4,291
עריכות
שינויים
יצירת דף עם התוכן "העתקתי מהדף https://en.wikipedia.org/wiki/Anti-consumerism בויקיפדיה האנגלית והעברתי דרך גוגל תרגום. אשמח עם..."
העתקתי מהדף https://en.wikipedia.org/wiki/Anti-consumerism בויקיפדיה האנגלית והעברתי דרך גוגל תרגום. אשמח עם יעזרו לי עם התרגום הסופי. אם לא אולי אסיים בעצמי.
--[[משתמש:אלכסנדר סעודה|אלכסנדר סעודה]] ([[שיחת משתמש:אלכסנדר סעודה|שיחה]]) 13:12, 28 באוגוסט 2019 (IDT)
אנטי-צרכנות היא אידיאולוגיה סוציו-פוליטית המתנגדת לצרכנות, קנייה וצריכה מתמדת של רכוש חומרי. האנטי צרכנות עוסקת במעשיהם הפרטיים של תאגידים עסקיים בשאיפה למטרות כלכליות וכלכליות על חשבון הרווחה הציבורית, במיוחד בענייני שמירה על איכות הסביבה, ריבוד חברתי ואתיקה בשלטון החברה. בפוליטיקה חפיפה נגד צרכנות עם אקטיביזם סביבתי, אנטי גלובליזציה ואקטיביזם לזכויות בעלי חיים; יתר על כן, וריאציה רעיונית של אנטי-צרכנות היא פוסט-צרכנות, החיים באופן מהותי שמעבר לצרכנות. [1]
אנטי-צרכנות התעוררה כתגובה לבעיות שנגרמו כתוצאה מהתעללות ארוכת טווח של צרכנים אנושיים ושל בעלי החיים שנצרכו, ומשילוב חינוך צרכני לתכניות לימודים בבתי הספר; דוגמאות לאנטי צרכנות הן הספר ללא לוגו (2000) מאת נעמי קליין, וסרטים תיעודיים כמו התאגיד (2003), מאת מארק אכבר וג'ניפר אבוט, ועודפים: טרור להיות צרכנים (2003), מאת אריק גנדיני; כל אחת מהן הפכה את האקטיביזם האנטי-ארגוני לפופולרי כצורה נגישה אידיאולוגית של פעולה אזרחית ופוליטית.
הביקורת על המטריאליזם הכלכלי כהתנהגות בלתי-הומנית ההרסנית של כדור הארץ, כבית גידול אנושי, נובעת מדת ואקטיביזם חברתי. הביקורת הדתית טוענת כי צרכנות מטריאליסטית מפריעה לקשר שבין הפרט לאלוהים, וכך גם סגנון חיים לא מוסרי מטבעו; וכך אמר ההיסטוריון הגרמני אוסוולד שנגלר (1880–1936) כי "החיים באמריקה הם כלכליים במבנה וחסרי עומק." [2] מנקודת המבט הרומית-קתולית אמר תומאס אקווינס כי "חמדנות היא חטא נגד אלוהים, רק כמו כל חטאי התמותה, ככל שהאדם מגנה את הדברים הנצחיים למען הדברים הזמניים "; באותה צורה אמרו פרנסיס מאסיסי, אמון הננסי ומוהאנדאס גנדי כי ההשראה הרוחנית הובילה אותם לעבר חיים פשוטים.
מההיבט החילוני, אקטיביזם חברתי מצביע על כך שמבחינה צרכנית צמחנית נגזרת פשע (שמקורו בעוני אי השוויון הכלכלי), זיהום תעשייתי וההשפלה הסביבתית הנובעת מכך, ומלחמה כעסק. באשר לאי שביעות הרצון החברתית שנולדה בגלל סבלנות והנהנתנות, אמר האפיפיור בנדיקטוס ה -16 שהפילוסופיה של המטריאליזם אינה מציעה שום הגבלה על קיום אנושי; [3] כמו כן, הסופר ז'ורז 'דוהמל אמר כי "המטריאליזם האמריקני הוא מגדלור של בינוניות. שאיימה לדעוך את התרבות הצרפתית ". [2]
תוכן
1. רקע
2 פוליטיקה וחברה
2.1 צריכה בולטת
2.2 צרכנות ופרסום
2.3 חלופות למושגים כלכליים מיינסטרים
3 כלכלה אוסטרית
4 ביקורת
5 בתקשורת הפופולרית
6 ראה גם
7 הפניות
מקורות
8 קישורים חיצוניים
רקע כללי
סעיף זה אינו מציין מקורות. אנא עזרו בשיפור חלק זה על ידי הוספת ציטוטים למקורות אמינים. ניתן לערער ולהסיר חומר שלא ניתן למקור. (יולי 2019) (למד כיצד ומתי להסיר את הודעת התבנית הזו)
האנטי-צרכנות נבעה מביקורת על צריכה, החל מת'ורסטין וובלן, שבספר "התיאוריה של מעמד הפנאי: מחקר כלכלי של מוסדות" (1899), הצביע על כך שהצרכנות נובעת מערש התרבות. המונח צרכנות מציין גם מדיניות כלכלית הקשורה לכלכלה קיינסיאנית, והאמונה כי הבחירה החופשית של צרכנים צריכה להכתיב את המבנה הכלכלי של חברה (ראו המפיקות).
