כתבה - הקודחים מטקסס

תקציר

המאמר לא מדבר על הנפט ועל שיא התפוקה, אלא על רווחי העתק של ה-Big Five, חמש חברות הנפט הגדולות. בשנה האחרונה רווחיהן הרקיעו שחקים:

לחברות הנפט בעייה, מחד הן מקוננות על עלייה במחיר הנפט הגולמי, אך מאידך רווחיהן מרקיעים שחקים ומלמדים על כך שהן מגלגלות את העליות על הצרכן, ועוד מוסיפות קצת כבונוס.
רווחי אקסון: 36 מיליארד דולר רווח נקי ב-2005. הערכת האנליסטים היא שלחמש הגדולות יהיה רווח כולל של 108 מיליארד דולר - התמ"ג של ישראל, אירלנד, לבנון, הונגריה, מלטה, יוון, פינלנד, בלגיה, קטאר ולוב גם יחד!
בשש השנים האחרונות נסקו הכנסות ה-Big Five ב-61%, והרווח הנקי שלהן זינק ב-82.5%!
אחת הטענות: חברות הנפט ואופ"ק מגבילות את הייצור בכוונה כדי להגדיל את הרווח.
חברות הנפט כלל לא מתאמצות לחפש שדות נפט חדשים (לטענתן, השדות נמצאים במקומות בעייתיים כמו המזרח התיכון או אלסקה). במקום זה הן משקיעות הון עתק ברכישות ומיזוגים בענף, תהליך שמעלה את הריכוזיות ומאפשר להן להעלות מחירים ולהגדיל רווחים. כלכלת 'שוק' בפעולה!
מ-2000 עד 2005 גדל הביקוש לנפט ב-13%, ל-85 מיליון חביות ליום. הגידול בהיצע עומד רק על 9%.
בארבע השנים האחרונות התגלו כ-38.6 מיליון חביות נפט חדשות מחוץ לצפון אמריקה - פחות ממחצית הביקוש היומי לנפט!
מאז 1976 לא נבנה בארצות-הברית אף לא בית-זיקוק חדש אחד.
הקמת בית-זיקוק בהספק של 200 אלף חביות ליום עולה 2.5 מיליארד דולר.
נראה שיש מאמץ מכוון לשמור על תפוקת בתי-הזיקוק הדוקה, כי זה מגדיל רווחים
ערב-הסעודית, היצרנית הגדולה מבין מדינות אופ"ק, יכולה בקלות להוסיף מיליון חביות ליום לשוק, אם יתאים לה להוריד מחירים. אבל למה להרוויח פחות?
מצוטטים מסמכים פנימיים של חברות הנפט שבהם מדובר בפירוש על שמירת השוק במצב מחסור (הן בשאיבה והן בזיקוק) כדי להגדיל את הרווחים.
בניגוד למשברי הנפט הקודמים (1973, 1980, 1981 ו-1990), שהיו משברים של היצע, הפעם ההיצע ממשיך לגדול ואפילו לפגר אחרי הגידול בביקוש. [מעניין שלמרות שהמשפט הזה מופיע בכתבה, הכותבת ממשיכה להתייחס לכך שחברות הנפט מצמצמות את ההיצע כדי לשלוט במחירים.]
את הרווחים מחלקות החברות במשכורות עתק למנהלים הבכירים (שמשתכרים כמה מיליוני דולרים בשנה כל אחד + מניות בשווי של מיליוני דולרים רבים), ובמיזוגים ורכישות.
מ-1998 עד 2002, שברון, סאן רמון ו-BP הוציאו יחד 273.4 מיליארד דולר על רכישת המתחרות. בדיוק את אותו הסכום הוציאה באותה תקופה כל תעשיית הנפט האמריקנית על חיפושי נפט.
המיזוגים והרכישות העלו דרמטית את מידת הריכוזיות בתעשייה. ב-1998, BP ואמוקו, שתי ענקיות, התמזגו, ובהמשך בלעו גם את ארקו. ב-1999, אקסון, מספר 1, רכשה את מובייל, מספר 2. רשויות ההגבלים העסקיים אישרו את המיזוג. מ-2000 היו עוד 8 מיזוגים הכוללים שמות ענק כמו שברון וטקסו, שקנו אחר-כך את יונוקל, או פיליפס וטוסקו.
"יש שתי דרכים להשיג רזרבות נפט: לצאת ולקדוח, או לקנות של מישהו אחר. תעשיית האנרגיה יותר ויותר קונה ממישהו אחר, והבעיה בגישה הזו, שהיא לא מוסיפה חביות נפט חדשות. רק מזיזה את הקלפים מיד ליד".
גם שוק הזיקוק ריכוזי ביותר: חמש מזקקות הנפט הגדולות (אקסון, פיליפס, BP, ואלרו ושל) שולטות ב-56.3% מהשוק האמריקני. עשר המזקקות הגדולות כיום שולטות ב-83.6% מהשוק.
במצב הנוכחי, מחירי הנפט צפויים להמשיך לטפס ב-4.4% לשנה בממוצע, ולהגיע ל-62 דולר לחבית ב-2007 [לא בגלל מחסור בנפט, אלא בגלל הריכוזיות בשוק...]

נקודות חשובות

שוק הנפט ריכוזי בצורה בלתי רגילה, בלתי אפשרי היה להגיע למצב הזה בלי השפעה חזקה מאוד של חברות הנפט על הפוליטיקה האמריקאית.
עליית מחירי הנפט נובעת מוויסות פעיל של החברות ולא בגלל הידלדלות המאגרים.
אם יש בעייה בהידלדלות המאגרים, מקורה אך ורק בחוסר השקעה של חברות הדלק בחיפושים.