התדרדרות מערכת הבריאות בישראל

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

התדרדרות מערכת הבריאות בישראל מתייחס להיבטים של תפקוד פחות טוב של מערכת הבריאות בישראל בחלוף הזמן. יש אנשים שמתריעים על משבר כזה אפילו משנות ה-90, בשנת 2018 יותר ויותר גורמי מקצוע מצטרפים להערכה זו ויש לו גם ביטוי במדדים אוביקטיביים כמו תוחלת חיים, נטל תחלואה גדל ומשבר כספי מחריף.

יש הסבורים כי מערכת הבריאות בישראל נמצאת במשבר שהתחיל בשנות ה-90 או בשנות ה-2000, החריף מאז 2010 והחריף מאוד מאז 2017, באופן הגורם לפגיעה חריפה בבריאות הציבור ובקופות המוסד לביטוח לאומי ומשרד האוצר.

מדדים לתפקודה של מערכת הבריאות

כדי להבין האם מערכת הבריאות מתפקדת בצורה טובה או לא, יש צורך במדדים שונים כמו תוחלת חיים, נטל תחלואה, זמני המתנה לטיפול רפואי, סקרי דעת קהל בקרב מטופלים וצוות רפואי ומדדים של יעילות כלכלית וחוסן. ללא מדדים אלה עלולות להתבצע פעולות שיגרמו יותר נזק מתועלת, וכן עלולות להתבצע פעולות פופוליסטיות שירגיעו את הציבור אבל לא יפתרו את בעיות העומק.

תוחלת חיים בישראל בשנים 2000-2016 לשני המינים. בתקופה זו עלתה תוחלת החיים ב-4 שנים בממוצע. מאז שנת 2010 יש האטה ניכרת בעליית תוחלת החיים, ברמה של כ-82 בממוצע -84 לנשים ו-80 לגברים.
תוחלת חיים

מערכת הבריאות בישראל נחשבה, ועדיין נחשבת כאחת מן הטובות בעולם; מחקרים שונים מצאו בעבר כי שתוחלת החיים של תושבי ישראל היא בין הגבוהות בעולם ודבר זה לא יכול להתקיים עם מערכת בריאות גרועה, אם כי אין זה מעיד על מידת האושר של המטופלים. על-פי דו"ח משנת 2016 של ארגון הבריאות העולמי, ישראל היתה מדורגת במקום השמיני בעולם בתוחלת החיים הממוצעת בלידה, עם תוחלת חיים כללית (גברים ונשים) של 82.5 שנים. התוחלת לגברים היא של 80.7, ושל נשים - 84.2. [1] בשנת 2018 באופן תקדימי חלה נסיגה קטנה בתוחלת החיים בישראל - אצל הנשים, תוחלת החיים הממוצעת בישראל התקצרה מ-84.3 שנים בדו"ח 2017, ל-84.2 שנים ב-2018, ותוחלת החיים של הגברים בישראל התקצרה מ-80.3 שנים בדו"ח של 2017, ל-80.2 שנים בדו"ח 2018. [2] דבר זה יכול להיות תוצאה של בעיה קטנה או תחילתה של מגמה מדאיגה. יש לשים לב כי קיים שיהוי לגבי תפקוד המערכת - שכן במחלות ובעיות רבות - הן בקרב המטופלים והן במערכת עצמה עלולות לעבור מספר שנים ולפעמים כמה עשורים בין תחילת הבעיה לבין הביטוי שלה.

נטל תחלואה

יש טענה של אנשי משרד הבריאות על עליה בתחלואה בכל הגילאים, גם בקרב אנשים צעירים.[3] פירוש הדבר שמדדים של נטל תחלואה עלולים לגדול גם אם אנשים חיים אותו מספר שנים - מספר השנים שהם חיים בריאים ומתקפדים עלול לרדת. השפעת זדבר זה היא הגדלה של נכות בישראל מצד אחד ושנים של סבל וכאב ופגיעה ברווחה חברתית עבור הנפגעים ובני משפחותיהם, ופגיעה כלכלית מתרחבת הן במעסיקים שנפגעים מעובדים שנעדרים מעבודה או מתפקדים פחות טוב, והן עליה עתידית בעלויות בריאות. חסרים עוד נתונים ברורים בנושא זה.

