שינויים

עד לתחילת המאה ה-20 רוב המרחב העירוני הציבורי היה מוקדש להולכי רגל. כלי תחבורה אחרים - כמו עגלות, כרכרות, חשמליות, ואופניים היו "אורחים" במרחב וזכות הקדימה הייתה לרוב של הולכי הרגל. עד לתקופה זו הרחובות תפקדו כמרחב ציבורי שמאפשר הליכה, מפגש או התכנסות, ושימש גם כמקום משחק לילדים.  

עד לתחילת המאה ה-20 רוב המרחב העירוני הציבורי היה מוקדש להולכי רגל. כלי תחבורה אחרים - כמו עגלות, כרכרות, חשמליות, ואופניים היו "אורחים" במרחב וזכות הקדימה הייתה לרוב של הולכי הרגל. עד לתקופה זו הרחובות תפקדו כמרחב ציבורי שמאפשר הליכה, מפגש או התכנסות, ושימש גם כמקום משחק לילדים.  

במהלך המאה ה-20, התרחב מאד השימוש ב[[מכוניות]] ככלי תחבורה מרכזי בעיר. כניסת המכוניות הביאה לשינוי דרמטי בערים הקיימות, עם עליה דרמטית [[בטיחות הולכי רגל|במספר הנפגעים הולכי הרגל]]. הדבר הוביל לזעקה ציבורית. בניסיון לפתור את הבעיה ובלחץ [[חברות המכוניות]] החל תהליך של דחיקת הולכי רגל והטלת מגבלות עליהם - לדוגמה במקום לאפשר חציה של הרחוב איפה שנוח להולך הרגל, הוקצו מעברי חציה רק בפינות רחובות, הכניסו רמזורים להזרמה מהירה של מכוניות, הוכנסו חוקים לאיסור על "התפרצות לכביש ועוד". היבטים אלה מכוסים בספר [[נלחמים בתנועה]]. הדבר גרר גם שינוי בתכנון העירוני - מצד אחד [[פרבור]] משתרע בשכונות וערים חדשות - וגם שינויים רבים בערים הקיימות - כמו הכנסה של רמזורים, מניעת חצייה של הולכי רגל לא במעבר חציה, והפרדת שימושי קרקע - הרחקת מקומות עבודה אל "אזורי תעשייה" מרוחקים מהעיר. סך הדברים האלה המכונים [[תכנון מוטה מכוניות]] לוו גם על ידי מדיניות לעידוד שימוש במכוניות כמו [[החזרי הוצאות רכב]] או מדיניות של בטיחות בדרכים שהקלה על פגיעה בהולכי רגל - לדוגמה מתן אפשרות לנסיעה מהירה בעיר, והטלת האחריות על תאונות על הולכי רגל. סך ההיבטים האלה הובילו לירידה מתמדת בשיעור הולכי הרגל בעיר. במקביל בערים כאלה בטיחות הולכי הרגל היא גרועה. דוגמאות לכך ניתן לראות ב[[נתונים על פיצול נסיעות בערים בעולם]] - כאשר בערי ארה"ב שיעור ההליכה הלך וירד יחד עם שמירה על בטיחות גרועה של הולכי הרגל ביחס למדינות אחרות.  

