הצגת המקור של הדף "ארין ברוקוביץ'"

'''ארין ברוקוביץ' ''' (באנגלית: '''Erin Brockovich''') היא פקידה משפטית ופעילה סביבתית מארצות הברית. למרות שלא היה לה הכשרה מקצועית פורמלית במשפטים היה לה תפקיד מכריע בבניית התביעה הייצוגית נגד חברת הגז והחשמל מקליפורניה Pacific Gas and Electric Company (PG&E) בגין [[זיהום מים]] חמור שהתרחשה בשנת 1993. סיפור התביעה וההצלחה שלה הייתה הרקע לסרט עלילה בשם ארין ברוקוביץ'" בגילומה של ג'וליה רוברטס, שיצא בשנת 2000. מאז הפכה ברוקוביץ' לאישיות מוכרת בטלוויזיה בארצות הברית. היא כיום נשיאה של חברת ייעוץ ועובדת כיועצת של חברת עורכי דין מניו יורק שהתמקדה בין היתר בנזקים של חשיפה ל[[אסבסט]].

==התביעה הייצוגית בגין זיהום מים==
כתב התביעה טען כי בעיירה הינקלי Hinkley בדרום קליפורניה התקיים [[זיהום מים]] ב[[כרום שש ערכי]]. עיקר התיק התמקד במתקן תחנת מדחס בהינקי, Hinkley compressor station, שנבנה בשנת 1952 כחלק מצינור שהוביל [[גז טבעי]] לאזור מפרץ סן פרנסיסקו. היות והגז מאבד לחץ בגלל חיכוך לאורך הדרך, יש צורך בתחנות דחיסה לאורך הדרך. בין 1952 ל-1966 חברת PG&E השתמשה בכרום שש ערכי לשם מניעת קורוזיה של מערכת מגדל קירור במקום. המים המזוהמים נשפכו לבריכות באזור וחלקם חלחלו למי התהום, כשהם משפיעים על אזור בגודל של כ-3 על 1.5 ק"מ. התוכנית המקומית לניטור מים (The Regional Water Quality Control Board - LRWQB) הכניסה את המתקן של PG&E תחת [[רגולציה]] בשנת 1968. התושבים של העיירה, שבה כ-3500 תושבים, החלו להתלונן על זיהום בכרום שש ערכי של המים בשנות ה-1980. בשנת 1987 בעת סקר סביבתי של האזור גילתה חברת האנרגיה כי כרום שש ערכי נדד והגיע לבארות פרטיות באזור בריכוזים שעולים על המותר בחוק. חלק מתושבי הינקלי טוענים כי החברה ידעה על הזיהום כבר בשנת 1965 אבל הסתירו את הדבר. בדצמבר 1987 הודיעה החברה ל-LRWQB על קיומו של הזיהום. באותו חודש הודיעה LRWQB לחברת האנרגיה כי עליה לנקות את הזיהום. החברה החלה לנקות שטח מזוהם בגודל 290 אקר. בתחילת שנות ה-90 החברה השקיעה 12 מיליון דולר בניקיונות, ופנתה לבעלים של 3 חוות ו-10 בתים פרטיים בבקשה לקנות את הנכסים. מאחר שהנכסים נקנו במחיר גבוה פי 10 משווי השוק שלהם, התושבים חשדו והחלו להיערך להגשת תביעה ייצוגית.<ref name="banks">[http://environs.law.ucdavis.edu/volumes/26/2/banks.pdf THE "ERIN BROCKOViCH EFFECT": How MEDIA SHAPES Toxics POLICY] Sedina Banks, Environs vol 26:2</ref>

כ-650 תושבים תבעו את החברה בטענה שזו לא הזהירה אותם על הנזקים הבריאותיים שעלולים להיגרם להם, כמו כן עורכי דין של התובעים טענו כי שני עובדים של החברה קיבלו הוראות להשמיד את כל הרישומים של תחנת המדחס.

בשנת 1993, ברוקוביץ', שהייתה אז מזכירה משפטית ב-Edward L. Masry חקרה את מה שנראה כמקבץ של עליה במקרי תחלואה בסרטן בקהילה, שיש להם קשר לחשיפה לכרום שש-ערכי. לאחר ויכוחים רבים התיק הועבר למפשר עם נזק מקסימלי של 400 מיליון דולר. המקרה הוכרע בשנת 1996, בפיצוי של 333 מיליון דולר, שהוא הסכם הפיצויים הגדול ביותר בתביעה ישירה בהיסטוריה של ארצות הברית. היות והתביעה נתקבלה כחלק מהסכם בוררות סגור לציבור, לא ברור איזה ראיות הוצגו לגבי [[הכחשת זיהום|הסתרת מידע]] מצד החברה ולגבי הראיות לנזקים בריאותיים לתושבים. שכן נתונים אלה הוסתרו כחלק מהסכם הבוררות. <ref name="banks"/> חברת עריכת הדין Masry & Vititoe שבהם עבדה ברוקוביץ' כפקידה משפטית קיבלה 133 מיליון דולר מאותו הסכם, וברוקוביץ' עצמה קיבלה בונוס של כ-2 מיליון דולר.

