4,291
עריכות
שינויים
יצירת דף עם התוכן "דו"ח פערי פליטות 2019. Emissions Gap Report 2019 תרגום תקציר מנהלים. את תקציר המנהלים המקורי ניתן למצא [..."
דו"ח פערי פליטות 2019. Emissions Gap Report 2019
תרגום תקציר מנהלים. את תקציר המנהלים המקורי ניתן למצא [https://wedocs.unep.org/bitstream/handle/20.500.11822/30798/EGR19ESEN.pdf?sequence=13 בקישור זה.]
זה הפרסום העשירי של דו"ח פערי הפליטות של התכנית הסביבתית של האו"ם UNEP. הוא בוחן את המחקרים המדעיים העדכניים העוסקים ברמות גזי חממה GHG בהווה ובעתיד וכן משווה נתונים אלו עם רמות הפליטה הנחוצות לעולם על מנת להתקדם בנתיב העלות הנמוכה ביותר להשגת מטרות הסכם פריז. ההפרש בין "המקום שבו אנו נמצאים והמקום שבו עלינו להיות" ידוע כ"פער הפליטות".
בספטמבר פורסם דו"ח מסכם לכבוד יום השנה העשירי לפרסום דוחות, שכותרתו "שיעורים מעשור הערכות פערי פליטות", עבור ועידת הפסגה לפעולה אקלימית של המזכ"ל.
הממצאים עגומים. כל המדינות אינן מצליחות לעצור את הגידול בפליטת גזי חממה. לכן הקיצוצים הנדרשים היום גדולים ומהירים יותר. אולם, מאחורי הכותרות הקודרות עולה גם מסר שונה מסיכום העשור. כמה התפתחויות מעודדות קרו והמיקוד הפוליטי במשבר האקלימי גדל במספר מדיניות, עם מצביעים ומפגינים, במיוחד צעירים, המבהירים שזה הנושא החשוב ביותר עבורם. בנוסף, הטכנולוגיות להפחתת פליטות מהירה ויעילה כלכלית השתפרו באופן משמעותי.
כמו בשנים קודמות, דו"ח זה בוחן כמה מהחלופות הניתנות ליישום הזמינות לארצות על מנת לגשר על הפער, יחד עם מיקוד על איך ניתן ליצור שינוי טרנספורמטיבי ומעברים הוגנים. בבחינה של סך מסקנות הדו"ח, ברור ששינויים הדרגתיים לא יספיקו וכי יש צורך בפעולה טרנספורמטיבית מהירה.
ההבט הפוליטי נשלט ב- 2019 ע"י ועידת הפסגה לפעולה אקלימית של מזכ"ל האו"ם, בספטמבר. בועידה זו התכנסו ממשלות, נציגי השוק הפרטי, החברה האזרחית, רשויות מקומיות וארגונים בינלאומיים. מטרתה הייתה לעורר לפעולה ובמיוחד להבטיח את התחיבות המדינות להגדיל את תרומתן nationally determined contributions=NDCs עד 2020 ולשאוף לאפס פליטות עד 2050.
לפי הפרסום לעיתונות, כ- 70 מדינות הודיעו, בתום ועידת הפסגה, על כוונתן להגיש NDCs משופרות עד 2020, ו-65 כלכלות תת-מדינתיות התחייבו לעבוד לקראת אפס פליטות עד 2050. בנוסף, מספר חברות פרטיות, מוסדות פיננסים וערים מרכזיות הודיעו על צעדים מעשיים להפחתת פליטות והסטת השקעות לטכנולוגיות ברמת פחמן נמוכה. מטרתה המרכזית של ועידת הפסגה, להבטיח את התחייבות המדינות לשפר את ה-NDCs, הושגה במידה מסוימת, אבל בעיקר ע"י כלכלות קטנות יותר. בשל ההעדרות הבולטת לעין של מרבית חברי ה- G20, ההשפעה על פערי הפליטה, תהיה כנראה מוגבלת.
באשר לנקודת המבט המדעית, הפנל הבין-ממשלתי לשינוי אקלימי, ה- IPCC, הוציא שני דו"חות מיוחדים ב-2019: הדו"ח על השינוי האקלימי והיבשה, שעסק בשינוי האקלימי, מידבור, דגרדציה של הקרקע, ניהול קרקע מקיים, בטחון תזונתי ותנועות גזי חממה בבתי גידול יבשתיים, והדו"ח על האוקינוסים והקריוספרה באקלים משתנה. שני הדו"חות הביעו דאגה עמוקה לגבי השינויים הנצפים והחזויים כתוצאה מהשינוי האקלימי ונתנו בסיס מדעי אפילו חזק יותר, התומך בחשיבות מטרות הטמפרטורה של הסכם פריז והצורך להבטיח כי הפליטות הן במסלול המבטיח השגת מטרות אלו.
דו"ח פערי הפליטות הנוכחי הוכן בידי צוות בינלאומי של מדענים מובילים שהעריכו את כל המידע הזמין, כולל זה שפורסם בהקשר של הדו"חות המיוחדים של ה- IPCC, וכן מידע שפורסם במחקרים מדעיים עדכניים. תהליך ההערכה היה שקוף ומשתף. שיטת ההערכה והממצאים הראשוניים היו זמינים לממשלות וארצות המוזכרים באופן ספציפי בדו"ח, כדי לאפשר להם הזדמנות להעיר על הממצאים.
פליטות גזי חממה ממשיכות לגדול, למרות האזהרות המדעיות וההתחיבויות הפוליטיות
פליטות גזי חממה עלו בקצב של 1.5% כל שנה בעשור האחרון, והתייצבו לזמן קצר רק בשנים בין 2014 ו-2016. סך פליטות גזי החממה, כולל פליטות משינויים בשימושי קרקע, הגיע לשיא של 55.3 GtCO2e ב- 2018.
פליטות פחמן דו-חמצני ממאובנים משימושי אנרגיה ותעשייה, שהוא המגזר השולט בסך פליטות גזי החממה, גדלו ב- 2% ב- 2018 והגיעו לשיא של 37.5 GtCO2 לשנה.
אין שום סימן לכך שפליטות גזי חממה תגענה לפסגה שלהן (שממנה תרדנה) בשנים הקרובות. כל שנה של דחיה בהגעה לפסגה זו, שממנה תהיה ירידה, משמעותה שנצטרך לבצע ירידות חדות ועמוקות יותר. על מנת שהעולם יהיה נתיב העלות הנמוכה ביותר, להגבלת ההתחממות העולמית להתחממות של 2 מעלות צלזיוס או פחות, צריך שהפליטות תגענה, עד שנת 2030, לרמה נמוכה ב- 25% מהרמה ב- 2018. נחוצה הפחתה של 55% בפליטות על מנת להגיע לרמה של 1.5 מעלות צלזיוס. שרטוט 1 מראה את רכיבי הצמיחה השנתית הממוצעת בפעילות הכלכלית (gross domestic product- GDP)), שימושי אנרגיה ראשוניים, שימושי אנרגיה ליחידת GDP, פליטות CO2 ליחידת אנרגיה ופליטות גזי חממה מכל המקורות לחברי ה- OECD ועבור מדינות שאינן חברות ב- OECD:
שרטוט 1: שיעורי צמיחה שנתית בגורמים העיקריים לפליטות פחמן דו-חמצני (משמאל לקו המקווקו) ופליטות רכיבים נוספים של גזי חממה (מימין לקו המקווקו) למדינות OECD ומדינות שאינן חברות ב- OECD.
הצמיחה הכלכלית הייתה חזקה הרבה יותר במדינות שאינן חברות ב- OECD, שגדלו ביותר מ- 4.5% כל שנה בעשור האחרון, בהשוואה ל-2% לשנה של חברי ה- OECD. מאחר והיו ירידות בכמות האנרגיה שנצרכה לכל יחידת פעילות כלכלית, גם לחברי וגם וללא חברי ה- OECD, גידול חזק יותר משמעותו שהשימוש באנרגיה ראשונית גדל מהר הרבה יותר במדינות שאינן חברות ה- OECD (2.8% לשנה) בהשוואה לחברות ה- OECD (0.3% לשנה).
מדינות ה- OECD כבר משתמשות בפחות אנרגיה לכל יחידת פעילות כלכלית, מה שמעלה את האפשרות שלמדינות שאינן חברות ב- OECD יש פוטנציאל להאיץ שיפורים אפילו יחד עם צמיחה, תיעוש ועיור הכלכלות שלהן, תוך כדי השגת מטרות הפיתוח שלהן.
אמנם נתונים עולמיים מאפשרים מבט חשוב להבנת הצמיחה הנמשכת של הפליטות, אולם יש לבחון מגמות בפליטות של המדינות הפולטות המרכזיות, כדי לקבל תמונה ברורה יותר של המגמות (שרטוט 2). דירוג הארצות משתנה באופן דרמטי כאשר משווים את הפליטות הכלליות והפליטות לנפש. למשל בסין כיום הפליטות לנפש דומות נמצאות בטווח דומה לאילו של האיחוד האירופאי וכמעט זהות לאילו של יפן.
