תאוריית השיא של האברט

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הערכות של ממשל ארצות הברית משנת 2004 לתפוקת נפט למדינות שאינן באופ"ק או במדינות חבר העמים

תאוריית השיא של האברט, היא התאוריה המוכרת ביותר של שיא תפוקת הנפט. היא עוסקת בקצב ארוך הטווח של שאיבה והדלדלות של נפט (ודלקים מחצביים אחרים). היא קרויה על שמו של הגאופיזיקאי האמריקאי מ. קינג האברט, שיצר מודל של מאגרים ידועים, וחזה, במאמר משנת 1956, שהוצג בפני ישיבה של המוסד האמריקני לנפט (the American Petroleum Institute) שתפוקת הנפט במדינות ארצות הברית הנמצאות באמריקה, תגיע לשיא בין שנת 1965 ל-1970; וכי התפוקה העולמית תגיע לשיא בשנת 2000.

תפוקת הנפט של ארצות הברית הגיע לשיא ב-1971, והיא נמצאת בירידה מאז. התפוקה העולמית לא הגיעה לשיא בשנת 2000. תומכי תאוריית השיא טענו כי המודל של האברט לא התחשב במשברי הנפט של אופ"ק בשנים 1973 ו-1979, שהורידו את הביקוש העולמי לנפט, ובכך דחו את השיא בכמה שנים.

היות ונפט הינו משאב בלתי מתחדש, וודאי הדבר כי בנקודה מסויימת בעתיד יהיה שיא דומה בתפוקת הנפט העולמית. תאוריית שיא תפוקת הנפט היא כי אותן מסקנות של האברט שחזו בהצלחה את שיא התפוקה בארצות הברית יתאימו גם לנסיבות אחרות, כמו השיא של תפוקת הנפט העולמית. הערכות שונות לשיא העולמי בוצעו על ידי האברט ועל ידי אחרים, כשחלק מהתאריכים כבר עברו. דבר זה הוליד ביקורת על חלק מהשיטה ועל התחזיות שבוצעו בהתבסס על שיטה זו.

התאוריה של האברט נתונה לדיון מתמיד בגלל ההשפעות האפשריות של תפוקת נפט נמוכה, ובגלל הוויכוח שמתקיים על היבטים של מדיניות האנרגיה. הדעות על מה יקרה לאחר המעבר של שיא תפוקת הנפט משתרעות מהאמונה כי כלכלת השוק תייצר פתרון, לתחזיות של תרחישי יום הדין שבהן הכלכלה העולמית אינה מסוגלת לספק את הדרישה לאנרגיה. (ראו השלכות, בהמשך)

כמה מנהלים, כלכלנים ומנתחים מתעשיית הנפט, מפקפקים בכך שתאוריית שיא תפוקת הנפט של האברט יישמה ברמה העולמית. עם זאת, חברת הנפט שברון, השיקה קמפיין פרסומי בשם "האם תצטרפו אלינו?", שמבקש להודיע לציבור על האפשרות של התדלדלות הנפט ולעודד דיון בנושא. אתר האינטרנט של הקמפיין מביא ממצאים מדוח תשקיף האנרגיה לשנת 2004 של סוכנות האנרגיה הבינלאומית (International Energy Agency's- IEA): "דלקים מחצביים מספקים כרגע את רוב האנרגיה של העולם, ומצפים מהם כי יעשו כן בעתיד הנראה לעין. בעוד שמקורות ההספקה נמצאים כרגע בשפע, הם לא ימשכו לעד. תפוקת הנפט נמצאת בירידה ב-33 מתוך 48 המדינות שהינן ספקיות גדולות של נפט.


האם זה כבר קרה?

מספר גדל והולך של חוקרים מאמינים שכבר הגענו לאיזשהו שיא בתפוקת הנפט העולמית. הגאולוג קולין קמבל מהאגודה לחקר שיא תפוקת הנפט והגז (ASPO) הגיע למסקנה שהתפוקה של דלק רגיל הגיעה לשיא באביב 2004, אם כי בקצב של 23 GB לשנה ולא בקצב שהאברט חזה של 13 GB לשנה. עוד תומך בתאוריה, קנת ס. דיפייס (Kenneth S. Deffeyes) חזה בספרו מעבר לנפט - מבט מפסגת האברט ששיא התפוקה העולמית יתרחש בחג ההודיה של 2005. אחרי הוריקן קתרינה, הודתה ערב הסעודית שהיא פשוט לא יכולה להגביר את התפוקה הנחוצה כדי לפצות על הנזק שנגרם לאסדות הקידוח במפרץ מקסיקו. אירוע זה נחשב, אם כי באופן ספקולטיבי, לתחילתו של משבר הנפט האחרון, בו כמות הדלק הזמינה בעולם תתחיל לצנוח באופן הדרגתי, אך בלתי הפיך.

