הצגת המקור של הדף "היד הנעלמה"

[[קובץ:AdamSmith.jpg|ממוזער|250px|אדם סמית, 1787]]
'''היד הנַעֲלָמָה''' (ב[[אנגלית]]: '''Invisible hand''') היא [[מיתוס|מונח]] שנטבע על ידי הכלכלן והפילוסוף [[אדם סמית]] כדי לתאר את [[רווחה חברתית|היתרונות החברתיים]] של פעולה אישית אנוכית במסגרת [[שוק תחרותי]] או [[שוק חופשי]]. המונח שימש את סמית בהקשרים של חלוקת הכנסה ושל ייצור. המונח המדוייק מופיע רק שלוש פעמים בכל כתבי סמית, אבל הוא אחד הרעיונות המפורסמים ביותר שלו – שרדיפה אחר אינטרס עצמי יכולה לשפר את הרווחה הכללית, אפילו יותר מאשר בני אדם שמנסים להטיב עם החברה. כיום משמש הביטוי של סמית בהקשר רחב יותר – של יצירת רווחה על ידי פעולות של אנשים בשוק. [[קפיטליזם|קפיטליסטים]] טוענים כי סמית הצביע על מנגנון חברתי שבו הצטברות של מעשים מטעמים אנוכיים של יחידים מקדמת לכאורה את טובת ה[[קהילה]], באופן שאזרחי המדינה כולה יגיעו למינימום [[עוני]] ולמקסימום עושר ורווחה. עם זאת, סמית לא הסתייג לחלוטין מפעילות ממשלתית ו[[רגולציה]] במקומות מסוימים. מנקודת מבט של [[מערכות מורכבות]] ניתן לראות ברעיון היד הנעלמה ביטוי חלקי לנושא רחב יותר של [[סדר ספונטני]]. 

הביטוי "היד הנעלמה" מופיע לראשונה בספר "[[התאוריה של הרגש המוסרי]]" שסמית כתב בשנת 1759, והוא נכתב בהקשר של חלוקת הכנסות. עם זאת אין התייחסות לשווקים והמילה [[קפיטליזם]] לא מוזכרת בכלל. בחלק השלישי, פרק ראשון טוען סמית: "תכונות מוסריות... הכללים המכוונים את הפעולות החופשיות של אדם... חותרים בהכרח לאמצעי היעיל ביותר לקידום רווחתה של האנושות". עם זאת, סמית לא היה נחרץ כל כך בכל הקשור להתערבות המדינה בכלכלה כפי שנוטים לומר פרשנים רדיקליים, ותמך ברגולציה במקומות בהם יש סיכון לחברה כתוצאה מפעולת של יחידים. 

השימוש המוכר ביותר של הביטוי של היד הנעלמה מופיעה בספרו המפורסם ביותר של סמית "[[עושר האומות]]" שנכתב ב-1776. בספר הרביעי, פרק שני, כותב סמית:

{{ציטוט|תוכן=כל פרט עמֵל כדי להגדיל את רווחיה של החברה ככל יכולתו. הוא אינו מתכוון לקדם את עניין הציבור, ואף אינו יודע באיזו מידה הוא מקדם אותו. בהעדפתו לתמוך בתוצרת מקומית על פני תוצרת זרה, הוא מכוון רק לקידום ביטחונו; ובאמצעות הכוונת תעשייה זו באופן שתוצריה יהיו בעלי הערך הרב ביותר, הוא מכוון רק כדי להשיג רווח עבור עצמו, ובכך, כמו במקרים רבים אחרים, הוא מובל על ידי '''יד נַעֲלָמָה''' לקידום מטרה שאינה חלק מכוונתו. ואין זה תמיד מזיק לחברה שאין כוונתו לכך. באמצעות רדיפת עניינו הוא, הוא לעתים קרובות מקדם את עניינה של החברה ביותר יעילות מאשר אילו התכוון באמת לקדמה. מעולם לא חזיתי בטובה גדולה שיצאה מאלו שניסו להשפיע על הסחר לטובת הציבור.|מקור=עושר האומות}}

