47,332
עריכות
שינויים
←ביקורת על הברונים - העידן מצופה הזהב
==ביקורת על הברונים - העידן מצופה הזהב ==
==ביקורת על הברונים - העידן מצופה הזהב ==
הכינוי "ברונים שודדים" שימש את הסופר מרק טוויין כביטוי של לגלוג, אך גם של הערכה והערצה ליזמים הנועזים של התקופה, שייצגו את הרוח לאורה חי טוויין ואת שאיפותיו הוא. ברוח התפישה המקובלת אז כתב טווין כך: "מלכי הרכבות האלו הם בין הדגולים שבבני האדם, ואולי אפשר לומר, הדגולים שבבני האדם באמריקה". טוויין נטה למחול לברונים על נוהגם, כל עוד היו גלויים ובוטים. על אנדרו קרנגי כתב בהערצה: "הוא קנה תהילה, ושילם עליה במזומן." עם זאת טויין כתב ספר ביקורתי עם שותף בשם The Gilded Age: A Tale of Today. הספר שיצא בשנת 1873, תאר את השחיתות הפוליטית שהיתה בזמנו והפך לרב מכר. הוא אף העניק לתקופה זו את שמה - "העידן מצופה הזהב" (במקום העידן המוזהב) Gilded Age.
בשנת 1873 כתב הסופר הנודע מרק טויין ספר ביקורתי (עם שותף) על הברונים והתקופה בשם [[עידן מצופה זהב: סיפור מההווה]] - The Gilded Age: A Tale of Today. הספר שיצא בשנת 1873, תאר את השחיתות הפוליטית שהיתה בזמנו והפך לרב מכר. הוא אף העניק לתקופה זו את שמה - "העידן מצופה הזהב" (במקום העידן המוזהב) Gilded Age. לכאורה הכל נוצץ וזהוב - אבל כאשר מקלפים את הציפוי מתגלה מציאות פחות נחמדה. [https://en.wikipedia.org/wiki/The_Gilded_Age:_A_Tale_of_Today]הכינוי "ברונים שודדים" שימש את הסופר מרק טוויין כביטוי של לגלוג, אך גם של הערכה והערצה ליזמים הנועזים של התקופה, שייצגו את הרוח לאורה חי טוויין ואת שאיפותיו הוא. ברוח התפישה המקובלת אז כתב טווין כך: "מלכי הרכבות האלו הם בין הדגולים שבבני האדם, ואולי אפשר לומר, הדגולים שבבני האדם באמריקה". טוויין נטה למחול לברונים על נוהגם, כל עוד היו גלויים ובוטים. על אנדרו קרנגי כתב בהערצה: "הוא קנה תהילה, ושילם עליה במזומן." יש לשים לב כי בשלב זה היה מדובר בברונים "חלשים" יחסית בעלי מונופולים מקומיים -חלפו עוד כמה עשורים בטרם הברונים הגיעו לשיא כוחם הכלכלי והפוליטי.
ההיסטוריון מתיו ג'וזפסון הגדיר את יחסו של הציבור לברונים השודדים בשנות השבעים והשמונים של המאה ה-19 כך: "העשירים החדשים, שזכו במהירות כה רבה לכוח רב בתחום הכלכלי, נהנו מהערכה רבה כמעט אצל כל האמריקנים במשך לפחות עשרים שנה אחרי מלחמת האזרחים... מידת ההסכמה הציבורית למעשיהם משתקפת בתיאורים גלויים ולעיתים תמימים בהתלהבותם בעיתונות התקופה."
ההיסטוריון מתיו ג'וזפסון הגדיר את יחסו של הציבור לברונים השודדים בשנות השבעים והשמונים של המאה ה-19 כך: "העשירים החדשים, שזכו במהירות כה רבה לכוח רב בתחום הכלכלי, נהנו מהערכה רבה כמעט אצל כל האמריקנים במשך לפחות עשרים שנה אחרי מלחמת האזרחים... מידת ההסכמה הציבורית למעשיהם משתקפת בתיאורים גלויים ולעיתים תמימים בהתלהבותם בעיתונות התקופה."
ויליאם הנרי ואנדרבילט, בנו של קורנליוס ואנדרבילט, היה אחד הדוברים הבוטים ביותר של הלך הרוח של "הברונים השודדים". בתגובה לטענה שה[[מונופול|מונופוליזם]], בשל חוסר התחרותיות, מונע מן הציבור שירות איכותי, אמר בשנת 1882 :"הרכבות לא מנוהלות לשם טובת "הציבור היקר" -- אלו הם הבלים -- הן נבנו על ידי משקיעים שמצפים לקבל את מירב התשואה." הוא אף הרחיב ואמר שכמנהל חברת רכבות אין לו כל עניין בביטחונם של נוסעיו או בנוחותם. {{הערה|נאמר בראיון ל-Chicago Daily News ב-9 באוקטובר 1882}}.