המשבר איננו מוגבל לנפט בלבד. אספקת גז טבעי ממקורות מסורתיים נמצאת גם היא תחת הלחץ של תופעת שיא התפוקה, תוך יצירת משברים בעלי אופי מקומי, עקב הקושי לנייד מקור אנרגיה זה (שכן בשונה מנפט, אין שוק עולמי לגז טבעי). תפוקת הגז הטבעי הגיעה כבר לשיא ביבשת אמריקה הצפונית (בשנת 2003, למעט אולי מאגרי הגז של אלסקה שלא ניתנים להפקה על השלמת צינור הגז), וכך גם הדבר לגבי מאגרי הגז בים הצפוני. תפוקת הגז בבריטניה הגיעה לשיא בשנת 2000 וירידה בתפוקה ועליה במחירים הינה כעת נושא פוליטי עדין שם. גם אם טכניקות הפקה מתקדמות יכניסו מקורות אנרגיה חדשים לשווקים, כגון Coalbd methane, ערך החזר אנרגיה על השקעת אנרגיה (EROEI energy returned on energy invested) של מקורות אלה יהיה נמוך בהרבה משל מקורות הגז המסורתיים, דבר שיגרור ככל הנראה עלייה משמעותית במחירים לצרכן של גז טבעי.

בוויקיפדיה האנגלית ניתן לראות רשימה של מדינות שכבר עברו את שיא תפוקת הנפט שלהן.

התאוריה של האברט

האברט, גאופיזיקאי במקצועו, פיתח מודל מתמטי של עקומת שאיבת הנפט (מה שקרוי בטעות הפקת נפט), שניבא כי הכמות הכוללת של הנפט שישאב ממאגר נתון לאורך זמן יעקוב אחר עקומה לוגיסטית.כלומר קצב שאיבת הנפט החזוי בכל נקודת זמן, יהיה שקול לנגזרת של העקומה הלוגיסטית, שצורתה צורת פעמון, והיא ידועה גם בשם עקומת האברט (Hubbert’s curve).

תוך התבססות על נתוני תפוקה מהעבר, והתעלמות מגורמים חיצוניים, כגון ירידה בביקוש, המודל מנבא את התאריך בו התפוקה (שאיבה) משדה נתון, מספר שדות, או איזור שלם, תגיע לשיא. נקודת שיא התפוקה מכונה הפסגה או השיא (Peak). השלב שבא לאחר מכן קרוי שלב ההתדלדלות (Depletion). צורתו של הגרף המתאר את קצב שאיבת הנפט בשדה נתון לאורך זמן היא צורת פעמון. בתחילה, עלייה איטית בקצב השאיבה; אז, עלייה חדה; מישור (או שיא חד); ולבסוף, ירידה תלולה.

כאשר מתגלה מאגר נפט, ה'תפוקה' מצומצמת בתחילה, היות ולא הותקנה עדיין כל התשתית הנחוצה. אט אט נקדחים בארות נוספים, וציוד מתקדם יותר מוכנס לשימוש, כך שקצב השאיבה גובר. בנקודת זמן מסויימת, שיא התפוקה (שאיבה) מגיע, ואז, גם טכנולוגיה מתקדמת או קדיחת בארות נוספים לא עוזרים להגברת התפוקה. לאחר השיא, תפוקת הנפט מתחילה לצנוח בקצב הולך וגובר. לאחר שיא התפוקה, אך לפני שהשדה מתרוקן כליל, נקודת ציון משמעותית נוספת מגיעה: הנקודה בה תהליך השאיבה, ניוד וזיקוק של חבית נפט אחת דורש יותר אנרגיה מזו הקיימת באותה חבית. באותה נקודה, האברט הניח, לא יהיה עוד כדאי לשאוב נפט בשביל האנרגיה המגולמת בו, ואין ברירה אלא לנטוש סופית את השדה.

ב-1956, האברט חזה שתפוקת הנפט ביבשת ארצות הברית תגיע לשיא בין 1965 ל-1970. שיא תפוקת הנפט המקומי אכן התרחש, ב-1971, ותפוקת הנפט בארצות הברית נמצאת בירידה מאז. על פי המודל של האברט, רזרבות הנפט של ארצות הברית יתרוקנו לחלוטין לפני סוף המאה ה-21.

המודל של האברט יושם על ידי אחדים לדלקים מחצביים אחרים, כגון גז טבעי, פחם, ונפט לא קונבנציונלי.

יש לציין שהנוסחאות המקוריות של האברט התייחסו למצב "תאורטי של הספקה בלתי מוגבלת", ושיש לבצע התאמה למודל לגורמים מלאכותיים משמעותיים כגון תקנות סביבתיות או פוליטיות.

חיזוי שיא תפוקת הנפט

הארגון ASPO מעריך כי תפוקת הנפט תגיע לשיא בסביבות שנת 2010
המשרד למידע על אנרגיה מעריך כי לא יהיה שיא לפחות לפני שנת 2025. מקור : מבט בינלאומי על אנרגיה 2004. הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה מחזיקה בתחזית דומה.

