הצגת המקור של הדף "היסטוריה קצרה של החשיבה הכלכלית"

{{תוכן}}
[[חקר הכלכלה|הכלכלנים]] מתייחסים לתאוריה השלטת בכיפה, [[כלכלה נאו-קלאסית|התאוריה הנאו-קלאסית]], כאל חוק טבע בנוסח חוקי הפיזיקה. אך בעצם זו תאוריה חברתית שהתפתחה במשך יותר מ-200 שנים. להלן נסקור את ההשתלשלות של התיאוריות הכלכליות.

כדאי להבחין בין היסטוריה של החשיבה הכלכלית - כיצד השתנתה החשיבה הכלכלית לאורך השנים, לבין [[כלכלה היסטורית]] - תיאור היסטורי של הכלכלה (לדוגמה מה השינויים שעברו על כלכלת ארצות הברית ב-200 השנים האחרונות) או לחלופין היסטוריה כללית בניתוח כלכלי - כלומר ניתוח כלכלי של מגמות היסטוריות שונות - לדוגמה ניתוח כלכלי של התפתחות [[תהליך]] ה[[גלובליזציה]] (ראו לדוגמה [[דאגלס נורת']]).

==1867-1776 - התקופה הקלאסית==
לפני ימיו של אדם סמית היו ניסיונות שונים לנתח את הכלכלה - הן חיבורים שונים בתקופת יוון הקלאסית, בשאלה מדוע יהלומים יקרים יותר ממים. בתקופה קרובה יותר [[פיזיוקרטים|הכלכלנים הפיזיוקרטים]] שפעלו בצרפת והניחו שחלק משמעותי מהעושר הכלכלי מקורו באדמה. הפיזיוקרטים התפתחו בצרפת על רקע המרקנטיליזם - האמונה כי העושר של מדינה תלוי בכמות הזהב שיש לה. שר האוצר של צרפת באותה תקופה שם מגבלות שונות על הכלכלה כמו הגבלות יבוא, עידוד יצוא ורגולציה על איכות התוצרת. הפיזיוקטרים החלו לחשוב שזו טעות שיש צורך ב[[לסה-פר]] - פחות התערבות של המדינה בכלכלה כדי לתת לכלכלה לשגשג. עם זאת הם לא הצליחו להבין את החשיבות של תעשייה ושירותים ולא הצליחו לבנות מודל מאורגן וברור של הכלכלה. 

מי שנחשב לאבי [[כלכלה קלאסית|התורה הקלאסית]] ו[[חקר הכלכלה]] בכלל הוא כלכלן הסקוטי [[אדם סמית]] שב-1776 הוציא את ספרו המפורסם [[עושר העמים]]. סמית התווה מודל שבו הממשלה לא אמורה להתערב ב[[שוק]] ([[עקרון אי ההתערבות]]) והוא התכוון בעיקר למדיניות ה[[מרקנטיליזם|מרקנטיליסטית]] שהייתה בזמנו, שבה הממשלה הייתה מעורכת בכל תחומי הכלכלה. סמית נחשב לאבי רעיון ה[[קפיטליזם]] ובכך שעדיף שמדינה תהיה מעורבת כמה שפחות, אולם הכתבים שלו מלאים גם בחשיבה מורכבת בהרבה והוא כולל גם הזהרות נגד התחזקות כוחם של בעלי הון, וביכולת של בעלי הון וגורמים חזקים לתמרן את המדינה כנגד שאר הציבור. סמית נבדל מכלכלנים קלאסיים אחרים ואף מכלכלנים נאו-קלאסיים בכך שהוא הציע מודל עשיר, לא מתמטי ולא מופשט שהיצג היבטים רבים של החברה והכלכלה. 