זמני המתנה בחדר מיון

לפי מצגת של משרד הבריאות, זמני ההמתנה הממוצעים בחדרי מיון בישראל גדלו ב־17% תוך ארבע שנים – מ-2.5 שעות ב־2012 ל-2.9 ב־2016. באותה תקופה, שיעור המטופלים שהמתינו יותר מחמש שעות לקבלת טיפול בחדרי מיון עלה ב־20% - מ־17% ל־22%.[3] זמני המתנה ארוכים יותר בחדר המיון עלולים לגרום לסבל לחולים ולכך שחולים יקבלו טיפול במועד מאוחר מידי.

מספר המיטות ותפוסת המיטות בבתי החולים

לפי מצגת של משרד הבריאות משנת 2018, בישראל נרשמת ירידה עקבית במספר המיטות לכל אלף תושבים: מ־2 ב־2008 ל־1.7 ב־2018. זהו פער של 70.5% לעומת 2.9 מיטות בממוצע ב־OECD. [3] יש רופאים הטוענים כי דבר זה נובע בחלקו מיעילות גבוהה יותר של מערכת הבריאות בישראל - לדוגמה כאשר מייצרים ניתוח קצר יותר ופשוט יותר התאוששות החולה מהירה יותר ואין צורך להשאיר אותו לאשפוז ממושך. אשפוז כזה מייקר את הטיפול וגם חושף את המטופל לחיידקים שקיימים בבתי החולים. למרות טיעון זה, ירידה מתמדת במספר המיטות לאלף תושבים ותפוסה גבוהה של המיטות גובה מחירים.

נכון לשנת 2014 אחוז התפוסה הממוצעת של מיטות בבתי חולים עמדה על 94% - הגבוה ביותר מבין המדינות המפותחות (במקום השני עמדה ארה"ב עם 92%, ביפן מדובר על 75% ובהולנד 48%). [1] התפוסה עלולה לעלות בזמנים של היקף תחלואה גבוה - לדוגמה בזמן מחלות חורף. מנתונים שפרסם משרד הבריאות בדצמבר 2018, עולה כי המחלקות הפנימיות, בהן מאושפזים בדרך כלל קשישים רבים, עמוסות מאוד מעבר לקיבולת הרגילה. לדוגמה, בבית החולים הדסה עין כרם שבירושלים, שיעור התפוסה במחלקה הפנימית מגיע לכ-160%, ובהדסה הר הצופים הוא מעל ל-140%. עובדה זו מקשה על הטיפול ומעלה את הסיכון לסיבוכים. [2]

הדבר גורם לתופעת "הזקנה במסדרון" שבה מטופלים נמצאים במסדרון במקום במחלקה עצמה. דבר זה עלול לגרור פגיעה בפרטיות, בעיות שינה, ועוד בעיות נוספות. המחסור במיטות במחלקות עלול לגרור עיכובים בקליטת חולים למחלקות ולכן זמני המתנה ארוכים יותר בחדר המיון. כמו כן קיימים דיווחים על מטופלים שהרגישו רע, שאחיות ניסו "לגרש הביתה" בתואנה כי צריך את המיטות - והתברר בהמשך כי הם היו במצב מסכן חיים. [3] פרופסור אלון גרוסמן, מנהל מחלקת פנימית ב' בבית החולים בילינסון שבפתח תקווה טוען כי המחיר של עומס גדול של חולים הוא שחיקה של אנשי הצוות והבכירים. [4]

