קשרי הון-שלטון במשק הגז הטבעי בישראל

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קשרי הון-שלטון במשק הגז הטבעי בישראל הם הקשרים בין חברות הגז בישראל, בעלים של חברות הגז ועסקים בשליטתם, וגורמים הקשורים להם בישראל ובחו"ל, לבין גורמים בממשלה, בכנסת, במערכת המשפטית ובעיתונות היכולים להשפיע על החלטות רגולציה ועל דעת הקהל בישראל הנוגעות למשק הגז הטבעי בישראל ולרווחי החברות. כולל נושאים כמו הסדרת רישיונות החיפוש לגז, מיסוי הגז, הבעלות של מאגרי הגז, ייצוא הגז, חלוקת גז ללקוחות ופיתוח משק הגז המקומי, המתקנים הפיזיים לטיפול בגז, סוגיות של הגבלים עסקיים (מונופול גז בישראל ומחיר מונופוליסטי), הבטחה צבאית של מאגרי הגז, התגוננות מפני דליפות נפט ועוד.

תוכן

סוגיות כלכליות ופוליטיות הנוגעות לגז טבעי בישראל

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב - גז טבעי בישראל
גז טבעי בישראל

רקע:

בתחום הגז הטבעי בישראל יש מספר סוגיות כלכליות -פוליטיות שיש להן השלכות על הכלכלה, הסביבה, החברה והפוליטיקה. מדיניות שונה בסוגיות אלה יכולה להניב תוצאות שונות מאד לגבי ההשלכות של משק הגז. לדוגמה מספר רב של מדינות שהפיקו גז, נפט או משאבי טבע אחרים סבלו מקללת המשאבים - הפקת משאבים שהובילה לבעיות של שחיתות ובזבוז שהזיקו לכלכלה ולחברה יותר מאשר כל התרומה התמלוגים ממשאבים אלה. להלן סוגיות שונות הקשורות לניהול משק הגז בישראל.

  • הסדרת רישיונות החיפוש לגז - מי מקבל רישיון חיפוש לגז ובאיזה תנאים? האם הדבר מבוצע במכרז פתוח, האם ניתן תשלום ניתן תמורת הזכות לקבל שטח לחיפוש גז, האם יש מגבלה על כמות רישיונות החיפוש ניתן לתת לאותו גורם. עד כמה המידע בנושא הרישיונות והמידע על שטחי החיפוש והדרך של בחירת זכיינים הוא נושא שקוף לציבור.
  • זכויות הקניין בגז- למי שייכים מאגרי הגז הטבעי? איזה זכויות יש למדינה ואיזה זכויות יש לזכיינים? מה החובות של כל צד? מה התנאים של זיכיונות של חברות שמצאו גז? מה זכות ההפקה של הממשלה?
  • מיסוי הגז הטבעי - כמה מס ראוי שישלמו חברות הגז? האם זה מס קבוע (תמלוגים) או מס רווחים? מה גובה המס שהמדינה מקבלת בפועל? מתי מתקבל המס הזה? מה הגורמים שיכולים להשפיע על גובה המס? מה גובה המס שמתקבל במקרה של ייצוא גז? מהם האפשרויות של החברות לבצע מקלטי מס ובכך להתחמק מהמיסוי? כיצד כדאי לנהל את כספי המיסים מהגז, באיזה אפיקי השקעה וחסכון כדאי להשקיע אותם.
  • יצוא הגז - כמה גז מובטח למשק הישראלי, והאם הבטחה כזו מעוגנת בחוק או בהסדר אחר? כמה גז אם בכלל משתלם לייצא מבחינה כלכלית? מה השיקולים הביטחוניים בעד ונגד ייצוא גז, לאיזה אופק תכנון כדי לתכנן את משק הגז והאנרגיה? במקרה של תקלה או אובדן גז - מי מקבל קדימות על הגז שנותר - המשק הישראלי המקומי או מדינות שמייבאות גז מישראל?
  • חלוקת גז ללקוחות ופיתוח משק הגז המקומי - כמה גז יש לשמור למשק הגז הטבעי המקומי? מי אחראי לפיתוח משק זה? מהם החסמים שמונעים פיתוח של משק הגז? האם יש השלכות שליליות למיסוי הגז (מחלה הולנדית או קללת המשאבים)?
  • סוגיות של הגבלים עסקיים - מה המחיר התחרותי של גז בישראל? האם ראלי לצפות לשוק תחרותי במשק הגז הישראלי? האם המונופול הקיים במשק הגז מנצל את כוחו כדי לקבוע מחיר מונופוליסטי גבוה? האם מונופול הגז מנצל את כוחו כדי להשפיע על עסקים אחרים כמו לקוחות הגז? מה האפשרויות שיש בתחום כדי להתמודד עם הביטים אלה (לדוגמה ליזום תחרות, לפרק את המונופול, להגביל את המחיר)
  • הבטחה צבאית של מאגרי הגז - מי משלם על ההבטחה של מאגרי הגז, איזה הוצאות מושתות על המדינה? האם יש לכך השפעות ביטחוניות נוספות? האם להבטחת הגז יש השלכות על שיקולים נוספים הנוגעים לגז כמו סוגיות הייצוא או מתקני הגז?
  • השפעות תכנוניות של מתקני הגז - איפה יעברו צינורות הגז? איפה יהיו מתקנים לטיפול בגז? האם להקים מתקן הנזלת גז לצורכי ייצוא? מה ההשלכות הביטחוניות והסביבתיות של מתקני הפקה או טיפול בגז הטבעי ובתוצריו?
  • התגוננות מפני דליפות נפט - כיצד מונעים דליפה כזו? עד כמה היא סבירה? מי מפקח על היבטי סביבה של הפקת הגז? מי יהיה אחראי על ניקוי דליפת נוזלי נפט וגז? מי ישלם על עלויות ניקוי של דליפה כזו?

לובי פוליטי של חברות הגז

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב - לובי פוליטי בישראל

חברות הגז הפעילו ומפעילות לובי פוליטי אינטנסיבי שנועד להשפיע על חברי הכנסת והשרים לקבל החלטות לטובת החברות. דבר זה בא לעיתים קרובות על חשבון אינטרסים של הציבור או על חשבון זכויות של הציבור המוקנות לו לפי חוק הנפט או על פי חוקים אחרים.

לחצים בנוגע למיסים ולתמלוגי הגז סביב וועדת ששינסקי

חברות הגז הפעילו לובי פוליטי בשנת 2002 על חברי הכנסת למניעת העלאת התמלוגים. לטענת שר האוצר לשעבר, יובל שטייניץ, חברות הגז הפעילו קשרים בממשל ארצות הברית למניעת העלאת התמלוגים. לטענת ליאור וגמן, דבר דומה התרחש גם בשנת 2008: כשיעקב נאמן ניסה להעלות את התמלוגים הוא נתקל במסע לחצים דומה.[1]

ועדת ששינסקי פעלה בשנת 2010 כדי לבחון מה צריך להיות גובה המיסים והתמלוגים בנושא הגז. בזמן פעולת הועדה הופעל לחץ כבד על חברי הכנסת, שרים, וחברי הועדה עצמם במטרה למנוע את העלאת התמלוגים ולקבל הטבות שונות ליזמים.‏[1] לדברי משה גפני, שהיה יו"ר ועדת הכספים בכנסת באותה עת, חברות הגז ניסו להשפיע על גדולי התורה שיתנגדו לחוק (ובכך להפעיל לחץ על חברי הכנסת הדתיים), וכן איימו על שר האוצר כי הם יפגעו בו בפריימריז בליכוד, דבר שאכן התרחש [2].

שטייניץ עצמו, העיד זמן קצר לאחר פרישתו מתפקיד שר האוצר כי הופעל עליו לחץ כבד מאד:

נפגש איתי יועץ אסטרטגי בכיר מאוד שלא אנקוב בשמו ואמר לי, שמע, באתי להציל אותך. כדאי שתמהר להגיע לפשרה, אחרת תתרסק. יפעילו נגדך ועדות חקירה, יחפשו דברים אפלים מעברך, יבדקו אם עישנת חשיש פעם, בגדת באשתך או אולי הרחבת מרפסת בלי רישיון. אם לא ימצאו אצלך משהו, יחפשו במשפחה המורחבת. וזה יהיה סוף הקריירה שלך כשר אוצר. אז לפני שאתה מפסיד את המשרד והולך הביתה, תעשה לעצמך טובה ותרד מוועדת ששינסקי
-- יובל שטייניץ חושף: "חששתי שיחסלו אותי"[3]
.
הרגע השני המפחיד היה כשהתחילו הלחצים מהבית הלבן. חברות האנרגיה שכרו לוביסטים אמריקאים, כולל הנשיא לשעבר ביל קלינטון, ששלח מכתבים וניהל שיחות כדי לפרק את ועדת ששינסקי ולעצור את חוק המיסוי. חברי קונגרס אמריקאים ביקשו ממני הבהרות. התחילה תחושה של לחץ כאילו אנחנו עושים משהו לא תקין ביחסי המסחר בין שתי המדינות. ניסיתי להסביר שאנחנו במקום הנמוך ביותר בעולם ברווחי מדינה ממאגרי נפט וגז, שאנחנו לא מקבלים כלום ושלאזרחי ישראל זכות מוסרית להרוויח מהמשאב הציבורי שלהם לא פחות מהחברות הפרטיות".
-- יובל שטייניץ חושף: "חששתי שיחסלו אותי"[4]
.

העמותה לדמוקרטיה מתקדמת תהתה מדוע שטייניץ לא התלונן במשטרה על איומים כאלה. היא אף פנתה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד יהודה ויינשטיין, כדי שזה יפתח בחקירה לבירור זהות היועץ שהשמיע את הדברים וזהותם של שולחיו. גם יו"ר הוועדה איתן ששינסקי, דיווח בעבר על איומים דומים [5].

לפי העיתון כלכליסט, נפגשו יצחק תשובה ובכירים בחברת דלק אנרגיה עם עשרות חברי כנסת ושרים במטרה לשכנע אותם למנוע את העלאת התגמולים. הדבר כלל פגישות עם משה גפני - יו"ר ועדת הכספים, ראש הממשלה - בנימין נתניהו, שר האוצר - יובל שטייניץ, שר החוץ - אביגדור ליברמן, יעקב פרנקל - נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר - נגיד בנק ישראל, יו"ר הוועדה לביקורת המדינה - ח״כ יואל חסון (קדימה), השרה לימור לבנת, סגן השר משה יעלון, השר אבישי ברוורמן, שר התמ"ת - בנימין בן אליעזר, מנכ"ל האוצר - חיים שני, מנכ"ל משרד ראש הממשלה - אייל גבאי, שר התשתיות - עוזי לנדאו, השר מיכאל איתן, השר שלום שמחון, ח"כ ישראל חסון (קדימה), ח"כ שלי יחימוביץ' (מפלגת העבודה), יו"ר מרצ - ח"כ חיים אורון וחברי כנסת נוספים שהיו פעילים לאחר מכן בניסיונות למנוע את העלאת התמלוגים[6].

בזמן פעילות ועדת ששינסקי הפעילה חברת נובל אנרג'י את חברת "גלעד יחסי ממשל" לצורך לובי פוליטי. לאחר התחקיר בתוכנית "עובדה" על חברת גלעד הפסיקה נובל אנרג'י לעבוד עם חברה זו[7]. לפי תחקיר כלכליסט, התברר כי טענות נובל אנרג'י על כך שהיא משלמת מיסים גבוהים בישראל אינה נכונה וכי דווקא בישראל נובל אנרג'י משלמת מיסים ותמלוגים נמוכים[8]. חברת גורן עמיר מייצגת בכנסת את דלק תשתיות ודלק אנרגיה שבשליטת יצחק תשובה, כמו גם חברות אנרגיה נוספות כמו בז"ן[9]. בזמן הדיונים בכנסת בנושא התמלוגים, איימו נציגי החברה כי העלאת התמלוגים עלולה לגרור תביעה מצד ארצות הברית בבית הדין הבינלאומי[10]. בין היתר שלחה החברה את היועץ המשפטי לשעבר של משרד החוץ האמריקאי, שנשכר מטעם החברה להכין חוות דעת בנושא[11]. מסע לחצים זה לווה גם במסע פרסום מטעם נובל אנרג'י שיועד אל הציבור הישראלי[12].

