שינויים

תרומתו העיקרית ל[[חקר הכלכלה|מחקר הכלכלי]] היא פיתוח התאוריה הכלכלית בנוגע לרגולציה. סטיגלר הגה את "[[תאוריית הרגולטור השבוי]]" (Regulatory capture) - [[רגולציה]] נדרשת לפי [[כלכלה נאו-קלאסית|התאוריה הכלכלית הנאו-קלאסית]] כדי לתקן [[כשל שוק]] כמו [[מונופול]], [[קרטל]], [[השפעה חיצונית]] ועוד - מצבים שבהם השוק לא מוביל ל[[יעילות פארטו]]. הפתרון הקלאסי לבעיה זו נהגה בשנות ה-30 של המאה ה-20 ב"תאוריית האינטרס הציבורי". הפתרון הוא קיומו של רגולטור שיתערב בפעילות השוק ויאפשר התנהגות דומה יותר לזו של [[שוק משוכלל]]. הטענה של סטיגלר ושל כלכלנים אחרים בעקבותיו שיש הנחה לפי הרגולטור הוא מין שחקן נטול פניות ונטול אינטרסים. בפועל רגולטורים הופכים "שבויים" על ידי [[ענף כלכלי]] שעליו הם מפקחים- היות ונדרש ידע מקצועי רב כדי להיות רגולטור סביר שבתום הפעילות שלו הוא יחפש עבודה בתחום שבו יש לו ידע מקצועי ומכאן צומחת [[שיטת הדלת המסתובבת]], שבה רגולטורים עוברים לעבוד בחברות עליהן פיקחו בעבר או שרגולטורים חדשים ממונים מבין אנשי מקצוע שמכירים את הענף ויש להם חברים בו. כך יוצא שבמקום להפוך את הענף ליותר תחרותי ומשוכלל הרגולטורים עלולים לסייע לחברות שעליהן הם מפקחים על ידי הטלת חסמים שונים על כניסה לענף או פגיעה אחרת בצרכנים. קבוצות לחץ חזקות מספיק ישתמשו ברגולציה כדי לעצב חוקים ותקנות בצורה שנוחה להם. תאוריה זו היא חלק מ[[תאוריית הבחירה הציבורית]] שמהווה חלק מאסכולת שיקגו לכלכלה.

תרומתו העיקרית ל[[חקר הכלכלה|מחקר הכלכלי]] היא פיתוח התאוריה הכלכלית בנוגע לרגולציה. סטיגלר הגה את "[[תאוריית הרגולטור השבוי]]" (Regulatory capture) - [[רגולציה]] נדרשת לפי [[כלכלה נאו-קלאסית|התאוריה הכלכלית הנאו-קלאסית]] כדי לתקן [[כשל שוק]] כמו [[מונופול]], [[קרטל]], [[השפעה חיצונית]] ועוד - מצבים שבהם השוק לא מוביל ל[[יעילות פארטו]]. הפתרון הקלאסי לבעיה זו נהגה בשנות ה-30 של המאה ה-20 ב"תאוריית האינטרס הציבורי". הפתרון הוא קיומו של רגולטור שיתערב בפעילות השוק ויאפשר התנהגות דומה יותר לזו של [[שוק משוכלל]]. הטענה של סטיגלר ושל כלכלנים אחרים בעקבותיו שיש הנחה לפי הרגולטור הוא מין שחקן נטול פניות ונטול אינטרסים. בפועל רגולטורים הופכים "שבויים" על ידי [[ענף כלכלי]] שעליו הם מפקחים- היות ונדרש ידע מקצועי רב כדי להיות רגולטור סביר שבתום הפעילות שלו הוא יחפש עבודה בתחום שבו יש לו ידע מקצועי ומכאן צומחת [[שיטת הדלת המסתובבת]], שבה רגולטורים עוברים לעבוד בחברות עליהן פיקחו בעבר או שרגולטורים חדשים ממונים מבין אנשי מקצוע שמכירים את הענף ויש להם חברים בו. כך יוצא שבמקום להפוך את הענף ליותר תחרותי ומשוכלל הרגולטורים עלולים לסייע לחברות שעליהן הם מפקחים על ידי הטלת חסמים שונים על כניסה לענף או פגיעה אחרת בצרכנים. קבוצות לחץ חזקות מספיק ישתמשו ברגולציה כדי לעצב חוקים ותקנות בצורה שנוחה להם. תאוריה זו היא חלק מ[[תאוריית הבחירה הציבורית]] שמהווה חלק מאסכולת שיקגו לכלכלה.

עיקר עבודתו של סטיגלר בנושא מופיעה במאמר "''The Economics of Information''" שהתפרסם בשנת 1961{{כ}}.{{הערה|George J. Stigler (1961). “[http://bpp.wharton.upenn.edu/waldfogj/987/readings/stigler.pdf The Economics of Information]”, Journal of Political Economy, 69(3), pp. 213-225. {{משמאל לימין|(press +).}} }} במאמר הדגיש סטיגלר את חשיבות ה[[מידע]] וההתייחסות אליו גם בשדה הכלכלה, בכותבו כי "כמעט אין צורך לומר לאקדמאים שמידע הוא משאב יקר ערך; ידע הוא כח. למרות זאת אין הוא אלא משכנות עוני בעיר הכלכלה".

עיקר עבודתו של סטיגלר בנושא מופיעה במאמר "''The Economics of Information''" שהתפרסם בשנת 1961{{כ}}.{{הערה|George J. Stigler (1961). “[http://bpp.wharton.upenn.edu/waldfogj/987/readings/stigler.pdf The Economics of Information]”, Journal of Political Economy, 69(3), pp. 213-225. {{משמאל לימין|(press +).}} }} במאמר הדגיש סטיגלר את חשיבות ה[[מידע]] וההתייחסות אליו גם בשדה הכלכלה, בכותבו כי "כמעט אין צורך לומר לאקדמאים שמידע הוא משאב יקר ערך; ידע הוא כח. למרות זאת אין הוא אלא משכנות עוני בעיר הכלכלה".

מתוך תאוריית הרגולטור השבוי ניתן להגיע לשני פתרונות שונים. כלכלני אסכולת שיקגו הגיעו למסקנה כי עדיף לסמוך על השוק או על בתי משפט כדי שאלו יתקנו כשלי שוק בצורה יעילה יותר לעומת הרגולטורים. הטענה היא כי הרגולציה מביאה יותר נזק מתועלת. כוחות השוק יגרמו לשינוי טכנולוגי שיבטל את הצורך ברגולציה, או שצרכנים ילחצו על היצרנים דרך השוק או דרך בתי משפט כדי שתהיה [[רגולציה עצמית]] או שבתי המשפט עצמם יהיו הכוח הרגולטורי שימנע פגיעה בצרכנים.

מתוך תאוריית הרגולטור השבוי ניתן להגיע לשני פתרונות שונים. כלכלני אסכולת שיקגו הגיעו למסקנה כי עדיף לסמוך על השוק או על בתי משפט כדי שאלו יתקנו כשלי שוק בצורה יעילה יותר לעומת הרגולטורים. הטענה היא כי הרגולציה מביאה יותר נזק מתועלת. כוחות השוק יגרמו לשינוי טכנולוגי שיבטל את הצורך ברגולציה, או שצרכנים ילחצו על היצרנים דרך השוק או דרך בתי משפט כדי שתהיה [[רגולציה עצמית]] או שבתי המשפט עצמם יהיו הכוח הרגולטורי שימנע פגיעה בצרכנים.