הבטחת נגישות לאדמה - יוזמת הטרנזישן
הבטחת נגישות לאדמה הוא אחד המרכיבים במודל יוזמת הטרנזישן. המודל נוצר כדי לעזור לפעילים להפעיל את יוזמת הטרנזישן בקהילתם. המודל מחולק לחמישה שלבים. "הבטחת נגישות לאדמה" הוא אחד המרכיבים בשלב השני "מעמיקים".
האתגר
כיצד תשיגו אדמה עבור הפרויקטים או יוזמות הטרנזישן שהחלטתם לקדם ושמצריכים קרקע?
תיאור
ייצור מקומי של מזון, סיבים ודלק מחייב הבטחת נגישות לאדמה. הערים שלנו יכולות להיות רשת צפופה של גני ירק, עצי פרי, מערכות הידרופוניות (מערכות לגידול צמחים ללא אדמה) לגידול ירקות ודגים הממוקמות על משטחים קשיחים, בריכות פרודוקטיביות וחלקות אדמה חדשות....
הפתרון
ניתן להבטיח נגישות לאדמה במגוון של דרכים יצירתיות. עבדו עם בעלי קרקעות. חפשו אדמה שלא נעשה בה שימוש כעת ושניתן להשתמש בה בחינם. גייסו תרומות לקניית אדמה בבעלות קהילתית. עזרו לבעלי קרקעות להבין שהנגשת האדמה משמשת הן את האינטרס הפרטי שלהם והן את האינטרס של הקהילה.
תיאור מלא
ייצור מקומי של מזון, סיבים ודלק מחייב הבטחת נגישות לאדמה. הערים שלנו יכולות להיות רשת צפופה של גני ירק, עצי פרי, מערכות הידרופוניות (מערכות לגידול צמחים ללא אדמה) לגידול ירקות ודגים הממוקמות על משטחים קשיחים, בריכות פרודוקטיביות וחלקות אדמה חדשות. שימושים כה מגוונים באדמה יגבירו מאוד את מגוון החי (biodiversity) ואת בטחון אספקת המזון לקהילה. בתצלום אוויר של כל עיר או עיירה ניתן לראות שטחי אדמה רבים שלא נעשה בהם שימוש (או שנעשה בהם שימוש מועט בלבד), בתוך או מחוץ ליישוב. אך ישנם כמה סיבות מדוע יש קושי להשיג גישה לאדמות אלו. יתכן והבעלים מחזיקים באדמה מתוך תקווה שבעתיד יינתנו אישורי בנייה ופיתוח. יתכן וקיימות מחלוקות בנוגע לבעלות על הקרקע. יתכן והקרקע נמצאת בבעלות הרשות המקומית שאין לה צורך בה. יתכן והקרקע מזוהמת בשל תעשיות ששכנו שם בעבר. יתכן ואף אחד אינו יודע של מי הקרקע! על מנת לרכוש או לחכור קרקע או רכוש, יוזמת הטרנזישן שלכם תצטרך להיות מוכרת כישות משפטית. ישנם כמה מודלים ארגוניים דרכם ניתן לעשות זאת: עמותה, חברה לתועלת הציבור, קואופרטיב. יתכן ובישראל קיימים מודלים רלוונטיים נוספים.
אם יוזמת הטרנזישן שלכם אינה רשומה כעמותה או מבנה רשמי אחר, היא לא תוכל להתקיים כישות משפטית נפרדת מהאנשים המנהלים אותה, ולא ניתן יהיה לרכוש או לשכור קרקע על שמה. ניתן להתגבר על כך באמצעות רישום המכירה או השכירות על שמו של אדם אחד שיעשה זאת לטובת הקבוצה. עם זאת, אדם זה נושא באחריות המשפטית הבלעדית לרכישה או לשכירות.
דוגמאות מתוך ניסיונן של יוזמות טרנזישן מהעולם
אז איך בפועל רוכשים אדמה? רחל רודם (Rachel Roddam) מטרנזישן דרוונט (Derwent) מצאה שהיותה מעורבת בקהילה באמצעות מגוון קבוצות שונות סייעה לה למצוא אדמה. דרך זו נמצאה כצורה מצוינת להתחלת קבוצות טרנזישן והסרת חששות מהפיכת הקרקעות לזמינות עבורן. היא חברה בוועדות האולם ומגרשי המשחקים והפנאי של המועצה המקומית שלה (Hall and Recreation Ground committee). עד כה, הם התעלמו מבקשות יוזמת הטרנזישן עבור פרויקטים שונים, אך עכשיו עם הקמתה של וועדה חדשה, קבוצת הטרנזישן מקבלת יותר התייחסות. דבר זה פתח את הדלת לכמה פרויקטים שונים בתחום מזון מקומי.