לובי פוליטי בקשר לייצוא הגז סביב ועדת צמח

מספר ראשי חברות ותאגידים רב לאומיים נפגשו עם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ושרים בכירים בנוגע לועדת צמח שקבעה את שיעור הגז הטבעי שישרת את המשק הישראלי והשיעור שיימכר לייצוא. לחברות אלה יש אינטרס לייצא את הגז (כדי למכור אותו מהר ובמחיר יקר), להפחית את תשלומי התמלוגים ולהימנע מהתערבות רגולטורים בהקשר של פיקוח מחירים. הדבר כלל את הפגישות עם:

  • פיטר קולמן, מנכ”ל תאגיד הנפט והגז האוסטרלי וודסייד. התאגיד שווה 28.5 מיליארד דולר, חולש על 40% מפעילות הקידוחים בחופי אוסטרליה, ובעל קשרים הדוקים עם הממשל האוסטרלי, כמו גם עם זה של סין. לתאגיד כוונה לקנות 30% ממאגר לווייתן ולייצא אותו. קולמן נפגש עם נתניהו בצורה חשאית, בזמן שזה התלבט בשאלה האם לאמץ את דו"ח צמח על ייצוא הגז. [2].
  • צ’רלס (צ’אק) דיווידסון, נשיא חברת הגז נובל אנרג’י נפגש מספר פעמים באופן דיסקרטי עם ראש הממשלה ושר האוצר. נובל אנרג'י מחזיקה יחד עם דלק אנרגיה בנתחים ממגרי תמר ולווייתן, ושהיא חלק משותפות המחזיקה בכ-80% מהגז הישראלי. היא גם מחזיקה ב-100% מזכויות התפעול של מאגרי הגז. לנובל יש אינטרס לייצא את הגז, וכן שלא יכריזו על שותפויות הגז כעל מונופול ויביאו להתערבות במחירים או להוראה למכור את אחד המאגרים. [2]
  • מגעים חשאיים עם טורקיה - בין החברות רציו, דלק, ומנכ"ל משרד ראש הממשלה התקיימו מגעים חשאיים עם משרד האנרגיה הטורקי וגורמים עסקיים נוספים, במטרה לייצא גז לטורקים, זאת לפני שהממשלה קיבלה החלטה על ייצוא הגז. [13]. התנצלות ישראל על הפעילות מול המשט הטורקי הגדילה את הסיכויים לפתיחת הייצוא לטורקיה.[14]

מומחית האנרגיה ברנדה שפר מתחה ביקורת על פגישות אלה ואמרה:

באיזו זכות מגיע לישראל מנכ"ל נובל אנרג'י, ומחליט שהגז הטבעי שיימצא במאגר לווייתן ייוצא לחו"ל? מדינה ריבונית צריכה לעסוק בזה יותר מאשר בתמלוגים... מוזר לי שאף אחד לא מדווח על תוכן הפגישות של שרי הממשלה עם ראשי נובל. באיזו זכות הם שותקים?
-- http://www.themarker.com/markets/1.583134


פקידים ובכירים שעברו לעבוד אצל חברות הגז

קשרים של יצחק תשובה במוסדות שלטון בבנקאות ובתקשורת. אסתי סגל, 2014
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב - תופעת הדלת המסתובבת

פקידים בכירים, חברי כנסת, עיתונאים ובעלי תפקידים רבים אשר פעלו למען אינטרס חברות הגז מונו, אם בתום תקופת צינון ואם לא, לתפקידים בכירים בחברות הגז, בחברות בבעלותו של יצחק תשובה ובחברות דלק. [3] [4] דבר זה גרר ביקורת ציבורית נוקבת. ‏[5] החשש הוא כי פקידים, עיתונאים ומקבלי החלטות נוקטים בקו שמסייע לחברות בתמורה להבטחה או בתקווה לטובת הנאה לא מפורשת בשירות חברות הגז עצמן או חברות הקשורות בהן.

  1. יוסי אבו, יועץ לשעבר של שר האוצר רוני בר-און מונה למנכ"ל דלק קידוחים. [6]
  2. משה ברקת, מנהל התאגידים בהרשות לניירות ערך מונה ליו"ר הפניקס.[7]
  3. איתן זילביגר, מנכ”ל החברה לשירותי איכות הסביבה מונה למנכ"ל חברת דלק שמנים [8]
  4. בנצי זילברפרב, מנכ"ל משרד האוצר לשעבר הפך לדירקטור בקבוצת דלק. [9]
  5. אריה זייף, מנכ"ל דובק, מנכ"ל מכס ומע"מ, סמנכ"ל משרד החקלאות, יושב ראש מועצת ההימורים, חבר הוועדה המייעצת לבנק ישראל ומנהל רשות המסים לשעבר מונה לדירקטור בדלק. [10]
  6. לייזה חיימוביץ’, מנהלת המחלקה הבינלאומית ברשות ניירות הערך וחברה בוועדה המייעצת לבנק ישראל הפכה לסמנכ"לית אסטרטגיה. כיום היא מכהנת כדירקטורית מטעמו של יצחק תשובה, בעלי השליטה בקבוצת דלק, בחברות הוט, דלק ישראל, הפניקס, דלק אנרגיה ובקבוצת אקסלנס. [11]
  7. יורם טורבוביץ' לשעבר ראש לשכת ראש הממשלה אהוד אולמרט והממונה על ההגבלים העסקיים, שהמליץ על רונית קן לתפקיד, מונה ליו"ר דלק אנרגיה. [12]
  8. עוזי ימין, לשעבר מנהל תחום ביטוח אלמנטרי באוצר הפך למנכ"ל דלק US.[13]
  9. אבי יחזקאל לשעבר חבר כנסת מטעם מפלגת העבודה הפך לדירקטור בדלק מערכות אנרגיה וכעבור זמן התפטר.[14]
  10. מאיר יעקובסון, לשעבר מנכ"ל החברה ממשלתית שהחזיקה במניות הבנקים מונה לדירקטור חיצוני בקבוצת דלק.[15]
  11. קובי כ”ץ, לשעבר מנכ"ל משרד התשתיות מונה למנכ"ל משותף בדלק אנרגיה.‏[16]
  12. עוזי לוי, לשעבר סגן הממונה על התקציבים באוצר ומנהל סקטור הנדל"ן בבנק לאומי הפך למנכ"ל אלעד אחזקות קנדה. ‏[16]
  13. אייל לפידות, לשעבר יועץ החשב הכללי במשרד האוצר מונה למנכ"ל הפניקס ומנכ"ל דלק. ‏[16]
  14. אודי ניסן, לשעבר הממונה על התקציבים באוצר מונה ליו"ר דלק ישראל.[17]
  15. יהודה סבן, לשעבר רכז תקשורת ותיירות במשרד האוצר מונה לסמנכ"ל הכלכלה והרגולציה של דלק קידוחים לשעבר. יחד עם יניב פרידמן השניים עזבו את תפקידם בחברה לטובת תפקידים אחרים במשק האנרגיה.[18]
  16. אבשלום פלבר, לשעבר סגן מנהל אגף התקציבים באוצר וסמנכ"ל ברשות הנמלים מונה למנכ"ל חברת ההתפלה IDE. ‏[16]
  17. רונית קן, לשעבר הממונה על ההגבלים העסקיים מונתה לדירקטורית בחברת הגז "רציו". [19] בעקבות נסיגת חברת בריטיש מחיפושי הגז, חיפש הגאולוג, יוסי לנגוצקי, שותפים חדשים. הוא פנה לחברת דלק ואליהם הצטרפה שנה מאוחר יותר חברת נובל אנרג'י. כל החברות האלו עסקו בחיפוש והפקת גז ולכן הייתה סבירות גדולה להיווצרות מונופול. רונית קן התעלמה מחשש זה ונתנה לשותפות פטור מהסדר כובל בטענה, כי "היקף ההשקעות ומימדי הסיכון בפרויקט מחייבים את שיתוף הפעולה בין הצדדים". רונית קן היא אשתו של אייל קן, חבר של ליגד רוטלוי, הבעלים של רציו וחברת התקשורת דלין. אייל קן יחד עם רוטלוי ודלק השקעות הגישו בקשה לזיכיון חדש עבור ערוץ 2.‏[20]
  18. איליק רוז’נסקי, לשעבר מנכ"ל מנהלת מטרופולין תל אביב במשרד התחבורה מונה למנכ"ל דלק נדל"ן.‏[16]
  19. גיא רוטקופף, מנכ"ל משרד המשפטים לשעבר והמועמד לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה מונה יועץ של יצחק תשובה. [21]
  20. דודי כהן, לשעבר מפכ"ל המשטרה מונה ליו"ר כהן פיתוח.[22]
  21. גבי לסט, לשעבר סמפכ"ל המשטרה, מונה ליו"ר דירקטוריון דלק אנרגיה.‏[16]
  22. משה קראדי, לשעבר מפכ"ל המשטרה, מונה למנכ"ל דלק פי גלילות.‏[16]
  23. נדב פרי הכתב הפוליטי של ערוץ 10 מונה לתפקיד בכיר בקבוצת "דלק" של תשובה.[23]
  24. שאול צמח מנכ"ל משרד האנרגיה והרגולטור של פז לשעבר מונה לדירקטור חיצוני בקבוצת פז. ‏[24]
  25. עמוס ירון, לשעבר יו"ר קצא"א ומנכ"ל משרד הביטחון, מונה לדירקטור חיצוני בדלק קידוחים. ‏[24]
  26. רוני בר-און, לשעבר שר האוצר ושר התשתיות, מונה לדירקטור בדלק קידוחים.[25]

קשרי הון שלטון וחששות לניגודי עניינים

תשעה שלבים בעייתיים בהתנהלות הממשלה ביחס לייצוא הגז. לדוגמה סירוב לפרסום הפרוטוקולים של ועדת צמח. אסתי סגל, 2013

מטה מאבק הגז וארגונים נוספים הצביעו על קשרי הון שלטון בין מקבלי החלטות בנושא הגז לבין בעלי הון. כן עלו חששות מפני ניגודי אינטרסים, בעיקר של פקידים בכירים במגזר הציבורי של חברי כנסת, חברי ממשלה ועוד. חלק ממקבלי החלטות בוחרים להימנע מלעסוק בנושא או מנועים מלעסוק בו בגלל ניגודי עניינים, חלקם עוסקים בנושא חרף ניגודי עניינים שאולי יש להם. גילוי הקשרים בין מקבלי החלטות לתעשיות הגז מוביל לחשיפה של עוד קשרים כאלה עקב חשש לניגוד עניינים שיוביל להשלכות משפטיות. ‏[26]

חיים כץ היה במשך שנים רבות יו"ר ארגון העובדים של התעשייה האווירית. הוא חבר כנסת מטעם הליכוד ומכהן ושר הרווחה משנת 2015. כץ מחזיק ביחידות של שותפות חיפושי הנפט והגז ישראמקו, שאותן רכש לפני גילוי גז במאגר תמר שהיא שותפה בו. כץ הוא ידיד אישי של אנשי העסקים המזוהים עם ישראמקו, חיים צוף וקובי מימון. לפי הערכת כלכליסט שווי המניות של כץ עומד על עשרות מיליוני שקלים. ‏[27] בשנת 2009 פנתה רשות ניירות ערך ליועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, בנוגע לפעילות חשודה במניית החברה. לפי החשד כץ ביצע מכירות ורכישות במניית ישראמקו בהסתמך על מידע פנים. החשדות התייחסו ליום אחד בינואר 2009, שבמהלכו זינקה המניה ב-19% באופן חריג בשעות היום. בשעות הערב דיווחה ישראמקו כי התגלו סימני גז טבעי בקידוח "תמר" מול חופי חיפה ‏[28] חקירתה זו לא העלתה ממצאים שאישרו את החשד, וכץ נוקה ממנו. ב-17 במאי 2016 נחקר כץ באזהרה בידי רשות ניירות ערך, בחשד שגרף רווחים באמצעות שימוש במידע פנים. הרשות טוענת כי כץ רכש מניות של חברת נצבא זמן קצר לפני שהחברה דיווחה שהיא מתמזגת עם חברת איירפורט סיטי ביולי 2015, בעת שכיהן כשר בממשלה. [15] מי שמסר לכץ את מידע הפנים, על פי החשד, הוא מוטי (מרדכי) בן ארי, היועץ הפיננסי של שתי החברות מאז 1999. מדובר בחברות בבעלותו של חיים צוף. ‏[29]

שר האוצר, משה כחלון, טען לפני הבחירות כי יפרק את מונופול הגז, חרף היכרותו עם קובי מימון, שהיה קשור לאחת מחבורת הגז. עם זאת לאחר הבחירות טען כחלון כי עליו להימנע מלעסוק בנושא הגז בשל ניגוד העניינים שיש לו[30]

שאול מרידור, מנכ"ל משרד האנרגיה, הוא בעל ניגוד עניינים בנושא הגז. אחיו של מרידור, מתן, מועסק במשרד עו"ד אגמון כמומחה לענייני הגבלים עסקיים. אחת מלקוחותיו של משרד אגמון היא קבוצת דלק שבשליטת יצחק תשובה שאמורה במסגרת מתווה הגז הממשלתי לקבל פטור מהסדר כובל בשל האחזקות הצולבות שלה במאגרי תמר ולווייתן. ‏[31] למרות ניגוד עניינים זה מרידור כיהן כחבר בוועדת צמח. בציבור הוא זכור בגלל התבטאותו בנושא הגז בוועדה- לפיה אין טעם לשמור גז למדינה למשך זמן ארוך של 30 שנה שכן אולי עד אז לא תהיה מדינה בכלל. ‏[32] דבר שמרידור טען לאחר מכן שנאמר בבדיחות הדעת. ניגודי העניינים של מרידור הביאו לביקורת על מינויו לתפקיד מנכ"ל משרד האנרגיה.[33]

בשנת 2015 התקבלה בקשתה של התנועה לחופש המידע לחשוף הסכמי ניגוד עניינים של שרים בממשלה. בחוות-דעת מיום 27 באוקטובר 2014 קבע היועץ המשפטי לממשלה, עו"ד יהודה וינשטיין, שבנימין נתניהו, צריך להימנע מלטפל בעניינים שבהם מטפל משרד עורכי הדין של פרקליטיו, עורכי הדין דוד שמרון ויצחק מולכו. עו"ד דוד שמרון הוא עורך דינו האישי של נתניהו, ואילו עו"ד יצחק מולכו משמש כשליח מיוחד מטעמו לעניינים מדיניים. המקור להסכם ניגוד העניינים נגע לתחום התקשורת. עם זאת הדבר נגע גם לנושאים אחרים ""בכל מקרה שבו יתעורר צורך בהפעלת סמכות או במעורבות שלך, והפעלת הסמכות תהיה כרוכה בנושא בו מטפל משרד עורכי הדין, ובכן בכל מקרה אחר של ספק, יש צורך לפנות אל היועץ המשפטי לממשלה, על-מנת לבחון את הצורך בהעברת סמכויות או בנקיטת צעדים אחרים" רשימת לקוחות של המשרד אמורה לעבוד לעיון ראש הממשלה כל 3 חודשים. ‏[34]


