אקו-ויקי

חקיקה נגד עישון

חקיקה נגד עישון טבק היא פרסום חוקים, צעדי רגולציה במטרה להפחית את מספר המעשנים ולהקטין השפעות חיצוניות של עישון טבק על החברה. עישון טבק נחשב לגורם סיכון בריאותי חשוב בעולם כולו ובמיוחד במדינות מערביות. עישון בישראל גורם למוות בטרם עת של כ-8,000 ישראלים בשנה, ולהוצאות של עשרות מיליארדי שקלים למשק ברחבי העולם העישון הורג מעל 6 מיליון בני אדם בשנה. בנוסף עישון טבק מתבסס בצורה נרחבת על שיווק טבק לבני נוער ויצירת התמכרות לעישון בגיל בריאותי. עקב נזקים של עישון לבריאות וכן תרומה שלו לנזקים נוספים (לדוגמה עישון פסיבי, עישון ועוני, שריפות, זיהום סביבתי מטבק) פרלמנטים וממשלות ברחבי העולם מובילים חקיקה כדי להוביל לצמצום העישון. עיקר המאמץ בחקיקה נגד עישון קשור ל:[1]

עישון

בעולם הרחב קיימים חוקים שונים להגבלות על עישון וכן יוזמות ממשלתיות שונות:

  • הגבלות של פרסום מוצרי טבק במרחב הציבורי - לדוגמה איסור על פרסום מוצרי טבק בטלוויזיה, ברדיו, בקולנוע ובשלטי חוצות בישראל.
  • הגבלות על שיווק סיגריות - לדוגמה איסור מכירה או שיווק לקטינים בישראל ובמדינות אחרות בעולם.
  • מיסוי כבד על טבק - לדוגמה בישראל יש מס צריכה על סיגריות. במשך שנים לא הוטל מס על טבק לגלגול. נכון לשנת 2021 אין מיסוי על סיגריה אלקטרונית. כמו כן אין מדובר במס פיגו - למרות שהיקף המס גבוה מאוד אין כמעט השקעה של המדינה בתחומים כמו מניעת עישון בקרב בני נוער וחיילים או בתחומים כמו גמילה מעישון.
  • איסור או הגבלה על מכירה של סיגריות במכונות אוטומטיות (שכן מכונות אלו עוזרות לשווק את הטבק לקטינים ולעקוף חוקים נגד איסור מכירה ושיווק לקטינים).
  • איסור על עישון במרחבים ציבוריים - כמו מטוסים, אולמות קולנוע, מסעדות, פאבים, משרדים של חברות, אולמות אירועים ועוד. חלק מהאיסור נועד כדי למנוע סכנה של שריפות (בעיקר במטוסים ואולמות קולנוע) וחלקו נבע מאוחר יותר עקב הכרה בבעיה של עישון פאסיבי.
  • חיוב פרסום אזהרה ברורה על סכנות הטבק - האזהרה מופיעה בנקודות המכירה ועל החפיסות על הסכנות הבריאותיות של טבק. נוסח ההודעה מנוסח על ידי הממשלה וגם הגודל והמיקום של ההודעה - עם זאת היות ומדובר במודעה לקונית, ההשפעה שלה קטנה יותר לעומת מסר גרפי.
  • איסור על מכירת קופסאות סיגריות קטנות (המשמשות לעיתים קרובות בני נוער ומעשנים מתחילים).
  • קידום של חפיסה אחידה ו/או אזהרה גרפית על החפיסה - החוק קיים באוסטרליה והוביל לירידת כמות המעשנים.
  • הגבלות על מכירת טבק - לדוגמה חיוב של קונים להראות תעודת זהות (כדי לוודא שהם מעל גיל 18) - הרציונל הוא שהדבר לא פוגע כמעט במעשנים לגיטימיים אבל מקשה על מכירת טבק לקטינים. החוק הוא על המוכר בלבד לא על הקונה. היה ניסיון לקדם חוק כזה בישראל אבל הוא נעצר.
  • איסור על מכירת "טבק בטעמים" - במיוחד טבק לנרגילות - כדי למנוע פיתוי של קטינים להתחיל לעשן. (באיחוד האירופי)
  • איסור על מכירת טבק לגלגול (באיחוד האירופי).
  • חינוך למניעת עישון - תכנית למניעת עישון בקרב ילדים ובני נוער.

בנוסף לחוקים לאומיים קיימת אמנת המסגרת לפיקוח על טבק אשר מחייבת את המדינות החותמות בצעדים שונים נגד עישון כמו חובת דיווח על פעילות חברות הטבק בתחומן, ביצוע סקרים על מספר המעשנים ועוד.