יוזמת הטרנזישן 'אוכל משמים' (Food from the sky) ב- Crouch End שבלונדון, מצאו דרך מקורית להשגת קרקע. הם עובדים כבר זמן מה עם הסוּפר Budgens המקומי שלהם (רשת סופרמרקטים בבריטניה) כדי להגביר את המלאי של תוצרת מקומית (כיום יש להם מלאים של 1,500 מוצרים הנמצאים במרחק של עד 100 מייל מהחנות), והם הקימו גינת ירק על גג הסוּפר. השגת השימוש בגג היתה מורכבת בשל ההיבטים המשפטיים והביטוחיים שבשימוש כזה. אך כיום, הגינה מספקת תוצרת עבור החנות והתושבים המקומיים ומגיעים אליה מתנדבים רבים, כולל תלמידים מבית הספר המקומי.
טנרניזשן איי סילי (Isles of Scilly) רצו להקים כרם קהילתי. הם פנו לדוכסות קורנוול (the Duchy of Cornwall), הבעלים של רוב הקרקעות על האיים, בבקשה לקבלת שטח. בתחילה, הדוכסות לא היתה להוטה להעניק קרקע לטרנזישן סילי לאור העובדה שהם אינם ארגון מאוגד. לרוב הדוכסות מעדיפה להחכיר קרקעות ליחידים או עסקים. אחד מחברי הקבוצה, חקלאי באיים שכבר חוכר קרקע מהדוכסות, צירף את הקרקע לרשימת האדמות אותם הוא חוכר. מעט יותר מ- 2.5 דונם זוהו על ידי מנהל קרקע חביב ותומך כמתאימים לכרם. הכרם ניטע ביום נטיעות קהילתי במרץ 2010 וכיום ממשיכה לגדול יפה.
בנרברת' (Narberth) שבווילס, עשר שנים של ניסיונות לקבל מהמועצה המקומית חלקת קרקע עבור גינות לתושב לא צלחו. הדבר גרם לכך שרבים בקהילה זיהו את צמד המילים 'חלקת קרקע' עם רגשות עזים של תסכול. ב-2008, הוחלט על נקיטת גישה אחרת. קבוצה חדשה יצרה קשר עם בעל קרקעות שמאוד רצה לעזור להם. הם חכרו ממנו כ- 12 דונם לעשר שנים במחיר סביר וחלקו את האדמה לחלקות. כמות מכובדת של אנשים הגישו בקשות לעיבוד החלקות וכעת ישנם תכניות להקמת כרם קהילתי במקום. הקבוצה מצאה שהמידע שהתקבל מקבוצות טרנזישן מקומיות ומפדרציית החוות העירוניות והגינות הקהילתיות (Federation of City Farms and Community Gardens), היתה מועילה מאוד.
רתימת בעלי קרקעות לטרנזישן
דרך נוספת להשגת קרקע הינה למשוך בעלי קרקעות לתוך תהליך הטרנזישן. ביוני 2007, קבוצת הטרנזישן של עיירת טוטנס (Town Totnes) וקרן דרטינגטון הול (the Dartington Hall Trust) (שבבעלותם מעל 4,000 דונם של קרקעות בשולי העיירה) הפיקו במשותף אירוע יומי תחת השם 'אחוזות בטרנזישן'. האירוע הפגיש בין בעלי ומנהלי קרקעות לאורך כל האזור הצפון-מערבי, שבאו לשמוע דוברים כמו כריס סקרבובסקי וג'רמי לגט (Chris Skreboski and Jeremy Leggett) על ההשפעות החזויות של שיא תפוקת הנפט ושינויי האקלים, נושאים שקרוב לוודאי ישפיעו על קבלת החלטות בתחום ניהול הקרקעות. רוב היום אורגן בשיטת "קפהעולם", בהם נבחן עולם ניהול הקרקעות לאור קיומם של תהליכים אלו. באירוע, נטלה חלק גם אחוזת שרפם (Sharpham Estate) המקומית שמאז נעשתה מאוד מעורבת בטרנזישן מקומי. בנוסף, בקרן דרטינגטון הול הוחל בתהליך בחינת שימושי הקרקע העתידיים לאחר 2014, השנה שבה יסתיימו חוזי החכירה של החקלאים הנוכחיים. גם קבוצת הטרנזישן של עיירת טוטנס שותפה בתהליך זה. הזמנת בעלי קרקעות מקומיים להיות חלק מתהליך זה היא דרך מצוינת להשגת שיתוף הפעולה שלהם. בעלי קרקעות נוטים להיות שמרנים, כך שעבודה עם ארגון מסודר אותו הם מעריכים (במקרה זה – קרן דרטינגטון הול), מסייעת רבות. סביר להניח שהרבה פחות בעלי קרקעות היו מגיעים לאירוע 'אחוזות בטרנזישן' לולא קרן דרטינגטון הול, בעל קרקע מקומי מוערך, היה המארח של האירוע ולולא יו"ר האירוע לא היה ראש האגודה המקומית של בעלי הקרקעות.