מעטים יחלקו על ההצהרה שדלקים מחצביים הם מוגבלים ושיש למצוא מקורות אנרגיה חלופיים לעתיד. רוב הביקורת מתרכזת סביב תאריך שיא תפוקת הנפט, ושצורת הפסגה עשויה להיות בלתי סדירה וממושכת, ולאו דווקא שפיץ חד של עקומה לוגיסטית. כמו בכל מודל מתמטי, מידת הדיוק של הניבוי מוגבלת על ידי רמת הדיוק של המידע עליו מתבססים. אם משתנים כגון מידת הצריכה מחושבים באופן שגוי, אזי הנוסחה תניב תוצאות שגויות.

ב-1971, האברט השתמש בערכי מינימום ומקסימום של הרזרבות הגלובליות המוערכות, בכדי לנבא ששיא תפוקת הנפט העולמי יתרחש בין 1995 לשנת 2000. אירגון ASPO חישב ששיא התפוקה השנתית של נפט ממקור קונבנציונלי כבר התרחש, בתחילת שנת 2004.

ייתכן שאירועים שהתרחשו לאחר שהאברט פירסם את תחזיותיו, גרמו לעיכוב במועד שיא תפוקת הנפט, במיוחד משבר האנרגיה של 1973, בו אספקה מופחתת של דלק גרמה למחסור, ולכן לירידה בצריכה. משבר האנרגיה של 1979, כמו גם הזינוק במחירי הדלק בשנת 1990 עקב מלחמת המפרץ, היו בעלות השפעות דומות, אם כי פחות דרמטיות על קצב ההיצע. מצד הביקוש לדלק, תקופות מיתון בשנות השמונים המוקדמות והתשעים, הפחיתו את הביקוש לדלק ואת הצריכה שלו. כל התופעות הללו דחו בתאוריה את הזמן של הגעת שיא תפוקת הנפט.


אירגון Association for the Study of Peak Oil and Gas) ASPO)נוסד על ידי הגאולוג קולין קמפבל. בהתבסס על המידע הקיים בדבר רזרבות הנפט הידועות, הערכות בדבר תגליות עתידיות, הגידול בביקוש לנפט, וטכנולוגיות נגישות, אירגון ASPO חזה ששיא תפוקת הנפט העולמית יתרחש סביב שנת 2010. הגז הטבעי צפוי להגיע גם כן לשיא התפוקה, בין 2010 ל-2020. (Bentley, 2002). עקב קשיי ניוד של הגז על פני מרחקים, אין לדבר על שיא גלובלי בתפוקת גז, אלא על שיאי תפוקה מקומיים. (תפוקת הגז הטבעי בצפון אמריקה הגיעה לשיא ב-2003).

בשנת 2004, נצרכו בעולם כ-30 מיליארד חביות של נפט (159 ליטר לחבית), בשעה שנתגלו מאגרים חדשים בגודל של כ-8 מיליארד חביות בלבד. שדות ענק, המכילים נפט שקל לזקק אותו, הם כנראה שריד מן העבר. באוגוסט 2005, סוכנות האנרגיה הבין לאומית (IEA) דיווחה על ביקוש גלובלי של 84.9 מיליון חביות ליום (mbd), או 31 מיליארד חביות בשנה. דבר זה אומר שהצריכה קטנה מהתפוקה רק ב- 2 מיליון חביות ליום. בכל זמן נתון קיים מלאי ל-54 יום במערכת של ארגון ה-OECD, ועוד מלאי לעוד 37 יום נוספים במאגרי החירום.

התסקיר הגאולוגי של ארצות הברית (USGS) מעריך שיש רזרבות נפט ל-50 עד 100 שנה, בקצב התפוקה הנוכחי. מחקר כלל עולמי משנת 2000 של USGS לגבי הרזרבות העולמיות מעלה אפשרות לשיא תפוקה סביב שנת 2037. ישנה ביקורת חריפה על חישוב זה מצידו של סעודי בכיר מתעשיית הנפט, הטוען שהערכות הממשל האמריקאי לגבי אספקת הנפט העתידי הן "הערכות יתר מסוכנות". קולין קמפבל טוען שהערכות ה-USGS שגויות באופן מתודולוגי. בעיה אחת, לדוגמה, היא שמדינות OPEC העריכו באופן מוגזם את המאגרים שברשותן, בכדי להגדיל את מכסות הנפט שהן מוכרות (המכסות מחושבות על פי גודל המאגרים החזוי), וכן בשביל להימנע מביקורת פנימית.

גידול באוכלוסייה או בפעילות הכלכלית עלול להוביל לצריכה מוגברת של אנרגיה בעתיד.