[[דיוויד ריקארדו]] פיתח מאוד את התאוריה של ה[[כלכלה קלאסית|כלכלה הקלאסית]] על בסיס [[תורת הערך של העבודה]] בתחילת המאה ה-19. בתורה זו הבסיס למחירים נבע מכמות ה[[עבודה]] שהושקעה בהם (כאשר [[הון]] - מכונות נתפס כ"עבודה קפואה"). ריקרדו הוא אחת הדמויות החשובות ביותר בתחום הכלכלה, משום שהוא ביסס גישה שכלכלנים רבים מאד השתמשו בה בהמשך - הקמת מספר מצומצם של הנחות יסוד, ופיתוח מודל מתמטי על גבי הנחות אלה. בעוד ריקארדו דיבר על עקרונות מופשטים מאד, תוך הנחות ברורות, לעיתים קרובות נזנחו הנחות אלה, וכלכלנים וכן הציבור ופוליטיקאים הניחו כי המודלים האלה תקפים תמיד וכי יש להם איכות "מדעית", אוניברסלית שתקפה תמיד. 

דוגמה חשובה לתרומה של ריקארדו לכלכלה היה הרעיון של [[יתרון יחסי]]. ריקארדו הראה, עקרון לא אינטואיטיבי כי בהינתן שתי מדינות בעלות חוזקות שונות (נניח אחת טובה יותר בייצור יין והשנייה ביצור בדים) כדאי להן לסחור ביניהן, דבר זה מתקיים אפילו אם מדינה אחת היא פחות טובה הן בייצור יין והן בייצור בדים. זאת בגלל שהתמחות המתאפשרת עקב המסחר משפרת את המצב בשתי המדינות. מודל זה הפך פופולרי מאד, אבל הוא גם מדגים את אחת הבעיות האופייניות לחלק גדול מהניתוח הכלכלי הקלאסי והנאו-קלאסי. הניתוח של ריקארדו מניח הנחות שונות שהן חיוניות כדי שהמודל שלו יעבוד. יתרון יחסי במסחר יכול להתקיים ברוב המקרים, אבל הוא חייב להתקיים. לדוגמה אם סוחרים יכולים להעביר מפעלים ממדינה למדינה, אם יש אבטלה, אם יש עלות גבוהה למסחר (בעיות בתחום הספנות לדוגמה) או בעיית סחר בגלל מלחמה או משבר בריאותי - המודל של ריקארדו אינו בהכרח נכון. כמו כן המודל של ריקארדו הוא מודל סטטי, ומתעלם מכך שייתכן וישתלם למדינות לפתח תחום שאינו רווחי היום, כדי לצבור בו ניסיון ומוניטין וידע ולהתמחות בו בעתיד. הנחות אלה ידועות לכלכלנים רבים, אבל כלכלנים אחרים ובמיוחד פוליטיקאים, אנשי עסקים וההמון פחות מודעים לכך. יתרה מכך -יש לפעמים יתרון עבור גופים שמרניים ועבור בעלי עסקים גדולים לקדם חשיבה כלכלית כזו, כדי לטעון טענות כמו "צריך להוריד מיסים" או כדי לקדם "אי התערבות" של המדינה במסחר, כאשר הדבר נוח להם. בעיה נוספת שמודגמת כאן היא הניסיון לתאר את הכלכלה במונחים שמנותקים מהקשרים אחרים כמו הקשר סביבתי, בעיות פוליטיות וצבאיות, בעיות חברתיות -דבר זה הלך והקצין במהלך המאה ה-19 וה-20. 

