שינויים

ב-1909 הווארד טאפט הפך לנשיא והמשיך ללחוץ על הטרסטים. בשנת 1911 הוא פירק את סטנדרד אויל- אפשר להבין את הגודל שלה אם מסתכלים על החברות שיצאו ממנה  מוביל, אקסון, צסברו פונדס, שברון, אמוקו, וצ'ייס (הבנק של רוקפלר). עם זאת ריסוק הטרסים לא ריסק את כוחם הכלכלי והפוליטי בגלל התנהלות כ[[אוליגופול]]. מורגן היה עדיין חזק מאוד ושלט בתאגידים בשווי 22 מיליארד דולר - מספיק כדי לקנות את כל מערב ארצות הברית.  

ב-1909 הווארד טאפט הפך לנשיא והמשיך ללחוץ על הטרסטים. בשנת 1911 הוא פירק את סטנדרד אויל- אפשר להבין את הגודל שלה אם מסתכלים על החברות שיצאו ממנה  מוביל, אקסון, צסברו פונדס, שברון, אמוקו, וצ'ייס (הבנק של רוקפלר). עם זאת ריסוק הטרסים לא ריסק את כוחם הכלכלי והפוליטי בגלל התנהלות כ[[אוליגופול]]. מורגן היה עדיין חזק מאוד ושלט בתאגידים בשווי 22 מיליארד דולר - מספיק כדי לקנות את כל מערב ארצות הברית.  

ב-1912 רוזוולט פרש מהמפלגה הרפובליקנית, והקים את "המפלגה פרוגרסיבית" שלא העריכה ימים. בבחירות לנשיאות הרפובליקאים התפצלו בין רוזוולט לבין המפלגה הרפובליקאית. וודארו וילסון הדמוקרט עלה במקומו והמשיך עם מדיניות פרוגרסיבית כמו - מס הכנסה פרוגרסיבי ב-1913 - 1% על שכר נמוך ו-7% על שכר גבוה. בשנת 1913 קמה מערכת "הבנק הפדרלי" בנסיון למנוע [[ריצות על הבנקים]]. בשנת 1914 נחקק  חוק ה[[אנטי טראסט]] של קלייטון , כדי למנוע מראש מונופולים ואוליגופולים.  

ב-1912 רוזוולט פרש מהמפלגה הרפובליקנית, והקים את "המפלגה פרוגרסיבית" שלא העריכה ימים. בבחירות לנשיאות הרפובליקאים התפצלו בין רוזוולט לבין המפלגה הרפובליקאית. וודארו וילסון הדמוקרט עלה במקומו והמשיך עם מדיניות פרוגרסיבית כמו - מס הכנסה פרוגרסיבי ב-1913 - 1% על שכר נמוך ו-7% על שכר גבוה. בשנת 1913 קמה מערכת "הבנק הפדרלי" בנסיון למנוע [[ריצות על הבנקים]]. בשנת 1914 נחקק  חוק ה[[אנטי טראסט]] של קלייטון , כדי למנוע מראש מונופולים ואוליגופולים. עם זאת השפעת חלק מהברונים נמשכה על המדיניות הכלכלית של ארצות הברית ועל הפוליטיקה בכלל נמשכה הלאה עד שנות הפשל הגדול.

 

בשנת 1962 כתב ההיסטוריון מתיו ג'וספסון (Matthew Josephson) את הספר "הברונים השודדים" המגולל את סיפורם. {{הערה|[https://www.amazon.com/Robber-Barons-Matthew-Josephson/dp/0156767902 The Robber Barons], Matthew Josephson, באתר אמזון}} כמו כן הספר [[היסטוריה עממית של ארצות הברית]] עוסק בחלקו בהם וכן הפרק השלישי של הספר [[כלכלה בקומיקס]]. [[ליברטרים]] ואנשי ימין כלכלי נוטים כיום להגן על הברונים השודדים, להגיד כי בסך הכל היה מדובר באנשי עסקים שהצליחו יותר מאחרים. חלק מחלקים את הברונים השודדים ליזמי שוק כמו וונדרבליט ורוקפלר שהצליחו בזכות תושיה עסקית וכושר המצאה תעשייתי וליזמים פוליטיים שעיקר כוחם נבע מיכולתם לצבור כוח דרך שתדלנות במסדרונות השלטון. בדרך כלל תמה זו מתעלמת מכך שהתוצאה הסופית היא שבקפטליזם ללא התערבות או עם התערבות התוצאה עלולה להיות מונופולים חסרי רסן ותאגידי ענק שבמקום לקבל את חוקי המשחק מטעם השלטון קובעים את חוקי המשחק עבור הפוליטיקה.  

הכינוי, ברונים שודדים ממשיך לשמש לעיתים בהתייחסות ליזמים הבולטים בתחומי ייצור, תעשייה ויזמות חדשים גם כיום.

הכינוי, ברונים שודדים ממשיך לשמש לעיתים בהתייחסות ליזמים הבולטים בתחומי ייצור, תעשייה ויזמות חדשים גם כיום.