ועוד, נראה כי הערכת הרזרבות של USGS, מקורה יותר בפוליטיקה, ופחות במחקר. על פי המנהל לאינפורמציה בנושאי אנרגיה, של מחלקת האנרגיה האמריקאית: " ההערכות מבוססות על שיקולים לא טכניים, התומכים בצמיחה באספקה המקומית, לרמות הביקוש החזויות [הדגש במקור]." (דו"ח האנרגיה השנתי, 1998, עם מבט לשנת 2020). משמעות הדברים היא שההערכות של USGS מבוססות על מה שנדרש בכדי לעמוד ביעד הצמיחה הצפוי, ולא על מה שקיים בפועל.

יחס אנרגטי בין השקעה לתמורה

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב - החזר אנרגיה על השקעת אנרגיה

כשהחלה הפקת הנפט באמצע המאה ה-19, על כל 50 חביות של נפט אשר נשאבו מבטן האדמה של שדות הנפט הגדולים, נוצלה חבית אחת בתהליך השאיבה, הניוד והזיקוק של החומר. ערך זה קרוי החזר אנרגיה על השקעת אנרגיה Energy return on investment – EROEI (וגם EROI). ערך זה הולך ויורד עם הזמן: כיום, בין חבית אחת לחמש מופקות על כל חבית שנצרכת בתהליך.

הסיבה לירידה בערך זה היא שתהליך השאיבה והזיקוק הופכים קשים יותר, ככל שהשדה 'מזדקן'. כשיחס ה-EROEI יורד ל-1 (הפקת חבית אחת דורשת ניצול של חבית אחת של נפט), אז השדה לא יכול עוד לשמש כמקור אנרגיה.

מאידך, הנפט הוא צפוף אנרגיה, קל לניוד, ולא מסוכן יחסית בטמפרטורת החדר. כמו כן, לנפט יש שימושים כמקור כימי, פרט להיותו מקור אנרגיה. אי לכך, ניתן לצפות, שבעתיד ימשיכו לשאוב אותו במקומות מסויימים, תוך שימוש באנרגיה ממקורות אחרים.

מודעות לנושא

שיא תפוקת הנפט על מספר רישוי של מכונית היברידית החולפת על פני תחנת רוח

המחקר של האברט והמודעות לתאוריה של האברט על שיא תפוקת הנפט הופכים להיות תופעה סוציולוגית ידועה יותר. לדוגמא Peaknik הוא כינוי לאדם שחקר את נושא שיא תפוקת הנפט או שיש לו עניין בה והוא מוטרד מההשלכות ארוכות הטווח שיש לה על החברה. אותו כינוי יכול להיות מוצמד למי שמקדם את המודעות הציבורית לנושא של שיא תפוקת הנפט. מי שמנבא שחורות בהקשר של שיא תפוקת הנפט מקבל לפעמים את הכינוי Doomer.

השלכות של שיא תפוקת נפט עולמית

תרחישי הדלדלות נפט

אין עוררין על כך שלכל ירידה באספקת הנפט העולמית יהיו השלכות מרחיקות לכת על החברה והכלכלה. הצמיחה הכלכלית העולמית מבוססת על אנרגיה זולה וזמינה, והנפט תורם באופן משמעותי למאגר האנרגיה העולמי. כאשר אספקת האנרגיה תתחיל לרדת, תרד איתה גם הצמיחה הכלכלית העולמית. עיקרון זה תקף הן לאורגניזמים בודדים, והן לקבוצות וחברות שלמות. לכן העיתוי של שיא התפוקה חשוב פחות מאשר קצב הירידה שיבוא אחריו.

בתחילה, הגעה לנקודת שיא התפוקה הגלובלית תתבטא במחסור מבני עולמי בדלק. מחסור זה יהיה שונה באופן מהותי מאלה שקדמו לו, בכך שבסיסו יהיה גאולוגי, לא פוליטי. בעוד שמשברים קודמים התפתחו כתוצאה מחוסר יעילות מכוונת בתהליך השאיבה, חציית שיא התפוקה תגרום לירידה מתמשכת בתפוקת הנפט, שתכפה ירידה עוקבת בהיקפי הביקוש.

ההשפעות של מחסור כזה תלויות בקצב ירידת התפוקה ובפיתוח ואימוץ של חלופות. אם לא יהיו בנמצא חלופות הולמות, אז המוצרים והשירותים הרבים שמקורם בנפט יהפכו נדירים, ותחול ירידה ברמת המחיה בכל המדינות. התחזיות נעות בין תמונת יום הדין לאמונה מוחלטת בכלכלת השוק ובטכנולוגיות חדישות לפתרון הבעיה. בכדי להתמודד עם הבעיות הצפויות, הציע קולין קמפבל את פרוטוקול רימיני (Rimini protocol).

לא סביר שהשיא של תפוקת הנפט לבדו ישמש כזרז הישיר לדעיכה כלכלית עולמית. במקום זאת, הפרעות קשות לכלכלה ינבעו מההבנה של בנקאים, כי שיא תפוקת הנפט, ומקבילו בממלכת הגז הטבעי, הם תופעות אמיתיות, ושהם מתרחשים ממש בתקופה זו, או שכבר עברנו אותם.