זמני המתנה לרופאים מומחים

לפי נתוני קופות החולים, זמני ההמתנה לרופאים מומחים התארכו בעשור האחרון כמעט פי שתיים. בהשוואה בין שנת 2010 לשנת 2018, מספר ימי ההמתנה של 75% מהחולים לרופא יעוץ רופא אף אוזן גרון מ-8 ימים ל-17 ימים. אורתופד מ-11 ימים ל-32 ימים, עיניים מ-14 ל-29, עור ומין מ-14 ל-28, רופא נשים מ-14 ל-26, קרדיולוג מ-21 ל-39, ניורולוג מ-27 ל-59 ימים, גסטרולוג מ-63 ימים ל-119 ימים, נפרולוג מ-55 ימים ל-122 ימים ואנדוקרילונולוגי מ-63 ימים ל-135 ימים. זמן ההמתנה להמטולוג נשאר קרוב ל-51 יום. [4] המתנה כזו פירושה שטיפול בחולים עלול להתעכב וכתוצאה מכך הטיפול יהיה פחות אפקטיבי או יקר יותר.

זמני המתנה בניתוחים אלקטיביים במערכת הבריאות הציבורית

בשנת 2014 פרסם משרד הבריאות אורך התורים לניתוחים אלקטיביים (מתוכננים מראש) בבתי החולים הציבוריים. התורים ארוכים בהרבה לעומת תורים בבתי חולים פרטיים. כמו כן אין תכנון מרכזי בנושא התורים בישראל ולעיתים קיימים פערים גדולים, של מאות אחוזים, בין בתי חולים קרובים מבחינה גאוגרפית. עוד לפני שנת 2014 פרסם המשרד נתונים בנושא אך היו בהם טעויות. זמן ההמתנה הממוצע לניתוחי החלפות מפרקי הירך לדוגמה היה 104 יום (כ–3.5 חודשים) ולהחלפת מפרק ברך - 130 יום. (4.3 חודשים). זמני ההמתנה האלו הם זמני המתנה לניתוחים שכבר בוצעו, ולא זמני המתנה תאורטיים עתידיים. מסיבה זו, הנתונים אינם משקפים את כל אותם מטופלים שהתייאשו מהתור הציבורי ועברו לביצוע הניתוח במערכת הפרטית. [5] ניתוחים אלקטיביים הם בדרך כלל לא ניתוחי מצילי חיים, אבל אי-ביצוע שלהם עלול לגרום סבל מיותר לחולה. יש צורך במעקב לאורך זמן כדי לדעת אם תורים אלה מתקצרים או מתארכים.

תלונות על שחיקה

בשנים האחרונות גדלה המודעות על שחיקה בקרב רופאים בעולם.[5] נחשב לפחות על ידי חלק מהרופאים כגורם משמעותי להתדרדרות מערכת הבריאות בישראל. [6]

השחיקה עלולה לגורר טעויות, הערכות מוטעות, דילוג על בדיקות. העייפות עלולה לגרום שחיקת אמפתיה כלפי מטופלים או אנשי צוות אחר. [7] [8] כמו כן שחיקה עלולה להתדרדר למצבים מסוכנים יותר כמו דיכאון או התחלת נטילת סמים או תרופות בניסיון להקלה זמנית בנושא. [9] שחיקת אמפתיה עלולה לגרור טיפול לקוי באנשים שפונים לרופא, בדיקות מיותרות מתוך רפואה מתגוננת, רשלנות רפואית והעלאת הסיכוי לסיכון חיי המטופל וכן טראומה נפשית ועוד.

