרומתו לתהליך הייצור. לכן מי שמרוויח הכי הרבה הוא התורם הכי גדול לתהליך. מושג זה בוקר על ידי ג'ואן רובינסון במה הנודע כ[[מחלוקת קיימברידג' על ההון]]. לפיה מוצרי הון הינם הטרוגני מכדי שניתן יהיה לחשבם כקטגוריה אחת. ציוד לייצור מכוניות איננו תנור לאפיית פיצות. לכן לא ניתן למדוד את ההון ביחידות הומוגניות אלא אם מודדים אותו במונחים כספיים. לפי חישוב ההון מחירו הכספי תלוי בשיעור הרווח הנורמלי, K=п/r, ושיעור הרווח הנורמלי מושפע מהפריון השולי של ההון, היות והוא הגורם בעל סגולת הפריון ויוצר הערך העודף. לכן נוצר מצב שכמות ההון תלויה בעצם בכמות ההון. לדוגמה, אם הציפיות לרווחי קו הייצור נופלות במחצית הרי 'כמות ההון' שהוא מכיל תהיה עכשיו 3,750 ש"ח. כלומר לאותו מוצר פיזי ישנן כמויות הון שונות התלויות בשיעור הרווח הנורמלי, והרווח הנורמלי תלוי בפריון ההון.  

[[הפריון השולי של ההון]] הוא מושג שטבע הכלכלן [[ג'ון קלארק]] ומהווה את צורתו הסופית של רעיון ההון בהגות הנאו-קלאסית. זהו בעצם חישוב של [[פונקציית הייצור]] לפי ההנחות הנ"ל בתוספת ההנחה כי כוחות השוק משלמים לכל אחד מגורמי הייצור את ערך תרומתו לתהליך הייצור. לכן מי שמרוויח הכי הרבה הוא התורם הכי גדול לתהליך. מושג זה בוקר על ידי ג'ואן רובינסון במה הנודע כ[[מחלוקת קיימברידג' על ההון]]. לפיה מוצרי הון הינם הטרוגני מכדי שניתן יהיה לחשבם כקטגוריה אחת. ציוד לייצור מכוניות איננו תנור לאפיית פיצות. לכן לא ניתן למדוד את ההון ביחידות הומוגניות אלא אם מודדים אותו במונחים כספיים. לפי חישוב ההון מחירו הכספי תלוי בשיעור הרווח הנורמלי, K=п/r, ושיעור הרווח הנורמלי מושפע מהפריון השולי של ההון, היות והוא הגורם בעל סגולת הפריון ויוצר הערך העודף. לכן נוצר מצב שכמות ההון תלויה בעצם בכמות ההון. לדוגמה, אם הציפיות לרווחי קו הייצור נופלות במחצית הרי 'כמות ההון' שהוא מכיל תהיה עכשיו 3,750 ש"ח. כלומר לאותו מוצר פיזי ישנן כמויות הון שונות התלויות בשיעור הרווח הנורמלי, והרווח הנורמלי תלוי בפריון ההון.  

