שינויים

האידאל של תחרות "טובה" (משוכללת) הוא פיתוח של הכלכלנים הנאו-קלאסיים בשליש האחרון של המאה ה-19. לדבריהם, תחרות טהורה ומושלמת יכולה להבטיח שימוש מיטבי במשאבים. הכלכלן פרנק נייט הציג בשנת 1921 את התנאים החיוניים למימוש אידאל התחרות המשוכללת: מספר משתתפים גדול, הומוגניות של הטובין (מוצרים זהים מנקודת מבטו של הצרכן), גישה חופשית לשוק, ניידות של גורמי הייצור (למשל – עובדים), שקיפות (מידע מלא ושווה לכל המשתתפים). תפיסה זו של התחרות "הטובה" שלטה במשך זמן רב בחשיבה הכלכלית האורתודוקסית, למרות שביקורות על תפישתה זו הופיעה מהר מאוד.

האידאל של תחרות "טובה" (משוכללת) הוא פיתוח של הכלכלנים הנאו-קלאסיים בשליש האחרון של המאה ה-19. לדבריהם, תחרות טהורה ומושלמת יכולה להבטיח שימוש מיטבי במשאבים. הכלכלן פרנק נייט הציג בשנת 1921 את התנאים החיוניים למימוש אידאל התחרות המשוכללת: מספר משתתפים גדול, הומוגניות של הטובין (מוצרים זהים מנקודת מבטו של הצרכן), גישה חופשית לשוק, ניידות של גורמי הייצור (למשל – עובדים), שקיפות (מידע מלא ושווה לכל המשתתפים). תפיסה זו של התחרות "הטובה" שלטה במשך זמן רב בחשיבה הכלכלית האורתודוקסית, למרות שביקורות על תפישתה זו הופיעה מהר מאוד.

בשנת 1948 הציע הכלכלן האוסטרי הליבראלי פרידריך פון האייק, השקפה שונה באופן בסיסי של התחרות "הטובה". הוא ביקר את האבסורדיות של הגישה הנאו-קלאסית שהציבה כמודל לשוק תחרותי, מצב מושלם ובלתי-מציאותי באופן קיצוני, שאין שום אפשרות אפילו להתקרב אליו. האייק טען שהשווקים הם, בהגדרה, לא מושלמים בכל הקשור להעברת מידע רלוונטי לכל המשתתפים, לכן שום תהליך אידאלי של תחרות אינו יכול להבטיח באופן קבוע את השימוש היעיל ביותר במשאבים. ואולם, עבור האייק, דווקא חוסר המושלמות הבסיסי של השווקים הוא שמקנה עליונות לתהליך המבוזר של השוק החופשי: הפרטים מעבירים ביניהם את המידע, לפי האמצעים העומדים לרשותם ורצונותיהם. רק כך יכלו להתאים את תכניותיהם לתחרות ולהיות יעילים יותר. הדבר אמנם אינו מאפשר להגיע לאופטימום התאורטי שהבטיח המודל הנאו-קלאסי, אולם על פי האייק, השוק החופשי משפר את היעילות ומביא לשימוש המיטבי במשאבים דווקא הגלל אופיו הדינמי והלא מושלם. התחרות המשוכללת איננה, איפוא, שוק המוגדר בתנאים מופשטים, אלא תהליך דינמי שאותו מחוללת היוזמה החופשית.

בשנת 1948 הציע הכלכלן האוסטרי הליברלי פרידריך פון האייק, השקפה שונה באופן בסיסי של התחרות "הטובה". הוא ביקר את האבסורדיות של הגישה הנאו-קלאסית שהציבה כמודל לשוק תחרותי, מצב מושלם ובלתי-מציאותי באופן קיצוני, שאין שום אפשרות אפילו להתקרב אליו. האייק טען שהשווקים הם, בהגדרה, לא מושלמים בכל הקשור להעברת מידע רלוונטי לכל המשתתפים, לכן שום תהליך אידאלי של תחרות אינו יכול להבטיח באופן קבוע את השימוש היעיל ביותר במשאבים. ואולם, עבור האייק, דווקא חוסר המושלמות הבסיסי של השווקים הוא שמקנה עליונות לתהליך המבוזר של השוק החופשי: הפרטים מעבירים ביניהם את המידע, לפי האמצעים העומדים לרשותם ורצונותיהם. רק כך יכלו להתאים את תכניותיהם לתחרות ולהיות יעילים יותר. הדבר אמנם אינו מאפשר להגיע לאופטימום התאורטי שהבטיח המודל הנאו-קלאסי, אולם על פי האייק, השוק החופשי משפר את היעילות ומביא לשימוש המיטבי במשאבים דווקא הגלל אופיו הדינמי והלא מושלם. התחרות המשוכללת איננה, איפוא, שוק המוגדר בתנאים מופשטים, אלא תהליך דינמי שאותו מחוללת היוזמה החופשית.

בתחילת שנות ה-80, התאוריה של השווקים התחרותיים (Contestable Markets) חיזקה את רעיון הדינמיות של התחרות החופשית. התחרות המושלמת הוגדרה רק בשני תנאים: כניסה חופשית ויציאה חופשית של פרטים אל השוק וממנו. אם תנאים אלו מתקיימים, כל עמדה המושגת בשוק, לרבות מונופול, נותרת תחרותית גם לגורמים אחרים. סגולותיה של התחרות אינן קשורות, איפוא, ליישום מדוקדק של מבנה המיוחד לשוק, אלא לחופש הכניסה והיציאה לשווקים, קרי – ליוזמה החופשית.

בתחילת שנות ה-80, התאוריה של השווקים התחרותיים (Contestable Markets) חיזקה את רעיון הדינמיות של התחרות החופשית. התחרות המושלמת הוגדרה רק בשני תנאים: כניסה חופשית ויציאה חופשית של פרטים אל השוק וממנו. אם תנאים אלו מתקיימים, כל עמדה המושגת בשוק, לרבות מונופול, נותרת תחרותית גם לגורמים אחרים. סגולותיה של התחרות אינן קשורות, איפוא, ליישום מדוקדק של מבנה המיוחד לשוק, אלא לחופש הכניסה והיציאה לשווקים, קרי – ליוזמה החופשית.