פוליטיקה וחברה
סעיף זה זקוק לציטוטים נוספים לצורך האימות. אנא עזרו בשיפור מאמר זה על ידי הוספת ציטוטים למקורות אמינים. ניתן לערער ולהסיר חומר שלא ניתן למקור.
מצא מקורות: "אנטי צרכנות" - חדשות · עיתונים · ספרים · מלומד · JSTOR (מאי 2019) (למדו כיצד ומתי להסיר את הודעת התבנית הזו)
גרפיטי סטנסיל אנטי צרכני שאומר "צריכה צורכת אותך"
פעילים אנטי-ארגוניים רבים מאמינים כי עלייתם של תאגידים עסקיים גדולים מהווה איום על סמכותם הלגיטימית של מדינות הלאום והמרחב הציבורי. [4] הם מרגישים שתאגידים פולשים לפרטיותם של אנשים, מניפולציות בפוליטיקה וממשלות ויוצרים צרכים כוזבים אצל הצרכנים. הם מצביעים על ראיות כמו פרסום פרסום פולשני, ספאם, טלמרקטינג, פרסום במיקוד לילדים, שיווק גרילה אגרסיבי, תרומות מסיביות של קמפיין תאגידי בבחירות פוליטיות, התערבות במדיניות המדינות הלאומיות הריבוניות (קן סארו-וויווה) וסיפורי חדשות על תאגידים. שחיתות (אנרון למשל). [5]
מפגינים נגד צרכנות מציינים כי האחריות העיקרית של תאגיד היא לענות רק לבעלי המניות, תוך מתן זכויות אדם ונושאים אחרים כמעט ללא התחשבות. [6] על ההנהלה מוטלת אחריות ראשית על בעלי מניותיה, שכן כל פעילות פילנתרופית שאינה משרתת את העסק ישירות יכולה להיחשב כהפרת אמונים. אחריות פיננסית מסוג זה פירושה שתאגידים רב לאומיים ינהגו באסטרטגיות להגברת העבודה ולהפחתת עלויות. לדוגמא, הם ינסו למצוא כלכלות בשכר נמוך עם חוקים המקלים בנוחות על זכויות אדם, הסביבה הטבעית, ארגון האיגודים המקצועיים וכן הלאה (ראו למשל נייקי).
תרומה חשובה לביקורת הצרכנות הועילה על ידי הפילוסוף הצרפתי ברנרד סטיגלר, בטענה שהקפיטליזם המודרני נשלט על ידי צריכה ולא על ידי ייצור, וטכניקות הפרסום המשמשות ליצירת התנהגות צרכנית מסתכמות בהרס האינדיבידואציה הנפשית והקולקטיבית. הסטת האנרגיה הליבידינלית לעבר צריכת מוצרי צריכה, לטענתו, מביאה למחזור צריכה ממכר, מה שמוביל לצריכה יתר, למיצוי התשוקה ולמלכות האומללות הסמלית.
באמנות, בנקסי, אמן הגרפיטי הבריטי בעל ההשפעה, הצייר, האקטיביסט, הקולנוען והפרובוקטור לכל מטרה [7] הצהיר ביצירות ציבוריות על החברה הצרכנית. אמן הרחוב הסודי עובד על סמךו, ומאתגר את הרעיונות החברתיים ומציף את הצופים לחשוב מחדש על סביבתם, להכיר באבסורדויות של תפיסות מקדימות שקשורות לה. ציטוט של בנקסי: "אינך חייב לחברות כלום. פחות מכלום, אתה במיוחד לא חייב להם שום נימוס. הם חייבים לך. הם סידרו את העולם מחדש כדי להציב את עצמם מולכם. הם מעולם לא ביקשו את רשותך, אפילו לא התחילו לבקש את שלהם. "אחרי 2003, בנקסי כתב את הניו-יורקר בדואר אלקטרוני:" אני מחלק אלפי ציורים בחינם. אני לא חושב שאפשר לעשות אמנות על עוני עולם ומכנסיים בכל הכסף. "בנקסי מאמין שיש שינוי צרכני באמנות, ולראשונה עולם האמנות הבורגני שייך לעם. באתר האינטרנט שלו הוא מספק תמונות ברזולוציה גבוהה של עבודותיו להורדה בחינם.
בולטת צריכה
מאמר ראשי: צריכה בולטת
העיסוק ברכוש, יותר מכל דבר אחר, מונע מאיתנו לחיות בחופשיות ובאצילות.
- ברטרנד ראסל [8]
לנסות להפחית את הזיהום הסביבתי מבלי להפחית את הצרכנות זה כמו להילחם בסחר בסמים מבלי להפחית את ההתמכרות לסמים.
- חורחה מג'פוד [9]
בהקשרים ביקורתיים רבים, [הצורך בציטוט] המונח מתאר את הנטייה של אנשים להזדהות חזק עם מוצרים או שירותים שהם צורכים, במיוחד עם שמות מותגים מסחריים ועם משיכה מובהקת לשיפור סטטוס, כמו מותג מכוניות או תכשיטים יקרים. זהו מונח משונה שרוב האנשים מכחישים, שיש לו תירוץ או רציונליזציה ספציפית יותר לצריכה פרט לרעיון שהם "נאלצים לצרוך". תרבות שיש בה כמות גבוהה של צרכנות מכונה תרבות צריכה.