באופן כללי בעולם המערבי השילוב של חקיקה, תוכניות גמילה, תוכניות חינוך והסברה נגד עישון הובילו לירידה בכמות המעשנים. יש מדינות כמו סין או אינדונזיה שבהן אין חקיקה ומודעות כזו ומספר המעשנים עולה. גם במספר המעשנים בישראל הייתה ירידה במשך עשרות שנים, עד שלפני מספר שנים החלה מגמה קטנה של עליית מספר המעשנים.

מאמצים נוספים:

  • חוקים להגברת השקיפות של חברות הטבק - לדוגמה בעקבות ההסדר עם חברות הטבק בתביעה של מדינות מארצות הברית מול חברות הטבק נחשפו בשנת 1998 מיליוני מסמכים של חברות הטבק. דוגמה נוספת היא החיוב של חברות הטבק לפרסם את הסכומים שבהם פרסמו את המוצרים שלהן.
  • ביטול הגנות והטבות של תאגידים לחברות הטבק - החוק מעניק הטבות שונות לתאגידים כמו הגנה על סודיות, ערבון מוגבל ויתרונות נוספים. ניתן למנוע את ההגנות האלה מחברות הטבק נוכח הנזק הרחב שנגרם לציבור - לדוגמה לצמצם את הסודיות העסקית שמוענקת לחברות.
  • הצעות להוציא את חברות הטבק אל מחוץ לחוק בצורה הדרגתית - חברות הטבק מוכרות מוצר ממכר וקטלני, ותחילת ההתמכרות מתחילה בדרך כלל בילדות. חלק מהחוקרים (לדוגמה הכותב של הספר שואה מוזהבת מציעים להוציא את החברות אל מחוץ לחוק, בדומה לביטול העבדות. ביטול כזה של הלגיטימיות של שיווק טבק צריך להיעשות בהדרגה ולא בבת אחת כדי למנוע פגיעה במכורים לטבק.
  • מגבלות על לובי של חברות הטבק

כמעט כל החוקים למניעת עישון מאיימים על חברות הטבק שמציין מנסות להפעיל לובי פוליטי ולנקוט מהלכים שונים כדי למנוע את החקיקה או להקשות על היישום שלה. חברות הטבק לרוב מציגות את החקיקה כפוגעת ב"זכויות" של המעשנים להמשיך ולקנות ולצרוך טבק. לעיתים קרובות החברות מנסות לייצג מצג לפיו הן מייצגות את האינטרס של המעשנים - ללא התייחסות כמובן לאינטרסים אחרים של המעשנים עצמם - כמו הרצון של מעשנים רבים להיגמל מעישון. לחברות הטבק יש היסטוריה מפוקפקת של הכחשת נזקי העישון ומאבקים נוספים (כמו עישון פסיבי, סיגריות קלות) שבהן נחשפו שקרים והטעיות שביצעו חברות הטבק מול מחוקקים ומול הציבור הרחב.

לעיתים גורמים בימין הכלכלי מצטרפים לחברות הטבק בטענה שחקיקה נגד עישון היא הגבלת החופש של המעשנים - דבר זה מתעלם לעיתים קרובות מכך שהתמכרות לעישון היא מלכתחילה הגבלה על החופש, וכן מכך שהתמכרות זו מתחילה בדרך כלל בגיל צעיר מאוד. כמו כן הדבר מתעלם מנזקים של מעשנים ובעיקר חברות הטבק מול אנשים אחרים - אם זה בגלל עישון פסיבי ואם בגלל "אפקט הדבקה" שבו מעשנים מגבירים את הסיכוי שילדים ונערים יתחילו לעשן בגלל לחץ חברתי, שכנוע, חיקוי עמיתים או הפיכת העישון ל"טקס חניכה" מילדות לבגרות.

מאז שנות ה-60 יש ניסיונות חקיקה נגד עישון בישראל, ומשנות ה-80 החלו להיחקק חוקים שונים להגבלת עישון, שדומות בדרך כלל למדינות מערביות אחרות. לדוגמה הוטלו הגבלות על פרסום טבק, הגבלות על עישון בנמלי תעופה, במטוסים, בבתי קולנוע. הוטלו מגבלות רבות על שיווק טבק לבני נוער. קשרי הון-שלטון בשוק הטבק בישראל מנסים ולעיתים גם מצליחים לטרפד הצעות חוק נגד עישון וכן למסמס את בעיית העישון ולמנוע אכיפה של חוקים נגד עישון.

ראו גם

קישורים חיצוניים

מהלכי חקיקה נגד עישון בישראל
אוחזר מתוך "https://ecowiki.org.il/index.php?title=חקיקה_נגד_עישון&oldid=125066"