בגישת תורת הערך של העבודה דגלו כל הכלכלנים הקלאסיים כולל [[תומס מלתוס]], שתמך בבעלי הקרקעות והתפלמס רבות עם ריקארדו. מלתוס ידוע בעיקר בזכות התאוריות הפסימיות שלו על [[פיצוץ אוכלוסין]] ותאר לראשונה את הקשר בין עוני לבין [[גידול אוכלוסין]] ומשאבים. השפעה שלו חרגה מתחום הכלכלה שכן עבודתו השפיעה גם על [[צ'אלרס דארווין]] ועל [[תורת האבולוציה]] שלו. מלתוס חשב שכל ניסיון לסייע לעניים לא יתן שום דבר. הוא התנגד הן לסיוע לאומי לעניים והן לסיוע פרטי כמו תרומות לעניים. אם נסייע לעניים לא לגווע ברעב היום, הם יילדו עוד ילדים מחר ואלו יגווע ברעב מחר. מלתוס לא הביא בחשבון גורמים רבים לדוגמה הוא לא התייחס לאפשרות של שימוש ב[[אמצעי מניעה]] ולא הבין את הרעיון של [[מעבר דמוגרפי]]. עניים רבים הולידו ילדים, משום שבעבר ילדים רבים מתו, דבר שהיה נפוץ עוד יותר בקרב מעמדות עניים. הילדים היו בעצם מעין "תוכנית פנסיה" עבור הורים עניים. דבר זה גרר שעוני גרר ילודה מרובה שבתורה תרמה לעוני. שינויים חברתיים שונים כמו הפחתת תמותת תינוקות, הגדלת ההשקעה הכלכלית בכל ילד, יציאת נשים לעבודה, התרחבות השימוש באמצעי מניעה, השכלת נשים ותוכניות פנסיה לאומיות הובילו לירידה בילודה במדינות מערביות רבות. עם זאת הניתוח של מלתוס נחשב מעניין גם היום, במיוחד הקשר בין גידול אוכלוסין לבין בעיות אקולוגיות והקשר בין בעיות אלה לבין בעיות כלכליות.  

בזמנו של מלתוס ריקרדו וסמית היו לפחות 3 מעמדות עם אינטרסים שונים - בעלי האדמות או האצילים שהתפרנסו בעיקר מרנטה על קרקעות, בעלי מפעלים או קפיטליסטים שהכסף שלהם נבע מיוזמות עסקיות ובעיקר ממפעלים, ועובדים שהתפרנסו מעבודה. ניתן אולי לציין מעמד נוסף שצמח באותו זמן של בנקאים או בעלי הכסף שהתפרנסו מ[[ריבית]] ומ[[משחקים פיננסים]] שונים. באותה תקופה היו מתחים גלויים בין המעמדות השונים. עם הזמן אדמות, מפעלים ונכסים פיננסים הפכו כולם לצורות של הון כך ש"בעלי הון" או קפיטליסטים הפכו למונח מאחד של כלל המעמדות האלה.

[[קרל מרקס]], שנחשב לכלכלן הקלאסי האחרון (עד להופעתם של הנאו-ריקארדיאנים) פיתח את התורה של ריקארדו בכיוון שלו, בספרו הידוע [[הקפיטל]] (1767, קפיטל- בעברית הון).

==1867–1929 – מאבקים ומהפכות==
בתקופה סוערת זו, רוב המדינות נקטו בפועל מדיניות שמרנית, תוך הסברתה בערבוב של התורה הקלאסית וה[[כלכלה נאו-קלאסית|נאו-קלאסית]]. באקדמיה התאוריה הקלאסית הייתה תחת מתקפה מצד [[כלכלה מוסדית|הכלכלה המוסדית]] ו[[כלכלה היסטורית|הכלכלה ההיסטורית]].

מחוץ לאקדמיה התנהלו הוויכוחים בין [[מרקסיסטים]] (שנשענו על התאוריה הקלאסית) לבין [[קפיטליסטים]]. בתקופה זו היו שביתות, קרבות, התנגשויות בין פועלים לבין קפיטליסטים, המשטרה, הצבא ושכירי חרב. בתקופה זו בארצות הברית הכלכלנים תומכים ב[[תאגיד]]ים מול מאבק הפועלים, והעסקים הקטנים, ונותנים הכשר ל[[מונופול|התנהגות מונופולית]] ולסיוע הממשלה לעסקים גדולים. ב-1917 מתרחשת הפיכה ברוסיה ונוצר איום על הסדר הפוליטי-תרבותי. ב-1929 יש שפל כלכלי חסר תקדים - [[השפל הגדול]] - אחוז ניכר מהפעילות הכלכלית נסגר ויש [[אבטלה]] עצומה.