לאלה שמחבקים את רעיון הצרכנות, מוצרים אלה אינם רואים כבעלי ערך בפני עצמם, אלא כסימנים חברתיים המאפשרים להם לזהות אנשים בעלי דמיון דרך צריכה והצגה של מוצרים דומים. מעטים עדיין לא יצליחו להרחיק לכת, אך להודות כי מערכות היחסים ביניהם עם מוצר או שם מותג עשויים להוות תחליף ליחסים אנושיים בריאים שלעתים חסרים בחברה מודרנית לא מתפקדת.
הצריכה הבולטת של המונח המבוגר יותר תיארה את ארצות הברית בשנות השישים, אך עד מהרה נקשרה לדיונים גדולים יותר על השפעה בתקשורת, על חסימת תרבויות ועל הפריון שלה. המונח והמושג של צריכה בולטת מקורם בראשית המאה העשרים בכתיבתו של הכלכלן תורשטיין וובלן. המונח מתאר צורה בלתי הגיונית ומבולבלת לכאורה של התנהגות כלכלית. הצעתו המצערת של Veblen כי צריכה מיותרת זו היא סוג של הצגת סטטוס נעשית בתצפיות הומוריסטיות כהות כמו אלה:
זה נכון לגבי לבוש בדרגה גבוהה אפילו יותר מרוב פריטי הצריכה האחרים, שאנשים יעברו מידה ניכרת של הפרטה בנוחיות או מצרכי החיים על מנת להרשות לעצמם מה שנחשב לכמות נכונה של צריכה בזבזנית; כך שבשום אופן לא מדובר בהופעה נדירה, באקלים סגרירי, שאנשים יסתובבו בכבישים כדי להופיע לבושים היטב. [10]
בשנת 1955 הצהיר הכלכלן ויקטור ליבוב (כפי שציטט ויליאם ריס, 2009):
הכלכלה הפורה ביותר שלנו דורשת מאיתנו להפוך את הצריכה לאורח חיינו, שנמיר את הקנייה והשימוש בסחורות לטקסים, שנחפש את סיפוקנו הרוחני ואת שביעות רצון האגו שלנו בצריכה. אנו זקוקים לדברים שנצרכים, שרופים, שחוקים, מוחלפים ומושלכים בקצב הולך וגובר.
על פי דברי ארכיאולוגים, נמצאו עדויות לצריכה בולטת עד מספר אלפי שנים, מה שמרמז כי התנהגות כזו טמונה בבני אדם. [11]
צרכנות ופרסום
אנטי צרכנים מאמינים כי פרסום ממלא תפקיד עצום בחיי האדם על ידי ידיעת הערכים וההנחות של מערכת התרבות, בהערכתם מה מקובל וקביעת סטנדרטים חברתיים. [12] הם מצהירים כי מודעות יוצרות עולם היפר-אמיתי בו סחורות מופיעות כמפתח להבטחת האושר. אנטי צרכנים מצטטים מחקרים שמגלים כי אנשים מאמינים כי איכות חייהם משתפרת ביחס לערכים חברתיים הנמצאים מחוץ ליכולת השוק. לכן, פרסום מנסה להשוות את החברתי עם החומר על ידי שימוש בתמונות ובסיסמאות כדי לקשר בין סחורות לבין המקורות האמיתיים של אושר אנושי, כמו מערכות יחסים משמעותיות. לאחר מכן, מודעות הן לרעה עבור החברה מכיוון שהן אומרות לצרכנים כי צבירת עוד ועוד רכוש תקרב אותם למימוש עצמי, או למושג ישות שלמה ובטוחה. "המסר הבסיסי הוא שבעלות על מוצרים אלה תשפר את הדימוי שלנו ותבטיח את הפופולריות שלנו אצל אחרים." [13] ובעוד שפרסום מבטיח שמוצר ישמח את הצרכן, פרסום בו זמנית תלוי בכך שהצרכן לעולם לא יהיה מאושר באמת, כמו אז הצרכן כבר לא ירגיש צורך לצרוך מוצרים מיותרים.
אנטי צרכנים טוענים כי בחברה צרכנית, תמונות מפרסומות מונעות את הצרכן ומייחדות אותו. [14] על ידי הדגשת כוח אינדיבידואלי, בחירה ורצון, פרסום מרמז באופן שגוי שהשליטה טמונה בצרכן. מכיוון שאנטי צרכנים מאמינים כי סחורות מספקות רק סיפוקים לטווח קצר, הם גורעים מחברה מאושרת בר-קיימא. יתר על כן, מפרסמים השתמשו בטכניקות חדשות של תשומת לב, כגון המהירות המוגברת של מודעות ומיקומי מוצרים. [12] באופן זה, פרסומות מסתננות לחברה הצרכנית והופכות לחלק בלתי נפרד מהתרבות. אנטי צרכנים מגנים פרסום משום שהוא בונה עולם מדומה המציע אסקפיזם פנטסטי לצרכנים, במקום לשקף מציאות ממשית. עוד הם טוענים שמודעות מתארות את האינטרסים וסגנון החיים של האליטה כטבעיות; טיפוח תחושת חוסר כושר עמוקה בקרב הצופים. [14] הם מגנים שימוש בדגמים יפהפיים מכיוון שהם מפארים את הסחורה שמעבר להישג ידו של האדם הממוצע.