שרטוט 2: פליטות גזי החממה של המדינות בעלות הפליטות המרכזיות, ללא שינוי בשימושי קרקע, בשל מחסור במידע אמין ברמת המדינה. מימין- הרמה הכללית למדינה ומשמאל הרמה לנפש
הערכות של פליטות המבוססות על צריכה, הידועות גם כטביעת רגל פחמנית, מתאימות את הפליטות הטריטוריאליות לפי יבוא ויצוא ובכך מאפשרות לקובעי מדיניות הבנה עמוקה יותר לתפקיד של צריכה, סחר ותלות הדדית בין מדינות. שרטוט 3 מראה שזרימת הפחמן המתואמת בדרך זו, היא מארצות מתפתחות למפותחות. מכאן יש להבין כי הפליטות לנפש באיחוד האירופאי, למשל, הן בפועל גבוהות מאילו של סין, אם כוללים את הפליטות מבוססות הצריכה. יש לציין כי פליטות מבוססות צריכה אינן נכללות בהקשר של הסכם המסגרת של האו"ם לשינוי האקלים ה- UNFCCC.
שרטוט 3: פליטות משויכות לנקודת פליטה (טריטוריאליות) ונקודת צריכה. מצד שמאל סה"כ הפליטות ומימין פליטות לנפש
חברות ה- G20 תורמות 78% מפליטות גזי החממה העולמיות. ביחד הן במסלול להשיג את התחיבותיהן ל-2020 מועידת קנקון. אולם שבע מדינות אינן במסלול להשגת התחיבויות ה- NDC שלהן ל-2030 ועבור שלוש מדינות נוספות אין אפשרות לקבע.
מאחר וחברות ה- G20 תורמות לכ- 78% מפליטות גזי חממה (כולל שימושי קרקע), הן קובעות בגדול את מגמות הפליטה העולמיות ואת המידה שבה פער הפליטות ייסגר ב- 2030. לכן, דו"ח זה בוחן בקפידה את המדינות החברות ה- G20.
חברות ה- G20, שיש להן התחיבויות ל-2020 מקנקון, ישיגו במשותף יותר ממה שהתחייבו לו ב- 1 GtCO2e לשנה. אולם התחזית לחלק מהחברות (קנדה, אינדונזיה, מקסיקו, דרום קוריאה, דרום אפריקה וארה"ב) היא, שהן תחמצנה את התחיבויות קנקון שלהן ולא תשגנה אותן ברמת בטחון גבוהה. ארגנטינה, ערב הסעודית וטורקיה לא הגישו כלל התחיבויות ל-2020 ומספר מדינות שכן תשגנה את מטרתן הציבו מטרות לא שאפתניות.
אוסטרליה ממשיכה להשיג מעבר להתחיבויותיה מתקופת קיוטו ותשיג את התחיבויתה מקנקון לשנת 2020 כשהיא סופרת פליטות מצטברות בין השנים 2013 ו-2020. בשיטה זו הממשלה האוסטרלית צופה כי המדינה תשיג מעבר להתחיבויותיה ל-2020. אולם, אם לא מחשבים את הפליטות בשיטה זו של 'העברה הלאה', אוסטרליה לא תשיג את התחיבויותיה ל-2020.
באשר להתקדמות כלכלות ה- G20 לקראת מטרות ה- NDC שלהן, שש חברות (סין, 28 חברות האיחוד האירופאי, הודו, מקסיקו, רוסיה וטורקיה) צפויות להשיג את מטרות ה- NDC שלהן, ללא תנאים, עם המדיניות הקיימת שלהן. מתוכן, שלוש מדינות (הודו, רוסיה, טורקיה) צפויות להשיג רמות פליטות נמוכה ביותר מ-15% ממטרת ה- NDC שלהן. תוצאות אילו רומזות שבשלושת הארצות האילו יש מקום לשדרוג שאיפות ה- NDC שלהן באופן משמעותי. האיחוד האירופאי חוקק חקיקה אקלימית המשיגה הפחתה של לפחות 40% בפליטות גזי חממה. האיחוד האירופאי צופה כי הם עשויות להשיג הפחתה הגדולה ממטרתם, אם החקיקה תיושם במלואה ע"י המדינות החברות באיחוד.
מצד שני, שבע מחברות ה- G20 נדרשות לפעולה נוספת ברמות שונות על מנת שתשגנה את התחיבויותיהן: אוסטרליה, ברזיל, קנדה, יפן, דרום קוריאה, דרום אפריקה וארה"ב. עבור ברזיל, תחזיות הפליטה, לפי שלושה פרסומים המעודכנים כל שנה, תוקנו כלפי מעלה. תוצאה זו משקפת, בין היתר, את המגמה של כריתת ושריפת יערות לאחרונה. אולם. מצד שני, ביפן, תחזית המדיניות הנוכחית היא, שהיא תשיג בקרוב את מטרות ה- NDC שלה עבור השנים האחרונות.
אין הסכמה בין המחקרים האם ארגנטינה, אינדונזיה וערב הסעודית הן במסלול להשגת ה- NDCs הלא מותנות. בארגנטינה, ניתוח מקומי, שהתפרסם לאחרונה ובחן את המידע של מלאי פליטות החממה עד 2016, צופה כי המדינה תשיג את מטרות ה- NDC הלא-מותנות שלה, בעוד ששני מחקרים בינלאומיים צופים כי היא לא תשיג אותן. עבור אינדונזיה, אי הבהירות קשורה בעיקר לשימושי הקרקע, השינויים בהם ופליטות מיערנות (LULUCF). עבור ערב הסעודית, מיעוט המידע על מדיניות האקלים שלה לא איפשר הערכות נוספות מעבר לשני מחקרים שנבחנו.
חלק מחברות ה- G20 מחזקות כל הזמן את חבילת מדיניות ההפחתה (מיטיגציה) שלהן, מה שמוביל לעדכון והפחתה בתחזיות מבוססות על תרחישי מדיניות. אחת הדוגמאות היא האיחוד האירופאי, שבה יש מגמה יורדת בתחזיות ל-2030 לפי תרחישי מדיניות מאז הוצאת דו"ח פערי פליטות 2015.
למרות שמספר המדינות, שהכריזו על מטרה של אפס פליטות גזי חממה ב- 2050, גדל, רק מעט מהן הגישו אסטרטגיה ארוכת טווח באופו רשמי ל- UNFCCC.
גדל מספר המדינות שהציבו מטרה של אפס פליטות מקומיות. 65 ארצות וכלכלות תת-מדינתיות משמעותיות, כמו קליפורניה וערים גדולות ברחבי העולם, התחייבו לאפס פליטות נטו עד 2050. אולם רק מעט אסטרטגיות ארוכות טווח שהוגשו ל- UNFCCC כללו התחיבות לציר זמן לאפס פליטות ואף אחת מהן אינה מחברות ה- G20.
חמש חברות ב- G20 (האיחוד האירופאי וארבע חברים אינדיבידואליים) התחייבו למטרות ארוכות טווח של אפס פליטות, מתוכן שלוש נמצאות בתהליכי חקיקה ושתיים העבירו חקיקה מתאימה. שאר 15 חברות ה- G20 לא התחייבו ליעד של אפס פליטות.
טבלה 1: סך פליטות גזי החממה העולמיות ב- 2030 בתרחישים שונים (חציון וטווח עשרת ו-90 האחוזונים), השלכות על הטמפרטורה ופער הפליטות.
פער הפליטות גדול. ב-2030, הפליטות השנתיות צריכות להיות נמוכות ב- 15 GtCO2e מרמת הפליטות הנגזרת מההתחיבויות המדינות ל- NDCs הלא-מותנות, כדי להשיג את המטרה של 2 מעלות צלזיוס, ו- 32 GtCO2E פחות, למטרה של 1.5 מעלות.
ההערכות לגבי מה צריכות להיות פליטות גזי חממה ב- 2030, על מנת שנהיה תואמים לנתיב בעלות נמוכה לקראת הגבלת התחממות העולמית, חושבו מהתרחישים שהורכבו כחלק מהערכת מסלול ההפחתה בדו"ח המיוחד של האו"ם על התחממות עולמית של 1.5 מעלות צלזיוס.
דו"ח זה מציג הערכת מסלולי פליטות עולמיות התואמים להגבלת ההתחממות ל-2 מעלות, 1.8 מעלות ו-1.5 מעלות צלזיוס, במטרה לתת תמונה ברורה על מסלולים אילו. הדו"ח כולל גם סקירה של השיא ותוצאות הטמפרטורה ב-2100 הקשורות עם סבירויות שונות. הכללת הרמה של 1.8 מעלות צלזיוס מאפשר פרשנות מפורטת ודיון בהשלכות של מטרות הסכם ועידת פריז על פליטות לטווח קצר.
תרחישי ה- NDCs (nationally determined contributions) של הדו"ח של שנה זו מבוססים על המידע המעודכן מאותם מקורות ששימשו לתרחישי המדיניות הנוכחיים והם מדווחים ב- 12 קבוצות מודלים. רמות ה- NDC לכמה ארצות, במיוחד סין והודו, תלויות במגמות הפליטות לאחרונה או תחזיות צמיחת התמ"ג שהן כנראה לא מעודכנות במחקרים ישנים יותר. לכן, מחקרים שפורסמו ב- 2015, לפני קבלת הסכם פריז, הוצאו מעדכון שנה זו. להוצאת מחקרים אילו הייתה השפעה קטנה על התחזיות לרמות הפליטה העולמיות
שרטוט 4: פליטות גזי חממה עולמיות בתרחישים שונים של פער הפליטות ב-2030
של תרחישי ה- NDC, שהם דומים מאד לאילו שהוצגו בדו"ח פערי הפליטות 2018 של UNEP.