בשנת 2006 הגיעה חברת PG&E להסדרי תשלום בסך 295 מיליון דולר למקרים נוספים ברחבי המדינה שבהם היו מעורבים 1,100 אנשים שנפגעו מזיהום כרום שש ערכי. ככל <ref>"PG&E settles last chromium(VI) case". Los Angeles Times. April 8, 2008. pp. B2.</ref> לטענת ארגוני סביבה, זיהום מים בכרום שש ערכי היא בעיה לא נדירה בארצות הברית והיא לא מוגבלת להינקלי. <ref>[http://static.ewg.org/reports/2010/chrome6/html/home.html Chromium-6 Is Widespread in US Tap Water], Environmental Working Group, 2010</ref>

מחקר שבוצע בשנת 2010 על ידי מרכז רישום הסרטן של קליפורניה טען כי שיעורי הסרטן בהינקלי נשארו לא משמעותיים בין 1988 לבין 2008. אפידמיולוג מטעם המדינה, ג'ון מורגן, (John Morgan), שהיה מעורב במחקר טען כי 196 המקרים של סרטן שדווחו הסקר של 1996 היו נמוכים יותר לעומת מה הוא היה מצפה לפי הדמוגרפיה והשיעור האזורי של סרטן.<ref>b Schwartz, Naoki (2010-12-13) [http://www.boston.com/news/nation/articles/2010/12/13/survey_shows_unremarkable_cancer_rate_in_ca_town/ Survey shows unremarkable cancer rate in CA town], Boston Globe; J.W. Morgan and M.E. Reeves, [http://cebp.aacrjournals.org/cgi/content/meeting_abstract/20/10_MeetingAbstracts/A78 Cancer in Hinkley: What was the real problem?]</ref> ביוני 2013 הציג המגזין הסביבתי Mother Jones מאמר עם ביקורת מקיפה מאת "המכון ליושרה ציבורית" (Center for Public Integrity) על המחקרים האפידמיולוגים האלו. לטענת המאמר מורגן לא בדק את האזור הנגוע בזיהום אל מרחב גדול בהרבה שרוב תושביו לא חשופים למי שתייה מזוהמים. כמו כן הוא בדק את התושבים לאחר שנת 1996, בתקופה זו שבה כבר יושבה התביעה והבתים שהיו חשופים לזיהום ננטשו ונהרסו, מורגן דוחה מחקרים על קשר בין זיהום לבין תחלואה במקום על סמך הטענה שרווח סמך של 95% אינו מספיק טוב ויש להשתמש ברווח סמך של 99%, טענה זו מבוקרת על ידי רופא אחר, Richard Clapp, שהיא רשם הסרטן של מסצ'וסטס שטוען שזה רווח הסמך שבו רוב האפידמיולוגים משתמשים. כמו כן מורגן מנסה לבסס קשר לגורם אחר - העדר חיסון לסרטן צוואר הרחם אבל בעצמו עושה זאת עם רווח סמך של 95%. מורגן מנסה להפריך קשר חשיפה בין זיהום נמוך לבין תחלואה בכמות קטנה של אוכלוסיה ודבר זה קשה לבצע בגלל שאם קיים קשר כזה הוא יוסיף מקרים מעטים של חולים. עם זאת התושבים שהיו מעורבים בתביעה המקורית היו חשופים לרמות גבוהות בהרבה של זיהום - פי 500 לעומת הרמות שאליהן חשופים התושבים כיום.<ref>[http://www.motherjones.com/environment/2013/05/erin-brockovich-hinkley-california-junk-science Erin Brockovich's Biggest Debunker, Debunked], David Heath Mon Jun. 3, 2013 </ref>

==ראו גם==
* [[כרום שש ערכי]]
* [[הכחשת זיהום]]

==קישורים חיצוניים==
* [https://en.wikipedia.org/wiki/Erin_Brockovich ארין ברוקוביץ'] בוויקיפדיה האנגלית
* רן בן מיכאל, [[זווית]], [https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5521742,00.html איפה ג'וליה רוברטס כשבאמת צריך אותה], וואינט, 7.6.2019

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}
{{מיון רגיל:ברוקוביץ', ארין}}
[[קטגוריה:זיהום]]
[[קטגוריה:סרטי עלילה]]
[[קטגוריה:סביבתנים]]
[[קטגוריה:זיהום מים]]
[[קטגוריה:מתכות כבדות]]