לעיתים קרובות נעשה שימוש בטיעון "היד הנעלמה" בצורה דומה לטיעון מיסטי או דתי. לא חשוב מה הבעיה שבה מדובר, היד הנעלמה של השוק תסדר אותה בצורה הטובה ביותר. חלק מהוגי הדעות – בעיקר מהזרם הליברטרי מתייחסים לעיתים לשוק יכולת לפתור גם [[כשל שוק|כשלי שוק]], אם יש [[מונופול]], [[אוליגופול]] או בעיה אחרת הבעיה היא תמיד מעורבות ממשלתית ויש צורך להסיר אותה כדי לאפשר עוד תחרות שתפתור בצורה כלשהי את הבעיה. 

במהלך המאה ה-20 [[חקר הכלכלה|כלכלנים]] מזרמים שונים ובעיקר [[כלכלה נאו-קלאסית|מהזרם הנאו-קלאסי]] בדקו את הגבולות והתנאים שבהם [[שוק משוכלל]] יכול להתקיים, ומהם המצבים שבהם [[שוק חופשי]] מביא להגדלת הרווחה (כפי שהם מגדירים אותה), ומכנים אותה – הגדלה של [[יעילות פארטו]]. 

==היד הנעלמה במערכות מורכבות==
היד הנעלמה היא ביטוי מיושן למספר רעיונות שמופיעים כיום בצורה מדוייקת יותר בתחומים של [[מערכות מורכבות]]:
* [[הגחה]] – הופעת דפוסים ברמת המערכת כולה או המאקרו, שקשה לנבא אותם מהתובנות ברמת הרכיב הבודד. 
* [[ארגון עצמי]] – או סדר ספונטני – מערכות בתנאים מסויימות עשויות להגיע למצב מסודר ומאורגן ללא יד מכוונת מרכזית. 

יותר מכך, הרעיון של ארגון עצמי (ומושגים אחרים במערכות מורכבות) אינו מוגבל רק לפעילות בשוק בלבד אלא הוא מופיע במקרים רבים בטבע ובמערכות חברתיות – דוגמאות מרכזית לכך היא הופעת החיים הביולוגים מתוך תגובות כימיות א-ביולוגיות, וכן תהליכי אבולוציה של גנים או של [[מוסד חברתי|מוסדות חברתיים]] או של [[טכנולוגיה]]. אחת הדוגמאות המורכבות ביותר של סדר עצמי היא [[מערכת אקולוגית]]. 

עם זאת הדבר מדגיש גם כי סדר של מערכת אחת והתפקוד שלה עלול להפר את הסדר במערכת אחרת. קיום של ארגון עצמי במערכת השוק לדוגמה עלול להפר קיום של ארגון עצמי [[הביוספרה]].


==ביקורת על שימוש יתר בביטוי==
בזמנו של סמית, הרעיון כי פעולה אנוכית בשוק, המכוונת להשגת רווח בלבד, נחשב לרעיון חדשני. ההגות הדתית הדגישה את החשיבות של התחשבות בזולת, נדבה, צדקה חסד וצניעות – לא ערכים של תאוות בצע. עם השנים הרעיון של יד נעלמה, לפיו שחקנים רבים פועלים בשוק רק כדי למקסם רווחים ובכל זאת הדבר מניב רווחה חברתית משמעותית, הלך וצבר אהדה. במשך מאות השנים מאז יצא ספרו של סמית כלכלנים ופוליטיקאים הצביעו על היתרונות של [[שוק משוכלל]] ככזה המסוגל לארגן סדר באופן מבוזר, ללא צורך במתכנן מרכזי שהיה מקובל בעבר במשטרים מלוכנים, מרכנתליזם ובמשקים סובייטים. השוק מאפשר לאנשים שלא מכירים זה את זה להחליף מידע חשוב על מגוון של מוצרים ושירותים, על כמויות ומחירים , באופן שמערכת ריכוזית תתקשה לבצע. דוגמה לכך ניתנת בפרק 2 בספר "[[לטובת הכלל]] של הרמן דיילי וג'ימס קוב. הם מסתכלים לדוגמה על שוק הברגים. יש מגוון גדול של ברגים בצורות גדלים וחומרים שונים הנדרשים לאנשים לצרכים שונים. מערכת בירוקרטית שהייתה מנסה לסד את שוק הברגים הייתה נתקלת בבעיות של קביעת כמויות וגדלים בעוד שוק מאפשר לתאם את הרצונות של קונים ומוכרים רבים בצורה קלה של החלפת מידע ופיזור שלו. 