בקטע דעות של מגזין "ניו סיינטיסט" שפורסם באוגוסט 2009, כתב העיתונאי אנדי קוגלן את וויליאם ריס מאוניברסיטת קולומביה הבריטית ואת האפידמיולוג וורן הרן מאוניברסיטת קולורדו בבולדר, ואמר כי בני אדם, למרות שהם מחשיבים עצמם הוגים תרבותיים, הם " במודע שעדיין מונע על ידי דחף להישרדות, שליטה והתרחבות ... דחף שמוצא כעת ביטוי ברעיון שצמיחה כלכלית בלתי ניתנת היא התשובה לכל דבר, ובזמן נתון, תקנה את כל אי השוויון הקיים בעולם. " על פי נתונים שהציגה ריס בפגישה השנתית של האגודה האקולוגית של אמריקה, החברה האנושית נמצאת ב"החזקה עולמית ", הצורכת 30% יותר חומר מאשר בר קיימא ממשאבי העולם. ריס המשיך ואמר כי נכון להיום 85 מדינות חורגות מ"ביכולות הביולוגיה "המקומיות שלהן, ומפצות על חוסר החומר המקומי שלהן על ידי דלדול מלאי המדינות האחרות.
חלופות למושגים כלכליים מיינסטרים
קטע זה עשוי להיות מבלבל או לא ברור לקוראים. אנא עזרו לנו להבהיר את הסעיף. יתכן ויהיה דיון בעמוד השיחה. (אוגוסט 2013) (למד כיצד ומתי להסיר את הודעת התבנית הזו)
לאורך הדורות ניסו תנועות שונות לדגמן חלופות לצרכנות תוך שהן נשארות בחברה הקפיטליסטית. קהילות מכוונות מספקות דוגמא לכך, כמו גם הוראות נזירים, תנועות סחר חליפין ומנגנוני שיתוף או נהיגה טכנולוגית. [15] למשל, לקהילה מכוונת בשם ברודרהוף יש מערכת שיתוף בקהילה, ולא משתמשים בכסף בכסף. [16] ברודרהוף מנהל עסק ייצור מצליח המאפשר לו לסחור בחברה הקפיטליסטית, אך מבלי שהחברים יתמכרו לצרכנות. [17]
רעיונות אנטי-צרכניים ואנטי-קפיטליסטים כאלה אינם בלי המלעיזים שלהם. מחשבה ותאוריה חדשים דרבנו תנועות לשינוי האקלים הכלכלי העולמי. תנועות ירוקות וכמה הוגים אחרים מתנגדים למוקד שמושם בכלכלה. הצורך במינוח יצר רעיונות מוכרים כמו יכולת נשיאה וטביעת רגל אקולוגית.
לדויד ריקרדו, כלכלן מוקדם, היו רעיונות שקובעים את קצב הצמיחה ולא להפך; הרעיונות שלו היו דומים לאלה של מארק טוויין, כשאמר "קנו אדמה, הם כבר לא מצליחים להשיג את זה." לפי ההיגיון הריקארדיאני, אדמה הייתה גורם מגביל.
כלכלה אוסטרית
יש [מי?] הדבקים בפילוסופיה הכלכלית האוסטרית הדוגלים נגד צרכנות בגלל השפעתה של תרומה ל"עבדות חובות ". תומכי הכלכלה האוסטרים מתמקדים ביזם, מקדמים אורח חיים יצרני ולא אורגניסטי בו הפרט מוגדר על ידי דברים ולא על ידי עצמו. [18]
ביקורת
רבים [מי?] האשימו אנטי צרכנים בהתנגדות למודרניות או לתועלתנות. [הצורך בציטוט] מבקרי הימין רואים באנטי-צרכנות שורשים בסוציאליזם. בשנת 1999 תקף מגזין הימין-ליברטריאן סיבה את האנטי-צרכנות, וטען כי אקדמאים מרקסיסטים אורזים את עצמם מחדש כאנטי-צרכנים. ג'יימס ב טוויצ'ל, פרופסור מאוניברסיטת פלורידה וסופר פופולרי, התייחס לוויכוחים האנטי צרכניים כ"מרקסיזם לייט ". [19]
היו גם מבקרים סוציאליסטיים של אנטי-צרכנות הרואים בה סוג של "סוציאליזם ריאקציוני" אנטי-מודרני, וקובעים כי אנטי-צרכנות אומצה גם על ידי שמרנים ופשיסטים אולטרה-מודרניים. [20]
בתקשורת הפופולרית
במועדון הקרב הגיבור מוצא את עצמו משתתף במעשי טרור נגד החברה התאגידית ותרבות הצריכה.
בסר רובוט מצטרף אליוט אלדרסון, מהנדס אבטחת סייבר צעיר, לקבוצת האקרים הידועה בשם "fsociety", שמטרתה לקרוס את כלכלת ארה"ב ולבטל את כל החובות.