מוערך כי פליטות גזי החממה תהיינה 60GtCO2e ב- 2030 לפי מדיניות נוכחית בלבד. בנתיב העלות הנמוכה ביותר, לקראת מטרות הסכם פריז ב-2030, הערכות חציוניות של פליטות גזי חממה היו 41 GtCO2e הנחוצות עבור מסלול 2 מעלות צלזיוס, 35 GtCO2e ל- 1.8 מעלות צלזיוס ו- 25 GtCO2e ל- 1.5 מעלות צלזיוס.
אם NDCs לא-מותנות ומותנות תהיינה מיושמות בשלמות, מוערך כי הפליטות העולמיות תרדנה ב- 4 GtCO2e ו- 6 GtCO2e בהתאמה עד 2030, בהשוואה לתרחיש המדיניות הקיימת.
פער הפליטות בין רמת הפליטות העולמית המוערכת ב- 2030 לפי תרחיש NDC ולפי המסלולים של הפחתת התתחממות מתחת ל- 2 מעלות צלזיוס ו- 1.5 מעלות צלזיוס, גדול (ראה שרטוט 4). תוצאת היישום מלא של ה- NDCs הלא-מותנות, מוערכת בפער של 15 GtCO2e (טווח של 12-18 GtCO2e) ב- 2030, בהשוואה לתרחיש 2 מעלות צלזיוס. פער הפליטות בין יישום NDCs לא מותנות ומסלול ה- 1.5 מעלות צלזיוס הוא בערך 32 GtCO2e (טווח 29-35 GtCO2e).
יישום מלא של NDCs מותנות ולא-מותנות יחד יוריד את הפער ב- 2-3 GtCO2e.
אם ה- NDCs הלא-מותנות הנוכחיות ייושמו במלואן, יש סיכוי של 66% שההתחממות תוגבל ל- 3.2 מעלות צלזיוס עד סוף המאה. אם ה- NDCs המותנות תיושמנה אף הן במלואן, ההתחממות תפחת בעוד 0.2 מעלה צלזיוס.
נחוץ חיזוק דרמטי של ה- NDCs ב- 2020. המדינות חייבות לשלש את שאיפות ה- NDC שלהן על מנת להשיג את המטרה של התחממות מתחת ל- 2 מעלות צלזיוס ולהגדילן פי חמש על מנת להשיג את מטרת ה- 1.5 מעלות צלזיוס.
מנגנון הצמצום בהדרגה של הסכם פריז חוזה חיזוק ה- NDCs כל חמש שנים. חברות בהסכם פריז זיהו את 2020 כשלב הקריטי הבא בתהליך, והזמינו את המדינות לעדכן ולפרסם את ה- NDCs המשופרות שלהן עד אז. המתנה עד 2025 על מנת לחזק את ה- NDCs תהיה מאוחרת מדי לסגירת הפער הגדול ב-2030, לאור פער הזמן בין החלטות מדיניות והפחתות הפליטות הנובעות מהן.
האתגר ברור. הדו"חות המיוחדים האחרונים של ה- IPCC מתארים בבהירות את התוצאות הנוראות של חוסר פעולה ומגובות ע"י שיאי טמפרטורות המדווחים, כבר היום, בכל העולם ובעליה של אירועי קיצון.
אילו התחילה פעולה אקלימית רצינית ב-2010, הקיצוצים הנדרשים לשנה להשגת רמות הפליטות של 2 ו-1.5 מעלות צלזיוס, היו רק 0.7% ו-3.3% לשנה בלבד בהתאמה. אולם, מאחר וזה לא קרה, הקיצוצים בפליטות הנחוצים כעת הם 2.7% לשנה החל מ-2020 עבור המטרה של 2 מעלות צלזיוס ו-7.6% לשנה בממוצע עבור המטרה של 1.5 מעלות צלזיוס. ברור שככל שהפעולה תידחה, יידרשו קיצוצים גדולים יותר.
המשך דחיית ההפחתות הנדרשות על מנת להשיג את המטרות, משמעותה הפחתות עתידיות של פליטות והסרה של דו תחמוצת הפחמן מהאטמוספירה בסדר גודל כזה, שהתוצאה תהיה סטייה רצינית מהמסלולים הזמינים כיום. זה, יחד עם פעילות ההסתגלות הנחוצה, סטייה כזו מהווה סיכון לפגיעה קשה בכלכלה העולמית ופגיעה באבטחת המזון והמגוון הביולוגי.
שיפור הפעולה ע"י חברות ה- G20 חיונית עבור מאמצי ההפחתה העולמיים.
דו"ח זה מתמקד במיוחד בחברות ה- G20 ומשקף בכך את חשיבותן למאמצי ההפחתה העולמיים. פרק 4, במיוחד, מתמקד בהתקדמות ובהזדמנויות לשיפור שאיפות ההפחתה של שבע חברות נבחרות מבין ה- G20: ארגנטינה, ברזיל, סין, האיחוד האירופאי, הודו, יפן וארה"ב, שייצגו 56% מהפליטות העולמיות ב- 2017. פרק זה, שפורסם מוקדם יותר, עבור פסגת פעולת האקלים, מציג בחינה מפורטת של פעולה וחוסר פעולה במגזרי מפתח ומראה שלמרות שיש כמה רצים קדמיים, התמונה הכללית קודרת למדי.
ב- 2009, חברות ה- G20 אמצו החלטה לבטל בהדרגה את הסובסידיות לדלק מאובנים. עד היום, אף מדינה לא התחייבה לבטל לגמרי את הסובסידיות האילו עד תאריך מסוים.
למרות שמדינות רבות, כולל מרבית חברות ה- G20, התחייבו למטרות של אפס כריתת יערות בעשורים האחרונים, התחיבויות אילו אינן מגובות ע"י פעולה בשטח.
מספר תחומים זוהו כחיוניים ובעלי השפעה, בהתבסס על הערכות פוטנציאל ההפחתה באותן שבע המדינות המוזכרות מעלה (ראה טבלה 2). מטרת ההמלצות היא להראות את הפוטנציאל, לעורר את הטיפול ולהקל על החלטות פוליטיות לגבי הנדרש ליישום הפעולה הנחוצה. כל מדינה תהיה אחראית לתכנון המדיניות והפעולה שלה.
דה-קרבוניזציה של הכלכלה העולמית תדרוש שינויים מבניים משמעותיים, שיש לתכנן כך שיביאו את מירב היתרונות הנילווים לאנושות ולמערכות התמיכה של כדור הארץ.
באם יובנו היתרונות הנילווים בנוסף לסגירת פערי הפליטה, המעבר הנדרש יתרום באופן חיוני להשגת האג'נדה של האו"ם ל-2030 ו-17 המטרות לפיתוח בר-קיימא (SDGs).
הגנה על האקלים והשקעה בהסתגלות יהפכו לתנאי מקדים לשלום ויציבות. ידרשו מאמצים חסרי תקדים לשנות חברות, כלכלות, תשתיות מוסדות ומדיניות. יחד עם זאת, תהליכי דה-קרבוניזציה עמוקים ומהירים, משמעותם שנדרשים שינויים מבניים במגזרים כלכליים, חברות, שוק התעסוקה ודגמי סחר.
זה בהכרח יגרור שינויים משמעותיים באופני הביקוש והאספקה של אנרגיה, מזון, שרותים מבוססי-חומרי גלם, ע"י ממשלות, עסקים ושווקים. מערכות אספקה אילו משולבות עם ההעדפות, הפעולות והביקוש של צרכנים, אזרחים וקהילות. שינויים שורשיים בערכים, נורמות, תרבות צרכנית והשקפות עולם הם חלק בלתי נמנע מטרנספורמציית הקיימות הגדולה. הלגיטימיות של דה-קרבוניזציה דורשת לפי-כך התגייסות חברתית מסיבית והשקעה בלכידות חברתית על מנת להימנע מהדרה והתנגדות לשינוי. יש לפתח תהליכי שינוי צודקים ובזמן הנכון לקראת קיימות, תוך התחשבות בזכויות ובאינטרסים של אנשים הפגיעים להשפעות השינוי האקלימי, אנשים ואזורים שבהם דה-קרבוניזציה דורשת שינויים מבניים ושל הדורות העתידיים.
למזלנו, ניתן לתכנן את הטרנספורמציה העמוקה הנדרשת על מנת לסגור את פער הפליטת בין המגמות המבוססות על המדיניות בהווה ובין הסכם פריז, כך שתביא איתה יתרונות נילווים רבים לאנושות ולמערכות התמיכה של כדור הארץ. יתרונות אילו, החל מהפחתת זיהום אויר, שיפור בריאות הציבור, ביסוס מערכות אנרגיה ותהליכים תעשייתיים מקיימים, הפיכת הצרכנות והשרותים ליעילים יותר, שימוש בתהליכים חקלאיים אינטנסיביים פחות והפחתה של איבוד מגוון ביולוגי בערים שניתן לחיות בהן.
טבלה 2: הזדמנויות נבחרות בהווה לשיפור השאיפות של חברות ה- G20 להתאמה לפעולה ומטרות אקלימיות שאפתניות
הדו"ח של השנה בוחן 6 נקודות כניסה להתקדמות לקראת סגירת פערי הפליטות דרך שינוי טרנספורמטיבי בתחומים הבאים: (א) זיהום אויר, איכות אויר ובריאות (ב) עיור (ג) ממשל, חינוך ותעסוקה (ד) דיגיטליזציה (ה) שרותים יעילי אנרגיה וחומר להעלאת רמת החיים, ו-(ו) שימושי קרקע, בטחון מזון וביואנרגיה. על בסיס סקירה כללית זו, בפרק 6 מוצג דיון מפורט יותר של מעברים במגזר האנרגיה.