בעקבות מלחמת האזרחים בארצות הברית, ובעקבות התחזקות של [[יתרונות לגדול]] החלו לקום בה עסקים גדולים יותר ויותר, בתקופה שידוע כיום כתקופת [[הברוניפ השודדים]]. הדבר התאפשר בין היתר על ידי יישות מדינית אחת, ללא מכסים והן עקב פתיחת מסילות הברזל. מדיניות "אי התערבות" של המדינה וכן בעיות של [[ריצה על הבנק]] וכן [[מונופול טבעי]] מצד שני העניקה יתרונות לעסקים גדולים שונים. דוגמאות כוללות את תעשיית מסילות הברזל (מונופול טבעי), התפתחות תעשיית הנפט והתחזקות מעמדו של ג'ון רוקפלר שהפך ל[[מונופול]] ו[[מונופסון]] והתחזקותם של תעשיות הפלדה, המיכון, המכוניות, תעשיית הבשר ובנקים. העסקים הגדולים ניצלו את המשברים הפיננסים הרבים שהביאו לסגירת עסקים קטנים כדי לקנות אותם ולהפוך לגדולים יותר. בנוסף הם יכלו לאיים על ספקים ועל מתחרים ולקבוע את המחיר בשוק ובכך להנות מיתרונות כלכליים רבים. הם לעיתים השאירו מתחרים קטנים כדי ליצור מראית-עין של תחרות. הם גם השתמשו בכוח הכלכלי שלהם כדי להשפיע על החוקים, לחסות תחרות ולהנות מסבסודים שונים מצד המדינה כמו גם העברת עלויות סיכונים ובעיות בריאות לכיוון הצרכנים , עובדים וספקים באופן שיחסוך להם עלויות. הבנקאי ג'י.פי מורגן ארגן "[[טראסטים]]" - התאגדויות חוקיות של כמה חברות גדולות שקיימו [[אוליגופול]] שחלש על השוק, קבע בו את התנאים ביחס לעובדים ומול הצרכנים והספקים. בשלהי תקופה זו - לקראת סוף המאה ה-19 בארה"ב, חלשו על הכלכלה מורגן ורוקפלר עם אמפריות עסקים משלהם וכן מספר בעלי הון אחרים. 

דבר זה החריף בעיות של פערים כלכלים ותרם לעוני של פועלים ושל חוואים בארה"ב , אנשים רבים הבינו בתקופה זו כי לא רק המדינה עלולה להיות כוח עריץ וליצור בעיות כלכליות אלא גם חברות גדולות. הבעיות הכלכליות הללו הובילו לעליית [[התנועה הפרוגרסיבית]] שהעקרונות שלה נכנסו לעמדות המפלגה הרפובליקנית והמפלגה הדמוקרטית במחצית הראשונה של המאה ה-20, הפרוגרסיבית טענו שהמדינה צריכה להתערב כדי להפחית את כוחן של חברות ענק מלרסק תחרות ולפגוע בצרכנים. בתקופה זו החל הרעיון של חוקים נגד [[הגבלים עסקיים]] - מניעת אפשרות של חברות להקים מונופול או אוליגופול, וכן חלו סוגים שונים של [[רגולציה]] - כולל לדוגמה סימון מוצרי מזון (בעקבות השערורייה שפרצה עם פרסום הספר "[[הג'ונגל (ספר)|הג'ונגל]]" על [[תעשיית הבשר]], הקמת ה-FDA לפיקוח על [[חברות תרופות]] והיבטים רבים אחרים. 

בעקבות מלחמת העולם הראשונה התפתח שיח שמרני חדש, בנקאים השתלטו על מערכת המדיניות בארה"ב והובילו לחגיגה של "אי התערבות", הורדת מיסים וסיוע לעסקים הגדולים. דבר זה תרם להתפתחות בועה פיננסית גדולה שהתפוצצה בסופו של דבר והובילה למיתון עמוק המכונה "[[השפל הגדול]].