ברומן הפסיכו האמריקני מאת ברט איסטון אליס, הגיבור פטריק באטמן מתח ביקורת על החברה הצרכנית של אמריקה בשנות השמונים של המאה הקודמת שהוא אפיון. בהמשך הוא ממשיך לחלל ללא התוצאות, ומציע שהאנשים סביבו שקועים בעצמם וממוקדים בצריכה שהם לא רואים או לא אכפת להם מהמעשים שלו.
--[[משתמש:אלכסנדר סעודה|אלכסנדר סעודה]] ([[שיחת משתמש:אלכסנדר סעודה|שיחה]]) 13:12, 28 באוגוסט 2019 (IDT)
אנטי-צרכנות היא אידיאולוגיה סוציו-פוליטית המתנגדת לצרכנות, קנייה וצריכה מתמדת של רכוש חומרי. האנטי צרכנות עוסקת במעשיהם הפרטיים של תאגידים עסקיים בשאיפה למטרות כלכליות וכלכליות על חשבון הרווחה הציבורית, במיוחד בענייני שמירה על איכות הסביבה, ריבוד חברתי ואתיקה בשלטון החברה. בפוליטיקה חפיפה נגד צרכנות עם אקטיביזם סביבתי, אנטי גלובליזציה ואקטיביזם לזכויות בעלי חיים; יתר על כן, וריאציה רעיונית של אנטי-צרכנות היא פוסט-צרכנות, החיים באופן מהותי שמעבר לצרכנות. [1]
אנטי-צרכנות התעוררה כתגובה לבעיות שנגרמו כתוצאה מהתעללות ארוכת טווח של צרכנים אנושיים ושל בעלי החיים שנצרכו, ומשילוב חינוך צרכני לתכניות לימודים בבתי הספר; דוגמאות לאנטי צרכנות הן הספר ללא לוגו (2000) מאת נעמי קליין, וסרטים תיעודיים כמו התאגיד (2003), מאת מארק אכבר וג'ניפר אבוט, ועודפים: טרור להיות צרכנים (2003), מאת אריק גנדיני; כל אחת מהן הפכה את האקטיביזם האנטי-ארגוני לפופולרי כצורה נגישה אידיאולוגית של פעולה אזרחית ופוליטית.
הביקורת על המטריאליזם הכלכלי כהתנהגות בלתי-הומנית ההרסנית של כדור הארץ, כבית גידול אנושי, נובעת מדת ואקטיביזם חברתי. הביקורת הדתית טוענת כי צרכנות מטריאליסטית מפריעה לקשר שבין הפרט לאלוהים, וכך גם סגנון חיים לא מוסרי מטבעו; וכך אמר ההיסטוריון הגרמני אוסוולד שנגלר (1880–1936) כי "החיים באמריקה הם כלכליים במבנה וחסרי עומק." [2] מנקודת המבט הרומית-קתולית אמר תומאס אקווינס כי "חמדנות היא חטא נגד אלוהים, רק כמו כל חטאי התמותה, ככל שהאדם מגנה את הדברים הנצחיים למען הדברים הזמניים "; באותה צורה אמרו פרנסיס מאסיסי, אמון הננסי ומוהאנדאס גנדי כי ההשראה הרוחנית הובילה אותם לעבר חיים פשוטים.
מההיבט החילוני, אקטיביזם חברתי מצביע על כך שמבחינה צרכנית צמחנית נגזרת פשע (שמקורו בעוני אי השוויון הכלכלי), זיהום תעשייתי וההשפלה הסביבתית הנובעת מכך, ומלחמה כעסק. באשר לאי שביעות הרצון החברתית שנולדה בגלל סבלנות והנהנתנות, אמר האפיפיור בנדיקטוס ה -16 שהפילוסופיה של המטריאליזם אינה מציעה שום הגבלה על קיום אנושי; [3] כמו כן, הסופר ז'ורז 'דוהמל אמר כי "המטריאליזם האמריקני הוא מגדלור של בינוניות. שאיימה לדעוך את התרבות הצרפתית ". [2]
תוכן
1. רקע
2 פוליטיקה וחברה
2.1 צריכה בולטת
2.2 צרכנות ופרסום
2.3 חלופות למושגים כלכליים מיינסטרים
3 כלכלה אוסטרית
4 ביקורת
5 בתקשורת הפופולרית
6 ראה גם
7 הפניות
מקורות
8 קישורים חיצוניים
רקע כללי
סעיף זה אינו מציין מקורות. אנא עזרו בשיפור חלק זה על ידי הוספת ציטוטים למקורות אמינים. ניתן לערער ולהסיר חומר שלא ניתן למקור. (יולי 2019) (למד כיצד ומתי להסיר את הודעת התבנית הזו)
האנטי-צרכנות נבעה מביקורת על צריכה, החל מת'ורסטין וובלן, שבספר "התיאוריה של מעמד הפנאי: מחקר כלכלי של מוסדות" (1899), הצביע על כך שהצרכנות נובעת מערש התרבות. המונח צרכנות מציין גם מדיניות כלכלית הקשורה לכלכלה קיינסיאנית, והאמונה כי הבחירה החופשית של צרכנים צריכה להכתיב את המבנה הכלכלי של חברה (ראו המפיקות).
פוליטיקה וחברה
סעיף זה זקוק לציטוטים נוספים לצורך האימות. אנא עזרו בשיפור מאמר זה על ידי הוספת ציטוטים למקורות אמינים. ניתן לערער ולהסיר חומר שלא ניתן למקור.