במהלך המאה ה-20, התרחב מאוד השימוש ב[[מכוניות]] ככלי תחבורה מרכזי בעיר. כניסת המכוניות הביאה לשינוי דרמטי בערים הקיימות, עם עליה דרמטית [[בטיחות הולכי רגל|במספר הנפגעים הולכי הרגל]]. הדבר הוביל לזעקה ציבורית. בניסיון לפתור את הבעיה ובלחץ [[חברות המכוניות]] החל תהליך של דחיקת הולכי רגל והטלת מגבלות עליהם - לדוגמה במקום לאפשר חציה של הרחוב איפה שנוח להולך הרגל, הוקצו מעברי חציה רק בפינות רחובות, הכניסו רמזורים להזרמה מהירה של מכוניות, הוכנסו חוקים לאיסור על "התפרצות לכביש ועוד". היבטים אלה מכוסים בספר [[נלחמים בתנועה]]. הדבר גרר גם שינוי בתכנון העירוני - מצד אחד [[פרבור]] משתרע בשכונות וערים חדשות - וגם שינויים רבים בערים הקיימות - כמו הכנסה של רמזורים, מניעת חצייה של הולכי רגל לא במעבר חציה, והפרדת שימושי קרקע - הרחקת מקומות עבודה אל "אזורי תעשייה" מרוחקים מהעיר. סך הדברים האלה המכונים [[תכנון מוטה מכוניות]] לוו גם על ידי מדיניות לעידוד שימוש במכוניות כמו [[החזרי הוצאות רכב]] או מדיניות של בטיחות בדרכים שהקלה על פגיעה בהולכי רגל - לדוגמה מתן אפשרות לנסיעה מהירה בעיר, והטלת האחריות על תאונות על הולכי רגל. סך ההיבטים האלה הובילו לירידה מתמדת בשיעור הולכי הרגל בעיר. במקביל בערים כאלה בטיחות הולכי הרגל היא גרועה. דוגמאות לכך ניתן לראות ב[[נתונים על פיצול נסיעות בערים בעולם]] - כאשר בערי ארה"ב שיעור ההליכה הלך וירד יחד עם שמירה על בטיחות גרועה של הולכי הרגל ביחס למדינות אחרות.  

בשנות ה-70 של המאה ה-20 החל גל של עניין במצבם של הולכי הרגל ובטענה כי הכנסת המכוניות לעיר הזיקה לתפקוד הערים בהקשרים רבים. מתכננים עירוניים החלו לקדם הסדרים לשיפור מצבם של הולכי הרגל כמו [[מדרחוב]] או [[רחוב הולנדי]]. מגמות אלה התחזקו בהמשך על ידי מחקרים רבים נוספים בדבר יתרונות ההליכה לעיר, לבריאות, לכלכלה ועל ידי תכנון עירוני מתקדם יותר לעידוד ההליכה. הצעדים צברו תאוצה ברחבי אירופה בשנות ה-90 ובצורה נוספת בעשור הראשון של המאה ה-21, כאשר ההכרה בחשיבות של הליכה לבריאות ולסביבה קיבלה הכרה גם מגופים בינלאומיים כמו [[ארגון הבריאות העולמי]] וכאשר ערים רבות כמו [[לונדון]], [[ניו יורק]], [[פריז]] ועוד החלו לקדם צעדים לקידום ההליכה בתחומן על ידי צעדים כמו [[אזורי מיתון תנועה]], [[מעבר חציה בטוח|מעברי חציה בטוחים]] יותר ועוד.

בשנות ה-70 של המאה ה-20 החל גל של עניין במצבם של הולכי הרגל ובטענה כי הכנסת המכוניות לעיר הזיקה לתפקוד הערים בהקשרים רבים. מתכננים עירוניים החלו לקדם הסדרים לשיפור מצבם של הולכי הרגל כמו [[מדרחוב]] או [[רחוב הולנדי]]. מגמות אלה התחזקו בהמשך על ידי מחקרים רבים נוספים בדבר יתרונות ההליכה לעיר, לבריאות, לכלכלה ועל ידי תכנון עירוני מתקדם יותר לעידוד ההליכה. הצעדים צברו תאוצה ברחבי אירופה בשנות ה-90 ובצורה נוספת בעשור הראשון של המאה ה-21, כאשר ההכרה בחשיבות של הליכה לבריאות ולסביבה קיבלה הכרה גם מגופים בינלאומיים כמו [[ארגון הבריאות העולמי]] וכאשר ערים רבות כמו [[לונדון]], [[ניו יורק]], [[פריז]] ועוד החלו לקדם צעדים לקידום ההליכה בתחומן על ידי צעדים כמו [[אזורי מיתון תנועה]], [[מעבר חציה בטוח|מעברי חציה בטוחים]] יותר ועוד.