==1970-1936 - קיינסיאנים ==
בשנות ה-30 של המאה ה-20 החלה עליית האסכולה של הכלכלן האנגלי [[ג'ון מיינרד קיינס]]. נוכח המהפכה ברוסיה, המאבק מול וועדי העובדים והשפל הגדול של 1929 היה קשה מאוד להמשיך ולתמוך ב'[[עקרון אי ההתערבות|אי התערבות]]', שפירושה בפועל היה [[קשרי הון ושלטון]] בולטים, אבטלה גואה וסיכון גדל והולך למהפכה כמו ברוסיה. הקיינסיאנים תמכו בהתערבות המדינה בתחומים מסויימים כמו חינוך, דיור, בריאות ותשלומי סעד ([[תשלומי העברה]]). קיינס טען כי התערבות המדינה היא חיונית, היות ו[[שוק חופשי]] עלול ליצור משברים שלבדו הוא לא יוכל לצאת מהם (כמו זה של 1929).

התאוריה של קיינס, בעקבות ספרו "[[התאוריה הכללית]]", הובילה למדיניות "המדינה גדולה" בארצות הברית ול[[סוציאל-דמוקרטיה]] באירופה. בתחום האנליזה הכלכלית, השילוב של התאוריה של קיינס והתורה הנאו-קלאסית, ([[IS-LM]]) פותח על ידי היקס, ושלט עד שנות ה-70. בשנים אלו התרחש משבר ה[[סטגפלציה]] (מיתון משולב עם אינפלציה) שאותו התקשתה תאוריית IS-LM להסביר.

==1871 ועד היום - נאו-קלאסיים – עליות וירידות==
התורה שלומדים בבתי הספר בכלכלה כיום היא '''[[כלכלה נאו-קלאסית|התורה הנאו-קלאסית]]'''. היא פותחה על ידי [[ויליאם סטנלי ג'בונס]], [[קרל מנגר]] ו[[לאון ואלראס]] בשנות ה-70 של המאה ה-19, וקיבלה פרסום והכרה על ידי [[אלפרד מרשל]] בשנות ה-90 של המאה ה-19.

הכלכלה הנאו-קלאסית ביססה את מעמדה האקדמי בשנות ה-40–50 של המאה ה-20, בעיקר על ידי הכלכלנים [[מילטון פרידמן]] ו[[פרדריק הייק]]. המודל העיקרי שלה שורטט על ידי [[קנת' ארו]]. התאוריה מכונה גם '''תורת [[שיווי המשקל הכללי]]''' General Equilibrium Theory - GET. התאוריה הנאו-קלאסית כבסיס למדיניות כלכלית עלתה רק בשנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20 יחד עם ה[[מוניטריזם]] של [[מילטון פרידמן]], ומשטרי [[רונלד רייגן]] ו[[מרגרט תאצ'ר]].

==הבדלים בין האסכולות במדיניות==
בין הזרמים הקפיטליסטיים, כלומר הזרמים שלא מערערים על עצם הלגיטימיות והתפקוד של הכלכלה הקפיטליסטית, אפשר להבדיל בין המתערבים לבין השמרנים.

'''השמרנים''' (כולל סמית וריקרדו), תומכים ב[[מדיניות אי-התערבות]]. כלומר אסור למדינה להתערב בשוק מלבד מינימום הכרחי כמו הספקת שרותי משטרה וצבא. ה[[מוניטריזם|מוניטריסטים]] (ידועים גם כאגף השמרני של הנאו-קלאסיים, או [[אסכולת שיקגו]]) טוענים שה[[אינפלציה]] נגרמת רק בגלל כמות עודפת של [[כסף]], התערבות המדינה צריכה להיות מינימלית ולא צריכה להיעשות בצורה [[פיסקאלית]] (שינויים בגודל התקציב הממשלתי), אלא רק בצורה [[מוניטרית]] (שינויים בכמות הכסף על ידי קביעת גובה ה[[ריבית]]).