אנרגיה מתחדשת ויעילות אנרגטית, בשילוב עם חישמול שימושי קצה, הם המפתח למעבר אנרגטי מוצלח והורדה של פליטות פחמן דו חמצני הקשורות לאנרגיה.
השינוי הנחוץ של מגזר האנרגיה העולמי ידרוש השקעות משמעותיות בהשוואה לתרחיש עסקים כרגיל. מדיניות אקלימית התואמת למטרה של 1.5 מעלה צלזיוס דורשת שדרוג מערכות אנרגיה בצד האספקה בהשקעות של 1.6-3.8 טריליון דולר ארה"ב לשנה (עולמי) בתקופה 2020-2050, תלוי בכמה ניתן יהיה להגדיל את יעילות האנרגיה ומאמצי שימור האנרגיה.
לאור התפקיד החשוב שמשחקת האנרגיה ובמיוחד מגזר החשמל בכל טרנספורמציה נמוכת פחמן, פרק 6 בוחן חמש חלופות שינוי, בהתחשב בהתאמתן למגוון מדינות רחב, הזדמנויות ברורות לתועלות נילוות ופוטנציאל הפחתה משמעותית של פליטות. כל אחד מהשינויים הבאים תואם לרציונל מדיניות ייחודי או מניע שנדון במפורט בפרק 6:
הרחבת אנרגיה מתחדשת לחישמול.
הפסקת שימוש בפחם לדה-קרבוניזציה מהירה של מערכות אנרגיה.
דה-קרבוניזציה של תחבורה עם מיקוד במוביליות חשמלית.
דה-קרבוניזציה של תעשייה עתירת אנרגיה.
המנעות מפליטות עתידיות יחד עם שיפור הגישה לאנרגיה.
יישום שינויים מהותיים כאילו ידרוש תלות בין מגזר האנרגיה ומגזרי תשתיות אחרים, כאשר שינויים באחד המגזרים ישפיע על אחרים. באותו אופן, יהיה צורך לקשור את מדיניות צדדי הביקוש והאספקה, להכליל סינרגיות רחבות יותר ותועלות נילוות, כמו איבוד ויצירת משרות, שיקום שרותי בתי גידול, המנעות מישוב מחדש והפחתת עלויות בריאות ועלויות סביבתיות כתוצאה מהפחתת הפליטות. אותו דבר ניתן ליישום לדה-קרבוניזציה של התחבורה, שם יהיה צורך לתיאום והשלמתיות של מדיניות, שנגרם מלחצים טכנולוגיים, סביבתיים ושל שימושי קרקע. על המדיניות להיות הרמונית איפה שרק ניתן, על מנת לנצל את התועלות מהתלות בין המשתנים השונים ועל מנת למנע תוצאות לא רצויות כמו זליגת דו תחמוצת הפחמן ממגזר אחד למישנהו.
כל שינוי בסדר גודל כזה צפוי להיות מאד מאתגר וצפוי להתקל במספר מכשולים ואתגרים כלכליים, פוליטיים וטכניים. אולם, הרבה מהמניעים לפעולה אקלימית השתנו בשנים האחרונות, כאשר כמה חלופות ופעולה אקלימית שאפתנית הפכו ליקרים פחות, רבים יותר ומובנים טוב יותר. התפתחויות טכנולוגיות וכלכליות מציגות אפשרויות לדה-קרבוניזציה של הכלכלה, ובמיוחד מגזר האנרגיה, במחיר שהוא הנמוך אי פעם. בנוסף, הסינרגיה בין פעולה אקלימית, צמיחה כלכלית ומטרות פיתוח, כולל חלופות של טיפול בהשפעות חלוקתיות, מובנות טוב יותר היום. בסופו של דבר, מומנטום מדיניות לרוחב כמה רמות של ממשל, יחד עם עליה בהתחיבות לפעולה אקלימית ע"י שחקנים שאינם קשורים לממשלה, יוצרים הזדמנויות למדינות לעסוק בשינויים אמיתיים.
דוגמת מפתח למגמות טכנולוגיות וכלכליות הוא מחיר אנרגיה מתחדשת אשר יורד מהר יותר מאשר נחזה לא מזמן (ראה שרטוט 5). אנרגיות מתחדשות הן כיום המקור הזול ביותר ליצור כח חשמלי חדש במרבית העולם, כך שצםוי כי רכישה ממוצעת בשקלול עולמי או מחיר מכרז עבור מתקן סולרי חדש של מערכות פוטווולטאיות או מתקן טורבינות רוח על אדמה, תהיה תחרותית בהשוואה לעלות התפעולית השולית של מפעלי פחם קיימים עד 2020. מגמות אילו מתבטאות יותר ויותר בירידה בבניית מפעלי יצור חשמל מפחם חדשים, כולל ביטול של מתקנים מתוכננים והפסקת פעילות במתקנים קיימים. יתרה מזאת, הירידות בעלויות בפועל גדולה מהתחזיות.
סיכום קצר של ההבטים העיקריים של כל שינוי מוצג בטבלה 3
טבלה 3: סיכום של חלופות השינויים האנרגיה
שרטוט 5: שינויים בעלות המשוקללת העולמית של אנרגיה עבור טכנולוגיות אנרגיה מתחדשת 2010-2018
מצד הביקוש, יעילות השימוש בחומרים מאפשרת הזדמנויות הפחתה משמעותיות בגזי חממה שהן משלימות לאילו שניתן להשיג מטרנספורמציה של מערכת האנרגיה
עד עתה לא הייתה התייחסות משמעותית להתייעלות בחומרים מצד הביקוש של קובעי מדיניות אקלימית. זאת למרות שהתייעלות זו מרחיבה את מגוון אסטרטגיות הפחתת פליטות. התייעלות בחומרים תהיה חשובה לשינויים במגזרים רבים.
ב- 2015, יצור חומרים גרם לפליטות גזי חממה של בערך 11.5 GtCO2e, עליה מהפליטות מיצור זה ב- 1995 שהייתה 5GtCO2e. התרומה הגדולה לפליטות נובעת מיצור חומרי גלם, כמו ברזל, פלדה, סיד וטיח, ומינרלים אחרים המשמשים בעיקר למוצרי בניה, כולל חומרי פלסטיק וגומי. שני שליש מהחומרים משמשים ליצור טובין הוני, ובין החשובים בהם בניינים וכלי רכב. בעוד שיצור חומרים בארצות המתועשות נשאר בשנים 1995-2015 בטווח של 2-3 GtCO2e, הכלכלות של ארצות מתפתחות היו התורמות העיקריות לגידול זה. בהקשר זה יש לזכור את הדיון באשר לנקודות יצור ונקודות צריכה (ראה שרטוט 6).
יעילות חומרים ואסטרטגיות החלפה משפיעות לא רק על צריכת האנרגיה והפליטות בזמן תהליך היצור, אלא יש להן גם פוטנציאל השפעה על האנרגיה התפעולית הנצרכת בזמן השימוש בתוצרי חומרים אילו. מכאן שעל מנת לנתח אסטרטגיות כאילו נדרשת נקודת מבט של ניתוח מחזור חיים. מספר בדיקות של יעילות חומר התמקדו באסטרטגיות שיש להן רק מעט השפעה על תהליכים, כלומר התעלמו מהפשרות והסינרגיות. להרבה אסטרטגיות התיעלות יש השלכות על החומרים בשימוש, למשל דרישה מוגברת לחומרי בידוד לבניינים, או מעבר לחומרים הדורשים יותר אנרגיה בכלי רכב שמשקלם קל. בעוד שפליטות נוספות אילו, הקשורות לחומרים, מובנות היטב ממחקרים טכנולוגיים, הן לעיתים קרובות לא נכללות במודלים של הערכה משולבת שתוצאותיהם הם תרחישים כמו אילו הנידונים בדו"ח זה.
שרטוט 6: פליטות גזי חממה ב- GtCO2e הקשורות ליצור חומרים לפי סוג החומר (משמאל) ולפי השימוש הראשון בחומר בתהליכי היצור הבאים או בצריכה הסופית (מימין)
בפרק 7, נדון פוטנציאל ההפחתה מצד הביקוש לשיפורי התיעלות חומרים בהקשר לקטגוריות הפעולה הבאות:
מוצרים במשקל קל והחלפת חומרים עתירי פחמן בחומרים עם מעט פחמן כדי להקטין את פליטות גזי החממה הקשורות ליצור המוצר, וכן הקטנת צריכת אנרגיה תהליכית בכלי רכב.
שיפורים בתפוקה של יצור חומרים ומוצרים.
שימוש אינטנסיבי יותר, אורך חיים גדול יותר, שימוש חוזר ברכיבים, יצור חוזר ותיקון כאסטרטגיות להשגת יותר שרות ממוצרים מבוססי חומרים.
הדו"ח מרחיב ודן בפרטים עבור מגזר הדיור והרכב ומראה שגידול ביעילות חומרים יכול להפחית פליטות שנתיות מבניה והפעלה של בניינים ויצור ושימוש בכלי רכב לנוסעים. בכך הוא יכול לתרום עוד שווה ערך של כשני ג'יגהטון פחמן דו חמצני לשנה בהפחתת פליטות ותרומה למאמצי הפחתת פליטות עולמית עד 2030.