בנובמבר 2016 חשף ערוץ 10 כי ישראל אמורה לקנות 3 צוללות מגרמניה בכ-6 מיליארד ש"ח (1.5 מיליארד יורו). את העסקה קידם נתניהו וזאת למרות התנגדות בצה"ל. שר הביטחון הקודם, משה יעלון, אף ניסה לטרפד את העסקה בטענה שזו לא הייתה כלולה בתוכניות הרב-שנתיות של צה"ל ומשרד הביטחון. עוד התגלה כי עסקת הצוללות לא הייתה היחידה שנתניהו ניסה לקדם עם גרמניה: ישראל החליטה לרכוש ארבעה כלי שיט כדי לאבטח את קידוחי הגז בים התיכון, ולאחר פרסום המכרז בנושא נתניהו ואנשיו לחצו לבטל את המכרז - ולאפשר לגרמנים למכור את כלי השיט לישראל. באותו חודש טען העיתונאי רביב דרוקר כי דוד שמרון, פרקליטו של ראש הממשלה, מייצג את מיקי גנור הנציג בישראל של המספנה הגרמנית שאמורה לייצר את הצוללות שחיל הים אמור לקנות. בקיץ 2016 הובילו גנור ושמרון מהלך שנועד לשכנע שאת כלי השיט הללו צריכה לתחזק חברה שיקים גנור - ולא מספנת חיל הים כמו שקרה עד היום. ‏[35]

בנוסף חשפה הבקשה הסכמי ניגודי עניינים של גלעד ארדן. ארדן עדכן לקראת סוף כהונתו כשר להגנת הסביבה על מינויה של אשתו לדירקטורית בחברת קציר השקעות, העוסקת בתחום חיפושי הגז והנפט. הוחלט כי עד לתום הכהונה במשרד להגנת הסביבה, ארדן לא יעסוק כלל בנושא הגז והנפט, וככל שיתעורר צורך בהחלטה בדרג שר בנושאים אלה עד לבחירות, יפנה ארדן לראש הממשלה, שימנה שר שיעסוק בכך.‏[34] בנוסף חשפה הבקשה קשרים של אופיר אקוניס ויאיר לפיד לעולם העסקי - כולל קשרים של לפיד לקבוצת ידיעות אחרונות ולמשקיעים שונים.

חבר הכנסת מיקי לוי מ'יש עתיד' היה סגן שר האוצר בזמן ההחלטה על יצוא הגז. לוי הוא בעל קשרים עם משפחת לבנת שמחזיקה בשרשור בחברת ישראמקו, שלה אחזקות במאגר "תמר". לפי חוות דעת משפטית של המשנה ליועמ"ש דינה זילבר מינואר 2014, לוי מנוע לעסוק בנושאים הקשורים למשפחת לבנת. ב 2015 הוא הודיע כי לא ישתתף בהצבעה בכנסת על עקיפת הממונה על הגבלים עסקיים בניסיון להעביר אתמתווה הגז, וזאת בשל ניגוד עניינים. ‏[36]

שר הבינוי יואב גלנט מ"כולנו" מחזיק באופציות למניות במאגרי הגז "תנין" ו"כריש" האופציות למניות ניתנו לו בעת שהיה מנכ"ל Nammax של בני שטיינמץ, שניהלה מו"מ לרכישת המאגרים. הדברים מופיעים במסמך ניגודי העניינים של גלנט שנמסר על ידו בשנת 2015 ליועץ המשפטי לממשלה. ‏[37]

בנוסף, פקידים רבים שעסקו באינטרס הציבורי בנושאי הגז, מונו אחרי תקופת צינון לעבוד בשירותי חברות הגז או בבעליו של חברות הגז ולהיפך, בשיטת הדלת המסתובבת.

חשד למקרי שוחד בארץ ובעולם

בשנת 2010 נתברר כי חברות אחיות של נובל אנרג'י הואשמו על ידי הממשל האמריקאי במתן שוחד במדינות שונות בעולם.[38]

בינואר 2015 המליצה המשטרה להעמיד את בנימין בן אליעזר לדין בחמישה אישומים של קבלת שוחד, מרמה והפרת אמונים ועבירות מס‏[39]. ב-27 באוקטובר 2015 החליט היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, להגיש כתב אישום נגד בן אליעזר באשמת שוחד, מרמה והפרת אמונים, עבירות מס והלבנת הון‏[40]. בין היתר, בן אליעזר הואשם שביטל את ההוראות של קודמו, אלי סויסה, להקפאת רישיונות לחברות הגז ובמקום זאת העניק לתשובה ולנובל אנרג'י, בלי מכרז, 36 רישיונות חיפוש. ‏[20]

אבריאל בר יוסף, כיהן כסגן ראש המועצה לבטחון לאומי (מל"ל), כיהן בדירקטוריון נמל חיפה. בר יוסף היה אחד החברים הקבועים בוועדת צמח שעסקה בכמות הגז שצריך לייצא ובהיבטים נוספים של הסדרת משק הגז בישראל. בשנת 2016 היה אמור בר יוסף להתמנות לראשות המועצה לביטחון לאומי. תנועת אומ"ץ הגישה מכתב ליועץ המשפטי לממשלה ולמבקר המדינה שבו נכתב על ניגוד העניינים בעבודתו והחשדות לשוחד. נגד בר יוסף החלה חקירה סמויה ובמקביל נדחתה כניסתו לתפקיד. לפי החשד, במקביל לדיוני וועדת צמח קידם בר יוסף את ענייניו הפרטיים של איש עסקים גרמני שביקש למכור לישראל מתקן ימי להנזלת גז לשם יצוא שלו באוניות. מתקן כזה עולה מיליארדי דולרים, וכדי להצדיק בניה של מתקן כזה מבחינה כלכלית יש צורך במכירת כמות גדולה של גז. [16][17]

השפעות על גופי ממשל

גורמים שונים במערכת הפוליטית והמקצועית מעידים על לחצים ישרים ועקיפים על פוליטיקאים, משרדים ורשויות בעלי תפקיד להימנע מלהביע את דעתם. מאז הקמת ועדת ששינסקי, בשנים 2010-2011, ניהלו חברות הגז מסע לחצים כבד: פגישות, מכתבים, לוביסטים, איומים, השמצות ועוד. [41]

המטה לבטחון לאומי

המטה לבטחון לאומי (לשעבר המועצה לבטחון לאומי) היה מעורב בנושא הגז הן ביחס לוועדת צמח ויצוא הגז והן ביחס למתווה הגז. המטה סיפק מסמך לפיו יש צורך בטחוני דחוף לייצא את הגז למצרים ודבר זה סיפק את העילה להפעלת סעיף 52 לעקיפת הממונה על הגבלים עסקיים.

פרשת ספינות הטילים להגנה על אסדות הגז

אבריאל בר יוסף, נציג המל"ל בוועדת צמח, לחץ בוועדה להגן על אסדות הגז. צה"ל רכש במהירות 4 ספינות ללא מכרז מהתאגיד הגרמני תיסנקרופ שמיוצג בישראל על ידי מיקי גנור, במטרה להגן על האסדות במים הכלכליים של ישראל. בסופו של דבר נתברר כי הגז מופק בבארות שנמצעות בעומק של יותר מקילומטר בקרקעית הים, ללא אסדות הפקה על פני המים. מתקני ההפקה נמצאים בסמוך לחוף בתוך המים הטריטוראילים של ישראל עליהם מגן כבר חיל הים באמצעות הצי הקיים כיום. ‏[42]

פרשת מסמך נחיצות ייצוא למצרים

ערן עציון, מי שהיה סגן ראש המועצה לביטחון לאומי וראש החטיבה לתכנון מדיני במשרד החוץ, טען ביוני 2016 כי מתווה הגז הוא דוגמה לכך שהדרג המקצועי בממשלה מוחלש ואין לו סמכות, והוא מנסה לקלוע לדעתו של הדרג הפוליטי. לטענתו, הייתה כנראה הנחיה פוליטית שהביאה לתמיכה רשמית של משרד החוץ והמל"ל במתווה הגז, אך הנחיה זו ניתנה בסוד משום שהן נותני ההנחיה והן מקבליה לא רצו שתתפרסם. ‏[43]

ב-1 ביולי 2015, פרסם עמדת המטה לביטחון לאומי מסמך שטוען כי ליצוא גז מישראל יש משמעות אסטרטגית חשובה. המסמך פורסם באותו יום שבו פורסם מסמך דומה על ידי משרד החוץ. לטענת המטה, עיכוב מתווה הגז עלול לגרום לעיכוב של 4 שנים בייצוא הגז, ובכך להביא לפגיעה ביציבות המשטרים וכן להספקה של גז מאיראן שתוריד את מחירי הגז באזור ותפגע בייצוא גז מישראל[44].

מספר חודשים לפני פרסום הדוחות, חידשו המצרים את החיפושים אחר גז טבעי בארצם על ידי מספר חברות בינלאומית לאחר הפסקה של מספר שנים, והדבר גם דווח בעיתונות העולמית[45]. למרות זאת הדוחות אינם מזכירים חיפושים אלה ואת ההשלכות האפשרויות שעולות מהן - שגז מצרי יקטין את חשיבות ייצוא הגז הישראלי למצרים, ימנע אותו, או יצור מתח מדיני על רקע תחרות בין גז ישראלי לבין גז מצרי כמקור למתקני ההנזלה לייצוא ממצרים. חודשיים לאחר פרסום ניירות עמדה אלה נתגלה מאגר גדול של גז טבעי במצרים[46]. התנועה לאיכות השלטון העלתה תהיות באשר למקצועיות חוות הדעת על סמך כך שאין איזכור לאפשרות זו[47].

יוסי כהן כיהן כראש המל"ל שתחת כהונתו יצא המסמך של ייצוא הגז כצורך בטחוני חשוב, זמן קצר לאחר מהן הוא קודם להיות ראש המוסד בידי נתניהו. [18]

פרשת המתקן הימי לייצוא הגז

מי שהיה אמור להחליף את יוסי כהן כראש המל"ל היא אבריאל בר יוסף, שכיהן כסגן ראש המל"ל ואחד החברים הקבועים בוועדת צמח. בזמן היותו בוועדה ניסה בר יוסף ללחוץ להקמת מתקן הנזלה ימי גדול. מתקן כזה מחייב ייצוא בכמות גדולה של גז שכן הוא יקר להקמה. בנובמבר 2016 נעצר בר יוסף נעצר לחקירה בחשד שפעילותו בוועדת צמח קשורה לטובות הנאה שקביל לכאורה מאיש עסקים גרמני שניסה לקדם מכירת מתקן כזה. [19][48]


פרשת הצוללות העודפות
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב - פרשת הצוללות

ראש הממשלה לחץ לרכישה מוקדמת של 3 צוללות נוספות. זאת חרף התנגדות של צה"ל ושל שר הביטחון משה יעלון. ליעלון נודע על הנושא בפברואר 2016 דרך הדלפה. הוא התעמת עם נתניהו בגיבוי צמרת צה"ל כי הדבר אינו נחוץ. עלות רכישת כל צוללת עומד על כ-2 מיליארד ש"ח וכן הדבר כרוך בהוצאות תחזוקה גדולות לאורך עשרות שנים. נוכח התנגדות צה"ל נתניהו נסוג. לאחר פרישת יעלון קידם נתניהו את העסקה. המל"ל סיפק לנתניהו את ההצדקה לרכישת הצוללות האלה. בנובמבר 2016 התברר כי עורך הדין הפרטי של נתניהו קשור בקשרים עסקיים לנציג חברת הצוללות, מיקי גנור וכי שינהם יחד ניסו לקדם את תחזוקת הצוללות בנפרד מחיל הים ‏[48]

משרד החוץ

מסמך של משרד החוץ שפורסם ב-1 ביולי 2015 (באותו יום של פרסום מסמכי המל"ל בנושא), טוען כי ייצוא הגז של ישראל יכול להעניק לה יתרונות אסטרטגיים, ויסייע לה לפתח את הקשרים שלה עם המזרח התיכון[49]. המסמך טוען כי ייצוא למצרים ולירדן יכול לשפר את הקשרים, אבל אינו מביא סימוכין לכך שייצוא גז אכן משפר יחסים בין מדינות או מה היתרונות המדיניים שישראל תפיק מכך.

לטענת פרופ' ברנדה שפר עמדה זו אינה מקצועית מבחינת היבטים של כלכלת הגז של איראן. לטענתה, איראן סובלת ממחסור בגז ומייבאת גז ממדינות אחרות, הרבה יותר ממה שהיא מייצאת. היא רחוקה לפחות עשר שנים מייצוא גז לשווקים רחוקים וצפויה לפתח את הגז קודם לצרכים מקומיים. כן היא סבורה כי איראן תעדיף לייצא את הגז כגז נוזלי לסין ולא למזרח התיכון[50].