אינדיקציות משמעותיות לטלטלה כלכלית ניתן לראות בזינוק ברמות האינפלציה לשיאים של 15 שנה (ספט. 2005). הסיבה המרכזית לרמות האינפלציה הגבוהות היא מחירי האנרגיה הגבוהים. מכיוון שגז טבעי הוא חומר הגלם היחידי הגדול ביותר, המשמש להכנת חומרי דישון, מחירי המזון צפויים להיות גבוהים באופן דרמטי בשנה הבאה (2006). סיטואציה זו מתודלקת גם על ידי הוצאות התחבורה הגואות, שמקורן בעליית מחירי הנפט. זו רק שאלה של זמן עד שהתופעה תוכר במלואה על ידי המשקיעים.

ההשלכות הכלכליות לא צפויות להסתיים במחירי מזון גבוהים, או אפילו ברמות אינפלציה מוגברות. יש גורמים נוספים הגורמים לכך שבעולם הראשון המצב יהיה עוד חמור יותר (אם כי ההשפעות יהיו חובקת עולם):

  • החוב הפדרלי האמריקאי העצום, שעומד כעת על למעלה מ-8 טריליון דולר(8,000,000,000,000 דולר)
  • פרישה מסיבית לגמלאות של דור הבייבי-בום.
  • תלות של המעסיקים הגדולים באנרגיה זולה, זמינה ומיידית (כלומר תעשיית המכוניות, תעשיית המטוסים, קניוני ענק כדוגמת וול מארט, וכו' - למעשה חוט השדרה של כל הכלכלות העשירות בעולם).
  • חוב מצטבר של מעמד הביניים הבורגני, באמצעות כרטיסי האשראי, ואינפלציה במחירי הבתים.
  • ריכוזיות אדירה של ייצור המזון בידי מספר תאגידים בודדים (העדר יכולת ייצור מזון מקומית)

יש גם השלכות פוליטיות לשיא תפוקת הנפט. ב-1976 פרסם וויליאם אופולס (William Ophuls) את הספר "אקולוגיה והפוליטיקה של המחסור". בספר זה, הוא טוען כי שיטות הממשל העיקריות של העולם המערבי התפתחו בין 1700 ל-1900, שיטות אלו חוו (והתרגלו להניח כי יש בנמצא) שפע טבעי גדול. שיטות הממשל שלנו מניחות גם (ותלויות בהנחה של) צמיחה לא מוגבלת, ולמעשה משאבי טבע בלתי מוגבלים, כולל נפט וגז טבעי. המילה "מחסור" אינה מבורכת בחוגים הפוליטיים הנוכחיים. דבר זה מקשה על היכולת של ממשלים לחשוב ולהתמודד עם הבעיות החברתיות והפוליטיות ששיא תפוקת הנפט יביא עימו.

חלופות לדלק קונבנציונלי

חלופות לדלק הן מקורות אנרגיה שאינם נפט או גז טבעי, ושיכולים לשמש כתחליף בתחומים העיקריים: כמקור אנרגיה עיקרי בייצור חשמל, כדלק לצורכי תחבורה, לחימום חללים, וכמרכיב בתעשיית הפלסטיק ההדברה והדישון. החלופות כוללות חולות זפת, פצלי שמן, והמרה של פחם לנוזל או לגז. חלופות אלו יהפכו אולי מרכזיים יותר ויותר במתן מענה לצרכי האנרגיה של העולם, אבל נכון לרגע זה אף אחד מהם לא מציע אלטרנטיבות שהן זולות, נקיות ושופעות מספיק בכדי להחליף את הכמות העצומה של נפט וגז טבעי שנצרכת בכל יום בעולם.

רבים טוענים כי אין לנו חלופות ריאליות בכדי לסתור את ההשפעות השליליות של פסגת האברט. כדי להרוויח זמן לשם פיתוח חלופות לא קונבנציונליות כגון אנרגיה גרעינית או מתחדשת, יש להתמקד הן בשימור אנרגיה והן בשיפור היעילות.

ארועים עכשוויים המתייחסים לרזרבות נפט

תשומת לב רבה יותר ניתנת כיום לתאוריה של האברט ולהשלכות האפשריות שלה מאז עליות מחירי הנפט של סוף שנת 2005. עם זאת, מחירי נפט וגז ידועים לשמצה בהיותם תנודתיים ועליות מחירים נגרמו בעבר על ידי גורמים רבים אחרים, למרות שיש הסכמה כללית כי הביקוש המתגבר הינו הגורם העיקרי, כאשר ביקוש מתגבר שכזה מקדים את פסגת האברט קרוב יותר מאשר חזו תחזיות קודמות. ביוני 2005, הודו החברות באופ"ק כי הן "יאבקו" כדי לשאוב מספיק נפט כדי לעמוד בלחצי המחירים עבור הרביע הרביעי של השנה. הקיץ והחורף של שנת 2005 הביאו את מחיר הנפט לשיאים חדשים. דבר זה עלול להיות סימן של ביקוש גדל שמתחיל לעלות על ההיצע, או שבסך הכל מדובר בכמה כוחות גאו-פוליטיים באזורים בהם הנפט מיוצר, אשר המגבילים את ההיצע. הסבר נוסף לעליית מחירי הנפט הוא שהדבר הינו סימן ליותר מדי כסף נייר ולא למחסור ממשי בנפט. לפי ראיה זו, מחירים גבוהים של כל הסחורות הממשיות ושל נדל"ן מצביעים על עליה באינפלציה.