.
תרגום תקציר מנהלים. את תקציר המנהלים המקורי ניתן למצא [https://wedocs.unep.org/bitstream/handle/20.500.11822/30798/EGR19ESEN.pdf?sequence=13 בקישור זה.]
זה הפרסום העשירי של דו"ח פערי הפליטות של התכנית הסביבתית של האו"ם UNEP. הוא בוחן את המחקרים המדעיים העדכניים העוסקים ברמות גזי חממה GHG בהווה ובעתיד וכן משווה נתונים אלו עם רמות הפליטה הנחוצות לעולם על מנת להתקדם בנתיב העלות הנמוכה ביותר להשגת מטרות הסכם פריז. ההפרש בין "המקום שבו אנו נמצאים והמקום שבו עלינו להיות" ידוע כ"פער הפליטות".
בספטמבר פורסם דו"ח מסכם לכבוד יום השנה העשירי לפרסום דוחות, שכותרתו "שיעורים מעשור הערכות פערי פליטות", עבור ועידת הפסגה לפעולה אקלימית של המזכ"ל.
הממצאים עגומים. כל המדינות אינן מצליחות לעצור את הגידול בפליטת גזי חממה. לכן הקיצוצים הנדרשים היום גדולים ומהירים יותר. אולם, מאחורי הכותרות הקודרות עולה גם מסר שונה מסיכום העשור. כמה התפתחויות מעודדות קרו והמיקוד הפוליטי במשבר האקלימי גדל במספר מדיניות, עם מצביעים ומפגינים, במיוחד צעירים, המבהירים שזה הנושא החשוב ביותר עבורם. בנוסף, הטכנולוגיות להפחתת פליטות מהירה ויעילה כלכלית השתפרו באופן משמעותי.
כמו בשנים קודמות, דו"ח זה בוחן כמה מהחלופות הניתנות ליישום הזמינות לארצות על מנת לגשר על הפער, יחד עם מיקוד על איך ניתן ליצור שינוי טרנספורמטיבי ומעברים הוגנים. בבחינה של סך מסקנות הדו"ח, ברור ששינויים הדרגתיים לא יספיקו וכי יש צורך בפעולה טרנספורמטיבית מהירה.
ההבט הפוליטי נשלט ב- 2019 ע"י ועידת הפסגה לפעולה אקלימית של מזכ"ל האו"ם, בספטמבר. בועידה זו התכנסו ממשלות, נציגי השוק הפרטי, החברה האזרחית, רשויות מקומיות וארגונים בינלאומיים. מטרתה הייתה לעורר לפעולה ובמיוחד להבטיח את התחיבות המדינות להגדיל את תרומתן nationally determined contributions=NDCs עד 2020 ולשאוף לאפס פליטות עד 2050.
לפי הפרסום לעיתונות, כ- 70 מדינות הודיעו, בתום ועידת הפסגה, על כוונתן להגיש NDCs משופרות עד 2020, ו-65 כלכלות תת-מדינתיות התחייבו לעבוד לקראת אפס פליטות עד 2050. בנוסף, מספר חברות פרטיות, מוסדות פיננסים וערים מרכזיות הודיעו על צעדים מעשיים להפחתת פליטות והסטת השקעות לטכנולוגיות ברמת פחמן נמוכה. מטרתה המרכזית של ועידת הפסגה, להבטיח את התחייבות המדינות לשפר את ה-NDCs, הושגה במידה מסוימת, אבל בעיקר ע"י כלכלות קטנות יותר. בשל ההעדרות הבולטת לעין של מרבית חברי ה- G20, ההשפעה על פערי הפליטה, תהיה כנראה מוגבלת.
באשר לנקודת המבט המדעית, הפנל הבין-ממשלתי לשינוי אקלימי, ה- IPCC, הוציא שני דו"חות מיוחדים ב-2019: הדו"ח על השינוי האקלימי והיבשה, שעסק בשינוי האקלימי, מידבור, דגרדציה של הקרקע, ניהול קרקע מקיים, בטחון תזונתי ותנועות גזי חממה בבתי גידול יבשתיים, והדו"ח על האוקינוסים והקריוספרה באקלים משתנה. שני הדו"חות הביעו דאגה עמוקה לגבי השינויים הנצפים והחזויים כתוצאה מהשינוי האקלימי ונתנו בסיס מדעי אפילו חזק יותר, התומך בחשיבות מטרות הטמפרטורה של הסכם פריז והצורך להבטיח כי הפליטות הן במסלול המבטיח השגת מטרות אלו.
דו"ח פערי הפליטות הנוכחי הוכן בידי צוות בינלאומי של מדענים מובילים שהעריכו את כל המידע הזמין, כולל זה שפורסם בהקשר של הדו"חות המיוחדים של ה- IPCC, וכן מידע שפורסם במחקרים מדעיים עדכניים. תהליך ההערכה היה שקוף ומשתף. שיטת ההערכה והממצאים הראשוניים היו זמינים לממשלות וארצות המוזכרים באופן ספציפי בדו"ח, כדי לאפשר להם הזדמנות להעיר על הממצאים.
פליטות גזי חממה ממשיכות לגדול, למרות האזהרות המדעיות וההתחיבויות הפוליטיות
פליטות גזי חממה עלו בקצב של 1.5% כל שנה בעשור האחרון, והתייצבו לזמן קצר רק בשנים בין 2014 ו-2016. סך פליטות גזי החממה, כולל פליטות משינויים בשימושי קרקע, הגיע לשיא של 55.3 GtCO2e ב- 2018.
פליטות פחמן דו-חמצני ממאובנים משימושי אנרגיה ותעשייה, שהוא המגזר השולט בסך פליטות גזי החממה, גדלו ב- 2% ב- 2018 והגיעו לשיא של 37.5 GtCO2 לשנה.
אין שום סימן לכך שפליטות גזי חממה תגענה לפסגה שלהן (שממנה תרדנה) בשנים הקרובות. כל שנה של דחיה בהגעה לפסגה זו, שממנה תהיה ירידה, משמעותה שנצטרך לבצע ירידות חדות ועמוקות יותר. על מנת שהעולם יהיה נתיב העלות הנמוכה ביותר, להגבלת ההתחממות העולמית להתחממות של 2 מעלות צלזיוס או פחות, צריך שהפליטות תגענה, עד שנת 2030, לרמה נמוכה ב- 25% מהרמה ב- 2018. נחוצה הפחתה של 55% בפליטות על מנת להגיע לרמה של 1.5 מעלות צלזיוס. שרטוט 1 מראה את רכיבי הצמיחה השנתית הממוצעת בפעילות הכלכלית (gross domestic product- GDP)), שימושי אנרגיה ראשוניים, שימושי אנרגיה ליחידת GDP, פליטות CO2 ליחידת אנרגיה ופליטות גזי חממה מכל המקורות לחברי ה- OECD ועבור מדינות שאינן חברות ב- OECD:
שרטוט 1: שיעורי צמיחה שנתית בגורמים העיקריים לפליטות פחמן דו-חמצני (משמאל לקו המקווקו) ופליטות רכיבים נוספים של גזי חממה (מימין לקו המקווקו) למדינות OECD ומדינות שאינן חברות ב- OECD.
הצמיחה הכלכלית הייתה חזקה הרבה יותר במדינות שאינן חברות ב- OECD, שגדלו ביותר מ- 4.5% כל שנה בעשור האחרון, בהשוואה ל-2% לשנה של חברי ה- OECD. מאחר והיו ירידות בכמות האנרגיה שנצרכה לכל יחידת פעילות כלכלית, גם לחברי וגם וללא חברי ה- OECD, גידול חזק יותר משמעותו שהשימוש באנרגיה ראשונית גדל מהר הרבה יותר במדינות שאינן חברות ה- OECD (2.8% לשנה) בהשוואה לחברות ה- OECD (0.3% לשנה).
מדינות ה- OECD כבר משתמשות בפחות אנרגיה לכל יחידת פעילות כלכלית, מה שמעלה את האפשרות שלמדינות שאינן חברות ב- OECD יש פוטנציאל להאיץ שיפורים אפילו יחד עם צמיחה, תיעוש ועיור הכלכלות שלהן, תוך כדי השגת מטרות הפיתוח שלהן.
אמנם נתונים עולמיים מאפשרים מבט חשוב להבנת הצמיחה הנמשכת של הפליטות, אולם יש לבחון מגמות בפליטות של המדינות הפולטות המרכזיות, כדי לקבל תמונה ברורה יותר של המגמות (שרטוט 2). דירוג הארצות משתנה באופן דרמטי כאשר משווים את הפליטות הכלליות והפליטות לנפש. למשל בסין כיום הפליטות לנפש דומות נמצאות בטווח דומה לאילו של האיחוד האירופאי וכמעט זהות לאילו של יפן.