חלקות אדמה חדשות בפוררס (Forres)
כתבה: קארין שוורץ (Carin Schwartz) טרנזישן פוררס הוזמנה לשאת ולתת על חוזה חכירה עם מועצת מוריי (Moray Council) על קרוב ל- 6 דונם של אדמה לצרכי גינון, מהראשון לאפריל, 2009. המשא ומתן הצליח שכן הסכמנו לגינה קהילתית במקום קבלת חלקות פרטיות (דבר המאפשר למועצה לסיים את החוזה בצורה קלה יותר מאשר אם מדובר בחלקות). כך יכלה המועצה להחכיר לנו את האדמה ל-11 שנים. במידה והיינו פועלים באמצעות חלקות, הדבר היה מחייב את המועצה לפעול על פי חוק החלקות הסקוטי של 1892 (the Scottish Allotments Act) דבר שהיה מקשה עליה מאוד לסיים את חוזה החכירה. היו לנו דיונים רבים עם גננים שרצו לקחת חלק והסכמנו על חלוקת השטח לחלקות עגולות, בעיקר מתוך רצון לשמור על אחד מעקרונות הפרמקלצ'ר (permaculture – חקלאות בת-קיימא) על פיו בטבע ישנם מעט קווים ישרים. כל חלקה שכזו היא בגודל של 250 מ"ר והיא מתחלקת בין ארבעה לשישה אנשים. לאחר שתי עונות שבהם השתמשנו בקרקע לגידולים, הגענו לתובנות ולמסקנות הבאות: כיום ישנם 90 אנשים המגדלים מזון בקרקע. אנשים שלא ידעו כיצד לגדל מזון לומדים אחד מהשני. במקרים של מחלות או היעדרויות, גננים שותפים בחלקה טיפלו בו כך שיש לנו מעט מאוד שטחים מוזנחים. נוצרו חברויות רבות חדשות בעקבות הגידול המשותף וגם הגננים השקטים והמופנמים ביותר נמצאים באינטראקציה, לפחות עם השותפים שלהם בחלקה. בכל חלקה נמצאו פתרונות שונים לאופן הניהול שלה. חלק מגדלים תוצרת באופן אישי וחלק עובדים יחד. כל חלקה שכזו מעוררת השראה. רק 14 אנשים עזבו במשך שנתיים, 20% מבין אלו שהחלו. במועצות מקומיות אחרות, לעיתים רואים שיעורי פרישה של עד 50%. יש לנו 26 תרנגולות, שתי כוורות ושמונה נקודות דשן תולעים (wormeries). היצירה של גינה זו היתה תהליך קהילתי מדהים. יש לנו אנשים מאזורים שונים של פוררס ובהם ילידי המקום, חדשים, ילדים צעירים, אנשים מבוגרים, ילדי בית ספר, לפחות איכר אחד, אנשי סגל מחיל האוויר (RAF) ותושבים רבים אחרים. עם הזמן, אנשים רבים לקחו על עצמם יותר תפקידים, ובאופן כללי הייתי אומרת שהפרויקט עובד היטב. הקושי העיקרי שלנו הוא האינטראקציה מול המועצה. על אף שמבחינה חוקית, האדמה נמצאת בבעלותה של 'נחלת הכלל' ('the common good') – במקרה זה, תושבי פוררס, המועצה לא הקלה עלינו בהארכת חוזה החכירה (דבר אותו אנחנו צריכים לעשות מסיבות הקשורות למימון). עם זאת, בעת כתיבת שורות אלו, השגנו חוזה חכירה לשלושים שנה, דבר שיעזור לנו הרבה מאוד בהשגת מימון נוסף (לקח לנו שמונה חודשים לעשות זאת). בנוסף לאדמה שנועדה לצרכי גינון, יש לנו כ- 3.4 דונם המשמשים כאזור חנייה ומחסן גינון. אנו רוצים להשתמש במחסן זה כמרכז לחינוך קהילתי סביבתי ובסוף נצליח בכך. אבל הקשיים שהמועצה מערימה בפנינו יכולים לשגע. מועצת מוריי דורשת שנשלם ארנונה מסחרית, בתואנה שעליה למקסם את הרווחים של הקרן הציבורית לטובת אנשי פוררס.
