שינויים

== הצמיחה הכלכלית והשפעתה ==

== הצמיחה הכלכלית והשפעתה ==

הצמיחה הכלכלית הייתה חזקה הרבה יותר במדינות שאינן חברות ב- OECD, שגדלו ביותר מ־4.5% כל שנה בעשור האחרון, בהשוואה ל-2% לשנה של חברי ה- OECD. מאחר והיו ירידות בכמות האנרגיה שנצרכה לכל יחידת פעילות כלכלית, גם לחברי וגם וללא חברי ה- OECD, גידול חזק יותר משמעותו שהשימוש באנרגיה ראשונית גדל מהר הרבה יותר במדינות שאינן חברות ה- OECD (2.8% לשנה) בהשוואה לחברות ה- OECD (0.3% לשנה).

הצמיחה הכלכלית הייתה חזקה הרבה יותר במדינות שאינן חברות ב- OECD, שגדלו ביותר מ־4.5% כל שנה בעשור האחרון, בהשוואה ל-2% לשנה של חברי ה- OECD. מאחר שהיו ירידות בכמות האנרגיה שנצרכה לכל יחידת פעילות כלכלית, גם לחברי וגם וללא חברי ה- OECD, גידול חזק יותר משמעותו שהשימוש באנרגיה ראשונית גדל מהר הרבה יותר במדינות שאינן חברות ה- OECD (2.8% לשנה) בהשוואה לחברות ה- OECD (0.3% לשנה).

[[קובץ:תרשים 2.png|left|ממוזער|400px|שרטוט 2: פליטות גזי החממה של המדינות בעלות הפליטות המרכזיות, ללא שינוי בשימושי קרקע, בשל מחסור במידע אמין ברמת המדינה. מימין- הרמה הכללית למדינה ומשמאל הרמה לנפש]]

[[קובץ:תרשים 2.png|left|ממוזער|400px|שרטוט 2: פליטות גזי החממה של המדינות בעלות הפליטות המרכזיות, ללא שינוי בשימושי קרקע, בשל מחסור במידע אמין ברמת המדינה. מימין- הרמה הכללית למדינה ומשמאל הרמה לנפש]]

== חשיבות מדינות הג'י 20 ==

== חשיבות מדינות הג'י 20 ==

חברות ה- G20 תורמות 78% מפליטות גזי החממה העולמיות. ביחד הן במסלול להשיג את התחייבותיהן ל-2020 מוועידת קנקון. אולם שבע מדינות אינן במסלול להשגת התחיבויות ה- NDC שלהן ל-2030 ועבור שלוש מדינות נוספות אין אפשרות לקבוע. מאחר וחברות ה- G20 תורמות לכ־78% מפליטות גזי החממה (כולל שימושי קרקע), הן קובעות בגדול את מגמות הפליטה העולמיות ואת המידה שבה פער הפליטות ייסגר ב־2030. לכן, דו"ח זה בוחן בקפידה את המדינות החברות ה- G20. חברות ה- G20, שיש להן התחיבויות ל-2020 מקנקון, ישיגו במשותף יותר ממה שהתחייבו לו ב־1 GtCO2e לשנה. אולם התחזית לחלק מהחברות (קנדה, אינדונזיה, מקסיקו, דרום קוריאה, דרום אפריקה וארה"ב) היא, שהן תחמצנה את התחיבויות קנקון שלהן ולא תשגנה אותן ברמת בטחון גבוהה. ארגנטינה, ערב הסעודית וטורקיה לא הגישו כלל התחיבויות ל-2020 ומספר מדינות שכן תשגנה את מטרתן הציבו מטרות לא שאפתניות. אוסטרליה ממשיכה להשיג מעבר להתיחיבויותיה מתקופת קיוטו ותשיג את התחייבויתה מקנקון לשנת 2020 כשהיא סופרת פליטות מצטברות בין השנים 2013 ו-2020. בשיטה זו הממשלה האוסטרלית צופה כי המדינה תשיג מעבר להתחייבויותיה ל-2020. אולם, אם לא מחשבים את הפליטות בשיטה זו של 'העברה הלאה', אוסטרליה לא תשיג את התחייבויותיה ל-2020.

חברות ה- G20 תורמות 78% מפליטות גזי החממה העולמיות. ביחד הן במסלול להשיג את התחייבותיהן ל-2020 מוועידת קנקון. אולם שבע מדינות אינן במסלול להשגת התחיבויות ה- NDC שלהן ל-2030 ועבור שלוש מדינות נוספות אין אפשרות לקבוע. מאחר שחברות ה- G20 תורמות לכ־78% מפליטות גזי החממה (כולל שימושי קרקע), הן קובעות בגדול את מגמות הפליטה העולמיות ואת המידה שבה פער הפליטות ייסגר ב־2030. לכן, דו"ח זה בוחן בקפידה את המדינות החברות ה- G20. חברות ה- G20, שיש להן התחיבויות ל-2020 מקנקון, ישיגו במשותף יותר ממה שהתחייבו לו ב־1 GtCO2e לשנה. אולם התחזית לחלק מהחברות (קנדה, אינדונזיה, מקסיקו, דרום קוריאה, דרום אפריקה וארה"ב) היא, שהן תחמצנה את התחיבויות קנקון שלהן ולא תשגנה אותן ברמת בטחון גבוהה. ארגנטינה, ערב הסעודית וטורקיה לא הגישו כלל התחיבויות ל-2020 ומספר מדינות שכן תשגנה את מטרתן הציבו מטרות לא שאפתניות. אוסטרליה ממשיכה להשיג מעבר להתיחיבויותיה מתקופת קיוטו ותשיג את התחייבויתה מקנקון לשנת 2020 כשהיא סופרת פליטות מצטברות בין השנים 2013 ו-2020. בשיטה זו הממשלה האוסטרלית צופה כי המדינה תשיג מעבר להתחייבויותיה ל-2020. אולם, אם לא מחשבים את הפליטות בשיטה זו של 'העברה הלאה', אוסטרליה לא תשיג את התחייבויותיה ל-2020.