שרטוט 2: פליטות גזי החממה של המדינות בעלות הפליטות המרכזיות, ללא שינוי בשימושי קרקע, בשל מחסור במידע אמין ברמת המדינה. מימין- הרמה הכללית למדינה ומשמאל הרמה לנפש
הערכות של פליטות המבוססות על צריכה, הידועות גם כטביעת רגל פחמנית, מתאימות את הפליטות הטריטוריאליות לפי יבוא ויצוא ובכך מאפשרות לקובעי מדיניות הבנה עמוקה יותר לתפקיד של צריכה, סחר ותלות הדדית בין מדינות. שרטוט 3 מראה שזרימת הפחמן המתואמת בדרך זו, היא מארצות מתפתחות למפותחות. מכאן יש להבין כי הפליטות לנפש באיחוד האירופאי, למשל, הן בפועל גבוהות מאילו של סין, אם כוללים את הפליטות מבוססות הצריכה. יש לציין כי פליטות מבוססות צריכה אינן נכללות בהקשר של הסכם המסגרת של האו"ם לשינוי האקלים ה- UNFCCC.
שרטוט 3: פליטות משויכות לנקודת פליטה (טריטוריאליות) ונקודת צריכה. מצד שמאל סה"כ הפליטות ומימין פליטות לנפש
חברות ה- G20 תורמות 78% מפליטות גזי החממה העולמיות. ביחד הן במסלול להשיג את התחיבותיהן ל-2020 מועידת קנקון. אולם שבע מדינות אינן במסלול להשגת התחיבויות ה- NDC שלהן ל-2030 ועבור שלוש מדינות נוספות אין אפשרות לקבע.
מאחר וחברות ה- G20 תורמות לכ- 78% מפליטות גזי חממה (כולל שימושי קרקע), הן קובעות בגדול את מגמות הפליטה העולמיות ואת המידה שבה פער הפליטות ייסגר ב- 2030. לכן, דו"ח זה בוחן בקפידה את המדינות החברות ה- G20.
חברות ה- G20, שיש להן התחיבויות ל-2020 מקנקון, ישיגו במשותף יותר ממה שהתחייבו לו ב- 1 GtCO2e לשנה. אולם התחזית לחלק מהחברות (קנדה, אינדונזיה, מקסיקו, דרום קוריאה, דרום אפריקה וארה"ב) היא, שהן תחמצנה את התחיבויות קנקון שלהן ולא תשגנה אותן ברמת בטחון גבוהה. ארגנטינה, ערב הסעודית וטורקיה לא הגישו כלל התחיבויות ל-2020 ומספר מדינות שכן תשגנה את מטרתן הציבו מטרות לא שאפתניות.
אוסטרליה ממשיכה להשיג מעבר להתחיבויותיה מתקופת קיוטו ותשיג את התחיבויתה מקנקון לשנת 2020 כשהיא סופרת פליטות מצטברות בין השנים 2013 ו-2020. בשיטה זו הממשלה האוסטרלית צופה כי המדינה תשיג מעבר להתחיבויותיה ל-2020. אולם, אם לא מחשבים את הפליטות בשיטה זו של 'העברה הלאה', אוסטרליה לא תשיג את התחיבויותיה ל-2020.
באשר להתקדמות כלכלות ה- G20 לקראת מטרות ה- NDC שלהן, שש חברות (סין, 28 חברות האיחוד האירופאי, הודו, מקסיקו, רוסיה וטורקיה) צפויות להשיג את מטרות ה- NDC שלהן, ללא תנאים, עם המדיניות הקיימת שלהן. מתוכן, שלוש מדינות (הודו, רוסיה, טורקיה) צפויות להשיג רמות פליטות נמוכה ביותר מ-15% ממטרת ה- NDC שלהן. תוצאות אילו רומזות שבשלושת הארצות האילו יש מקום לשדרוג שאיפות ה- NDC שלהן באופן משמעותי. האיחוד האירופאי חוקק חקיקה אקלימית המשיגה הפחתה של לפחות 40% בפליטות גזי חממה. האיחוד האירופאי צופה כי הם עשויות להשיג הפחתה הגדולה ממטרתם, אם החקיקה תיושם במלואה ע"י המדינות החברות באיחוד.
מצד שני, שבע מחברות ה- G20 נדרשות לפעולה נוספת ברמות שונות על מנת שתשגנה את התחיבויותיהן: אוסטרליה, ברזיל, קנדה, יפן, דרום קוריאה, דרום אפריקה וארה"ב. עבור ברזיל, תחזיות הפליטה, לפי שלושה פרסומים המעודכנים כל שנה, תוקנו כלפי מעלה. תוצאה זו משקפת, בין היתר, את המגמה של כריתת ושריפת יערות לאחרונה. אולם. מצד שני, ביפן, תחזית המדיניות הנוכחית היא, שהיא תשיג בקרוב את מטרות ה- NDC שלה עבור השנים האחרונות.
אין הסכמה בין המחקרים האם ארגנטינה, אינדונזיה וערב הסעודית הן במסלול להשגת ה- NDCs הלא מותנות. בארגנטינה, ניתוח מקומי, שהתפרסם לאחרונה ובחן את המידע של מלאי פליטות החממה עד 2016, צופה כי המדינה תשיג את מטרות ה- NDC הלא-מותנות שלה, בעוד ששני מחקרים בינלאומיים צופים כי היא לא תשיג אותן. עבור אינדונזיה, אי הבהירות קשורה בעיקר לשימושי הקרקע, השינויים בהם ופליטות מיערנות (LULUCF). עבור ערב הסעודית, מיעוט המידע על מדיניות האקלים שלה לא איפשר הערכות נוספות מעבר לשני מחקרים שנבחנו.
חלק מחברות ה- G20 מחזקות כל הזמן את חבילת מדיניות ההפחתה (מיטיגציה) שלהן, מה שמוביל לעדכון והפחתה בתחזיות מבוססות על תרחישי מדיניות. אחת הדוגמאות היא האיחוד האירופאי, שבה יש מגמה יורדת בתחזיות ל-2030 לפי תרחישי מדיניות מאז הוצאת דו"ח פערי פליטות 2015.
למרות שמספר המדינות, שהכריזו על מטרה של אפס פליטות גזי חממה ב- 2050, גדל, רק מעט מהן הגישו אסטרטגיה ארוכת טווח באופו רשמי ל- UNFCCC.
גדל מספר המדינות שהציבו מטרה של אפס פליטות מקומיות. 65 ארצות וכלכלות תת-מדינתיות משמעותיות, כמו קליפורניה וערים גדולות ברחבי העולם, התחייבו לאפס פליטות נטו עד 2050. אולם רק מעט אסטרטגיות ארוכות טווח שהוגשו ל- UNFCCC כללו התחיבות לציר זמן לאפס פליטות ואף אחת מהן אינה מחברות ה- G20.
חמש חברות ב- G20 (האיחוד האירופאי וארבע חברים אינדיבידואליים) התחייבו למטרות ארוכות טווח של אפס פליטות, מתוכן שלוש נמצאות בתהליכי חקיקה ושתיים העבירו חקיקה מתאימה. שאר 15 חברות ה- G20 לא התחייבו ליעד של אפס פליטות.
טבלה 1: סך פליטות גזי החממה העולמיות ב- 2030 בתרחישים שונים (חציון וטווח עשרת ו-90 האחוזונים), השלכות על הטמפרטורה ופער הפליטות.
פער הפליטות גדול. ב-2030, הפליטות השנתיות צריכות להיות נמוכות ב- 15 GtCO2e מרמת הפליטות הנגזרת מההתחיבויות המדינות ל- NDCs הלא-מותנות, כדי להשיג את המטרה של 2 מעלות צלזיוס, ו- 32 GtCO2E פחות, למטרה של 1.5 מעלות.
ההערכות לגבי מה צריכות להיות פליטות גזי חממה ב- 2030, על מנת שנהיה תואמים לנתיב בעלות נמוכה לקראת הגבלת התחממות העולמית, חושבו מהתרחישים שהורכבו כחלק מהערכת מסלול ההפחתה בדו"ח המיוחד של האו"ם על התחממות עולמית של 1.5 מעלות צלזיוס.
דו"ח זה מציג הערכת מסלולי פליטות עולמיות התואמים להגבלת ההתחממות ל-2 מעלות, 1.8 מעלות ו-1.5 מעלות צלזיוס, במטרה לתת תמונה ברורה על מסלולים אילו. הדו"ח כולל גם סקירה של השיא ותוצאות הטמפרטורה ב-2100 הקשורות עם סבירויות שונות. הכללת הרמה של 1.8 מעלות צלזיוס מאפשר פרשנות מפורטת ודיון בהשלכות של מטרות הסכם ועידת פריז על פליטות לטווח קצר.
תרחישי ה- NDCs (nationally determined contributions) של הדו"ח של שנה זו מבוססים על המידע המעודכן מאותם מקורות ששימשו לתרחישי המדיניות הנוכחיים והם מדווחים ב- 12 קבוצות מודלים. רמות ה- NDC לכמה ארצות, במיוחד סין והודו, תלויות במגמות הפליטות לאחרונה או תחזיות צמיחת התמ"ג שהן כנראה לא מעודכנות במחקרים ישנים יותר. לכן, מחקרים שפורסמו ב- 2015, לפני קבלת הסכם פריז, הוצאו מעדכון שנה זו. להוצאת מחקרים אילו הייתה השפעה קטנה על התחזיות לרמות הפליטה העולמיות
שרטוט 4: פליטות גזי חממה עולמיות בתרחישים שונים של פער הפליטות ב-2030
של תרחישי ה- NDC, שהם דומים מאד לאילו שהוצגו בדו"ח פערי הפליטות 2018 של UNEP.