לפי ערן עציון, שכיהן אז כראש החטיבה לתכנון מדיני במשרד החוץ, בתקופה שבה החלו להבין שהגז הוא סוגיה אסטרטגית, משרד החוץ הכין מסמך עבודה בנושא, שקבע שהאינטרס הציבורי הוא להימנע מייצוא ולהבטיח את השימוש בגז ל–50 שנה.‏[43]

מועצת הנפט

מועצת הנפט אחרית לחלוקת הרישיונות של קידוחי הנפט והגז בישראל. הפרוטוקולים של הוועדה אינם חשופים לציבור והיא פועלת בדלתיים סגורות. בנובמבר 2016 העיד בבית המשפט ד"ר יעקב מימרן, הממונה לשעבר על חיפושי הנפט והגז, כי בנימין בן אליעזר הפעיל עליו לחצים לחלק את רישיונות הקידוח לפי אינטרסים שלו. ‏[48]

רשות החשמל

רשות החשמל טענה כי שמירת המונופול של הגז פרושה מחירי חשמל גבוהים. רשות החשמל פנתה למומחה חיצוני כדי שיעריך את עלות המונופול וזה העריך את העלות ב-100 מיליארד ש"ח על פני 30 שנה.

לאחר התבטאות של יו"ר רשות החשמל, עו"ד אורית פרקש-הכהן כנגד המתווה פוטרה.[51] בהמשך פורקה הרשות.

הרשות להגבלים עסקיים

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב - הגבלים עסקיים

יורם טורבוביץ' (שהיה ממונה על הגבלים עסקיים בשנים 1992-1996). טורבוביץ' שכיהן בעברו כראש לשכת ראש הממשלה אהוד אולמרט המליץ על רונית קן לתפקיד, לאחר סיום תפקידו מונה ליו"ר דלק אנרגיה שפועלת בתחום הגז הטבעי בישראל. [52]

רונית קן היתה הממונה על הגבלים עסקיים בשנים 2005 - 2011 בעקבות נסיגת חברת בריטיש מחיפושי הגז, חיפש הגאולוג, יוסי לנגוצקי, שותפים חדשים. הוא פנה לחברות דלק אליהם הצטרפה אחרי שנה חברת נובל אנרג'י. כל החברות האלו עסקו בחיפוש והפקת גז ולכן הייתה סבירות גדולה שיווצר מונופול. רונית קן התעלמה מחשש זה ונתנה לשותפות "פטור מהסדר כובל" תחת הטענה ש"היקף ההשקעות ומימדי הסיכון בפרויקט מחייבים את שיתוף הפעולה בין הצדדים". רונית קן היא אשתו של אייל קן, חבר של ליגד רוטלוי, הבעלים של רציו וחברת התקשורת דלין. אייל קן יחד עם רוטלוי ודלק השקעות הגישו בקשה לזיכיון חדש עבור ערוץ 2.‏[53] לאחר פרישתה, מונתה לדירקטורית בחברת הגז "רציו". [54] אי ההכרזה על הסדר כובל על ידי קן הוא הרקע להחלטת דוד גילה להכריז על הסדר כובל בתחום הגז בשנת 2014, דבר שהיווה את הרקע למתווה הגז.

בספטמבר 2011 החליטה הרשות להגבלים עסקיים בראשותו של פרופ' דיויד גילה לבדוק חשד להתקשרות בהסדר כובל בין בעלי מאגר לווייתן. ב-13 בנובמבר 2012 הכריז הממונה על ההגבלים העסקיים דיויד גילה כי השותפויות ב"תמר" הן מונופול. בשלב זה לא הייתה להכרזה משמעות משפטית היות שהחוזה עם חברת החשמל כבר נחתם[55]. במהלך 2014 החל להתגבש טיוטת הסכם בין החברות לבין הממונה על הגבלים העסקיים שעיקרו מכירת המאגרים הקטנים כריש ותנין. ב-23 בדצמבר 2014 שינה גילה את דעתו בעקבות הערות שקיבל בשימוע ציבורי ולאור נתונים עדכניים של הרשות. בעקבות הנסיגה מטיוטת המתווה המוסכם, גילה אמר כי ימליץ לבית הדין לפרק את שותפות לוויתן בגלל חשד למעבר על החוק.‏[56]בעקבות דבר זה הוקם "צוות קנדל" שדן ב"מתווה גז" שיהיה מקובל על החברות וכביכול לא היה לו כל מעמד חוקי. צוות קנדל פעל לא מינוי וללא פרוטוקולים מסודרים ולמעשה החליף את רשות להגבלים עסקיים. גילה שעבד בתחילה עם הצוות פרש ממנו. לאחר מכן היה נסיון להפעיל את סעיף 52 בחוק כדי לעקוף את הממונה בטענה בטחונית. לאחר פרסום "מתווה הגז" התפטר גילה בטענה שחשב שהוא צריך לקבל גיבוי מהממשלה ולא קיבל גיבוי כזה .[57] מתווה הגז המשיך להיות מקודם במסגרת הממשלה.

מיכל הלפרין. הלפרין מונתה לממונה על הגבלים עסקיים במקום דוד גילה, בשנת 2016 חשף עיתון דה מרקר כי הלפרין ייצגה כעורכת דין פרטית את חברת הגז ישראמקו, והיתה מעורבות מטעם החברה בגיבוש של מתווה הגז. נוסף לכך דבר זה לא דווח לציבור, וישראמקו לא מופיעה ברשימת החברות שהלפרין מנועה מלעסוק בעניינן. [20] הדבר גרם להפגנות מול ביתה של הלפרין על ידי פעילי מאבק הגז [21]

מסמכים וחוות דעת שהוצנעו או הוסתרו

הפרוטוקולים של ועדת צמח

מסקנות ועדת צמח פורסמו באוגוסט 2012. למרות זאת התמהמה משרד האנרגיה בפרסום הפרוטוקולים של דיוני הוועדה. הפרוטוקולים פורסמו רק לאחר כמעט שנה, בחודש יוני 2013. זאת לאחר לחץ ציבורי לפרסום הפרוטוקולים, הפגנות ועתירה שהוגשה לבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים על ידי עו"ד אפי מיכאלי, עו"ד ערן צין ועו"ד ד"ר עופר סיטבון. ‏[58].‏[59] כאשר פורסמו הפרוטוקולים הם פורסמו עם השחרות שנועדו כביכול לצורכי בטחון. ההשחרות נפרצו על ידי פעילים ואז הסתבר שחלק מהן כלל התבטאויות מביכות של חברי הוועדה. ‏[60]

הערכת כדאיות כלכלית של ייצוא הגז

ביוני 2013 התפרסם כי קיים דו"ח של ד"ר מיכאל שראל, מי שכיהן באותה עת כלכלן הראשי של משרד האוצר. הדו"ח בחן את הכדאיות הכלכלית של ייצוא הגז מישראל בתרחישים שונים. שראל מצא כי למעט מספר תרחישי קיצון, לא משתלם מבחינה כלכלית לייצא גז. וכי ייצוא כזה עלול לגרום נזק של עשרות מיליארדי שקלים למשק. בתרחישים שבהם יש הצדקה לייצוא מדובר על כמות קטנה. ‏[61] שר האוצר דאז, יאיר לפיד הכחיש כי הדו"ח נכתב, אבל סגן שר האוצר מיקי לוי הודע בקיומו.‏[62] הדו"ח לא פורסם מעולם בצורה רשמית אך דלף לפעילים חברתיים ועיתונאים. בינואר 2016 הודה בכיר בבנק ישראל כי לא בטוח שיש כדאיות לייצוא הגז. ‏[63]

התמוטטות מאגר ים תטיס

בנובמבר 2013 דיווח אלי בר-אלי מדה מארקר על קיומו של דו"ח שחקר את התמוטטות מאגר ים תטיס. התמוטטות זו עלתה למשק הישראלי כ-10 מיליארד ש"ח לפחות בגלל הצורך לייבא סולר יקר במקום גז טבעי זול ומקומי. לפי בר-אלי הדו"ח מצא כי עיקר האחריות היא של חברת הגז. הדוח נגנז בלי שהחברות ידרשו לשאת באחריות. ‏[64]

חישוב גובה מיסוי הגז

בזמן הדיונים על מתווה הגז דרשו פעילים חברתיים וחברי כנסת להבין מה גובה התקבולים (מיסים ותמלוגים)שישראל אמורה לקבל בעקבות ייצוא הגז והמתווה בכלל. נעשו פניות חוזרות כדי שהנתונים יוצגו לציבור אך ללא התייחסות האוצר ובנק ישראל . הערכות שהושמעו בתקשורת דיברו על סכומים של 126 מיליארד דולר, ושיעור מיסוי של 60% או אף גבוהים מכך. בדצמבר 2015 בדיון בוועדת הכלכלה בכנסת ציינה הנגידה קרנית פלוג כי הערכות המיסוי של הבנק הן נעות בתחום של 47% עד 54% ולא כפי שפורסם קודם לכן, וכן כי הסכום כולו יהיה כ-70 מיליארד דולר. ‏[65]

החל מדצמבר 2015 שלחה חברת הכנסת יעל כהן פארן מכתבים לנגידת בנק ישראל בבקשה לקבל את גיליונות האקסל שלפיהם חושבו התקבולים הצפויים למדינה מהגז. ארבע פעמים סרב בנק ישראל להעביר את האקסל, בטענה שהאקסל כולל נתונים של חברות פרטיות והוצאת הנתונים הללו כרוכה בהקצאת משאבים רבה והבנק לא יקצה את המשאבים הללו. בשלב כלשהו כהן פארן ביקשה לדעת בכמה משאבים מדובר. הבנק גם רמז לכהן פארן שאין להסתמך על סימולציות יותר מדי שכן האי-ודאות סביב מחיר הגז וסביב פרמטרים מרכזיים אחרים בתחזית, היא גדולה. במרץ 2016, הועבר האקסל לחברת הכנסת. לפי ארץ צדוק חישוב בנק ישראל צופה תקבולי מסים של כ-82 מיליארד דולר מכל המאגרים, שהם כ-313 מיליארד שקל. ‏[66]

עם זאת האקסל מכיל בעיות שונות: האקסל מניח שגודל לוויתן הוא 580 BCM בעוד הערכות מעודכנות יותר של משרד האנרגיה מעריכות את המאגר ב-500 BCM בלבד. ככל שהמאגרים קטנים יותר כך קטן יותר המס שנגבה מהם שכן מס ששינסקי הוא מס רווחים. האקסל גם מניח שבמכירת גז לאירופה המחיר הממוצע יהיה -5 דולר בפי הבאר, אך מחיר זה גבוה יחסית למחיר שקיים היום באירופה (שמצריך מחיר בפי הבאר של 2-3 דולר ולאחר מכן עלויות של הנזלה או הובלה). בנוסף החישוב לא מהוון - כך שכסף שמקבל במשק רק בעתיד מחושב כאילו הוא מגיע היום. ‏[67]

גודלו של מאגר לוויתן

בשנת 2014 -2015 דלפו ידיעות על כך שהערכות של חברות שהממשלה שכרה לביצוע הערכה, מצאו שכמות הגז בלוויתן נמוכה יותר מהערכות של חברות הגז שהופיע בבורסה. ‏[68][69] פניה של ארגונים לחופש מידע לקבל את הנתונים נענתה בסירוב של משרד האנרגיה. ‏[70] באפריל 2016 חשף משרד האנרגיה כי לפי הערכות של חברת יעוץ שנייה ששכר כי הערכות כמות הגז בלוויתן נמוכה ב-24% מהפרסומים של החברות שהופיעו קודם.‏[71] הערכות אלה משפיעות על גודל מכסת הייצוא, על אופק השנים שהגז צפוי להספיק למשק ועל גובה המיסוי.