מצא מקורות: "אנטי צרכנות" - חדשות · עיתונים · ספרים · מלומד · JSTOR (מאי 2019) (למדו כיצד ומתי להסיר את הודעת התבנית הזו)
גרפיטי סטנסיל אנטי צרכני שאומר "צריכה צורכת אותך"
פעילים אנטי-ארגוניים רבים מאמינים כי עלייתם של תאגידים עסקיים גדולים מהווה איום על סמכותם הלגיטימית של מדינות הלאום והמרחב הציבורי. [4] הם מרגישים שתאגידים פולשים לפרטיותם של אנשים, מניפולציות בפוליטיקה וממשלות ויוצרים צרכים כוזבים אצל הצרכנים. הם מצביעים על ראיות כמו פרסום פרסום פולשני, ספאם, טלמרקטינג, פרסום במיקוד לילדים, שיווק גרילה אגרסיבי, תרומות מסיביות של קמפיין תאגידי בבחירות פוליטיות, התערבות במדיניות המדינות הלאומיות הריבוניות (קן סארו-וויווה) וסיפורי חדשות על תאגידים. שחיתות (אנרון למשל). [5]
מפגינים נגד צרכנות מציינים כי האחריות העיקרית של תאגיד היא לענות רק לבעלי המניות, תוך מתן זכויות אדם ונושאים אחרים כמעט ללא התחשבות. [6] על ההנהלה מוטלת אחריות ראשית על בעלי מניותיה, שכן כל פעילות פילנתרופית שאינה משרתת את העסק ישירות יכולה להיחשב כהפרת אמונים. אחריות פיננסית מסוג זה פירושה שתאגידים רב לאומיים ינהגו באסטרטגיות להגברת העבודה ולהפחתת עלויות. לדוגמא, הם ינסו למצוא כלכלות בשכר נמוך עם חוקים המקלים בנוחות על זכויות אדם, הסביבה הטבעית, ארגון האיגודים המקצועיים וכן הלאה (ראו למשל נייקי).
תרומה חשובה לביקורת הצרכנות הועילה על ידי הפילוסוף הצרפתי ברנרד סטיגלר, בטענה שהקפיטליזם המודרני נשלט על ידי צריכה ולא על ידי ייצור, וטכניקות הפרסום המשמשות ליצירת התנהגות צרכנית מסתכמות בהרס האינדיבידואציה הנפשית והקולקטיבית. הסטת האנרגיה הליבידינלית לעבר צריכת מוצרי צריכה, לטענתו, מביאה למחזור צריכה ממכר, מה שמוביל לצריכה יתר, למיצוי התשוקה ולמלכות האומללות הסמלית.
באמנות, בנקסי, אמן הגרפיטי הבריטי בעל ההשפעה, הצייר, האקטיביסט, הקולנוען והפרובוקטור לכל מטרה [7] הצהיר ביצירות ציבוריות על החברה הצרכנית. אמן הרחוב הסודי עובד על סמךו, ומאתגר את הרעיונות החברתיים ומציף את הצופים לחשוב מחדש על סביבתם, להכיר באבסורדויות של תפיסות מקדימות שקשורות לה. ציטוט של בנקסי: "אינך חייב לחברות כלום. פחות מכלום, אתה במיוחד לא חייב להם שום נימוס. הם חייבים לך. הם סידרו את העולם מחדש כדי להציב את עצמם מולכם. הם מעולם לא ביקשו את רשותך, אפילו לא התחילו לבקש את שלהם. "אחרי 2003, בנקסי כתב את הניו-יורקר בדואר אלקטרוני:" אני מחלק אלפי ציורים בחינם. אני לא חושב שאפשר לעשות אמנות על עוני עולם ומכנסיים בכל הכסף. "בנקסי מאמין שיש שינוי צרכני באמנות, ולראשונה עולם האמנות הבורגני שייך לעם. באתר האינטרנט שלו הוא מספק תמונות ברזולוציה גבוהה של עבודותיו להורדה בחינם.
בולטת צריכה
מאמר ראשי: צריכה בולטת
העיסוק ברכוש, יותר מכל דבר אחר, מונע מאיתנו לחיות בחופשיות ובאצילות.
- ברטרנד ראסל [8]
לנסות להפחית את הזיהום הסביבתי מבלי להפחית את הצרכנות זה כמו להילחם בסחר בסמים מבלי להפחית את ההתמכרות לסמים.
- חורחה מג'פוד [9]
בהקשרים ביקורתיים רבים, [הצורך בציטוט] המונח מתאר את הנטייה של אנשים להזדהות חזק עם מוצרים או שירותים שהם צורכים, במיוחד עם שמות מותגים מסחריים ועם משיכה מובהקת לשיפור סטטוס, כמו מותג מכוניות או תכשיטים יקרים. זהו מונח משונה שרוב האנשים מכחישים, שיש לו תירוץ או רציונליזציה ספציפית יותר לצריכה פרט לרעיון שהם "נאלצים לצרוך". תרבות שיש בה כמות גבוהה של צרכנות מכונה תרבות צריכה.