בתחילת 2006 הופיעה ראיה לכך שכווית ביצעה הערכת יתר לרזרבות הנפט שלה. אם מתחשבים בנתון החדש הדבר מקטין את הרזרבות העולמיות ב-5%. אם עוד מדינות שהינן שואבות נפט ראשיות ביצעו טעויות דומות, שיא תפוקת הנפט אולי קרוב יותר.

הנאום השנתי לאומה, אותו נשא ג'ורג' בוש הבן בסביבות 2007, סימן נקודת מפנה במדיניות המוצהרת של הממשל בנושאי אנרגיה. הנשיא הצהיר כי "..ארצות הברית מכורה לנפט, וכי עד שנת 2020, כ-75% מהנפט שמגיע מהמזרח התיכון, יוחלף במקורות אחרים."

כמו כן, הוסיף הנשיא כי "הפיתרון הוא טכנולוגיה". לאור ההבדל המהותי שבין אנרגיה לטכנולוגיה, שאלת ההיתכנות עדיין תלוייה באוויר.

ביקורת

ההשלכות של המודל נתונות במחלוקת. כמה כלכלני נפט, כמו מיכאל לינץ (Michael Lynch), טוענים כי עקומת האברט עם פסגה חדה אינה ישימה בסקאלה עולמית בגלל ההבדלים הקיימים בין מדינות ואזורים שונים ברזרבות הנפט, בלחצים הפוליטיים והצבאיים, בביקושים וביחסי המסחר.

מבקרים כמו לאונרדו מאוגרי (Leonardo Maugeri) מציינים כי תומכים בשיא תפוקת הנפט כמו קמפבל, חזו בעבר שיא בתפוקת הנפט העולמית הן ב-1989 והן ב-1995, על פי מידע על תפוקת נפט שהיה זמין בשעתו. מאוגרי טוען כי כמעט על הערכות לא לוקחות בחשבון נפט לא-קונבנציונלי למרות שהזמינות של משאבים אלו הוא (על פי הטענה) עצום, ועלויות ההפקה, שהן אומנם עדיין גבוהות מאוד, יורדות בהתמדה עקב טכנולוגיה משופרת. זאת ועוד, הוא טוען כי אחוז הניצולת של שדות נפט קיימים בעולם עלה מ-22% בשנות ה-1980 ל-35% היום בעקבות טכנולוגיה חדשה, וחוזה כי מגמה זו תימשך. היחס בין מאגרי נפט מוכחים לבין התפוקה העכשווית השתפר באופן מתמיד, ועבר מ-20 שנה ב-1948 ל-35 שנים ב-1972 והגיע לכ-40 שנים בשנת 2003. שיפורים אלו התרחשו אפילו לנוכח השקעה נמוכה בחיפושי נפט חדשים ובשכלול הטכנולוגיה עקב מחירי נפט נמוכים ב-20 השנים האחרונות. מחירי הנפט הגבוהים כיום יגרמו אולי להשקעה מוגברת.

הדיון הנוכחי נסוב סביב מדיניות האנרגיה, והאם להסב את המימון לכיוון של יעילות דלקים, ודלקים חלופיים כמו אנרגיה סולארית או גרעינית. המבקרים של קמפבל, כמו מיכאל לינץ' טוענים עי נתוני המחקר שלו הינם מרושלים. הם מצביעים על התאריך של השיא המתקרב, שבתחילה נחזה להיות בשנת 2000, אבל כעת נדחה עד ל-2010. עם זאת, קמפבל ותומכיו מתעקשים שהשאלה מתי השיא יתרחש אינה שאלה חשובה כמו ההבנה שהשיא מתקרב. המבקר הקולני ביותר של קמפל הינו פרדי הטר (Freddy Hutter). במשך השנים 2001-2003, במכתבי הרשת החודשיים שלו, קמפבל ציין שהתחזית שלו משנת 1996 לגבי פסגה בשנת 2000 לא עורערה, למרות האזהרות של הטר לגבי רמות תפוקה גדלות. לבסוף, במכתב הרשת שלו מאפריל 2004, קמפבל נכנע והעביר את מועד השיא לשנת 2010. מאוחר יותר מועד זה הוקדם לשנת 2007 אבל באוקטובר 2005, הוחזר חזרה לשנת 2010. תזוזות אלו בין תאריכים חזויים התרחשו בגלל שיש מחסור שיטתי בנתונים לגבי רזרבות נפט – ללא מידע מדוייק באמת, לא נדע מתי השיא יתרחש. רק לאחר מעבר השיא נדע בוודאות (וייתכן שהדבר יתרחש שנים לאחר מכן – אכן, ייתכן והשיא כבר התרחש).