לחצים על פוליטיקאים

יובל שטייניץ שהיה שר האוצר במהלך ועדת ששינסקי סיפר על הלחץ שהופעל עליו: "ממש מלחמה לחיים ולמוות. יועצים באוצר הזהירו אותי שההתעקשות מול המשקיעים עשויה לעלות לי בתפקיד. חודש אחרי שהקמתי את ועדת ששינסקי (לבדיקת נטל המס הראוי על הפקת גז טבעי בישראל, שמ"ב) נפגש איתי יועץ אסטרטגי בכיר מאוד שלא אנקוב בשמו ואמר לי, שמע, באתי להציל אותך. כדאי שתמהר להגיע לפשרה, אחרת תתרסק. יפעילו נגדך ועדות חקירה, יחפשו דברים אפלים מעברך, יבדקו אם עישנת חשיש פעם, בגדת באשתך או אולי הרחבת מרפסת בלי רישיון. אם לא ימצאו אצלך משהו, יחפשו במשפחה המורחבת. וזה יהיה סוף הקריירה שלך כשר אוצר. אז לפני שאתה מפסיד את המשרד והולך הביתה, תעשה לעצמך טובה ותרד מוועדת ששינסקי". [72] בזמן המאבק על ייצוא הגז טען שטייניץ כי אסור למדינה להסכים לגרירת רגליים של חברות הגז בפיתוח המאגרים, כי הייצוא אינו כדאי למשק וכי כדאי לצמצם אותו וכי אין להסכים למונופול. כעבור מספר חודשים, הוא מונה לשר האנרגיה ותמך במתווה הגז כשהוא אינו חושף טיעון או שיקול חדש שעלה על הפרק. [73] גם הפרוטוקולים של אותן וועידות בהן שינה דעתו אינן נחשפות. [74]


אריה דרעי כיהן כשר הפנים . בתוקף תפקידו הוא סרב לחתום על צו המורה לעקוף את הממונה הגבלים עסקיים, כדי להעביר את מתווה הגז, למרות לחץ כזה מנתניהו. לבסוף התפטר מתפקידו בתמורה לתפקיד הפריפריה ותקציב של 300 מיליון שקל.[75] לדבריו לא התפטר בשל לחציים פוליטיים. [76]

לחצים הופעלו גם על השר אבי גבאי, מי שהיה שר הסביבה, לא להופיע בוועדת הכלכלה בפגישתה ב-22 בנובמבר 2015 ולכן אלפי מתנגדים הציפו את הפוסט אורח של השר בבקשה שלא יחזור בו מהחלטתו.[77]

היו שמועות שלחצו על משה גפני להצביע בעד המתווה חרף הצהרתו כי הצביע עבור המתווה בשל המשמעת קואליציונית, "אין לנו ספק שגפני שינה את עמדתו הנחרצת כנגד מתווה הגז והצביע בעד אך ורק עקב חששו מפני שבירת החרם הפרסומי על עיתון 'הפלס' על ידי חברות הגז". השמועות שנפוצו היו שאלפי שקלים יוזרמו בידי חברות הגז אל העיתון החרדי, יתד נאמן, שגפני פטרונו ומקום יפסיקו את מימון העיתון הפלס המתחרה והמחרים את עיתון יתד נאמן. כך משני צדי המתרס טוענים החרדים, בעלי הון מצד אחד הטו ציבור שלם לתמוך במתווה הגז ומנגד לחצו על אחרים להצביע עבורו.[78]

שלי יחימוביץ טענה כי קבלה הצעה כספית מתשובה בתמורה לתמיכתה במתווה.‏[79] בנוסף קיים חשש כי הממשל האמריקני מפעיל לחצים כבדים על ראש הממשלה על מנת שיפעל לקידום המתווה. נתניהו עצמו קיבל מכתב מאדלסון לייעל את הרגולציה בשוק הגז.[80]

חשש לפגיעה בדמוקרטיה

אחד הנימוקים המרכזיים להתנגדות הנחרצת להעברת מתווה הגז הוא חשש מפני פגיעה בדמוקרטיה של מדינת ישראל. התחייבות הממשלה לחברות הגז שלא לשנות את מדיניותה ולסכל כל חקיקה בנושאים הקבועים במתווה הגז למשך עשור פוגעת בערכי הדמוקרטיה ומעניקה לחברות הטבה כלכלית עצומה, ללא כל סמכות בחוק ובאופן בלתי חוקתי [81] פרט לסעיפים הבעייתיים במתווה עצמו קיימים גם רצף אירועים, מינויים וניגודי אינטרסים בעייתיים.

פגיעה בזכות ההפגנה והמחאה

עם התעצמות המחאות וההפגנות, לאחר אחת ההפגנות הגדולות, נעצרו מפגינים [82], מארגני המחאה עוכבו לחקירה וחלקם אף הורחקו מעירם. "זה מרגיש כאילו מחפשים אותנו" אמר אחד המארגנים.[83][84] המעצרים הביאו להתערבותם של חברי כנסת כנגד המעצרים ולביטול צווי ההרחקה.[85]

כחלק מהמאמצים לפגוע בהתארגנויות פעילים הוחדרו משתפי פעולה מטעם חברות הגז אל תוך הארגונים המוחים ולהפגנות. אחד הפעילים במסווה שנחשף היה אמיר פוסטר, אנליסט המומחה למשק הגז.‏[20]

פגיעה בפומביות המשפט ובחוק בתי המשפט

לאחר אישור המתווה על ידי הממשלה ושר הכלכלה, הוגשו לבג"ץ ארבע עתירות נגד המתווה, אשר נדונו ב-2 ימי דיונים. באמצע הדיון הראשון שנערך ב-3 בפברואר 2016 ביקש ראש הממשלה ושר הכלכלה בנימין נתניהו, באמצעות נציג פרקליטות המדינה, לבוא להעיד בדיון.[86] השופטים דחו את בקשתו וביקשו שיגיש תצהיר תוך שבוע. בדיון השני שנערך ב-14 בפברואר 2016 הגיע נתניהו להעיד לאחר שמסר תצהיר. בדיון זה לא איפשרו לאזרחים רבים להיכנס לצפות בדיון, בניגוד לדיון הראשון ובניגוד לחוק בתי המשפט שקובע שעל דיון בבית משפט להיות פומבי. בנוסף, חלק מעובדי חברות הגז נכנסו לבית המשפט מדלתות צדדיות למרות שהם חסרי מעמד משפטי כלשהו ו-2 פעילים מרכזיים במאבק הגז נעצרו בבית המשפט ושוחררו מאוחר יותר באותו היום.[87]

הצגת המחאה בנושא הגז כזרם שמאלי קיצוני

עד כה היו שלושה מאבקים אזרחיים-פוליטיים הנוגעים לגז - המאבק להעלאת תמלוגי הגז, המאבק לצמצום הייצוא ולהעברת הדיון על הסדרתו לכנסת, והמאבק נגד מתווה הגז ומתן פטור מהסדר כובל בטענה של צורך מדיני וביטחוני. כל שלושת המאבקים הובלו על ידי גורמים אזרחיים ופוליטיים בעלי מגוון דעות מדיניות וכלכליות. המגוון המדיני כלל פעילים ליברלים בעד זכויות אדם, שמאל לאומי כמו מפלגת העבודה, ימין לאומי כמו הליכוד וכן ימין שמרני וגורמים לאומניים. המגוון הכלכלי כלל תומכים בקפיטליזם, בכלכלה מעורבת, סוציאל-דמוקרטיה, כלכלה אקולוגית וסוציאליזם. בכל שלושת המאבקים נעשו ניסיונות על ידי חברות הגז, פוליטיקאים, עיתונאים ופעילים שפעלו בשם ארגונים לא ידועים, לצייר את המאבק כמונע מתוך אידאולוגיה מרקסיסטית, אנרכיסטית, מתוך שיתוף פעולה עם גורמים בשמאל המדיני הקיצוני ואף כאלה המנסים לחבל במעמדה של ישראל ולחזק אינטרסים של מדינות ערביות. בעיני פעילי המחאה הדבר נחשב לספין תקשורתי שנועד למנוע הצטרפות של גורמים נוספים בימין המדיני והכלכלי.

בוועדת ששינסקי

במהלך עבודת וועדת ששינסקי, ביולי 2010, הקים חבר הכנסת לשעבר מיכאל מלכיאור את "פורום פעולה אזרחית", שפעל במטרה להגדיל את המיסוי על הגז הטבעי.‏[88] מספר ארגונים הביעו תמיכה במאבק להעלאת תמלוגי הגז, ביניהם: התאחדות הסטודנטים הארצית, אדם טבע ודין,‏[89] מועצת יש"ע[90] ועוד. במקביל, הגישו מספר חברי כנסת הצעת חוק שמטרתה העלאת המיסוי על הגז. על הצעת החוק חתמו חברי כנסת מסיעות הליכוד, קדימה, עבודה, ש"ס, מרצ, יהדות התורה, חד"ש, הבית היהודי והאיחוד הלאומי.‏[91]

באוגוסט 2010 החל תא סטודנטים באוניברסיטת בר-אילן, "פורום למען ארץ ישראל", בקמפיין מודעות רחב היקף בעיתונות היומית תחת הכותרת "אזהרה: הקרן החדשה לוחמת למען הגז הערבי". הקמפיין נוהל על ידי יועץ התקשורת משה קלוגהפט, ומממניו נותרו אלמונים.‏[92] חברי הפורום קיימו הפגנה מול ביתו של יו"ר הוועדה, איתן ששינסקי, כשהם מצוידים במסכות גז, דגלי מצרים ושלטים בהם נכתב: "עזרתם לגולדסטון, פגעתם בצה"ל, ועכשיו נלחמים למען הגז הערבי. תודה לקרן החדשה!".‏[93]. עלות הקמפיין נאמדה בכ-2 מיליון ש"ח.‏[94]

נגד פרופ' ששינסקי נשמעו טענות על ניגוד עניינים,‏[95] אך מבקר המדינה[96] והיועץ המשפטי לממשלה[97] שללו טענות אלה. גם שר האוצר, יובל שטייניץ, התייצב לצדו של ששינסקי ואמר:

מותר לכל אחד להביע דעתו, ומותר למי שעוסקים בתחום הגז והנפט - אם ממונם בידם - לשכור חצי מהפרופסורים במדינה, ולשלם להם מאות אלפי דולרים עבור חוות דעת. זה לגיטימי, וזה לגיטימי לפרסם את חוות הדעת על עמודים שלמים בעיתונות. אבל לא יעלה על הדעת שינסו להתנכל אישית ולפגוע בוועדה ובחברי הוועדה, קל וחומר ביו"ר הוועדה - פרופסור בעל שם שניגש למשימה זו בהתנדבות, ונעתר לבקשתי לעמוד בראשה.‏[98]

"העמותה לקידום דרך אחרת" עתרה לבג"ץ נגד מינויו של ששינסקי ליו"ר הוועדה, אך עתירתה נדחתה, ובג"ץ, שמתח ביקורת חריפה על הגשת העתירה, קבע שהעותרת תישא בהוצאות בסך 35,000 ש"ח לטובת אוצר המדינה ובסכום סמלי של 15,000 ש"ח לפרופ' ששינסקי.‏[99]

במאבק על ייצוא הגז וקבלת החלטה בנושא בכנסת

המאבק למען שמירת הגז בארץ ולמען העברת ההחלטה בנושא מהמשלה לכנסת, נסוב סביב עבודתה של ועדת צמח וחברו אליו ארגונים ואנשים שונים. המאבק כלל דרישות של הגברת השקיפות (כמו חשיפת הפרוטוקולים של ועדת צמח), חשיפה של ניירות עמדה של הממשלה על ייצוא הגז (כדוגמת בחינת הכדאיות הכלכלית של הייצוא), שמירת עתודות גדולות יותר למען המשק הישראלי והעברת ההחלטה לכנסת. המאבק כלל, בין היתר, את חברת הכנסת שלי יחימוביץ', את הממונה לשעבר על הגבלים עסקיים דרור שטרום, מי שלימים הפכה לחברת כנסת ב"מחנה הציוני" (מטעם ציפי לבני) יעל כהן פארן, פעילים כמו יוסי דורפמן ואור-לי בר-לב, וארגונים כמו "צדק חברתי-חדר מצב", מגמה ירוקה, הפורום המשפטי למען ישראל, ירוק עכשיו, העמותה לכלכלה בת קיימא ועוד. המדען הראשי של משרד האנרגיה - שלמה ולד, המדענית הראשית של המשרד להגנת הסביבה - סיניה נתניהו ומנכ"לית המשרד להגנת הסביבה התנגדו לייצוא גז בכמות גדולה מטעמים של ביטחון אנרגטי ועקב חוסר ודאות בנוגע לכמות הגז שבמאגרים. בהמשך התבטא גם השר הגנת הסביבה - גלעד ארדן בעד שמירת הגז בארץ מטעמים ביטחוניים. הכלכלן הראשי של האוצר - ד"ר מיכאל שראל פרסם מחקר הטוען כי ייצוא הגז אינו כלכלי. חלק ניכר מהטיעונים בנושא היו לאומיים (הגדלת הביטחון האנרגטי של ישראל) וכלכליים מתוך ראייה לטווח ארוך שכן יבוא כמות האנרגיה הגלומה בייצוא הגז צפויה להיות יקרה בהרבה לעומת תמלוגי הגז.