החווה הקהילתית של טרנזישן עיירת דורצ'סטר (Dorchester's Town)
קבוצת הטרנזישן של עיירת דורצ'סטר החליטה ליצור חווה קהילתית בעקבות השראה מפרויקט 'מזון מקומי' שלי ושל תמזין פינקרטון (Tamzin Pinkerton). באמצעות שימוש ב- Google Earth הם זיהו חמישה שטחי קרקע רלבנטיים בסביבה. המועצה המקומית סייעה להם לאתר את בעלי הקרקע והם מצאו שמתוך חמשת השטחים, ארבעה היו בבעלות הדוכסות של קורנוול (Duchy of Cornwall). הם יצרו קשר עם משרד הדוכסות והיתה להם שיחה טובה עם פקיד מסוקרן שאמר להם "תשלחו לי הצעה כתובה, ואראה מה ניתן לעשות". הקבוצה אכן שלחה הצעה שתוארה על ידם כ"מאוד פורמלית ומקצועית". הם נפגשו עם פקיד הדוכסות ונוכחו לדעת שהאתר אותו הם רצו לא היתה פנויה, אך שלושת השטחים הנוספים היו פנויים. במשא ומתן הם הגיעו לחוזה חכירה לחמש שנים (200£ לשנה עבור שטח של כ-8 דונם), כאשר הדוכסות הסכימה לשלם על גידור השטח, הוספת שבילים והספקת אדמה לפני השטח. האתר תוכנן כשילוב של גן ירק, חממות פלסטיק, כרם, אזור גידול לעופות ואזור גידול פראי. כאשר נחתם ההסכם, התקיימה פגישה קהילתית וכיום 'החווה הקהילתית Under Lanche' חיה ובועטת עם תרומה של מעל 1,000£ שגוייסו בערב קומדיה מקומית. החברוּת פתוחה לכל. כמה זמן עבר מהרעיון המקורי ועד לחכירת השטח? שמונה חודשים.
רשויות מקומיות
חלק מהרשויות המקומיות פועלות באופן אקטיבי כדי לעודד קהילות לפתח כרמים קהילתיים על אדמות המועצה. לדוגמה, מועצת מחוז צ'יצסטר (Chichester District Council), פיתחה הנחיות משלה, והיא מציע תמיכה והסכמים פשוטים לכל קבוצה מקומית המעוניינת בפרויקט מסוג זה. דוגמה מצוינת לאמרה המפורסמת "אם לא תבקש, לא תקבל", ניתן לראות בסיפור של יוזמת הטרנזישן של צפון קווינספרי (North Queensferry) בסקוטלנד והרצון שלהם לפתח גינת יער קהילתית. הם שוחחו עם מועצת פייף (Fife Council), שהזמינו אותם להתבונן במפות קרקע שבבעלותם ולזהות אתרים רלבנטיים. למזלם, האתר אותו הם זיהו נמצאת בבעלות החלק של המועצה שלה קצין הקצאות (allotments officer) התומך מאוד בקבוצה ודואג להביא את תכניות הקבוצה למחלקת התכנון במועצה. קצין זה מעודד באופן אקטיבי מודלים של גינון קהילתי בניגוד לצורה המסורתית של חלוקת הקרקעות. זאת מכיוון שהדבר מפשט את עבודת המועצה היכולה להסתפק בחוזה עם ארגון אחד, בניגוד לצורך להחכיר את הקרקע למספר רב של יחידים.