לדוגמה: בעל פיצריה חווה ירידה בביקושים ומחליט לצמצם את מספר תנורי האפייה שלו. לפי דרך אחת של חישוב הון, ערך ההון של תנור האפייה (מוצר הון) הוא המחיר ששולם תמורתו בניכוי הפחת. אולם ייתכן כי הירידה בביקושים היא לכלל ענף הפיצות ולכן יאלץ בעל הפיצריה למכור את התנור המחיר הנמוך ב-30% ממחירו המקורי בניכוי פחת. לכאורה ארעה כאן התכווצות של ההון ב-30%, אך מוצר ההון עצמו לא התכווץ. הנאו-קלאסיים מסבירים זאת בשינויים של גורמים נוספים בפונקציית הייצור, או בשינוי בפריון ההון, עוד מושג לא ברור די צרכו. אולם, כהנחה הבסיסית של הכלכלה הנאו-קלאסית היא שההון הוא בעל סגולות פריון, וממנו נובע הערך העודף (הרווח) של תהליך הייצור. לפי הכלכלה הנאו-קלאסית היות שההון הוא בעל סגולות הפריון, ומציאותו נובעת מהתאפקות של הקפיטליסט הנמנע מלצרוך אותו באופן מיידי והדוניסטי (תאוריית התועלת) מגיע לו הפיצוי בדומת העברת הערך העודף לרשותו. ישנה כאן הגדרה מעגלית הנוגדת לגובה הפיצוי לו זכאי הקפיטליסט. החישוב של ההון מבוצע על ידי הנוסחה הבאה: K=п/r. כמות ההון היא (K), זרם הרווחים העתידי הוא (п) ו-(r) מייצג את שיעור הרווח הנורמלי. לכן כמות/ערך ההון מתקבל על ידי חלוקת זרם הרווח העתידי בזרם ברווח המקובל. כלומר עם קו ייצור צפוי להפיק רווח של 1,500 ש"ח בשנה. אם שיעור הרווח המקובל באותו ענף באותה תקופה הוא 20% יהיה ערך/כמות ההון 7,500 ש"ח (1,500*0.2=1,500*5=7,500). רעיון זה נובע מההנחה כי סגולת הפריון של ההון היא המאפשרת את הרווח. אך לפי מה נקבע שיעור הרווח המקובל? בדרך כלל הוא מיוצג על ידי ההשקעה חסרת סיכון, כלומר על ידי שיעור הריבית הממשלתית בתוספת ריבית שמפצה על הסיכון שנלקח.

לדוגמה: בעל פיצריה חווה ירידה בביקושים ומחליט לצמצם את מספר תנורי האפייה שלו. לפי דרך אחת של חישוב הון, ערך ההון של תנור האפייה (מוצר הון) הוא המחיר ששולם תמורתו בניכוי הפחת. אולם ייתכן כי הירידה בביקושים היא לכלל ענף הפיצות ולכן יאלץ בעל הפיצריה למכור את התנור המחיר הנמוך ב-30% ממחירו המקורי בניכוי פחת. לכאורה ארעה כאן התכווצות של ההון ב-30%, אך מוצר ההון עצמו לא התכווץ. הנאו-קלאסיים מסבירים זאת בשינויים של גורמים נוספים בפונקציית הייצור, או בשינוי בפריון ההון, עוד מושג לא ברור די צרכו. אולם, כהנחה הבסיסית של הכלכלה הנאו-קלאסית היא שההון הוא בעל סגולות פריון, וממנו נובע הערך העודף (הרווח) של תהליך הייצור. לפי הכלכלה הנאו-קלאסית היות שההון הוא בעל סגולות הפריון, ומציאותו נובעת מהתאפקות של הקפיטליסט הנמנע מלצרוך אותו באופן מיידי והדוניסטי (תאוריית התועלת) מגיע לו הפיצוי בדומת העברת הערך העודף לרשותו. ישנה כאן הגדרה מעגלית הנוגדת לגובה הפיצוי לו זכאי הקפיטליסט. החישוב של ההון מבוצע על ידי הנוסחה הבאה: K=п/r. כמות ההון היא (K), זרם הרווחים העתידי הוא (п) ו-(r) מייצג את שיעור הרווח הנורמלי. לכן כמות/ערך ההון מתקבל על ידי חלוקת זרם הרווח העתידי בזרם ברווח המקובל. כלומר עם קו ייצור צפוי להפיק רווח של 1,500 ש"ח בשנה. אם שיעור הרווח המקובל באותו ענף באותה תקופה הוא 20% יהיה ערך/כמות ההון 7,500 ש"ח (1,500*0.2=1,500*5=7,500). רעיון זה נובע מההנחה כי סגולת הפריון של ההון היא המאפשרת את הרווח. אך לפי מה נקבע שיעור הרווח המקובל? בדרך כלל הוא מיוצג על ידי ההשקעה חסרת סיכון, כלומר על ידי שיעור הריבית הממשלתית בתוספת ריבית שמפצה על הסיכון שנלקח.

==הון בכלכלה אקולוגית==

==הון בכלכלה אקולוגית==