יאיר לפיד טען בקמפיין הבחירות הראשון שלו כי הוא נגד ייצוא הגז. בין היתר, הוא כתב כי "מסקנות ועדת צמח על ייצוא הגז הן אכן שגויות ועתודות הגז צריכות להיות מופנות לטובת אזרחי מדינת ישראל, לא לייצוא יקר שמשרת רק כמה טייקונים". סרטון הסברה בשם "הכוכב של נועה" שהופק על ידי יש עתיד הבטיח לשמור על הגז בישראל. במהלך הדיונים הקואליציוניים נתן לפיד את הרושם כי ההסכם אינו כולל הסכמות על ייצוא הגז. בהמשך נתברר כי סעיף כזה קיים ולפיד סירב במשך תקופה ארוכה להתייחס לנושא ולהיפגש עם נציגים של החברה האזרחית. במקביל נפגש לפיד פעמים רבות עם נציגי חברות הגז. התקיימו מספר הפגנות ליד ביתו של לפיד. לפיד טען כי הפעילים למען שמירת הגז בארץ הם "האנרכיסטים הזויים".[22]

במאבק על מתווה הגז

מטה מאבק הגז מורכב מגופים וגורמים שונים בעלי דעות פוליטיות מגוונות. היו ניסיונות להטיל דופי במניעים של מארגני המחאה. הם הואשמו כמקדמים תכנים כלכליים כמגש הכסף ומייצגים את הזרם פוליטי השמאלני. העיתונאית עירית לינור לדוגמה טענה, כי המחאה נגד מתווה הגז ממומנת על ידי מיליונרים עוינים למדינה. ‏[100] בנוסף הם הואשמו בשיתוף פעולה עם גורמים עוינים למדינת ישראל המנסים רק לפגוע במדינת ישראל על ידי עיכוב המתווה. במסגרת המאמצים לעשות דה-לגיטימציה למאבק האזרחי, נחשף כי אחד הארגונים ממטה המאבק, מגמה ירוקה, קיבל תרומה בסך 20 אלף ש"ח מהקרן החדשה לישראל, שבעיני גורמי ימין מדיני מוצגת כגוף שמטרתו סיום הכיבוש בשטחים או אף חיסול מדינת ישראל [101] ובדף הפייסבוק של הקרן החדשה עצמה פוסט בנושא. בתגובה מארגני המחאה פרסמו את התקציבים שלהם וטענו כי סכום התרומה שהועבר למגמה ירוקה הוא מזערי ביחס לתקציב הכולל של הארגון, אותו חשפו באתרם, ואינו מוכיח קשר ישיר בינם לבין אותם גופים או קידום תכניהם.[102] בהודעת התייעצות בכנסת הסבירו שוב מארגני המאבק כי מטה המאבק מורכב מהרבה ארגונים שחברו יחדיו המייצגים קשת פוליטית רחבה:אנו, המשמר החברתי, הפורום הישראלי לאנרגיה, העמותה לכלכלה בת קיימא, התנועה לאיכות השלטון, ירוק עכשיו (שהמנכ"לית שלה היא יעל ישראל בתו של אורי אריאל), [103] מגמה ירוקה, הפורום המשפטי למען ארץ ישראל, צלול ואזרחים נוספים שנתרמו למאבק כדוגמת חנה קופרמן, יו"ר ורכזת הפורום הישראלי לשמירה על החופים.‏‏[104] בהמשך המאבק הצטרף גם ארז צדוק - קפיטליסט, מנהל קרנות השקעה ותושב אלקנה.[23] צדוק קיים ראיון עם הרב יובל שרלו שהביע תמיכה זהירה במאבק הגז. [24]

השפעות חברות הגז על העיתונות והתקשורת

לחברות הגז יש השפעה רבה על התקשורת והעיתונות דרך בעלות על חברות תקשורת, ואפיקי לחץ על עיתונים, ערוצי טלוויזיה, עיתונאים ואנשי תקשורת וכן דרך הפעלת קמפיינים פרסומיים ופעילות ברשתות חברתיות. השפעה זו מאפשרת לחברות הגז להשפיע על הדיון הציבורי בנושאים הקשורים לגז, להשפיע על השיח הציבורי הנוגע למחאה החברתית הנוגעת לגז, ולהשפיע על עמדותיהם של פקידים, חברי כנסת, שרים ושופטים. השפעה על חברי כנסת ושרים יכולה להיות עקיפה - כדוגמה הימנעות מהתבטאות בנושא הגז בתמורה לסיקור אוהד בנושאים אחרים.

השפעת חברות הגז מושגת דרך מספר אפיקים - בעלות על אמצעי תקשורת, חברות עם גורמים שבבעלותם אמצעי תקשורת, קשרים והשפעה על עיתונים, שימוש בחברות יחסי ציבור, שימוש בפרסום ועוד.

חשיפת הקשר בין הון לעיתון בנושא הגז התנהלה ברובה בפייסבוק [105], בעיתון הכלכלי דה מרקר ובכלי תקשורת קטנים כמו העין השביעית.

קשרים בין בעלי הון לגופי תקשורת

יש מספר קשרי בעלות ישירים וקשרי חברות בין בעלי הון לגופי התקשורת. קשרי בעלות וידידות אלה יכולים לספק תמריץ נגד כיסוי מעמיק של נושאים הקשורים לגז (כמו השאלה האם משתלם או לא משתלם לייצא את הגז או מהן ההשלכות של מתווה הגז) וכן להימנע מסיקור המחאה או להציגה באור מעוות.

לערוץ 2, ערוץ הטלוויזיה הפופולרי במדינה, יש קשר לחברות הגז. 20% ממניות חברת שידור קשת, שהיא אחת משתי מפעילות ערוץ 2, נמצאות בבעלות בתו של יצחק תשובה, גל נאור. עידן וולס, איש ימינו של תשובה (היה מעורב בהסדר החוב של דלק נדל"ן), מונה לחבר דירקטוריון חדשות ערוץ 2. וולס התראיין גם בתוכנית בוקר בערוץ 10 בנושא ייצוא הגז. במקביל, משה רונן, האחראי על הקמפיין של ראש הממשלה ונציג החברות הממשלתיות נתיבי גז, איגוד חברות חיפושי הגז והנפט, קצא"א ועוד, מונה אף הוא לחבר בדירקטוריון חדשות 2.[106]

העיתון ישראל היום, אתר החדשות nrg ומקור ראשון נמצאים בבעלותו של שלדון אדלסון המקורב לנתניהו. [107] שלדון אדלסון ביקש מראש הממשלה לזרז את התהליכים העוסקים במתווה [108] והביע דעתו כי לא נורא אם בישראל לא תהיה דמוקרטיה.[109]

ידיעות אחרונות ו-ynet והעיתון הכלכלי כלכליסט, נמצאים בבעלותם של נוני מוזס ואליעזר פישמן. השנים ניהלו יחד עם יצחק תשובה משא ומתן לרכישת פרטנר.[110] והחזיקו בחברת הכבלים הוט. [111]. יתר על כן, מוזס ופישמן נמצאים ביחסים הדוקים עם תשובה. כך לדוגמה, בעת חתונתו, מוזס חכר את מטוסו הפרטי של תשובה.[112]. כמו כן, אביו של רון ירון, העורך הראשי של ידיעות אחרונות, הוא דירקטור אצל יצחק תשובה. [113] בערב אישור מתווה הגז נצפה תשובה עצמו מבקר בידיעות אחרונות. [114]

העיתון הכלכלי גלובס נמצא בבעלות אליעזר פישמן. בשנת 1998 מכר פישמן לתשובה את מניות חברת דלק ואִפשר לו להשתלט במהירות על החברה.[115]

השפעה דרך פרסום בעיתונות ובטלוויזיה

חברת נובל אנרג'י יצאה במסע פרסום בעיתונות ובטלוויזיה, זאת למרות שהחברה אינה משווקת מוצרי צריכה ישירות לאזרחים. ניתן להעריך, כי מטרת הפרסומים הייתה לבנות תדמית חיובית בציבור הישראלי, להשפיע על תוכן השיח על משק הגז בישראל להגדיל את הכנסות גופי התקשורת בישראל על מנת להשפיע על הסיקור של נושאים הקשורים לגז.

בסוף שנת 2015, סמוך לדיונים בוועדת הכלכלה בכנסת על מתווה הגז, שודרו בקול ישראל פרסומות מטעם גוף בשם "איגוד תעשיות חיפושי הנפט והגז בישראל". הגוף הוקם כשנה לאחר תגלית הגז המשמעותית הראשונה בים העמוק מול חופי ישראל. תשדירי הפרסום, בקולו של הקריין אלכס אנסקי, השתמשו בסיסמה "במקום סיסמאות, עובדות". מטה מאבק הגז הגיש שתי תלונות לרשות השידור, בטענה כי הקמפיין הפרסומי נוגד את כללי הרשות האוסרים שידור תשדיר "בעניין השנוי במחלוקת פוליטית או אידאולוגית בציבור". כמו כן קובעים כללי הרשות כי התשדירים יכללו "אינפורמציה מהימנה". מטה מאבק הגז טען בפני נציב קבילות הציבור כי המידע בתשדירים אינו מהימן. דדי מרקוביץ', נציב קבילות הציבור ברשות השידור קבע כי הקמפיין הפרסומי שמשודר ברשות השידור מטעם חברות הגז חורג מכללי הרשות, וכי הוא ממליץ לעורך הראשי להפסיק את הקמפיין.[116] חברת הכנסת יעל כהן פארן דרשה מרשות השידור להפסיק את השידורים לאלתר, וכן כדי לתקן את המעוות, לאפשר תשדירי שירות בעלי מסר מנוגד בנפח ובחשיבות דומה או לפרסם במשך יממה שלמה במרווחים של שעה הודעה על הסיבות להפסקת השידורים.[25]

השפעה על כתבי אנרגיה

כתבי האנרגיה בעיתונות הכתובה ובמיוחד בעיתונות הכלכלית, הם הכתבים בעלי הידע המקצועי הרב ביותר מבין העיתונאים, והם יכולים להשפיע על השיח של שאר העיתונות הכלכלית ודרכה על השיח התקשורתי הכללי. לכתבים אלה יש אינטרס לשמור על יחסים תקינים עם חברות האנרגיה ועם הממשלה כדי לזכות בידיעות בלעדיות.

סיקור של מחאות בנושא הגז בתקשורת

חרף ההפגנות המרובות וסדר גודלן, הסיקור החדשותי בתחנות הטלוויזיה נמנע במידה רבה מלסקר אותן או לבצע תחקירים מקיפים לעמדות בעד ונגד מתווה הגז. [117] לדוגמה בתאריך ה-7 לנובמבר 2015, הפגינו בתל אביב למעלה מ-8,000 איש [118]וב-14 לאותו חודש המספר עמד על למעלה מעשרת אלפים איש. [119] בדרך כלל, הפגנות בסדר גודל כזה נסקרו בסיקור חדשותי נרחב. כמו גם הן תפסו כותרות ראשיות בעיתונות כדוגמת הסיקור החדשותי בהפגנות יוצאי אתיופיה.

חלק מגופי תקשורת נטו לדווח על מספר משתתפים קטן יותר בהפגנות משהשתתפו בפועל ולהימנע מלדווח על הבולטות שלהן ברשתות החברתיות. למשל על פי ההערכות המארגנים והמשטרה סדר גודל ההפגנה ב-14 בנובמבר נעה בין 15,000-20,000 איש. [120]

בנוסף, חלקים בתקשורת נוהגים בדרך קבע לצבוע את המחאה כמחאה של השמאל הפוליטי, או להציג את המחאה כמחאה השייכת לתפיסה סוציאליסטית ואו אנטי-ישראלית. לדוגמה בעיתון ישראל היום נכתב, כי "הייתה פה מסכת של עיכובים, שמזכירה פיליטונים של אפרים קישון המנוח. תעלת בלאומילך קטנה על מה שקרה כאן. סוציאליזם חזירי תקע כמעט כל תהליך באינספור המנגנונים המסואבים שהותירה לנו מפא"י" [121] לטענתם הסיבה לכך נעוצה בתגמול או ניגוד אינטרסים מובהק.

הצגת מרואיינים כגורם אובייקטיבי

בסיקור טלוויזיוני של מבט בערוץ 1, בנוגע להטרדות של פעילי המחאה על ידי משטרת ישראל, רואיין חיים פנחס (שוגון), לשעבר ראש מחלק הבילוש בימ"ר ת"א כגורם ניטרלי כדי לענות על האשמות כנגד המשטרה. בפועל לאחר התחקיר נחשף בידי המארגנים כי חיים פנחס הוא קבלן הפינויים של יצחק תשובה בגבעת עמל. [122]

מעורבות של מדינות זרות בגז הישראלי

מעורבות גורמים מארצות הברית בנוגע לגז

הממשל האמריקאי, גורמים בתוך הממשל וכן בעלי הון, סנטורים ואף נשיאים לשעבר בנושאים הקשורים לגז, מעורבים בכל הנושאים הנוגעים בתמלוגים, במדיניות הייצוא ובפיקוח על מונופול. דבר זה עומד בניגוד למסורת של אי התערבות של מדינה אחת במדיניותה הפנימית של מדינה אחרת והשפעה על תהליכים דמוקרטיים בה וכן על סוגיות ביטחוניות וכלכליות הנוגעות לאזרחי המדינה.

הדבר קשור הן לאינטרסים פוליטיים וכלכליים של אנשים פרטיים וחברות ואולי גם לרצון של ארצות הברית לחזק את הקשרים בין מדינות ולקדם שת"פ בין מדינות שתומכות בה כמו מצרים, ירדן וישראל מתוך אמונה כי שת"פ כזה יגדיל את היציבות המדינית של המשטרים ויגדיל את שיתופי הפעולה ביניהם (אף כי תוצאה זו אינה בהכרח נכונה - ראו עדותה של פרופ' ברנדה שפר בוועדת צמח).

מספר התערבויות ועדויות גרמו למתנגדים להאמין כי מתנהלים לחצים אמריקאיים באמצעות הצעות כמו קידום ההסכמים עם ישראל או תמיכה של ארה"ב בבנימין נתניהו. ‏[20]

יובל שטייניץ טען, כי ממשלת שרון נסוגה מכוונתה להעלות תמלוגי הגז והנפט בשל לחץ אמריקאי.}}[123] ארגונים אזרחיים דרשו לפתוח חקירה בנושא. [124].