ויליאם הנרי ואנדרבילט, בנו של קורנליוס ואנדרבילט, היה אחד הדוברים הבוטים ביותר של הלך הרוח של "הברונים השודדים". בתגובה לטענה שה[[מונופול|מונופוליזם]], בשל חוסר התחרותיות, מונע מן הציבור שירות איכותי, אמר בשנת 1882 :"הרכבות לא מנוהלות לשם טובת "הציבור היקר" -- אלו הם הבלים -- הן נבנו על ידי משקיעים שמצפים לקבל את מירב התשואה." הוא אף הרחיב ואמר שכמנהל חברת רכבות אין לו כל עניין בביטחונם של נוסעיו או בנוחותם. {{הערה|נאמר בראיון ל-Chicago Daily News ב-9 באוקטובר 1882}}.
התירוץ האינטלקטואלי של אותה תקופה למצב הפוליטי-כלכלי של כלכלה ריכוזית היה עיוות של [[אבולוציה|הדארוויניזם]] בשם "[[דארוויניזם חברתי]]" שבו העשירים טענו שהעניים נועדו כביכול לעוני בגלל שהם "לא כשירים". זו אחת הסיבות שבאיזורים חקלאיים יצא לדרווין שם רע - עד היום. כאמור גם ג'י. פי מורגן ואנשי האליטה הכלכלית האמינו כי הריכוזיות הכלכלית הגדלה היא מצב טבעי שנובע מכך שהגדולים יותר שורדים (והחלשים דינם להעלם). דארוויניזם חברתי שרד בארצות הברית עד מלחמת העולם השנייה, אז ירדה קרנו בגלל הדמיון שלו לתורת הגזע הנאצית.
התירוץ האינטלקטואלי של אותה תקופה למצב הפוליטי-כלכלי של כלכלה ריכוזית היה עיוות של [[אבולוציה|הדארוויניזם]] בשם "[[דרוויניזם חברתי]]" שבו העשירים טענו שהעניים נועדו כביכול לעוני בגלל שהם "לא כשירים". זו אחת הסיבות שבאיזורים חקלאיים יצא לדרווין שם רע - עד היום. כאמור גם ג'י. פי מורגן ואנשי האליטה הכלכלית האמינו כי הריכוזיות הכלכלית הגדלה היא מצב טבעי שנובע מכך שהגדולים יותר שורדים (והחלשים דינם להעלם). דרוויניזם חברתי שרד בארצות הברית עד מלחמת העולם השנייה, אז ירדה קרנו בגלל הדמיון שלו לתורת הגזע הנאצית.
היחס לברונים השודדים, שתחילה הייתה בו בעיקר הערכה לתנופה היזמית הבוטה שלהם, נמסך בהדרגה גם בביקורת חריפה. אנשים החלו לשים לב לניצול הבוטה שלהם את הסובסידיות הממשלתיות ואת הקרקעות שהוענקו בחינם לחברות הרכבות. רעיון התמיכה הממשלתית ביזמים, כדי לעודד "שיפורים פנימיים" היה אחד מסעיפי המצע הבולטים של המפלגה הרפובליקנית, מפלגתו של לינקולן והתומכת המסורתית בממשלה 'גדולה', ששלטה בארצות הברית משך שנים רבות אחרי מלחמת האזרחים. הניצול הבוטה של הסובסידיות, כמו זה שביצע ג'יי קוק בחברת נורת'רן פסיפיק פושטת הרגל, היה גורם נוסף שהעצים את ראיית "הברונים השודדים" באור שלילי.
היחס לברונים השודדים, שתחילה הייתה בו בעיקר הערכה לתנופה היזמית הבוטה שלהם, נמסך בהדרגה גם בביקורת חריפה. אנשים החלו לשים לב לניצול הבוטה שלהם את הסובסידיות הממשלתיות ואת הקרקעות שהוענקו בחינם לחברות הרכבות. רעיון התמיכה הממשלתית ביזמים, כדי לעודד "שיפורים פנימיים" היה אחד מסעיפי המצע הבולטים של המפלגה הרפובליקנית, מפלגתו של לינקולן והתומכת המסורתית בממשלה 'גדולה', ששלטה בארצות הברית משך שנים רבות אחרי מלחמת האזרחים. הניצול הבוטה של הסובסידיות, כמו זה שביצע ג'יי קוק בחברת נורת'רן פסיפיק פושטת הרגל, היה גורם נוסף שהעצים את ראיית "הברונים השודדים" באור שלילי. דוגמה ליחס ביקורתי לברונים השודדים ניתן לראות בקריקטורות רבות מאותה תקופה, בין היתר במגזין הסטירי Puck.
הנשיאים של אותה תקופה אמרו דברים חריפים על מצב הדברים - אבל הסתפקו בכך:
הנשיאים של אותה תקופה אמרו דברים חריפים על מצב הדברים - אבל הסתפקו בכך: