שינויים

נוספו 8 בתים ,  17:28, 3 באוגוסט 2019
מ
שורה 201: שורה 201:  
היו וישנם הרבה נסיונות להגיע ליווי משקל במיוחד היום כאשר יש סיכוי שעקב עודף צריכה רמת החיים של האנושות נפגעת משמעותית ותפגע עוד יותר בעתיד. כלכלה אם רמת צריכה מיטבית וקבועה פחות או יותר נקראת [[כלכלת מצב יציב]].
 
היו וישנם הרבה נסיונות להגיע ליווי משקל במיוחד היום כאשר יש סיכוי שעקב עודף צריכה רמת החיים של האנושות נפגעת משמעותית ותפגע עוד יותר בעתיד. כלכלה אם רמת צריכה מיטבית וקבועה פחות או יותר נקראת [[כלכלת מצב יציב]].
 
=== דוגמאות היסטוריות ===
 
=== דוגמאות היסטוריות ===
במהלך 5,000 השנים האחרונות היו לא מעט נסיונות להגיע ליציבות, שיווי משקל ולמנוע את המחסור והעודף. נסיונות כאלה בדרך כלל היו קשורים לנסיונות לבנות כלכלה קהילתית שיתופית, כי כאשר אומרים שיש איזו שהיא רמת צריכה מיטבית אשר מעליה ומתחתיה רמת החיים נמוכה יותר זה מקל על כלכלה כזאת, לעומת זאת כאשר אומרים שהמטרה היא צריכה מקסימלית לנפש האם מעדיף לא לחלק את התוצר עם אנשים אחרים כך שזה מעודד את הרכוש הפרטי. ייתכן וזו אחת הסיבות לכך שהנסיונות לשלב כלכלה קהילתית עם שאיפה לצריכה מקסימלית לנפש, כמו [[מרקסיזם|המרקסיזם]] ניכשלו. נסיונות לשלב כלכלה קהילתית אם שאיפה לצריכה לפי הצורך החזיקו מעמד הרבה יותר זמן, אבל רק במידה שהם לא התעמתו צבאית עם מערכות המבוססות על שאיפה לצריכה מקסימלית ובעיקר לפני המהפכה התעשייתית כאשר מערכות שונות החלו לכפות מודל כזה על העולם בין היתר מסיבות אדאולוגיות. אנשים אשר סבלו ממחסור לפעמים ניסו לקחת כמה שיותר ובכך הצטרפו לאנשים שסבלו מעודף. אלה שסבלו מעודף לעיתים קרובות הצטרפו לארגונים המעודדים מינימליזם כמו מנזרים. אבל רבים ניסו ליצור מערכת בה לא יהיו מחסור ועודף.
+
במהלך 5,000 השנים האחרונות היו לא מעט ניסיונות להגיע ליציבות, שיווי משקל ולמנוע את המחסור והעודף. ניסיונות כאלה בדרך כלל היו קשורים לניסיונות לבנות כלכלה קהילתית שיתופית, כי כאשר אומרים שיש איזו שהיא רמת צריכה מיטבית אשר מעליה ומתחתיה רמת החיים נמוכה יותר זה מקל על כלכלה כזאת, לעומת זאת כאשר אומרים שהמטרה היא צריכה מקסימלית לנפש האם מעדיף לא לחלק את התוצר עם אנשים אחרים כך שזה מעודד את הרכוש הפרטי. ייתכן וזו אחת הסיבות לכך שהניסיונות לשלב כלכלה קהילתית עם שאיפה לצריכה מקסימלית לנפש, כמו [[מרקסיזם|המרקסיזם]] נכשלו. ניסיונות לשלב כלכלה קהילתית אם שאיפה לצריכה לפי הצורך החזיקו מעמד הרבה יותר זמן, אבל רק במידה שהם לא התעמתו צבאית עם מערכות המבוססות על שאיפה לצריכה מקסימלית ובעיקר לפני המהפכה התעשייתית כאשר מערכות שונות החלו לכפות מודל כזה על העולם בין היתר מסיבות אידאולוגיות. אנשים אשר סבלו ממחסור לפעמים ניסו לקחת כמה שיותר ובכך הצטרפו לאנשים שסבלו מעודף. אלה שסבלו מעודף לעיתים קרובות הצטרפו לארגונים המעודדים מינימליזם כמו מנזרים. אבל רבים ניסו ליצור מערכת בה לא יהיו מחסור ועודף.
    
דוגמאות לארגונים אשר שאפו לצריכה כזאת:
 
דוגמאות לארגונים אשר שאפו לצריכה כזאת:
    
* נזירים מסוגים שונים. חלק שאפו לצרוך כמה שפחות אבל היו גם כאלה שניסו להגיע לצריכה המיטבית. דוגמאות לנזירים מפורסמים: פרנציסקנים, בנדיקטינים, כרמליטים אצל הנוצרים, דרווישים אצל המוסלמים, הנזירים הבודהיסטים, אצל היהודים ערכים כאלה באו לידי ביטוי שספרי התנ"ך כמו ישעיהו או ירמיהו אשר התנגדו לשאיפה גדולה מידי לכסף.
 
* נזירים מסוגים שונים. חלק שאפו לצרוך כמה שפחות אבל היו גם כאלה שניסו להגיע לצריכה המיטבית. דוגמאות לנזירים מפורסמים: פרנציסקנים, בנדיקטינים, כרמליטים אצל הנוצרים, דרווישים אצל המוסלמים, הנזירים הבודהיסטים, אצל היהודים ערכים כאלה באו לידי ביטוי שספרי התנ"ך כמו ישעיהו או ירמיהו אשר התנגדו לשאיפה גדולה מידי לכסף.
{{להשלים}}.
+
{{להשלים}}
    
* כתות ותנועות דתיות שונות שונות כמו הפוריטנים, הקטארים, הולדנסים במערב אירופה, הדוכובורים, המולוקנים, ברוסיה.
 
* כתות ותנועות דתיות שונות שונות כמו הפוריטנים, הקטארים, הולדנסים במערב אירופה, הדוכובורים, המולוקנים, ברוסיה.
שורה 221: שורה 221:     
* בערך בזמן בו נשרפו הספרים של נומה פומפיליוס ברומא, המלך הבודהיסטי אשוקה בהודו לאחר כיבוש של שטח מסוים אמר שהוא קיבל יסורי מצפון ולא יכבוש עוד. יש לציין שהרבה כלכלנים והוגי דעות מהמערב האשימו את את הבודהיזם והדתות האחרות בהודו שהם מדכאות את האנשים ובפרט מונעות שאיפה לעושר. אם זאת ההיסטוריון דיאודורסמסיציליה מתאר את הודו כמדינה בה אין עוני ורעב. אם זאת ייתכן ואין ניגוד בין 2 הדברים: בגלל שפחות שאו לכמות רכוש מקסימלית פחות ניצלו את העניים. באופן דומה מתאר את הודו הנזיר הבודהיסטי סואנ - צאנג במאה השביעית לספירה. מצב כזה גרם אולי לתמ"ג פחות גבוהה מרומא, אבל גרם להעדר עוני. אם זאת הוא גרם גם לעוצמה צבאית נמוכה. מה שהקל על כיבושה על ידי כובשים שונים. המצב השתנה עם הגעת הכובשים המוסלמים ואחר כך האירופאים ולאחר השחרור מהקולוניאחיסטים כאשר הממשלה ההודית השתדלה להגדיל את התמ"ג. בתקופה זאת השולטים בהודו עודדו שאיפה לרכוש מקסימלי ובאמת הגדילו את התמ"ג אבל הודו במאה ה-20 הפכה לדוגמה למדינה עם עוני מחפיר.
 
* בערך בזמן בו נשרפו הספרים של נומה פומפיליוס ברומא, המלך הבודהיסטי אשוקה בהודו לאחר כיבוש של שטח מסוים אמר שהוא קיבל יסורי מצפון ולא יכבוש עוד. יש לציין שהרבה כלכלנים והוגי דעות מהמערב האשימו את את הבודהיזם והדתות האחרות בהודו שהם מדכאות את האנשים ובפרט מונעות שאיפה לעושר. אם זאת ההיסטוריון דיאודורסמסיציליה מתאר את הודו כמדינה בה אין עוני ורעב. אם זאת ייתכן ואין ניגוד בין 2 הדברים: בגלל שפחות שאו לכמות רכוש מקסימלית פחות ניצלו את העניים. באופן דומה מתאר את הודו הנזיר הבודהיסטי סואנ - צאנג במאה השביעית לספירה. מצב כזה גרם אולי לתמ"ג פחות גבוהה מרומא, אבל גרם להעדר עוני. אם זאת הוא גרם גם לעוצמה צבאית נמוכה. מה שהקל על כיבושה על ידי כובשים שונים. המצב השתנה עם הגעת הכובשים המוסלמים ואחר כך האירופאים ולאחר השחרור מהקולוניאחיסטים כאשר הממשלה ההודית השתדלה להגדיל את התמ"ג. בתקופה זאת השולטים בהודו עודדו שאיפה לרכוש מקסימלי ובאמת הגדילו את התמ"ג אבל הודו במאה ה-20 הפכה לדוגמה למדינה עם עוני מחפיר.
      
* קיים ויכוח לגבי ימי הביניים. מבחינה אקולוגית הכלכלה אז הייתה פחות מזיקה מאשר במאה ה-21. כמות התוצר לנפש היתה נמוכה בהרבה. במשך הרבה זמן טענו היסטוריונים שבימי הביניים הייתה רמת חיים נמוכה עקב כמות מוצרים קטנה. אם זאת יש מחקרים אשר אומרים אחרת. לפי מספר מחקרים שנערכו לאחרונה, כמות המזון שיוצרה בימי הביניים הספיקה לאוכלוסייה בסך הכל, ומקרי רעב היו בעיקר בתקופות של מפגעים אקלימיים{{הערה|ויקיפדיה[https://en.wikipedia.org/wiki/History_of_agriculture#Europe History of agriculture - Europe]}}. מצד אחד זה אומר שאם היו מקרי רעב זה בעיקר בגלל שבעלי החוות רצו לקחת יותר ממה שהם היו זקוקים ללא עבודה ולכן לקחו מהם חלק גדול מהלחם שהם ייצרו (מה שלא נתן להם אפשרות לעשות מאגרי מזון למקרים של בצורת או הצפה). כמו כן כדי לנצח במלחמות היה צורך בכח צבאי מקצועי כמה שיותר גדול המתעסק בלחימה ולא בייצור מזון ולכן היה צריך להאכיל אותו, מה ששוב דרש לקיחת מזון מהאיכרים. אחד מהמחקרים האלה מדבר בפירוש על חלוקה צודקת והפסקת המלחמות כפתרון למשבר{{הערה|William Chester Jordan
 
* קיים ויכוח לגבי ימי הביניים. מבחינה אקולוגית הכלכלה אז הייתה פחות מזיקה מאשר במאה ה-21. כמות התוצר לנפש היתה נמוכה בהרבה. במשך הרבה זמן טענו היסטוריונים שבימי הביניים הייתה רמת חיים נמוכה עקב כמות מוצרים קטנה. אם זאת יש מחקרים אשר אומרים אחרת. לפי מספר מחקרים שנערכו לאחרונה, כמות המזון שיוצרה בימי הביניים הספיקה לאוכלוסייה בסך הכל, ומקרי רעב היו בעיקר בתקופות של מפגעים אקלימיים{{הערה|ויקיפדיה[https://en.wikipedia.org/wiki/History_of_agriculture#Europe History of agriculture - Europe]}}. מצד אחד זה אומר שאם היו מקרי רעב זה בעיקר בגלל שבעלי החוות רצו לקחת יותר ממה שהם היו זקוקים ללא עבודה ולכן לקחו מהם חלק גדול מהלחם שהם ייצרו (מה שלא נתן להם אפשרות לעשות מאגרי מזון למקרים של בצורת או הצפה). כמו כן כדי לנצח במלחמות היה צורך בכח צבאי מקצועי כמה שיותר גדול המתעסק בלחימה ולא בייצור מזון ולכן היה צריך להאכיל אותו, מה ששוב דרש לקיחת מזון מהאיכרים. אחד מהמחקרים האלה מדבר בפירוש על חלוקה צודקת והפסקת המלחמות כפתרון למשבר{{הערה|William Chester Jordan