ג'ון קרי קנה מניות בחברת נובל אנרג'י.[125] שדלון אדלסון, מתומכיו הגדולים של נתניהו והבעלים של ישראל היום, אשר משמש יו"ר "היוזמה העסקית של ארה"ב־ישראל" כתב מכתב לראש הממשלה בבקשה לזרז את הרגולציה בשוק הגז. חבר הדירקטוריון של "היוזמה העסקית ארה"ב־ישראל", קית אליוט, הוא סגן נשיא חברת נובל אנרג'י אשר אחראי לאינטרסים של החברה בישראל. [126]

שגרירות ארה"ב פנתה ליו"ר ועדת הכלכלה, איתן כבל בדרישה לקבל דיווח על התקדמות המשא ומתן. [127]

מעורבות השלטון הרוסי בגז הישראלי

רוסיה הביעה מספר פעמים עניין בשיתופי פעולה סביב הגז הישראלי, ונתניהו אף ביקר ברוסיה ושוחח עם הנשיא פוטין בנושא. הערכה הרווחת היא כי מעורבותה של רוסיה היא חלק ממאבקי כוח בין רוסיה לבין ארצות הברית על השפעה מדינית וכלכלית על מאגרי נפט וגז בעולם ובמיוחד על הגישה לגז במזרח התיכון. רוסיה מספקת כיום 30% מהגז לאירופה והיא בעלת מעמד מונופוליסטי. כמו כן היא מנצלת את כוחה כדי ללחוץ על אירופה, אוקראינה ומדינות נוספות. לטענת צבי מגן, חוקר בכיר בנושא רוסיה והמזרח התיכון במכון למחקרי ביטחון לאומי, לרוסיה יש אינטרס לצמצם את התחרות לגז הרוסי. [128] יש חשש גם כי דבר זה נועד לאפשר לרוסים אמתלה להכנסת ספינות צבא לים התיכון ולחזק את הנוכחות הצבאית שלהם באיזור. כך או כך פוטין טען כי "מי ששולט בהפקה, בהפצה ובמחיר הנפט הוא השולט בעולם של היום"[26]

ישנן תוכניות של אירופה לייבא גז בצינורות מקטאר ומאגרים נוספים באיראן, אבל תוכניות אלה תקועות בגלל סכסוכים במזרח התיכון בין סונים ושיעים ובגלל מלחמת האזרחים בסוריה. תוכניות אלה מהוות איום על האינטרסים של רוסיה.[129] לא ברור האם מעורבות הרוסים בגז של ישראל היא כדי לקדם את הגז הישראלי או לחסום אותו. [27]

ולדימיר פוטין, נשיא רוסיה, ויו"ר חברת הגז הענקית "גזפרום" בפועל, הגיע לביקור רשמי בישראל ב-25 ליוני 2012 והביע עניין פומבי בנכסי הגז הישראליים. בשנת 2013 נחתם הסכם הבנות בין שותפות "תמר" לבין "גזפרום", שקבע כי השותפות תמכור לענקית האנרגיה הרוסית כ-4.2 BCM בשנה לתקופה בת 20 שנה, כלומר כ-80 BCM, שהם כ-30% מגודלו של המאגר.[128] ארגונים סביבתיים וחברתיים שהיו מעורבים במחאה על ייצוא הגז, קראו בפברואר 2013 לעצור עסקה זו שהחלה להתגבש עוד לפני אישור מסקנות וועדת צמח בטענה שחברות הגז מנסות לקבוע עובדות בשטח[28]. בתגובה קרא מי שהיה אז שר האנרגיה עוזי לנדאו לעצור את העסקה עם הרוסים שכן תמר מיועדת לספק את צרכי המשק הישראלי[29][30]. הרוסים התעניינו בעבר גם במאגר לוויתן[31].

בעיתונות פורסם גם על התעניינות של ליטא בגז הישראלי, מחשש לבעיות הספקה מצד רוסיה, אם כי הליטאים צורכים גז נוזלי ובישראל אין מתקני הנזלה[32].

ראו גם

קישורים חיצוניים

הון שלטון ובטחון


דלת מסתובבת
חוות דעת שהוצנעו וניסיונות להסתיר נתונים דו"חות בנושא הגז
טענות לשחיתות איומים ואי סדרים בנושא הגז