מוערך כי פליטות גזי החממה תהיינה 60GtCO2e ב- 2030 לפי מדיניות נוכחית בלבד. בנתיב העלות הנמוכה ביותר, לקראת מטרות הסכם פריז ב-2030, הערכות חציוניות של פליטות גזי חממה היו 41 GtCO2e הנחוצות עבור מסלול 2 מעלות צלזיוס, 35 GtCO2e ל- 1.8 מעלות צלזיוס ו- 25 GtCO2e ל- 1.5 מעלות צלזיוס.
אם NDCs לא-מותנות ומותנות תהיינה מיושמות בשלמות, מוערך כי הפליטות העולמיות תרדנה ב- 4 GtCO2e ו- 6 GtCO2e בהתאמה עד 2030, בהשוואה לתרחיש המדיניות הקיימת.
פער הפליטות בין רמת הפליטות העולמית המוערכת ב- 2030 לפי תרחיש NDC ולפי המסלולים של הפחתת התתחממות מתחת ל- 2 מעלות צלזיוס ו- 1.5 מעלות צלזיוס, גדול (ראה שרטוט 4). תוצאת היישום מלא של ה- NDCs הלא-מותנות, מוערכת בפער של 15 GtCO2e (טווח של 12-18 GtCO2e) ב- 2030, בהשוואה לתרחיש 2 מעלות צלזיוס. פער הפליטות בין יישום NDCs לא מותנות ומסלול ה- 1.5 מעלות צלזיוס הוא בערך 32 GtCO2e (טווח 29-35 GtCO2e).
יישום מלא של NDCs מותנות ולא-מותנות יחד יוריד את הפער ב- 2-3 GtCO2e.
אם ה- NDCs הלא-מותנות הנוכחיות ייושמו במלואן, יש סיכוי של 66% שההתחממות תוגבל ל- 3.2 מעלות צלזיוס עד סוף המאה. אם ה- NDCs המותנות תיושמנה אף הן במלואן, ההתחממות תפחת בעוד 0.2 מעלה צלזיוס.
נחוץ חיזוק דרמטי של ה- NDCs ב- 2020. המדינות חייבות לשלש את שאיפות ה- NDC שלהן על מנת להשיג את המטרה של התחממות מתחת ל- 2 מעלות צלזיוס ולהגדילן פי חמש על מנת להשיג את מטרת ה- 1.5 מעלות צלזיוס.
מנגנון הצמצום בהדרגה של הסכם פריז חוזה חיזוק ה- NDCs כל חמש שנים. חברות בהסכם פריז זיהו את 2020 כשלב הקריטי הבא בתהליך, והזמינו את המדינות לעדכן ולפרסם את ה- NDCs המשופרות שלהן עד אז. המתנה עד 2025 על מנת לחזק את ה- NDCs תהיה מאוחרת מדי לסגירת הפער הגדול ב-2030, לאור פער הזמן בין החלטות מדיניות והפחתות הפליטות הנובעות מהן.
האתגר ברור. הדו"חות המיוחדים האחרונים של ה- IPCC מתארים בבהירות את התוצאות הנוראות של חוסר פעולה ומגובות ע"י שיאי טמפרטורות המדווחים, כבר היום, בכל העולם ובעליה של אירועי קיצון.
אילו התחילה פעולה אקלימית רצינית ב-2010, הקיצוצים הנדרשים לשנה להשגת רמות הפליטות של 2 ו-1.5 מעלות צלזיוס, היו רק 0.7% ו-3.3% לשנה בלבד בהתאמה. אולם, מאחר וזה לא קרה, הקיצוצים בפליטות הנחוצים כעת הם 2.7% לשנה החל מ-2020 עבור המטרה של 2 מעלות צלזיוס ו-7.6% לשנה בממוצע עבור המטרה של 1.5 מעלות צלזיוס. ברור שככל שהפעולה תידחה, יידרשו קיצוצים גדולים יותר.
המשך דחיית ההפחתות הנדרשות על מנת להשיג את המטרות, משמעותה הפחתות עתידיות של פליטות והסרה של דו תחמוצת הפחמן מהאטמוספירה בסדר גודל כזה, שהתוצאה תהיה סטייה רצינית מהמסלולים הזמינים כיום. זה, יחד עם פעילות ההסתגלות הנחוצה, סטייה כזו מהווה סיכון לפגיעה קשה בכלכלה העולמית ופגיעה באבטחת המזון והמגוון הביולוגי.
שיפור הפעולה ע"י חברות ה- G20 חיונית עבור מאמצי ההפחתה העולמיים.
דו"ח זה מתמקד במיוחד בחברות ה- G20 ומשקף בכך את חשיבותן למאמצי ההפחתה העולמיים. פרק 4, במיוחד, מתמקד בהתקדמות ובהזדמנויות לשיפור שאיפות ההפחתה של שבע חברות נבחרות מבין ה- G20: ארגנטינה, ברזיל, סין, האיחוד האירופאי, הודו, יפן וארה"ב, שייצגו 56% מהפליטות העולמיות ב- 2017. פרק זה, שפורסם מוקדם יותר, עבור פסגת פעולת האקלים, מציג בחינה מפורטת של פעולה וחוסר פעולה במגזרי מפתח ומראה שלמרות שיש כמה רצים קדמיים, התמונה הכללית קודרת למדי.
ב- 2009, חברות ה- G20 אמצו החלטה לבטל בהדרגה את הסובסידיות לדלק מאובנים. עד היום, אף מדינה לא התחייבה לבטל לגמרי את הסובסידיות האילו עד תאריך מסוים.
למרות שמדינות רבות, כולל מרבית חברות ה- G20, התחייבו למטרות של אפס כריתת יערות בעשורים האחרונים, התחיבויות אילו אינן מגובות ע"י פעולה בשטח.
מספר תחומים זוהו כחיוניים ובעלי השפעה, בהתבסס על הערכות פוטנציאל ההפחתה באותן שבע המדינות המוזכרות מעלה (ראה טבלה 2). מטרת ההמלצות היא להראות את הפוטנציאל, לעורר את הטיפול ולהקל על החלטות פוליטיות לגבי הנדרש ליישום הפעולה הנחוצה. כל מדינה תהיה אחראית לתכנון המדיניות והפעולה שלה.
דה-קרבוניזציה של הכלכלה העולמית תדרוש שינויים מבניים משמעותיים, שיש לתכנן כך שיביאו את מירב היתרונות הנילווים לאנושות ולמערכות התמיכה של כדור הארץ.
באם יובנו היתרונות הנילווים בנוסף לסגירת פערי הפליטה, המעבר הנדרש יתרום באופן חיוני להשגת האג'נדה של האו"ם ל-2030 ו-17 המטרות לפיתוח בר-קיימא (SDGs).
הגנה על האקלים והשקעה בהסתגלות יהפכו לתנאי מקדים לשלום ויציבות. ידרשו מאמצים חסרי תקדים לשנות חברות, כלכלות, תשתיות מוסדות ומדיניות. יחד עם זאת, תהליכי דה-קרבוניזציה עמוקים ומהירים, משמעותם שנדרשים שינויים מבניים במגזרים כלכליים, חברות, שוק התעסוקה ודגמי סחר.
זה בהכרח יגרור שינויים משמעותיים באופני הביקוש והאספקה של אנרגיה, מזון, שרותים מבוססי-חומרי גלם, ע"י ממשלות, עסקים ושווקים. מערכות אספקה אילו משולבות עם ההעדפות, הפעולות והביקוש של צרכנים, אזרחים וקהילות. שינויים שורשיים בערכים, נורמות, תרבות צרכנית והשקפות עולם הם חלק בלתי נמנע מטרנספורמציית הקיימות הגדולה. הלגיטימיות של דה-קרבוניזציה דורשת לפי-כך התגייסות חברתית מסיבית והשקעה בלכידות חברתית על מנת להימנע מהדרה והתנגדות לשינוי. יש לפתח תהליכי שינוי צודקים ובזמן הנכון לקראת קיימות, תוך התחשבות בזכויות ובאינטרסים של אנשים הפגיעים להשפעות השינוי האקלימי, אנשים ואזורים שבהם דה-קרבוניזציה דורשת שינויים מבניים ושל הדורות העתידיים.
למזלנו, ניתן לתכנן את הטרנספורמציה העמוקה הנדרשת על מנת לסגור את פער הפליטת בין המגמות המבוססות על המדיניות בהווה ובין הסכם פריז, כך שתביא איתה יתרונות נילווים רבים לאנושות ולמערכות התמיכה של כדור הארץ. יתרונות אילו, החל מהפחתת זיהום אויר, שיפור בריאות הציבור, ביסוס מערכות אנרגיה ותהליכים תעשייתיים מקיימים, הפיכת הצרכנות והשרותים ליעילים יותר, שימוש בתהליכים חקלאיים אינטנסיביים פחות והפחתה של איבוד מגוון ביולוגי בערים שניתן לחיות בהן.
טבלה 2: הזדמנויות נבחרות בהווה לשיפור השאיפות של חברות ה- G20 להתאמה לפעולה ומטרות אקלימיות שאפתניות
הדו"ח של השנה בוחן 6 נקודות כניסה להתקדמות לקראת סגירת פערי הפליטות דרך שינוי טרנספורמטיבי בתחומים הבאים: (א) זיהום אויר, איכות אויר ובריאות (ב) עיור (ג) ממשל, חינוך ותעסוקה (ד) דיגיטליזציה (ה) שרותים יעילי אנרגיה וחומר להעלאת רמת החיים, ו-(ו) שימושי קרקע, בטחון מזון וביואנרגיה. על בסיס סקירה כללית זו, בפרק 6 מוצג דיון מפורט יותר של מעברים במגזר האנרגיה.
