זיהום רעש אווירי בישראל

הפעילות התעופתית בישראל (אזרחית וצבאית כאחת, כולל תעופה זרה) ענפות וגורמות לפחות באזורים מסוימים, מטרדי רעש.

חיל האוויר הצה"לי שולח מסוקים ומטוסים לפעילויות צבאיות באופן תדיר בכלל שטחי המדינה ובמידה רבה גם בקרבת קו החוף הים תיכוני; רבים מן הדרים בקווים ראשוניים לחוף ים זה חווים בעיית רעש תדיר ממטוסים ומסוקים אשר טסים דווקא בקרבת החוף ולא הרחק ממנו[1].

קיימים שדות תעופה צבאיים רבים בכל שטח ישראל; בקרבת חיפה, קריית עקרון, קריית גת, לוד, באר שבע ועוד; כל אלה גורמים לעתים לזיהום רעש קיצוני ולא בהכרח מוצדק באופן יום יומי ביישובים קרובים.

בישראל מספר שדות תעופה אזרחיים הנמצאים בלב אזורים מיושבים כמו נמל התעופה חיפה, שדה התעופה הרצליה, נמל התעופה בן גוריון (נתב"ג) ועוד ← כל אלה תורמים להחרפת זיהום הרעש ולפגיעה קיצונית באיכות החיים של הדרים בקרבתם. מאז העשור השני של שנות האלפיים הפעילות בנמל התעופה בן גוריון כה התרחבה כך שזיהום הרעש זולג משטח העיר לוד גם לערים שכנות אחרות כגון רמלה, ראש העין, רמת גן וכדומה.

יצוין כהערת אגב כי זיהום הרעש בתוך נמל התעופה בן גוריון עצמו חריף גם הוא, בשל עומסים כבדים ביחס לנמלי תעופה רבים אחרים בעולם וכן גם בשל תכנון לקוי הגורם ל"פצצת הד" בתוך שדה התעופה (הנובע בחלקו מהיעדר חלופות ראויות בצפון ודרום ישראל), היעדר אוטומציה של בידוק ביטחוני, תשתית תחבורתית לקויה (לרכבי קרקע), היעדר רכבת לנמל תעופה רמון (נת"ר) ועוד.

הערות שוליים

  1. ^ ייתכן שמדובר בניסיון להגדיל הסיכוי לצניחה לשטח ימי קרוב לחוף אם יתרחש אסון בלתי צפוי וייתכן שמדובר בניסיון לחסוך דלק, אך אם המקרה הוא חיסכון בדלק, הרי שנגרם יותר נזק מתועלת בשל תסכול רב לכל הסובלים מרעש זה, היכול להגדיל עוינות בין תושבים