עוד מחלוקת הייתה הסטטוס של פסגת האברט של נפט קונבנציונלי. הטר טען במהלך שנת 2004 שהמידע של קמפבל עצמו הוביל לכך שהשיא כבר התרחש ללא הרבה תשומת לב באביב של שנת 2004. מכתב הרשת של ASPO המשיך לחשב פסגה בשנת 2005 ו/או בשנת 2006. לבסוף, באוגוסט 2005, קמפבל שוב נכנע והחל לפרסם כי אכן השיא כבר עבר בשנת 2004.


(מקור - http://en.wikipedia.org/wiki/Peak_oil תרגום של הערך מויקיפדיה באנגלית)

הערות נוספות

  • ארצות הברית עברה את שיא תפוקת הנפט ב-1970, בשנה זו היא הפיקה 11 מליון חביות ביום. כיום מפיקה ארצות הברית כ-5 מליון חביות ביום וצורכת כ-20 מליון חביות ביום. מאז עברו מדינות רבות את שיא התפוקה שלהן.

לדעת מומחים רבים לגאולוגיה ולנושא האנרגיה אנו קרובים אל שיא תפוקת הנפט העולמי.

כאשר לא יהיה אפשר להעלות עוד את תפוקת הנפט, בזמן שהביקוש ימשיך לעלות, יביא הדבר לעליית מחיר הנפט ובעקבותיו עליות מחירים של כל המוצרים הצורכים אנרגיה.

  • פרופסור קנת' דיפייס, מאוניברסיטת פרינסטון

שבניו-ג'רזי, הוא גאולוג וותיק, ומרצה בגמלאות. בעל היסטוריה משותפת למ. קינג האברט המנוח, דיפייס הלך לאורך הקריירה המקצועית שלו עם תחזיות שיא התפוקה של האברט. נמנה על רשימת הדוברים הבולטים של תיזת שיא התפוקה, דיפייס נחשב לא פעם לפסימיסט שבחבורה, כשבכל סט של תחזיות, שלו היא תמיד המוקדמת מכולם.

באתר הבית שלו, שיושב על שרתי האוניברסיטה, טוען דיפייס שהחל מדצמבר שנה שעברה, העולם עבר את מחצית התפוקה המצטברת, (1.00748 trillion) ולכן גם עברנו את שיא התפוקה של כל הזמנים. הטענה הנ"ל מבוססת על ההנחה ששיא התפוקה במערכת נתונה באה במקביל לשאיבת מחצית העתודות שבאותה מערכת.

הנחה זו היא תוצאה אלגברית של מודל שיא התפוקה של האברט. עם זאת, יש לזכור שמערך השדות העולמי גדול מזה של ארצות הברית לבדה, ולכן גם מורכב יותר בפרטיו. כל זה בא לומר שיכול בהחלט להיות שהחפיפה בין שיא התפוקה למחצית התפוקה איננה מושלמת,ואולי יתגלה פער מסויים, גם אם לא משמעותי מיוחד.


דיפייס מסיים בדברים: "..הקריירה של כנביא הסתיימה. מעתה אני היסטוריון."

http://www.princeton.edu/hubbert/current-events.html

טענות אחרות

לפי פרופ' בלבן [1], יש הטוענים כי מעקב אחרי רזרבות הנפט מראה כי הן תמיד גדלות בטווח הכדאיות של חיפוש רזרבות חדשות (חיפוש הרזרבות עולה כסף, רק כאשר יש "ביקוש" מספיק החברות העוסקות בכך "מייצרות" רזרבות). מוריס אדלמן, כלכלן נפט מ-MIT קובע, כי מעולם לא הייתה כמות רזרבת הנפט הידועה גדולה כפי שהיא היום, וזאת בתקופה בה מחירי הנפט נוסקים מעלה. הפיתוח של איזורים חדשים, כמו גם התפתחויות טכנולוגיות המאפשרות קידוחים עמוקים יותר (הים הצפוני) וניצול צפחות נפט ומרבצים לא נקיים (קנדה, דרום אמריקה)מגדילים כל העת את הפוטנציאל הסופי למקורות הנפט.

ניתן בהחלט לקבל את הטענה שכמות הנפט היא סופית, אולם כלכלנים כמו אדלמן טוענים שמבחינה כלכלית לעולם לא יהיה כדאי למצות את כול הנפט. גישה זו לא שוללת את הימצאותה של נקודת זמן של שיא תפוקת הנפט העולמית אלא מעריכה אחרת את התהליכים שילוו לכך ואת חומרתם

Soft shift

הניבוי של כלכלנים אופטימיים ביחס לשאלת שיא התפוקה הוא מעבר חלק מבחינה כלכלית מנפט ומוצריו לחלופות אחרות. כאשר בסוג מסויים של שיווי משקל כלכלי ביקושים בשוק האנרגיה והתעשייה יתחילו להיענות על ידי טכנולוגיות חלופיות לנפט, ככל שהיצע הנפט ומוצריו יתדלדל. כמו בהעברת הילוכים במכונית, יעברו ענפים שונים המסתמכים על נפט לשימוש בתחליפים.