מול השמרנים עומדים התומכים בהתערבות המדינה בכלכלה ובראשם ה[[קיינסיאניזם|קיינסיאנים]]. לטענתם יש מקום למעורבות גדולה יותר של המדינה – גם בתחומים כמו [[חינוך]] או [[בריאות]] או בניית תשתיות. הקיינסיאנים טענו שבזמן [[שפל כלכלי]] המדינה צריכה להגדיל את [[תקציב ממשלתי|התקציב הממשלתי]]. הכסף שיוזרם למשק מצד הממשלה (על חשבון הצורך בהחזר כספים בעתיד) אמור להגדיל את הביקושים מצד הקונים, ולשמש להזנקה של הייצור על ידי בינוי תשתיות. פעולות אלו נועדו כדי למנוע מהמשק לשקוע במיתון עמוק עוד יותר.

==מחוץ לוויכוח==
מלבד הוויכוחים בין השמרנים לקיינסיאניים, ניתן למצוא ערב רב של תאוריות לגבי דרכים לבצע [[אנליזה כלכלית]], ולגבי הדרך לנהל [[מדיניות כלכלית]] (או התנהלות החברה כולה). המרקסיזם הינו הידוע ביותר מבין זרמים אלו. הנה דוגמה כמה זרמים והוגים אחרים:
* אנרכיסטים (פרודון, באקונין, קרופוטקין, אמה גולדמן) – המתנגדים למוסד המדינה ויוצאים גם נגד הקפיטליזם.
* מרקסיסטיים מודרניים ונאו- מרקסיסטיים ([[ג'והן רובינסון]], [[פיירו סראפה]], פול סווייזי)
* [[כלכלה מוסדית|מוסדיים]] - תיאור [[מוסד חברתי|המוסדות]] המעצבים את "חוקי המשחק" הכלכליים. ([[טורסטין ובלן]], [[ג'ון קומונס]], ו[[ווסטלי מיטשל]])
* בתי הספר ההיסטוריים: הגרמני, האוסטרי, הצרפתי והאנגלי.
* [[כלכלה התפתחותית]] ([[ג'וזף שומפטר]]).
* [[כלכלה אקולוגית]] ([[הרמן דיילי]]).

==תיאור קצר של התאוריה הנאו-קלאסית==
אדם סמית טען ששווקים יכולים לעבוד לבד בלי התערבות ממשלתית והשווקים יתנקו לבד - כלומר שהמחיר והכמות יוסדרו לבד בין מוכרים לקונים. קנת' ארו הציג זאת באופן מתמטי - ווקטור מחירים שמנכה את השווקים (אין עודף היצע או ביקוש). יחידת הניתוח הבסיסית במודל היא המוצר.

התאוריה הנאו-קלאסית מתייחסת ל:
# העדפות Preferences
# מקורות Endoments
# טכנולוגיית ייצור Thechnology

אלו הם גורמים [[אקסוגני]]ים שמהם המודל מתחיל (אקסוגני- חיצוני, גורמים אלו נקבעים מחוץ למודל, בניגוד לגורמים אנדוגניים- כלומר פנימיים - שנקבעים בתוך המודל). הפרט ממקסם את התועלת שלו בצורה אינדיבידואלית, ללא קשר לפרטים אחרים, וכתוצאה מכך יש שיווי משקל שמתבטא בווקטור מחירים כלשהו.