הערות שוליים

  1. ^ אבי בר-אלי, ששינסקי הכריע לטובת הציבור: 66% מהכנסות הגז יועברו למדינה; יוטל מס מדורג, דה מרקר, 10.11.2010
  2. ^ 2.0 2.1 כך מעבירה ישראל את רוב משאבי הטבע לידיים זרות אבי בר-אלי, 23.3.2013, דה מארקר
  3. ^ כתב “עניין מרכזי”, תשובה שוכר בתנאים מפתים עשרות בכירים במשק עם סיום תפקידם הציבורי, עניין מרכזי, ‏30 ביולי 2015 וכן גם חובב רגולטורים, לובשי מדים ובנקאים בדימוס, הארץ, ‏3 ביולי 2008
  4. ^ ערן אזרן, ח"כ רוזנטל מציג: הרשימה המדהימה של פקידי הממשלה שעברו לעבוד אצל יצחק תשובה, the marker, ‏23 בנובמבר 2015
  5. ^ הסרטון הועלה לדף הפייסבוק של צדק חברתי - חדר מצב, אפקט הדלת המסתובבת: 22 פקידי ממשל שעברו לצד של תשובה (18 באוגוסט 2015)
  6. ^ אבשלום חלוץ, משתלם לעבור לדלק: תנאי השכר המפנקים של יוסי אבו, the marker, ‏28 באוגוסט 2011
  7. ^ רון שטיינבלט, קבוצת דלק במגעים לצירוף בכיר לשעבר ברשות ני"ע, גלובס, ‏22 באפריל 2010
  8. ^ מערכת טלנירי, איתן זילביגר מונה למנכ"ל חברת דלק שמנים, מערכת טלנירי, ‏18 באוגוסט 2011
  9. ^ שירות גלובס, הערב זה קורה: אירוע ראשון של "כלכלה על הבר" בת"א, globes, ‏3 באפריל 2013
  10. ^ גיל קליאן, דלק מגייסת לדירקטוריון את אריה זייף - לשעבר מנכ"ל דובק, כלכליסט, ‏28 בינואר 2015
  11. ^ יהודה שרוני, בקרוב אצלי, מעריב, ‏1 באוגוסט 2008
  12. ^ יורם גביזון, יורם טורבוביץ' - המולטי-מיליונר החדש של משקיעי הגז, the marker, ‏20 בינואר 2010
  13. ^ טלי ציפורי, יכך הפך יצחק תשובה את מנכ"ל דלק US למיליונר כבד, the marker, ‏12 בדצמבר 2012
  14. ^ זוהר בלומנקרנץ, אלטון ישיר לספרא, הארץ, ‏21 במרץ 2005
  15. ^ אבי בר-אלי, הממשלה מסתירה: פיקוח על הגז היה מפחית 30% ממחירו, the marker, ‏9 באוגוסט 2015
  16. ^ 16.0 16.1 16.2 16.3 16.4 16.5 16.6 חובב רגולטורים, לובשי מדים ובנקאים בדימוס, הארץ, ‏3 ביולי 2008
  17. ^ מיכל גלנטי, השיחה: הערב הגדול של היח"צנים, גלובס, ‏10 ביולי 2013
  18. ^ הדי כהן, התפטרו שני הסמנכ"לים הבכירים של דלק קידוחי, גלובס, ‏13 במרץ 2015
  19. ^ אבי בר-אלי, רונית קן, יצחק תשובה ורציו מציגים: חתונה מאוחרת, the marker, ‏4 בפברואר 2014
  20. ^ 20.0 20.1 20.2 20.3 ערוץ 1 מבט שני: בכייה לדורות? - חלק א
  21. ^ אבי בר-אלי, הנשק של יצחק תשובה נגד דיויד גילה: 
מנכ"ל משרד המשפטים לשעבר, the marker, ‏24 בדצמבר 2015
  22. ^ אריאל אטיאס, הרכש החדש של תשובה: המפכ"ל לשעבר דודי כהן מונה ליו"ר דירקטוריון כהן פיתוח, bizportal, ‏28 בפברואר 2012
  23. ^ מיה מנע, נדב פרי ימונה לתפקיד בכיר בקבוצת "דלק" של תשובה, וואלה, ‏2 ביוני 2015
  24. ^ 24.0 24.1 אבי בר-אלי, מסע הרכש של טייקוני האנרגיה: ימנו בכירים לשעבר 
במגזר הממשלתי לדירקטורים בחברות שבשליטתם, the marker, ‏25 באוקטובר 2015
  25. ^ ליאור גוטמן, שר האוצר לשעבר, רוני בר-און, יתמנה לדירקטור בדלק קידוחים בשליטת תשובה, כלכליסט, ‏4 בינואר 2016
  26. ^ היועץ המשפטי של הכנסת: ח"כ שיש לו עניין אישי בנוגע לגז – צריך לדווח על כך, אורי תובל, כלכליסט 28.06.2015
  27. ^ שווי אחזקות שר הרווחה בישראמקו: 50 מיליון שקל
  28. ^ חגי עמית, לא רק חיים כץ יודע להריח גז, הארץ, 09.07.2009
  29. ^ יסמין גואטה, רשות ניירות ערך: התחזקו הראיות בתיק החקירה שמתנהל נגד השר חיים כץ, 15.11.2016
  30. ^ אבי בר-אלי, צפו בפליק-פלאק של כחלון: "קובי מימון? לא יודע מה יש לו ומה אין לו, אעסוק בגז", הארץ, ‏26 במאי 2015
  31. ^ ליאור גוטמן, מחשש לניגוד עניינים: המנכ"ל הנכנס של משרד האנרגיה שאול מרידור לא יטפל במתווה הגז, כלכליסט, 20 באוגוסט 2015
  32. ^ שירות גלובס מרידור: "גז ל-30 שנה? מי יודע אם תהיה מדינה בכלל?", גלובס, 6 ביוני 2013
  33. ^ ליאור גוטמן, תחת הסכם ניגוד עניינים: שאול מרידור מונה למנכ"ל משרד האנרגיה, כלכליסט, ‏6 בספטמבר 2015
  34. ^ 34.0 34.1 גור מגידו, ניגודי העניינים של נתניהו, כחלון, ארדן, אריאל, אקוניס ולפיד, גלובס, 10 בנובמבר 2015
  35. ^ חשיפה: פרקליטו של נתניהו מייצג את החברה שעומדת מאחורי עסקת הצוללות עם גרמניה , רביב דרוקר, וואלה, 15/11/2016
  36. ^ שי אספריל, ח"כ נוסף בחוץ: למיקי לוי ניגוד עניינים בגז, לא יצביע בכנסת, כלכליסט, 28.06.15
  37. ^ גולן חזני, ניגוד העניינים של גלנט: מחזיק באופציות למניות במאגרי הגז "תנין" ו"כריש", כלכליסט, 29.06.15
  38. ^ אבי בר-אלי, בעלות אסדות הקידוח של תמר ולווייתן מואשמות במתן שוחד, the marker, ‏7 בנובמבר 2010
  39. ^ יסמין גואטה, המשטרה ממליצה להעמיד לדין את בנימין בן אליעזר, ג'קי בן זקן ואברהם נניקשווילי, באתר TheMarker‏, 6 בינואר 2015
  40. ^ דנה ויס, היועמ"ש החליט: אישום נגד השר לשעבר בנימין בן-אליעזר, "חדשות ערוץ 2, 30 במאי 2015
  41. ^ כתבי "מוסף כלכליסט", http://2nd-ops.com/editors/?p=7095 המכבש של תשובה, ‏20 בינואר 2011
  42. ^ ליאור גוטמן, לא רק צוללות: כך תורם מתווה הגז לטיסנקרופ, בחסות המל"ל, כלכליסט, 20.11.2016
  43. ^ 43.0 43.1 רותם שטרקמן, תרבות "הג'וקים המסוממים בבקבוק", ראיון עם ערן עציון, סגן ראש המועצה לביטחון לאומי, בכיר במשרד החוץ ומייסד ICSF, דה מרקר, 12.06.2016
  44. ^ משק הגז הטבעי בישראל - היבטים בביטחון הלאומי והשלכות מעיכוב בהרחבת מערך הגז הטבעי ויצואו, המטה לביטחון לאומי, משרד ראש הממשלה, ‏1 ביולי 2015
  45. ^ Christopher Coats, Egypt Moves to Extend Natural Gas Opportunities, פורבס
  46. ^ אבי בר-אלי, מתווה הגז מתפורר: מצרים מדווחת על תגלית גז ענקית, TheMarker, ‏30 באוגוסט 2015
  47. ^ קריאה דחופה לרה"מ לעצור את אישור מתווה הגז הנוכחי, התנועה למען איכות השלטון בישראל, ‏31 באוגוסט 2015
  48. ^ 48.0 48.1 48.2 אבי בר-אלי, לכו בעקבות הגז: הקשר בין הצוללות של נתניהו לפרשת השוחד במל"ל, דה מרקר, 17.11.2016
  49. ^ היבטים מדיניים ואסטרטגיים לפיתוח מאגרי הגז – עמדת משרד החוץ, משרד התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים, ‏1 ביולי 2015
  50. ^ אבי בר-אלי, "הממשלה טוענת שהגז האיראני מאיים עלינו? אני לא יודעת אם לצחוק או לבכות", themarker, ‏6 ביולי 2015
  51. ^ ניצן מתן, "איני יכול עוד": התפטרות דרמטית של דיויד גילה, הממונה על ההגבלים - המכתב המלא, ‏24 בנובמבר 2015
  52. ^ יורם גביזון, יורם טורבוביץ' - המולטי-מיליונר החדש של משקיעי הגז, the marker, ‏20 בינואר 2010
  53. ^ ערוץ 1 מבט שני: בכייה לדורות? - חלק א
  54. ^ אבי בר-אלי, רונית קן, יצחק תשובה ורציו מציגים: חתונה מאוחרת, the marker, ‏4 בפברואר 2014
  55. ^ איתי שטרן, הממונה על ההגבלים העסקיים: "תמר" הוא מונופול, אתר "תשתיות", ‏13 בנובמבר 2012
  56. ^ אבי שאולי, דיויד גילה: "חותרים לתחרות אמיתית בין מאגרי הגז" - המניות מגיבות בנפילה, ביזפורטל, ‏13/01/2015
  57. ^ ניצן מתן, "איני יכול עוד": התפטרות דרמטית של דיויד גילה, הממונה על ההגבלים - המכתב המלא, ‏3 ביולי 2015
  58. ^ http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/472/496.html
  59. ^ עתירה: צו המורה לחשוף את פרוטוקולי ועדת צמח, המכון לאחריות תאגידית במרכז האקדמי למשפט ולעסקים, 13.05.2013
  60. ^ אבי בר-אלי, הפרוטוקולים נחשפים: ועדת צמח אישרה לחברות הגז לייצא כמות גבוהה מזו שביקשו, דה מרקר, 05.06.2013
  61. ^ אבי בר-אלי, סערה באוצר: דו"ח פנימי קבע שלא צריך לייצא את הגז - והוסתר, דה מרקר, 09.06.2013
  62. ^ אבי בר-אלי, צבי זרחיה לפיד: "שראל לא כתב דו"ח נגד יצוא הגז"; סגנו: "יש טיוטה", דה מרקר, 12.06.2013
  63. ^ הדי כהן, בנק ישראל: לא בטוח שכדאי לייצא את הגז מישראל, גלובס, 13/01/2016.
  64. ^ אבי בר-אלי, משרד האנרגיה הסתיר דו"ח - דלק ונובל חמקו מפיצוי של מיליארדים, דה מרקר, 17.10.2013
  65. ^ הדי כהן פלוג: המדינה לא תקבל 60% מהגז - אלא עד 54%, גלובס, 01/12/2015
  66. ^ ארז צדוק, אז בכמה יימכר הגז מלוויתן? דולר? שניים וחצי? מה באמת ביבי חושב?, בבלוג בדה מארקר, 10.10.2016
  67. ^ ארז צדוק, מאחורי הקלעים של חישובי הגז: "יש לך את האקסל. תשחקי אתו בעצמך", בלוג בדה מארקר, 16.11.2016
  68. ^ משה נעים, התנועה לאיכות השלטון, מה מסתיר משרד התשתיות בעניין הגז הטבעי ב’מאגר לוויתן’, כאו נעים, 11.09.14
  69. ^ הדי כהן, דוח: כמות הגז ב"לוויתן" - נמוכה ב-20% מהצפוי, גלובס, 03/06/2015
  70. ^ ליאור גוטמן, משרד האנרגיה מסרב לחשוף הערכותיו לכמות הגז בלווייתן, כלכליסט, 13.04.16
  71. ^ הדי כהן, חברת ייעוץ: כמות הגז ב"לוויתן" נמוכה ב-24% מהצפוי, גלובס, 24/04/2016
  72. ^ שרי מקובר-בליקוב, יובל שטייניץ חושף: "חששתי שיחסלו אותי", ‏5 במאי 2013
  73. ^ ניצן מתן, שטייניץ וחברות הגז הגיעו להבנות - ומתווה הגז יעלה להצבעה ביום ראשון, ‏3 ביולי 2015
  74. ^ אבי בר-אלי, איך הפכו עמדות חברות הגז לעמדותיו של שטייניץ? קריאה בפרוטוקולי מתווה הגז, ‏25 במאי 2015
  75. ^ סמי פרץ, שר הנגב, הגליל והקומבינה, ‏1 בנובמבר 2015
  76. ^ הדס גליקו ורוני זינגר, אריה דרעי: "לא שלם עם מתווה הגז, רה"מ לא הפעיל עלי לחצים"א, ‏3 ביולי 2015
  77. ^ עמית סגל, הקרב על הגז: לשכת נתניהו נגד השר גבאי, ‏18 בנובמבר 2015
  78. ^ אליק מאור, מתווה הגז: חרדים מאשימים – "באמצעות דיל עם חברות הגז, ח"כים חרדים הוטו להצביע בעד המתווה", ‏9 בספטמבר 2015
  79. ^ שלי יחימוביץ': "יצחק תשובה הציע לי 100 מיליון ש"ח"
  80. ^ ראה תחת התערבות הממשל האמריקאי במדיניות פנים
  81. ^ אבי בר-אלי, מתווה הגז מגיע לבג"צ: "התחייבות הממשלה למונופול הגז פוגעת בדמוקרטיה", ‏9 בנובמבר 2015
  82. ^ עמליה דואק, מחאה נגד מתווה הגז: עימותים ומעצרים בת"א, mako, ‏7 בנובמבר 2015
  83. ^ אבי אשכנזי, ביקורת משמאל ומימין נגד מעצר מארגני מחאת הגז: "דגל שחור מתנוסס", וואלה, ‏10 בנובמבר 2015
  84. ^ זוהר שחר לוי, מיקי פלד וליאור גוטמן, http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3673298,00.html, כלכליסט, ‏12 בנובמבר 2015
  85. ^ יובל בגנו, אלון חכמון, אריק בנדר, יחימוביץ' ליועמ"ש ולמפכ"ל: "לבדוק חקירת מארגני הפגנת הגז", מעריב, ‏10 בנובמבר 2015
  86. ^ אבי בר-אלי, דרמת מתווה הגז: הנזיפה לנתניהו - והמסמכים ששופטי בג"ץ שמעו על קיומם רק היום, TheMarker, ‏3 בפברואר 2016
  87. ^ ערן הילדסהיים, מאחורי התמונה הזו מסתתר איום גדול על הדמוקרטיה שלנו, הכלכלה האמיתית, ‏18 בפברואר 2016
  88. ^ פורום פעולה אזרחית
  89. ^ אבי בר-אלי, אדם טבע ודין: "שינוי התמלוגים - עניין דחוף", באתר TheMarker‏, 14.7.2010
  90. ^ עמירם ברקת, מועצת יש"ע: לא רק השמאל תומך בהעלאת התמלוגים, בעיתון גלובס, 01.11.2010
  91. ^ צבי זרחיה, הצעת חוק: תמלוגי הנפט והגז יועלו ויוטל מס מיוחד בגין הרווחים, באתר TheMarker‏, 13.7.2010
  92. ^ רויטל חובל, מי מממן את הקמפיין נגד העלאת תמלוגי הגז? "תעשו אחד ועוד אחד", בעיתון כלכליסט, 17.8.2010
  93. ^ תני גולדשטיין, תמלוגי הגז: "הקרן החדשה פועלת לחיסול ישראל", באתר ynet‏, 10.8.2010
  94. ^ רויטל חובל, עלות הקמפיין של הפורום למען ארץ ישראל: 2 מיליון שקל, בעיתון כלכליסט, 16.8.2010
  95. ^ בן כספית, ניגוד עניינים: תמלוגי הגז והקרן החדשה, nrg מעריב, 8.8.2010
  96. ^ עופר וולפסון, פנייה לבג"ץ: יו"ר ועדת ששינסקי - בניגוד עניינים חמור, חדשות מחלקה ראשונה, 25.8.2010
  97. ^ ליאור גוטמן ומארק שון, היועמ"ש: פרופ' ששינסקי יוכל להמשיך ולכהן כיו"ר הוועדה לבחינת תמלוגי הגז, בעיתון כלכליסט, 25.8.2010
  98. ^ אבי בר-אלי, שטייניץ: "מסע ההכפשות המכוער נגד ששינסקי ומשפחתו - פגיעה בדמוקרטיה", באתר TheMarker‏, 25.8.2010
  99. ^ בג"ץ 6259/10 העמותה לקידום דרך אחרת נגד שר האוצר ואחרים, ניתן ב-13 בדצמבר 2010
    גידי וייץ, רויטל חובל, מדוע שילמו יצחק תשובה ועידן עופר מאות אלפי שקלים לרונאל פישר?, בעיתון הארץ, 25 ביוני 2015
  100. ^ האשמות נוספו פורסמו בדף הפייסבוק של חבורת הקרן
  101. ^ מענקי 2014, הקרן החדשה לישראל, ‏31 במאי 2015
  102. ^ כמה עולה המאבק נגד מתווה מונופול הגז באתר המחאה.
  103. ^ משה גורלי, המשנה ליועמ"ש: "אורי אריאל מנוע מלעסוק בנושא קק"ל בשל מעורבות בתו", כלכליסט, ‏2 בפברואר 2015
  104. ^ ועדה להתייעצות לפי סעיף 52 לחוק ההגבלים העסקיים, תשמ"ח-1988, בעניין משק הגז הטבעי (22.11.2015)
  105. ^ צדק חברתי - חדר המצב, הון-שלטון-עיתון: גרסת מונופול הגז של תשובה, פייסבוק, ‏28 בדצמבר 2014
  106. ^ לי-אור אברבך, אושר: בתו של יצחק תשובה רכשה מבנק לאומי את מניותיו בקשת ֻשלי אפלבר ונתי טוקר, עידן וולס מונה לחבר דירקטוריון חדשות ערוץ 2
  107. ^ נתי טוקר, תחקיר "המקור": הקשר בין נתניהו לישראל היום - העיתון הנפוץ במדינה, ‏4 בפברואר 2013
  108. ^ אורי בלאו, נתניהו קיבל מאדלסון מסר לייעל את הרגולציה בשוק הגז, ‏4 ביוני 2013
  109. ^ הארץ, המיליארדר שלדון אדלסון: לא נורא אם ישראל לא תהיה דמוקרטיה, ‏9 בובמבר 2014
  110. ^ אמיר טייג, האצ'יסון תדרוש 750 מיליון דולר תמורת השליטה בפרטנר, מעריב, ‏30 באוקטובר 2005
  111. ^ גיא הדס, האצ'יסון תדרוש 750 מיליון דולר תמורת השליטה בפרטנר, מעריב, ‏30 באוקטובר 2005
  112. ^ איילה צורף, נוני מוזס מתחתן, the marker, ‏10 באוקטובר 2005
  113. ^ שוקי טאוסיג, העולם על-פי "ידיעות אחרונות", העין השביעית, ‏8 בנובמבר 2015
  114. ^ אורן פרסיקו, טייקון הגז ברחוב מוזס, ‏5 בנובמבר 2015
  115. ^ הדר חורש, יצחק תשובה חושף לראשונה כיצד חטף למשפחת רקנאטי את חברת דלק, the marker, ‏28 בדצמבר 2004
  116. ^ נציב הקבילות ברשות השידור: הקמפיין הפרסומי של חברות הגז חורג מהכללים, אורן פרסיקו, העין השביעית 06.12.2015
  117. ^ אורן פרסיקו, גז ונעלם: אתרי החדשות שבבעלות שלדון אדלסון ונוני מוזס הצניעו את סיקור ההפגנה נגד מונופול הגז, העין השביעית, ‏28 בספטמבר 2015 כתבה נוספת על הקשר בין הון לעיתון של איתן אבריאל, העיתונות הכלכלית: האם ברגע האמת היא משרתת את הטייקונים?, the marker, ‏28 בדצמבר 2014
  118. ^ נועם (דבול) דביר, אחיה ראב"ד ויעל פרידסון, עימותים אלימים בהפגנה נגד מתווה הגז: "שיא הקומבינה", ynet, ‏7 בנובמבר 2015
  119. ^ עמליה דואק, אלפים הפגינו נגד מתווה הגז: "שודדים את העתיד שלנו", mako, ‏14 בנובמבר 2015
  120. ^ על פי הפוסט של אור-לי ברלב ממארגנות המחאה, אור-לי ברלב, וואו על פי הערכות, פייסבוק, ‏15 בנובמבר‏ 2015 ודף האיוונט של פייסבוק, אור-לי ברלב, עוצרים את שוד הגז - הפגנות בתל-אביב וכל הארץ - הערב! 14.11, פייסבוק, ‏14 בנובמבר‏ 2015
  121. ^ כתבי ישראל היום, צרות העין של הסוציאליסטים, ישראל היום, ‏2 בספטמבר 2015
  122. ^ שוקי טאוסיג, מפנה גבעת עמל מתראיין על הפגנות הגז, העין השביעית, ‏15 בנובמבר 2015
  123. ^ אורה קורן, יובל שטייניץ חושף: "ממשלת שרון נסוגה מכוונתה להעלאת תמלוגי הגז והנפט בשל לחץ אמריקאי", the marker, ‏17 ביולי 2010
  124. ^ אלי ברדנשטיין, דרישה: לחקור את שטייניץ על תמלוגי הגז, nrg, ‏7 באפריל 2013
  125. ^ שאול אמסטרדמסקי, ג'ון קרי החזיק במניות נובל אנרג'י בשווי של עד מיליון דולר, כלכליסט, ‏25 ביולי 2015
  126. ^ אורי בלאו, נתניהו קיבל מאדלסון מסר לייעל את הרגולציה בשוק הגז, הארץ, ‏26 ביולי 2015
  127. ^ ליאור גוטמן, לקראת הדיון בוועדת הכלכלה: האמריקאים ביקשו מידע על אישור מתווה הגז, the marker, ‏12 בנובמבר 2015
  128. ^ 128.0 128.1 סיקור מיוחד: הבאנו גזפרום עליכם איתי שטרן, אתר "תשתיות" 4. באפריל 2013
  129. ^ אדם רז, נותנים גז על האינטרסים של רוסיה, קטאר ואירופה בגז במזרח התיכון ובישראל. "מערכות", צה"ל, גליון 459, פברואר 2015