אז אפשר להירגע - האמנם? יש שתי בעיות עיקריות עם הניבוי של Soft shift, הראשונה היא כמובן המרכזיות של הנפט בחברה התעשייתית, והרגישות של השווקים העולמיים לכל שינוי בהיצעים והמחירים של משאב מפתח זה. עלינו לזכור שגם "שינויים עדינים" בכלכלה שלנו יוצרים לעיתים אי יציבות ו"רעש" ופוגעים ברווחה הכללית- ובעיקר באיכות ולפעמים אף בחייהם של אומות וקבוצות אוכלוסייה חלשות. הנהג של המכונית שלנו, כך מסתבר, נוהג לבלום בפראות, ויש לו היסטוריה של הרשעות קודמות..

הבעיה השנייה קשורה בקושי המוכח של מערכות "שוק חופשי" בתכנון לטווח רחוק. כאשר המניע המרכזי לקבלת החלטות הוא רווח וביצועי מניות בטווח של שנה שנתיים, אין פלא שההשקעה בתכנון לטווח ארוך מוזנחת. (אין צורך לסמוך על חוקרים והוגים חתרניים, כדי להבין בעיה זו. די לקרוא אזהרות חוזרות ונשנות של חברות דרוג אשראי וחברות ביטוח, ה"נאלצות" להביט אל הטווח הארוך) במקרה שלנו הבעיה היא בהשקעה נמוכה מאד במחקר ופיתוח של מקורות אנרגיה חלופיים (אולי גם במחילה, מתחדשים וברי קיימא?) ה"מעבר החלק" למקורות אנרגיה חלופיים יכול להתאפשר רק אם יושקעו משאבים מבעוד מועד בפיתוח החלופות. כפי שהדבר נראה- לא מספיק נעשה בעניין, ונראה הדבר שאולי למכונית שבסיפור שלנו אין בכלל מצמד (קלאץ') ו"העברת ההילוכים" הולכת להיות רועשת ביותר.


שיא תפוקת הנפט והתחממות עולמית

קיימת סברה לפיה שיא תפוקת הנפט יעצור את ההתחממות העולמית, אלא שדבר זה מוטל בספק. כדי לעמוד ביעדי הפחתת פליטות הפחמן המומלצות על ידי הפנל הבין ממשלתי לשינויי אקלים - IPCC יש להפחית את הפליטות של גזי חממה עד 2050 לרמה שהיא 50% מרמת הפליטות ב-1990. שיא תפוקת הנפט קרוב ואולי גם שיא תפוקת הפחם, אך חולת הזפת בקנדה ובוונצואלה גדולים יותר מכל עתודות הנפט העולמיות ויש מספיק מקורות של דלק מחצבי כדי לא לעמוד ביעדי הפחתת הפליטות.

ראו גם

קישורים חיצוניים

אתרים מקצועיים:

אתרים חצי מקצועיים

אתרים עם דגש על קהילה וחקלאות מקיימת

אתרי אקולוגיה עמוקה

שונות


אנרגיה

מושגים: אקסרגיהאנטרופיההחוק השני של התרמודינמיקההחזר אנרגיה על השקעת אנרגיהאנרגיה גלומהיחידות מידה לאנרגיה

אנרגיה

אנרגיה כלכלה וסביבה: משק האנרגיה העולמימשאבים מתכליםדלק מחצביפחםנפטגז טבעיאנרגיה גרעיניתבסיס אנרגטי לכלכלהייצור ראשונישיא תפוקת הנפטשיא תפוקת הפחםהתחממות עולמיתזיהום אווירעקרון העוצמה המקסימליתחקלאות ואנרגיה

אנרגיה מתחדשת: אנרגיה סולאריתאנרגיית רוחאנרגיה גאותרמיתייצור ראשוניאנרגיית יםביו דיזלאנרגיית גלי יםדלק אצותמשאבת חוםתנור שמשכבשן סולאריתאורת אור יוםכלי תחבורה מונעי רוחאנרגיה בת קיימא - ללא האוויר החם

שימור אנרגיה: פרדוקס ג'בונסBedZEDתחבורת אופנייםעירוניות מתחדשתבנייה ירוקהתאורת אור יוםצמחונותהתייעלות אנרגטית

אנרגיה בישראל: משק האנרגיה בישראלגז טבעי בישראלאנרגיה מתחדשת בישראלאנרגיה סולארית בישראלמוסד שמואל נאמןבתי זיקוק לנפטהחברה לאנרגיה מתחדשת אילת-אילות