כלכלת ארה"ב הקורסת 2
"בשוקי ההון יש יותר מדי תקווה ובענייני כלכלה יש יותר מדי פחד"
פורסם בעיתון הארץ 26.1.2006 אורה קורן[1]
"שני דברים מניעים את העולם ואת הכלכלה: תקווה ופחד. בשוקי ההון בעולם יש יותר מדי תקווה ופחות מדי פחד, ואילו בענייני כלכלה יש יותר מדי פחד ופחות מדי תקווה". באמירה פילוסופית זו פתח אתמול לארי סאמרס, לשעבר שר האוצר של ארצות הברית וכיום נשיא אוניברסיטת הרווארד, את דבריו במושב שנועד לסמן את הנושאים המרכזיים שיעסיקו את העולם ב-2006.
כשסאמרס דיבר על התקווה בשוקי ההון, הוא התכוון לחגיגת ההוצאות האמריקאית הנהפכת למקור של דאגה ברמה הלאומית. סאמרס הזהיר כי התקווה הרבה מדי בשוקי ההון גורמת לאנשים להרגיש בטוחים, להוציא כספים מחסכונות, ובסופו של דבר מעלה את הסכנה של יצירת בועות.
ההוצאות של האזרח האמריקאי סומנו כעניין הבעייתי ביותר בכלכלה העולמית גם על ידי סטפן רוש, הכלכלן הראשי של מורגן סטנלי האמריקאית. "החוליה החלשה ביותר בכלכלה ב-2006 תהיה הצריכה האמריקאית", אמר. לדבריו, האמריקאים הוציאו כספים רבים מחסכונות ונדל"ן לצריכה בשנה שעברה, ולא ייתכן שיוכלו להמשיך בכך. מכיוון שמדינות כמו סין, מקסיקו ומדינות באסיה מבססות את הצמיחה שלהן על הצריכה האמריקאית, האטה באותה צריכה תשפיע עליהן - ולא לטובה.
מה צופנת 2006?
על רקע תחזיות 2005 של משתתפי ועידת דאבוס שהתבדו ברובן, ניסו אתמול חלק מהמשתתפים לענות על השאלה "מה צופנת לנו 2006?". התובנות ההתחלתיות היו, שהצריכה האמריקאית תהיה גורם מפתח בכלכלה העולמית, ואולי הדבר היחיד שישתנה בהשוואה ל-2005. הדולר יישאר פחות או יותר ברמתו הנוכחית, מחירי הנפט יישארו גבוהים, והממשלות וארגונים כלכליים יצטרכו לתת את הדעת יותר לזכויות סוציאליות של עובדים גם במדינות העולם השלישי. סימן שאלה גדול מרחף מעל למדיניות המוניטרית האמריקאית, עם פרישתו של אלן גרינספאן מראשות הבנק המרכזי האמריקאי.
בעיה כלל-עולמית חדשה יחסית שצפה ועלתה בדיונים היתה הפער בין ההתמחות המקצועית של מחפשי עבודה בעולם כולו לצורכי התעשיות. השאלות אם ניתן לחזות צרכים עתידיים של ענפי תעשייה ולהכשיר עובדים לקראתם ושל מי האחריות לכך - ממשלות או תאגידים - נותרו ללא מענה מספק.
"נראה שהקהל רוצה שנמשיך לספק תחזיות, עד שנעשה את זה נכון", אמר באווירה מבודחת משהו יעקב פרנקל, סגן נשיא AIG ולשעבר נגיד בנק ישראל. פרנקל הפנה את תשומת הלב לפער בין אסיה - החוסכת כספים - לבין ההוצאות הגוברות במערב. לדבריו, פער זה מפר את האיזון בסחר העולמי.
סין, למשל, מייבאת מהאיחוד האירופי ומארצות הברית ב-100 מיליארד דולר בשנה, ומייצאת אליהן ב-300 מיליארד דולר. מנגד, סין מייבאת ב-300 מיליארד דולר ממדינות אסיה האחרות. אם המערב ינקוט מדיניות של הגנה על התוצרת המקומית מפני יבוא מתחרה, ייפגעו לא רק סין אלא גם שאר מדינות אסיה.
המסר: לקחת אחריות
עוזר נגיד הבנק המרכזי של סין, מין זו, הדגיש כי סין עוקפת בהשפעתה העולמית כלכלות מפותחות, וכיום היא כבר הכלכלה החמישית בגודלה. כולם הסכימו שהצמיחה בסין תימשך בקצב גבוה של כ-10% בשנה. הוא גם ציין, שיפן כבר אינה מנוע צמיחה עולמי כפי שהיתה.
בין התחזיות שהתבדו דובר על הנס של הפיכת העולם לכפר גלובלי, שהיה נושא שיחה מרכזי לפני חמש שנים. העולם אמנם נהפך יותר גלובלי וחברות מייצרות מעבר לים, אבל האווירה אינה פסטורלית ובעולם נותרו ניגודים ומתחים רבים.
הפורום הכלכלי העולמי החליט לנסות לתקן את המצב, והשנה הציב את הפוליטיקאים ואנשי העסקים המובילים בעולם מול המראה והודיע להם, שאמינותם בקרב הציבור בעולם בירידה. כדי לשקם אותה, עליהם לקחת אחריות.