סקר של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שפורסם בשנת 2017 מצא כי אחיות נמצאות בראש סולם השחיקה בישראל מבין כל המקצועות. 75% מהן מדווחות על תסמיני שחיקה. הרופאים מדווחים על כ-65% שחיקה. [10]

בשנת 2018 פורסם סקר מקיף ביוזמת משרד הבריאות, על בעיית השחיקה בעבודה שנעשה בקרב עובדי מערכת הבריאות. במילוי הסקר השתתפו יותר מ-40,000 עובדים שמילאו שאלונים. למרות שמדובר בכמות גבוהה של עונים, מדובר בכ-30% מהעובדים במערכת הבריאות שענו לסקר. [6]

עם זאת הענות כזו לסקר היא בעייתית מבחינה סטטיסטית כי היא לא מהווה מדגם מייצג - ייתכן שעובדים שחוקים יותר כלל לא טרחו לענות, או שבעיקר עובדים שחוקים מילאו את הסקר. דווקא סקר עם מדגם מייצג קטן יותר היה יכול לספק תמונה טובה יותר. מבין העונים לסקר מדד השחיקה מדד השחיקה עומד על 3.4 בסולם שבין 1 ל-7. סקר דומה שנערך בישראל בקרב 20,000 עובדים במגזר הפרטי והציבורי, שאינם במערכת הבריאות, מצא כי ממוצע מדד השחיקה עמד על 2.2 המסקנה היא שמדד השחיקה במערכת הבריאות הוא גבוה יותר לעומת מקצועות אחרים. במחקרים שנעשו במערכות בריאות שונות בעולם, ציון שחיקה גבוה מ-3.0 נחשב כציון גבוה, שיש לטפל בו מיידית. לפיכך ניתן להסיק כי חלק גבוה מבין עובדי מערכת הבריאות נמצאים במצב של שחיקה מסוכנת. [6]

לפי הסקר, מבין עובדי קופות החולים, רמת השחיקה הגבוהה ביותר נמצאה בקרב עובדים במרפאות. מבין בתי החולים עלה מהסקר כי אצל עובדים בבתי החולים הגריאטריים מדד השחיקה הוא הגבוה ביותר, אחריהם עובדי בתי החולים הכלליים. השחיקה הנמוכה ביותר נמצאה בבתי החולים הפסיכיאטריים. השחיקה הגבוהה ביותר נמצאה בקרב עובדי סקטור הרפואה והסיעוד אחיות בבתי החולים ובקרב הרוקחים וטכנאי הרנטגן. כל שעובדים שעות רבות יותר – כן רמת השחיקה גבוהה יותר. כמו כן נמצאה רמת שחיקה גבוהה יותר בקרב עובדי משמרות הלילה לעומת מי שלא עובדים במשמרות אלה, כאשר השחיקה הגבוהה ביותר נמצאה דווקא בקרב העובדים הצעירים יותר שהם בעלי ותק נמוך במערכת. רמת השחיקה הגבוהה ביותר מתוך כלל עובדי מערכת הבריאות נמצאה בקרב רופאים מתמחים עם ציון שחיקה של 4.3, הסטז'רים דיווחו על רמות שחיקה של 3.9. [6]

בסקטור הרפואה בכלל ובבתי החולים הכללים בפרט (14% ו-8% בהתאמה), רק מיעוט מקרב הרופאים חשים שיש לארגון מחויבות לבריאות העובד, למרות שמחויבות כזו מורידה שחיקה. בקרב מקצועות בריאות רק 14% בלבד ציינו שהארגון מטפח את המקצוע שלה. [6]

הוצאות גדלות על בריאות פרטית ועל כלל הוצאות הבריאות

לפי נתוני משרד הבריאות, יש מגמה של הפרטת הבריאות. ההוצאה על ביטוחים פרטיים יותר מהוכפלה תוך שש שנים בלבד - מ־948 מיליון שקל ב־2010 לכ־2 מיליארד שקל ב־2016. באותה תקופה, שיעור האוכלוסייה המשלמת על ביטוח בריאות פרטי זינק מ־34% ב־2010 לכ־45% ב־2016. בביטוחים המשלימים, ההוצאה גדלה בכ־60% מכ־2.3 מיליארד שקל ב־2010 לכ־3.8 מיליארד שקל ב־2016 - שבה 75% מאוכלוסיית ישראל שילמה על ביטוח משלים. שיעור ההוצאה של משקי בית על ביטוח בריאות פרטי מכלל ההוצאות על בריאות הוכפלה מאז שנת 2000, מ־18% ל־37% ב־2015. באותן שנים, שיעור ההוצאה של משקי בית על בריאות מכלל ההוצאות זינק ב־24%, מרמה של 4.6% ב־2010 ל־5.7% ב־2015.[3] פירוש הדבר יכול להיות שאנשים רוצים יותר בריאות פרטית משום שהם מעריכים אותה יותר. אבל הדבר גם יכול להוביל למסקנה כי הבריאות מתייקרת או כי התפקוד של מערכת הבריאות הציבורית גרועה יותר ולכן אנשים נדחקים בלית ברירה לבריאות פרטית.

רמת ההוצאה כאחוז מהתמ"ג

רמת ההוצאה על מערכת הבריאות כאחוז מהתמ"ג בישראל היא 7.4 והיא נותרה על ללא שינוי בין 2005 לבין 2016. ממוצע ה-OECD עלה בתקופה זו מ-8% ל-9%.[11] נתון זה של הוצאה על בריאות מתוך התמ"ג, לא בהכרח מעיד על בריאות טובה יותר אלא על בזבוז גדול יותר. דוגמה בולטת לכך היא ארצות הברית שהוציאה 14% מהתמ"ג על בריאות והגדילה את ההוצאה ל-17% אבל נותרה עם מערכת בריאות בעייתית ובזבזנית מאוד ועם תוחלת חיים נמוכה מזו של ישראל ושל מדינות מערביות רבות אחרות. יחסית לרוב מדינת ה-OECD (למעט ארה"ב) ההוצאה הציבורית על בריאות בישראל היא נמוכה - 4.6% לעומת 6.5% ממוצע OECD, בגרמניה האחוז הוא 9.5% ובשוודיה 9.2%. [12]. כאמור הוצאה נמוכה יותר בבריאות יכולה להצביע על יעילות גבוהה יותר - ועם זאת יש נתונים שמצביעים על התייקרות התרופות - ואי הגדלת התקציב בהתאם (או פתרונות אחרים של רפואה מונעת או קידום בריאות) פירושם שעלול להיות מצב של תת השקעה ברפואה.

הערכות של גורמי מקצוע

הערכות של גורמים מקצועיים הם בעל משקל אף כי הם עלולים להיות מעוותים עקב אינטרס כספי, אינטרס פוליטי או הערכה מוטעית, יחד עם זאת הערכות אלה יכולים לתת עדות של אנשים בתוך המערכת האם מדובר בטעויות סטטיסטיות או במשבר אמיתי.

בשנת 2001 התריע בכיר ההסתדרות הרפואית בישראל ד"ר יורם בלשר כי המערכת על סף קריסה[7]. עם זאת קריסה כזו לא התרחשה. הערכות דומות שבוצעו עם השנים גרמו לכך שאנשים בתוך מערכת הבריאות וכן באוצר קיבלו הרגשה של "זאב זאב" - כלומר ראו שוב ושוב הזהרות שלא התממשו, דבר שאולי גרר בטחון יתר. בשנת 2013 הצהיר יאיר לפיד שהיה אז שר האוצר כי מערכת הבריאות קורסת (אם כי מדובר בפוליטיקאי ולא באיש מקצוע). [13]

הערכות על משבר במערכת הבריאות מצד אנשי מקצוע התחזקו לקראת אמצע וסוף שנת 2018:

  • באפריל 2017 טען הכלכלן דני בן דוד, כי מערכת הבריאות נמצאת במשבר הולך ומחריף. [14]
  • באפריל 2018 התריע עו"ד ד"ר עדי ניב-יגודה, מומחה למשפט רפואי, כי מערכת הבריאות נשחקת בשם היעילות.[15]
  • באוגוסט 2018, העריכה כתבת הבריאות של דה-מרקר, רוני לינדר-גנץ כי הרפואה הציבורית בישראל תלך ותיעשה גרועה יותר שנים קדימה[8] וסביר להניח כי אלמלא יינקטו צעדי חירום לשיפורה (בעיקר על ידי התייעלות טכנולוגית) תמשיך מגמת ההתדרדרות מטה.
  • פרופ' שוקי שמר, יו"ר אסותא, טען בראיון לגלובס בנובמבר 2018 כי "מערכת הבריאות תקרוס בתוך כעשור: איחרנו את הרכבת - חולים יאושפזו במחסנים, בחדרי האוכל ובפרוזדורים"[4]
  • מוריס דורפמן, ראש חטיבת הרגולציה במשרד הבריאות, אמר בראיון לדה-מרקר, בדצמבר 2018 כי "מערכת הבריאות הציבורית על הקו השחור" [9]
  • לפי מצגת של אנשי המקצוע במשרד הבריאות מסוף שנת 2018, צפויה התדרדרות נוספת של מערכת הבריאות. אנשי המשרד דורשים כי האוצר יגדיל את תקציב הבריאות. [3]
  • בינואר 2019 פנו 110 מנהלים המחלקות הפנימיות בבתי החולים לראש הממשלה נתניהו בטענה כי המערכת נמצאת בקריסה בשל העומס הגובר, וכי יש צורך דחוף בתקציבים ורפורמה בתחום. [16]
סקרים בקרב הציבור

לפי משרד הבריאות, סקר שנערך בשנת 2012 על-ידי מכון ברוקדייל בקרב 2,330 מטופלים העיד על שביעות-רצון גבוהה מקופות-החולים (91%) ועל שיפור באחוז המטופלים שמרגישים שתשלומי הבריאות מכבידים עליהם מאוד, וכן תחושת ביטחון נמוכה לגבי מערכת הבריאות. [10]

בסקר בקרב יהודים בלבד, משנת 2014, של חברת סאפיו עבור עיתון גלובס, נמצא כי שליש מהציבור חושב שהשירות הבריאות בקופות החולים ובבתי החולים התדרדרו בשנים האחרונות, 40% חושבים שהמצב יציב ו-10% חשבו שחל שיפור במצב. בקרב עונים מבוגרים, חצי מהעונים השיבו כי המצב גרוע מאשר בעבר. הסיבות העיקריות לתחושה של הרעה במערכת הבריאות היו תורים ארוכים ועומס (34%), ועליה במחירי התרופות והשירותים (23%).סיבות נוספות שצוינו היו מחסור בכוח-אדם, צמצום שירותים ומעבר לרפואה פרטית. מי שסברו שהמערכת השתפרה ציינו את שיפור השירותים הדיגיטליים. [10]

השקעה בקידום בריאות

במדדים רבים של בריאות הציבור - בהקשרים של קידום בריאות רואים ירידה או ביצועים לא טובים של ישראל. בתחום של מניעת עישון ישראל מפגרת אחרי מדינות מערביות רבות, ואחרי שנים רבות של ירידה באחוז המעשנים יש עליה באחוזי העישון מאז 2013 הן בקרב הנוער והן בכלל האוכלוסייה. המאמצים של משרד הבריאות בתחום הם נמוכים מאוד. בתחום התזונה חלה עליה מדאיגה בתחום של צריכת סוכר וישראל היא בין המדינות הגבוהות בעולם בצריכת הסוכר, כמו כן יש מגמה השמנה היבטים אלה מצטרפים למדיניות מהוססת ומודעות נמוכה לגבי תזונה בריאה בישראל. לגבי פעילות גופנית בישראל יש עליה במודעות לחשיבות תחום זה, ומצד שני יש ירידה בהולכי רגל בישראל ותכנון מוטה מכוניות שמונע תחבורה פעילה ואורח חיים פעיל. בתחום בטיחות הדרכים בישראל ובתחום זיהום אוויר בישראל ניכרת עשיה לא החלטית, מודעות נמוכה ופער ניכר בין ישראל לבין מדינות מערביות אחרות. יש לציין כי בתחומים רבים ההשפעה של גורמי סיכון יכול לעבור זמן רב בין הבעיה עצמה לבין הביטוי שלה - לדוגמה פער של 20 שנה בין עליית שיעורי העישון לבין עליה בשיעורי סרטן ריאה.

