שינויים

'''נלחמים בתנועה: שחר של עידן המכוניות בעיר האמריקאית''' (באנגלית: '''Fighting Traffic: The Dawn of the Motor Age in the American City''') הוא ספר עיון מאת פרופ' פיטר די נורטון (Peter D. Norton), שעוסק במאבק על עתיד הרחובות בעיר בין [[הולכי רגל]], [[חברות הרכבות]] ו[[חברות המכוניות]] בארצות הברית בין השנים 1915 ל-1930. הספר מתאר את [[תכנון מוטה רכב פרטי|הדרך שבה עוצבו הערים לטובת מכוניות]] וכן כיצד קבוצות חברתיות השפיעו על [[שינוי טכנולוגי]]. נורטון הוא פרופסור להיסטוריה באוניברסיטת וירג'יניה. [https://engineering.virginia.edu/faculty/peter-d-norton] הספר יצא לאור בשנת 2011 בהוצאת MIT.  

'''נלחמים בתנועה: שחר של עידן המכוניות בעיר האמריקאית''' (באנגלית: '''Fighting Traffic: The Dawn of the Motor Age in the American City''') הוא ספר עיון מאת פרופ' פיטר די נורטון (Peter D. Norton), שעוסק במאבק על עתיד הרחובות בעיר בין [[הולכי רגל]], [[חברות הרכבות]] ו[[חברות המכוניות]] בארצות הברית בין השנים 1915 ל-1930. הספר מתאר את [[תכנון מוטה רכב פרטי|הדרך שבה עוצבו הערים לטובת מכוניות]] וכן כיצד קבוצות חברתיות השפיעו על [[שינוי טכנולוגי]]. נורטון הוא פרופסור להיסטוריה באוניברסיטת וירג'יניה. [https://engineering.virginia.edu/faculty/peter-d-norton] הספר יצא לאור בשנת 2011 בהוצאת MIT.  

לפני עידן המכונית הפרטית, השימוש ברחובות היה מגוון ומשותף - הרחובות כללו ילדים ששיחקו ברחוב והולכי רגל בכמויות גדולות שחלקו יחד מרחב עם כרכרות, [[תחבורת אופניים|אופניים]] ו[[רכבת קלה|רכבות קלות]]. עד שנת 1930 רוב הרחובות הפכו לדרכי מעבר עבור מכוניות, ואילו ילדים ו[[הולכי רגל]] הודרו מהמרחב, הוגבלו בצורות שונות וכונו בכינוי גנאי בשם "Jaywalkers", שברבות הימים הפך גם למונח חוקי של הליכה לא חוקית בכביש. נורטון טוען בספר שכדי להכיל מכוניות העיר האמריקאית נאלצה לבצע לא רק שינויים פיזיים ([[תכנון מוטה רכב פרטי]], [[פרבור]]) אלא גם שינוי חברתי ותרבותי - לפני שניתן לבנות מחדש את העיר עבור מכוניות פרטיות, היה צורך לבנות מחדש את הרחובות מבחינה חברתית, כמקום שאליו המכוניות שייכות. לטענתו לא מדובר ב[[תהליך]] [[אבולוציה|התפתחותי]] אלא במהפכה רוויה בדם ולפעמים אלימה. נורטון מתאר כיצד משתמשי רחוב שונים נאבקו להגדיר או להגדיר-מחדש מהן המטרות של [[רחוב|רחובות]]. הוא בוחן התפתחויות בשנות המעבר הקריטיות בין 1910 לבין 1930. בנוסף הוא מתאר קמפיין רחב נגד המכוניות שכינה את המשתמשים ברכב ממונע כ"חזירי כביש" ("Road hogs") או "שדי מהירות" ("Speed demons") ומכוניות כ-"Juggernauts" או "מכוניות מוות" (Death cars).  

לפני עידן המכונית הפרטית, השימוש ברחובות היה מגוון ומשותף - הרחובות כללו ילדים ששיחקו ברחוב והולכי רגל בכמויות גדולות שחלקו יחד מרחב עם כרכרות, [[תחבורת אופניים|אופניים]] ו[[רכבת קלה|רכבות קלות]]. עד שנת 1930 רוב הרחובות בארצות הברית הפכו לדרכי מעבר עבור מכוניות, ואילו ילדים ו[[הולכי רגל]] הודרו מהמרחב, הוגבלו בצורות שונות וכונו בכינוי גנאי שונים. כינוי גנאי בשם "Jaywalkers", הפך ברבות הימים גם למונח חוקי של הליכה לא חוקית בכביש. נורטון טוען בספר שכדי להכיל מכוניות העיר האמריקאית נאלצה לבצע לא רק שינויים פיזיים ([[תכנון מוטה רכב פרטי]], [[פרבור]]) אלא גם שינוי חברתי ותרבותי - לפני שניתן לבנות מחדש את העיר עבור מכוניות פרטיות, היה צורך לבנות מחדש את הרחובות מבחינה חברתית, כמקום שאליו המכוניות שייכות. לטענתו לא מדובר ב[[תהליך]] [[אבולוציה|התפתחותי]] אלא במהפכה רוויה בדם ולפעמים אלימה. נורטון מתאר כיצד משתמשי רחוב שונים נאבקו להגדיר או להגדיר-מחדש מהן המטרות של [[רחוב|רחובות]]. הוא בוחן התפתחויות בשנות המעבר הקריטיות בין 1910 לבין 1930. בנוסף הוא מתאר קמפיין רחב נגד המכוניות שכינה את המשתמשים ברכב ממונע כ"חזירי כביש" ("Road hogs") או "שדי מהירות" ("Speed demons") ומכוניות כ-"Juggernauts" או "מכוניות מוות" (Death cars).  

הוא מציג את נקודות המבט של כל המשתמשים - הולכי רגל, שוטרים (שהיו צריכים להפוך ל"שוטרי תנועה"), רכבות קלות, עסקים במרכז העיר, מהנדסי תנועה (שלעתים קרובות ראו את המכוניות כבעיה, לא כפתרון), ואת מקדמי השימוש במכוניות. לפי נורטון, הולכי רגל והורים נלחמו במונחים מוסריים, נלחמו למען [[ערך חברתי]] של "[[צדק]]". ערים ועסקים במרכז העיר ניסו לבצע [[רגולציה|הסדרה]] על התנועה הממונעת בשם הערך של "[[יעילות]]". ואילו [[תעשיית הרכב|קבוצות אינטרסים של מכוניות]], נתנו לגיטימציה לתביעתם לרחובות באמצעות הערך של "[[חופש]]" - עמדה רטורית שיש לה משיכה רבה בארצות הברית.  

הוא מציג את נקודות המבט של כל המשתמשים - הולכי רגל, שוטרים (שהיו צריכים להפוך ל"שוטרי תנועה"), רכבות קלות, עסקים במרכז העיר, מהנדסי תנועה (שלעתים קרובות ראו את המכוניות כבעיה, לא כפתרון), ואת מקדמי השימוש במכוניות. לפי נורטון, הולכי רגל והורים נלחמו במונחים מוסריים, נלחמו למען [[ערך חברתי]] של "[[צדק]]". ערים ועסקים במרכז העיר ניסו לבצע [[רגולציה|הסדרה]] על התנועה הממונעת בשם הערך של "[[יעילות]]". ואילו [[תעשיית הרכב|קבוצות אינטרסים של מכוניות]], נתנו לגיטימציה לתביעתם לרחובות באמצעות הערך של "[[חופש]]" - עמדה רטורית שיש לה משיכה רבה בארצות הברית.