כמו כן, כלכלנים הצביעו אל מנגנונים של [[צמיחה כלכלית]] כמו [[התמחות כלכלית]] [[יתרונות לגודל]], [[מחקר מדעי]] ו[[שיפורים טכנולוגיים]] הנובעים מרצון של יצרנים להרוויח יותר כסף או רצון לכבוש שווקים חדשים ולהביס מתחרים אחרים. הצמיחה הזו הגדילה את מגוון המוצרים, הוזילה את עלויות הייצור, הובילה לעליה בשכר הממוצע, עליה ברכוש הפרטי, וכן לעליה משמעותית ב[[תוחלת החיים]] וירידה בתמותה ובתחלואה. 

הצלחות אלה יצרו הרגשה בקרב רבים לפיה כל דבר שמתקיים בשוק הוא בהכרח טוב ורצוי. לפי פרשנות מרחיבה זו – השוק תמיד יודע "הכי טוב", וכל פעולה שמתקיימת תודות לשוק היא בהכרח דבר טוב, בגלל "היד הנעלמה". רעיון זה מבוקר על ידי כלכלנים רבים כולל [[אדם סמית]] עצמו – שכן הוא ואחרים הראו מצבים בהם השוק עלול לעודד תהליכים כמו [[מונופולים]], לחסום תחרות עתידית בסיוע הממשלה, להיכשל בתחזוקה או הקמה של [[מוצרים ציבוריים]]. 

כלכלנים רבים, כולל [[כלכלה נאו-קלאסית|כלכלנים נאו-קלאסים]] מצאו תנאים רבים שבהם רדיפת בצע או רצון של חברות להרוויח בכל מחיר, אינה בהכרח משפרת את מצב החברה. מכך ששאיפה לרווח יכולה להגדיל את התועלת לכלל החברה, לא נובע שכל פעילות בשוק בהכרח משפרת את מצב החברה. תנאים אלה לפעמים מתוארים במסגרת [[כשל שוק]] שבו פעילות השוק לא גוררת בהכרח לשיפור הרווחה או למצב "יעיל פארטו".  ארגונים כמו [[חברות טבק]] הגדילו את הרווחים שלהם גם אם הפרוש הוא הגדלת מכירות הסיגריות לילדים ולבני נוער ויצירת עוד מכורים לטבק והגדלת התמותה ממחלות הקשורות בו. מפעלים מזהמים לא הססו להסתיר את הזיהום שהם יצרו ובכך המשיכו את המוות של אנשים שנחשפו לזיהום הזה. חברות נשק עלולות להחריף סכסוכים בין מדינות ולעודד התפתחות של מלחמות. בעיות של [[קיימות]] עלולות לאיים על כלל האנושות.

==ראו גם==
* [[שוק משוכלל]], [[שוק חופשי]], [[שוק תחרותי]]
* [[רווחה חברתית]]
* [[ארגון עצמי]]
* [[כשל שוק]]
* [[מוצר ציבורי]]
* [[ספינת החלל כדור הארץ]]

==קישורים חיצוניים==
* [https://en.wikipedia.org/wiki/Invisible_hand היד הנעלמה] בוויקיפדיה האנגלית
* [http://www.econlib.org/library/Smith/smWN.html "עושר האומות" של אדם סמית]
* {{TheMarker1|ירון כהן צמח|אבני הכלכלה {{!}} שוק חופשי, הרמוני ומאושר|1.2699830|4 באוגוסט 2015}}

[[קטגוריה:מערכות]]
[[קטגוריה:קפיטליזם]]