שלושת הרכיבים שהזכרנו מוגדרות בתאוריה הנאו-קלאסית כפונקציה של המוצר ונותנים לנו את המחירים שיהיו בעת שיווי המשקל. שיווי המשקל נקבע על ידי חיתוך עקומת ההיצע (של היצרנים) עם עקומת הביקוש (של הצרכנים). עקומות היצע וביקוש מתארות כיצד משתנה המחיר המבוקש כפונקציה של המחיר (או להפך). שיווי המשקל נותן הן ניכוי של השווקים, והן את [[כלכלת רווחה|תאוריית הרווחה]] במובן [[יעילות פארטו]] (בשיווי משקל פארטו, אף אחד אינו יכול לשפר את מצבו ללא פגיעה באחרים).

דינמיקה במודל הנאו-קלאסי - המודל הבסיסי הוא "[[מודל הצמיחה של סולו]]" (Solow Growth model) של צמיחה כלכלית. מדובר על כך שבהינתן שהטכנולוגיה אינה משתנה, הצמיחה - כמות התוצר לנפש, היא פונקציה של כמות ההון לנפש.

==מהם המאפיינים הבסיסיים של התאוריה הנאו-קלאסית?==

# תאוריה רדוקטיבית - מהכלל אל הפרט. אפשר ליישם אותה בכל מקום וזמן, כשצריך לדעת רק מהם 3 הפרמטרים (העדפות, מקורות, טכנולוגיית ייצור) וכל השאר נקבע מאליו.
# הפרטים ממקסמים תועלת. הדבר מניח כי הפרטים מתנהגים בצורה רציונליות מבחינה אבסולוטית (שאינה מותנית). וובר לעומת זאת סבר שרציונליות היא לא תכונה מולדת אלא מובנת על ידי החברה.
# מודל פוזיטיבי (איך נראית המציאות ) - לא נורמטיבי (מה צריך להיות).
# הקצאה יעילה - ההקצאה במודל של משאבים היא תמיד יעילה פארטו. כל חלוקה שניקח תהיה יעילה ולכן לכאורה אין צורך לדון באופי של החלוקות עצמן (לדוגמה אם יש בה פערים גדולים או שיוויון).
# התאוריה היא שולית (בניגוד לדיסקרטית). הכל נמדד על פי שינויים קטנים ונגזרות ולא על פי שינויים חדים וברורים.
# תאוריה סטטית - תאוריה של שיווי משקל (ש"מ), לא שואלים איך מגיעים לשיווי המשקל אלא מה קורה בשיווי משקל עצמו. התאוריה הקיינסיאנית לעומת זאת, היא תאוריה של אי שיווי משקל.
# תאוריה א-היסטורית. כלומר השיווי משקל הצפוי בכל נקודת זמן אינו פונקציה של העבר אלא של המשתנים שהוזכרו.
# תאוריה אגרגטיבית (אגרגציה - צבירה) – מתארים התנהגות פרט אחד ואז סוכמים לקבלת את התנהגות כלל הפרטים
# אין מוסדות. המוסדות החברתיים (בנקים, ממשלה, משטרה, בתי ספר, תרבות וכו') אינם משחקים תפקיד בתאוריה. זאת, למרות שקיימות הנחות מוסוות חזקות על קיום המוסדות בתאוריה - יש מסחר חופשי, אין עלויות עסקה (אין גנבים) אין עלויות למידע. צריך להניח שיש זכויות קניין מוגדרות. יש הנחה שכל עסקה בשוק היא רצונית, אין עבדות.

==ראו גם==
* [[חקר הכלכלה]]
* [[כלכלה פוליטית]]
* הספר [[כלכלה בקומיקס]] מתאר את הכלכלה בצורה היסטורית, כשהיא משולבת גם בתיאור של התפתחות היסטורית של רעיונות כלכליים.

==קישורים חיצוניים==
* [http://www.phoenix.liu.edu/~uroy/eco54/histlist/hist.html היסטוריה של החשיבה הכלכלית אוניברסיטת פיניקס]
* [http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-3343678,00.html כתבה של שיר חבר הסוקרת בקצרה את הזרמים הכלכליים], וואינט

[[קטגוריה: היסטוריה של החשיבה הכלכלית]]
[[קטגוריה:כלכלה נאו-קלאסית]]