אנרגיה מתחדשת ויעילות אנרגטית, בשילוב עם חישמול שימושי קצה, הם המפתח למעבר אנרגטי מוצלח והורדה של פליטות פחמן דו חמצני הקשורות לאנרגיה.
השינוי הנחוץ של מגזר האנרגיה העולמי ידרוש השקעות משמעותיות בהשוואה לתרחיש עסקים כרגיל. מדיניות אקלימית התואמת למטרה של 1.5 מעלה צלזיוס דורשת שדרוג מערכות אנרגיה בצד האספקה בהשקעות של 1.6-3.8 טריליון דולר ארה"ב לשנה (עולמי) בתקופה 2020-2050, תלוי בכמה ניתן יהיה להגדיל את יעילות האנרגיה ומאמצי שימור האנרגיה.
לאור התפקיד החשוב שמשחקת האנרגיה ובמיוחד מגזר החשמל בכל טרנספורמציה נמוכת פחמן, פרק 6 בוחן חמש חלופות שינוי, בהתחשב בהתאמתן למגוון מדינות רחב, הזדמנויות ברורות לתועלות נילוות ופוטנציאל הפחתה משמעותית של פליטות. כל אחד מהשינויים הבאים תואם לרציונל מדיניות ייחודי או מניע שנדון במפורט בפרק 6:
הרחבת אנרגיה מתחדשת לחישמול.
הפסקת שימוש בפחם לדה-קרבוניזציה מהירה של מערכות אנרגיה.
דה-קרבוניזציה של תחבורה עם מיקוד במוביליות חשמלית.
דה-קרבוניזציה של תעשייה עתירת אנרגיה.
המנעות מפליטות עתידיות יחד עם שיפור הגישה לאנרגיה.
יישום שינויים מהותיים כאילו ידרוש תלות בין מגזר האנרגיה ומגזרי תשתיות אחרים, כאשר שינויים באחד המגזרים ישפיע על אחרים. באותו אופן, יהיה צורך לקשור את מדיניות צדדי הביקוש והאספקה, להכליל סינרגיות רחבות יותר ותועלות נילוות, כמו איבוד ויצירת משרות, שיקום שרותי בתי גידול, המנעות מישוב מחדש והפחתת עלויות בריאות ועלויות סביבתיות כתוצאה מהפחתת הפליטות. אותו דבר ניתן ליישום לדה-קרבוניזציה של התחבורה, שם יהיה צורך לתיאום והשלמתיות של מדיניות, שנגרם מלחצים טכנולוגיים, סביבתיים ושל שימושי קרקע. על המדיניות להיות הרמונית איפה שרק ניתן, על מנת לנצל את התועלות מהתלות בין המשתנים השונים ועל מנת למנע תוצאות לא רצויות כמו זליגת דו תחמוצת הפחמן ממגזר אחד למישנהו.
כל שינוי בסדר גודל כזה צפוי להיות מאד מאתגר וצפוי להתקל במספר מכשולים ואתגרים כלכליים, פוליטיים וטכניים. אולם, הרבה מהמניעים לפעולה אקלימית השתנו בשנים האחרונות, כאשר כמה חלופות ופעולה אקלימית שאפתנית הפכו ליקרים פחות, רבים יותר ומובנים טוב יותר. התפתחויות טכנולוגיות וכלכליות מציגות אפשרויות לדה-קרבוניזציה של הכלכלה, ובמיוחד מגזר האנרגיה, במחיר שהוא הנמוך אי פעם. בנוסף, הסינרגיה בין פעולה אקלימית, צמיחה כלכלית ומטרות פיתוח, כולל חלופות של טיפול בהשפעות חלוקתיות, מובנות טוב יותר היום. בסופו של דבר, מומנטום מדיניות לרוחב כמה רמות של ממשל, יחד עם עליה בהתחיבות לפעולה אקלימית ע"י שחקנים שאינם קשורים לממשלה, יוצרים הזדמנויות למדינות לעסוק בשינויים אמיתיים.
דוגמת מפתח למגמות טכנולוגיות וכלכליות הוא מחיר אנרגיה מתחדשת אשר יורד מהר יותר מאשר נחזה לא מזמן (ראה שרטוט 5). אנרגיות מתחדשות הן כיום המקור הזול ביותר ליצור כח חשמלי חדש במרבית העולם, כך שצםוי כי רכישה ממוצעת בשקלול עולמי או מחיר מכרז עבור מתקן סולרי חדש של מערכות פוטווולטאיות או מתקן טורבינות רוח על אדמה, תהיה תחרותית בהשוואה לעלות התפעולית השולית של מפעלי פחם קיימים עד 2020. מגמות אילו מתבטאות יותר ויותר בירידה בבניית מפעלי יצור חשמל מפחם חדשים, כולל ביטול של מתקנים מתוכננים והפסקת פעילות במתקנים קיימים. יתרה מזאת, הירידות בעלויות בפועל גדולה מהתחזיות.
סיכום קצר של ההבטים העיקריים של כל שינוי מוצג בטבלה 3
טבלה 3: סיכום של חלופות השינויים האנרגיה
שרטוט 5: שינויים בעלות המשוקללת העולמית של אנרגיה עבור טכנולוגיות אנרגיה מתחדשת 2010-2018
מצד הביקוש, יעילות השימוש בחומרים מאפשרת הזדמנויות הפחתה משמעותיות בגזי חממה שהן משלימות לאילו שניתן להשיג מטרנספורמציה של מערכת האנרגיה
עד עתה לא הייתה התייחסות משמעותית להתייעלות בחומרים מצד הביקוש של קובעי מדיניות אקלימית. זאת למרות שהתייעלות זו מרחיבה את מגוון אסטרטגיות הפחתת פליטות. התייעלות בחומרים תהיה חשובה לשינויים במגזרים רבים.
ב- 2015, יצור חומרים גרם לפליטות גזי חממה של בערך 11.5 GtCO2e, עליה מהפליטות מיצור זה ב- 1995 שהייתה 5GtCO2e. התרומה הגדולה לפליטות נובעת מיצור חומרי גלם, כמו ברזל, פלדה, סיד וטיח, ומינרלים אחרים המשמשים בעיקר למוצרי בניה, כולל חומרי פלסטיק וגומי. שני שליש מהחומרים משמשים ליצור טובין הוני, ובין החשובים בהם בניינים וכלי רכב. בעוד שיצור חומרים בארצות המתועשות נשאר בשנים 1995-2015 בטווח של 2-3 GtCO2e, הכלכלות של ארצות מתפתחות היו התורמות העיקריות לגידול זה. בהקשר זה יש לזכור את הדיון באשר לנקודות יצור ונקודות צריכה (ראה שרטוט 6).
יעילות חומרים ואסטרטגיות החלפה משפיעות לא רק על צריכת האנרגיה והפליטות בזמן תהליך היצור, אלא יש להן גם פוטנציאל השפעה על האנרגיה התפעולית הנצרכת בזמן השימוש בתוצרי חומרים אילו. מכאן שעל מנת לנתח אסטרטגיות כאילו נדרשת נקודת מבט של ניתוח מחזור חיים. מספר בדיקות של יעילות חומר התמקדו באסטרטגיות שיש להן רק מעט השפעה על תהליכים, כלומר התעלמו מהפשרות והסינרגיות. להרבה אסטרטגיות התיעלות יש השלכות על החומרים בשימוש, למשל דרישה מוגברת לחומרי בידוד לבניינים, או מעבר לחומרים הדורשים יותר אנרגיה בכלי רכב שמשקלם קל. בעוד שפליטות נוספות אילו, הקשורות לחומרים, מובנות היטב ממחקרים טכנולוגיים, הן לעיתים קרובות לא נכללות במודלים של הערכה משולבת שתוצאותיהם הם תרחישים כמו אילו הנידונים בדו"ח זה.
שרטוט 6: פליטות גזי חממה ב- GtCO2e הקשורות ליצור חומרים לפי סוג החומר (משמאל) ולפי השימוש הראשון בחומר בתהליכי היצור הבאים או בצריכה הסופית (מימין)
בפרק 7, נדון פוטנציאל ההפחתה מצד הביקוש לשיפורי התיעלות חומרים בהקשר לקטגוריות הפעולה הבאות:
מוצרים במשקל קל והחלפת חומרים עתירי פחמן בחומרים עם מעט פחמן כדי להקטין את פליטות גזי החממה הקשורות ליצור המוצר, וכן הקטנת צריכת אנרגיה תהליכית בכלי רכב.
שיפורים בתפוקה של יצור חומרים ומוצרים.
שימוש אינטנסיבי יותר, אורך חיים גדול יותר, שימוש חוזר ברכיבים, יצור חוזר ותיקון כאסטרטגיות להשגת יותר שרות ממוצרים מבוססי חומרים.
הדו"ח מרחיב ודן בפרטים עבור מגזר הדיור והרכב ומראה שגידול ביעילות חומרים יכול להפחית פליטות שנתיות מבניה והפעלה של בניינים ויצור ושימוש בכלי רכב לנוסעים. בכך הוא יכול לתרום עוד שווה ערך של כשני ג'יגהטון פחמן דו חמצני לשנה בהפחתת פליטות ותרומה למאמצי הפחתת פליטות עולמית עד 2030.
.