באשר להתקדמות כלכלות ה- G20 לקראת מטרות ה- NDC שלהן, שש חברות (סין, 28 חברות האיחוד האירופאי, הודו, מקסיקו, רוסיה וטורקיה) צפויות להשיג את מטרות ה- NDC שלהן, ללא תנאים, עם המדיניות הקיימת שלהן. מתוכן, שלוש מדינות (הודו, רוסיה, טורקיה) צפויות להשיג רמות פליטות נמוכה ביותר מ-15% ממטרת ה- NDC שלהן. תוצאות אילו רומזות שבשלושת הארצות האילו יש מקום לשדרוג שאיפות ה- NDC שלהן באופן משמעותי. האיחוד האירופי חוקק חקיקה אקלימית המשיגה הפחתה של לפחות 40% בפליטות גזי חממה, והוא צופה כי הוא עשוי להשיג הפחתה אפילו גדולה ממטרה זו, אם החקיקה תיושם במלואה ע"י המדינות החברות באיחוד.

באשר להתקדמות כלכלות ה- G20 לקראת מטרות ה- NDC שלהן, שש חברות (סין, 28 חברות האיחוד האירופאי, הודו, מקסיקו, רוסיה וטורקיה) צפויות להשיג את מטרות ה- NDC שלהן, ללא תנאים, עם המדיניות הקיימת שלהן. מתוכן, שלוש מדינות (הודו, רוסיה, טורקיה) צפויות להשיג רמות פליטות נמוכה ביותר מ-15% ממטרת ה- NDC שלהן. תוצאות אילו רומזות שבשלושת הארצות האילו יש מקום לשדרוג שאיפות ה- NDC שלהן באופן משמעותי. האיחוד האירופי חוקק חקיקה אקלימית המשיגה הפחתה של לפחות 40% בפליטות גזי חממה, והוא צופה כי הוא עשוי להשיג הפחתה אפילו גדולה ממטרה זו, אם החקיקה תיושם במלואה ע"י המדינות החברות באיחוד.

האתגר ברור. הדו"חות המיוחדים האחרונים של ה-IPCC מתארים בבהירות את התוצאות הנוראות של חוסר פעולה ומגובות ע"י שיאי טמפרטורות המדווחים, כבר היום, בכל העולם ובעליה של אירועי קיצון.

האתגר ברור. הדו"חות המיוחדים האחרונים של ה-IPCC מתארים בבהירות את התוצאות הנוראות של חוסר פעולה ומגובות ע"י שיאי טמפרטורות המדווחים, כבר היום, בכל העולם ובעליה של אירועי קיצון.

אילו התחילה פעולה אקלימית רצינית ב-2010, הקיצוצים הנדרשים לשנה להשגת רמות הפליטות של 2 ו-1.5 מעלות צלזיוס, היו רק 0.7% ו-3.3% לשנה בלבד בהתאמה. אולם, מאחר וזה לא קרה, הקיצוצים בפליטות הנחוצים כעת הם 2.7% לשנה החל מ-2020 עבור המטרה של 2 מעלות צלזיוס ו-7.6% לשנה בממוצע עבור המטרה של 1.5 מעלות צלזיוס. ברור שככל שהפעולה תידחה, יידרשו קיצוצים גדולים יותר.

אילו התחילה פעולה אקלימית רצינית ב-2010, הקיצוצים הנדרשים לשנה להשגת רמות הפליטות של 2 ו-1.5 מעלות צלזיוס, היו רק 0.7% ו-3.3% לשנה בלבד בהתאמה. אולם, מאחר שזה לא קרה, הקיצוצים בפליטות הנחוצים כעת הם 2.7% לשנה החל מ-2020 עבור המטרה של 2 מעלות צלזיוס ו-7.6% לשנה בממוצע עבור המטרה של 1.5 מעלות צלזיוס. ברור שככל שהפעולה תידחה, יידרשו קיצוצים גדולים יותר.

המשך דחיית ההפחתות הנדרשות על מנת להשיג את המטרות, משמעותה הפחתות עתידיות של פליטות והסרה של דו תחמוצת הפחמן מהאטמוספירה בסדר גודל כזה, שהתוצאה תהיה סטייה רצינית מהמסלולים הזמינים כיום. זה, יחד עם פעילות ההסתגלות הנחוצה, סטייה כזו מהווה סיכון לפגיעה קשה בכלכלה העולמית ופגיעה באבטחת המזון והמגוון הביולוגי.

המשך דחיית ההפחתות הנדרשות על מנת להשיג את המטרות, משמעותה הפחתות עתידיות של פליטות והסרה של דו תחמוצת הפחמן מהאטמוספירה בסדר גודל כזה, שהתוצאה תהיה סטייה רצינית מהמסלולים הזמינים כיום. זה, יחד עם פעילות ההסתגלות הנחוצה, סטייה כזו מהווה סיכון לפגיעה קשה בכלכלה העולמית ופגיעה באבטחת המזון והמגוון הביולוגי.