לאלה שמחבקים את רעיון הצרכנות, מוצרים אלה אינם רואים כבעלי ערך בפני עצמם, אלא כסימנים חברתיים המאפשרים להם לזהות אנשים בעלי דמיון דרך צריכה והצגה של מוצרים דומים. מעטים עדיין לא יצליחו להרחיק לכת, אך להודות כי מערכות היחסים ביניהם עם מוצר או שם מותג עשויים להוות תחליף ליחסים אנושיים בריאים שלעתים חסרים בחברה מודרנית לא מתפקדת.
הצריכה הבולטת של המונח המבוגר יותר תיארה את ארצות הברית בשנות השישים, אך עד מהרה נקשרה לדיונים גדולים יותר על השפעה בתקשורת, על חסימת תרבויות ועל הפריון שלה. המונח והמושג של צריכה בולטת מקורם בראשית המאה העשרים בכתיבתו של הכלכלן תורשטיין וובלן. המונח מתאר צורה בלתי הגיונית ומבולבלת לכאורה של התנהגות כלכלית. הצעתו המצערת של Veblen כי צריכה מיותרת זו היא סוג של הצגת סטטוס נעשית בתצפיות הומוריסטיות כהות כמו אלה:
זה נכון לגבי לבוש בדרגה גבוהה אפילו יותר מרוב פריטי הצריכה האחרים, שאנשים יעברו מידה ניכרת של הפרטה בנוחיות או מצרכי החיים על מנת להרשות לעצמם מה שנחשב לכמות נכונה של צריכה בזבזנית; כך שבשום אופן לא מדובר בהופעה נדירה, באקלים סגרירי, שאנשים יסתובבו בכבישים כדי להופיע לבושים היטב. [10]
בשנת 1955 הצהיר הכלכלן ויקטור ליבוב (כפי שציטט ויליאם ריס, 2009):
הכלכלה הפורה ביותר שלנו דורשת מאיתנו להפוך את הצריכה לאורח חיינו, שנמיר את הקנייה והשימוש בסחורות לטקסים, שנחפש את סיפוקנו הרוחני ואת שביעות רצון האגו שלנו בצריכה. אנו זקוקים לדברים שנצרכים, שרופים, שחוקים, מוחלפים ומושלכים בקצב הולך וגובר.
על פי דברי ארכיאולוגים, נמצאו עדויות לצריכה בולטת עד מספר אלפי שנים, מה שמרמז כי התנהגות כזו טמונה בבני אדם. [11]
צרכנות ופרסום
אנטי צרכנים מאמינים כי פרסום ממלא תפקיד עצום בחיי האדם על ידי ידיעת הערכים וההנחות של מערכת התרבות, בהערכתם מה מקובל וקביעת סטנדרטים חברתיים. [12] הם מצהירים כי מודעות יוצרות עולם היפר-אמיתי בו סחורות מופיעות כמפתח להבטחת האושר. אנטי צרכנים מצטטים מחקרים שמגלים כי אנשים מאמינים כי איכות חייהם משתפרת ביחס לערכים חברתיים הנמצאים מחוץ ליכולת השוק. לכן, פרסום מנסה להשוות את החברתי עם החומר על ידי שימוש בתמונות ובסיסמאות כדי לקשר בין סחורות לבין המקורות האמיתיים של אושר אנושי, כמו מערכות יחסים משמעותיות. לאחר מכן, מודעות הן לרעה עבור החברה מכיוון שהן אומרות לצרכנים כי צבירת עוד ועוד רכוש תקרב אותם למימוש עצמי, או למושג ישות שלמה ובטוחה. "המסר הבסיסי הוא שבעלות על מוצרים אלה תשפר את הדימוי שלנו ותבטיח את הפופולריות שלנו אצל אחרים." [13] ובעוד שפרסום מבטיח שמוצר ישמח את הצרכן, פרסום בו זמנית תלוי בכך שהצרכן לעולם לא יהיה מאושר באמת, כמו אז הצרכן כבר לא ירגיש צורך לצרוך מוצרים מיותרים.
אנטי צרכנים טוענים כי בחברה צרכנית, תמונות מפרסומות מונעות את הצרכן ומייחדות אותו. [14] על ידי הדגשת כוח אינדיבידואלי, בחירה ורצון, פרסום מרמז באופן שגוי שהשליטה טמונה בצרכן. מכיוון שאנטי צרכנים מאמינים כי סחורות מספקות רק סיפוקים לטווח קצר, הם גורעים מחברה מאושרת בר-קיימא. יתר על כן, מפרסמים השתמשו בטכניקות חדשות של תשומת לב, כגון המהירות המוגברת של מודעות ומיקומי מוצרים. [12] באופן זה, פרסומות מסתננות לחברה הצרכנית והופכות לחלק בלתי נפרד מהתרבות. אנטי צרכנים מגנים פרסום משום שהוא בונה עולם מדומה המציע אסקפיזם פנטסטי לצרכנים, במקום לשקף מציאות ממשית. עוד הם טוענים שמודעות מתארות את האינטרסים וסגנון החיים של האליטה כטבעיות; טיפוח תחושת חוסר כושר עמוקה בקרב הצופים. [14] הם מגנים שימוש בדגמים יפהפיים מכיוון שהם מפארים את הסחורה שמעבר להישג ידו של האדם הממוצע.
בקטע דעות של מגזין "ניו סיינטיסט" שפורסם באוגוסט 2009, כתב העיתונאי אנדי קוגלן את וויליאם ריס מאוניברסיטת קולומביה הבריטית ואת האפידמיולוג וורן הרן מאוניברסיטת קולורדו בבולדר, ואמר כי בני אדם, למרות שהם מחשיבים עצמם הוגים תרבותיים, הם " במודע שעדיין מונע על ידי דחף להישרדות, שליטה והתרחבות ... דחף שמוצא כעת ביטוי ברעיון שצמיחה כלכלית בלתי ניתנת היא התשובה לכל דבר, ובזמן נתון, תקנה את כל אי השוויון הקיים בעולם. " על פי נתונים שהציגה ריס בפגישה השנתית של האגודה האקולוגית של אמריקה, החברה האנושית נמצאת ב"החזקה עולמית ", הצורכת 30% יותר חומר מאשר בר קיימא ממשאבי העולם. ריס המשיך ואמר כי נכון להיום 85 מדינות חורגות מ"ביכולות הביולוגיה "המקומיות שלהן, ומפצות על חוסר החומר המקומי שלהן על ידי דלדול מלאי המדינות האחרות.
חלופות למושגים כלכליים מיינסטרים
קטע זה עשוי להיות מבלבל או לא ברור לקוראים. אנא עזרו לנו להבהיר את הסעיף. יתכן ויהיה דיון בעמוד השיחה. (אוגוסט 2013) (למד כיצד ומתי להסיר את הודעת התבנית הזו)
לאורך הדורות ניסו תנועות שונות לדגמן חלופות לצרכנות תוך שהן נשארות בחברה הקפיטליסטית. קהילות מכוונות מספקות דוגמא לכך, כמו גם הוראות נזירים, תנועות סחר חליפין ומנגנוני שיתוף או נהיגה טכנולוגית. [15] למשל, לקהילה מכוונת בשם ברודרהוף יש מערכת שיתוף בקהילה, ולא משתמשים בכסף בכסף. [16] ברודרהוף מנהל עסק ייצור מצליח המאפשר לו לסחור בחברה הקפיטליסטית, אך מבלי שהחברים יתמכרו לצרכנות. [17]
רעיונות אנטי-צרכניים ואנטי-קפיטליסטים כאלה אינם בלי המלעיזים שלהם. מחשבה ותאוריה חדשים דרבנו תנועות לשינוי האקלים הכלכלי העולמי. תנועות ירוקות וכמה הוגים אחרים מתנגדים למוקד שמושם בכלכלה. הצורך במינוח יצר רעיונות מוכרים כמו יכולת נשיאה וטביעת רגל אקולוגית.
לדויד ריקרדו, כלכלן מוקדם, היו רעיונות שקובעים את קצב הצמיחה ולא להפך; הרעיונות שלו היו דומים לאלה של מארק טוויין, כשאמר "קנו אדמה, הם כבר לא מצליחים להשיג את זה." לפי ההיגיון הריקארדיאני, אדמה הייתה גורם מגביל.
כלכלה אוסטרית
יש [מי?] הדבקים בפילוסופיה הכלכלית האוסטרית הדוגלים נגד צרכנות בגלל השפעתה של תרומה ל"עבדות חובות ". תומכי הכלכלה האוסטרים מתמקדים ביזם, מקדמים אורח חיים יצרני ולא אורגניסטי בו הפרט מוגדר על ידי דברים ולא על ידי עצמו. [18]
ביקורת
רבים [מי?] האשימו אנטי צרכנים בהתנגדות למודרניות או לתועלתנות. [הצורך בציטוט] מבקרי הימין רואים באנטי-צרכנות שורשים בסוציאליזם. בשנת 1999 תקף מגזין הימין-ליברטריאן סיבה את האנטי-צרכנות, וטען כי אקדמאים מרקסיסטים אורזים את עצמם מחדש כאנטי-צרכנים. ג'יימס ב טוויצ'ל, פרופסור מאוניברסיטת פלורידה וסופר פופולרי, התייחס לוויכוחים האנטי צרכניים כ"מרקסיזם לייט ". [19]
היו גם מבקרים סוציאליסטיים של אנטי-צרכנות הרואים בה סוג של "סוציאליזם ריאקציוני" אנטי-מודרני, וקובעים כי אנטי-צרכנות אומצה גם על ידי שמרנים ופשיסטים אולטרה-מודרניים. [20]
בתקשורת הפופולרית
במועדון הקרב הגיבור מוצא את עצמו משתתף במעשי טרור נגד החברה התאגידית ותרבות הצריכה.
בסר רובוט מצטרף אליוט אלדרסון, מהנדס אבטחת סייבר צעיר, לקבוצת האקרים הידועה בשם "fsociety", שמטרתה לקרוס את כלכלת ארה"ב ולבטל את כל החובות.
ברומן הפסיכו האמריקני מאת ברט איסטון אליס, הגיבור פטריק באטמן מתח ביקורת על החברה הצרכנית של אמריקה בשנות השמונים של המאה הקודמת שהוא אפיון. בהמשך הוא ממשיך לחלל ללא התוצאות, ומציע שהאנשים סביבו שקועים בעצמם וממוקדים בצריכה שהם לא רואים או לא אכפת להם מהמעשים שלו.