ההשקעה של ישראל בקידום בריאות היא נמוכה - כך לדוגמה אדם אחד בלבד ממונה במשרד הבריאות על מניעת עישון. ישראל גם כמעט אינה יוזמת מחקרים לצרכי מניעת עישון. בתחום התזונה משרד הבריאות חזר בו מתכנית לקדם מודעות לעודף סוכר ומלח במוצרי מזון רבים.

עליה בתלונות ובאלימות

קיימת הרגשה של עלייה חוסר שביעות רצון של מטופלים מאיכותה של מערכת הבריאות. תלונות אלה מופנות הן כלפי מערכת הבריאות הציבורית בישראל (בעיקר בתי חולים וקופות חולים), דבר זה בא אולי לידי ביטוי במעבר של חולים למערכת הרפואית הפרטית, חלק מהתלונות מובאות גם כלפי רופאים ומטפלים ברפואה הפרטית. חסרים נתונים על היבטים אלה - האם הם מתגברים על פני זמן.

קיימות טענות של מטופלים על חוסר שקיפות, הומור מיותר, זלזול והזנחה קיצוניים, רפואה מתגוננת מסכנת בריאות ומסכנת חיים מצד רופאים ציבוריים ופרטיים כאחד (בעיקר במקרים שלרופא הפרטי אין אינטרס להמשיך לעבוד עם הלקוח ולכן הוא מרשה לעצמו לטפל בו באופן מהיר וגרוע), נתק רגשי בלתי הפיך מצד רופאים באופן המסכן אותם ועוד. יש גם טענות שחלק מאנשי הצוות הרפואי נוקטים באלימות כלפי חלק או כל המטופלים - בעיקר בצורה של אדישות לסבל, שיח סרקסטי ואיום בתקיפה מצד מאבטחים. יש טענה לפיה ישנה עליה באלימות פיזית של צוותים רפואיים במיוחד כלפי אוכלוסיות מוחלשות (כגון קשישים) בחדרי מיון, מרכזי סיעוד וכדומה, אלימות שככלל גובלת בסדיזם. יש הטוענים כי הדבר מעיד כי קל פסיכופטים-סדיסטים להסתנן למערכת הבריאות בישראל או להתדרדר למחלה זו, ולממש את מחלתם הנפשית בתוכה תוך התעלמות של אנשי צוות שחוקים אחרים או פחד שלהם להתלונן על הנעשה מצד עמיתיהם. רבים דיווחו על אלימות של אנשי צוות רפואי שחוקים או סדיסטיים במוסדות פסיכיאטריים - במידה רבה יוצאי אוכלוסיות עולים חדשים ואנשים ממעגל העוני.[דרוש מקור]

קיים דיווח מתמשך של רופאים ואנשי צוות רפואי על דחק, שחיקה ואלימות כלפיהם בעיקר בחדרי מיון ומרפאות קופות חולים. דברים אלה באו לידי קיצוניות בצורה של תקיפת אנשי צוות רפואי. בשנת 2017 נרצחה אחות בידי מטופל. [17]

קיימים היבטים נוספים במערכת שחלקם דווחו בתקשורת הישראלית מאז העשור הראשון של שנות ה-2000 לפחות. יש צורך במידע מהימן ולאורך זמן כדי לאמת האם תופעות אלה באות לידי ביטוי באופן גובר.

  1. ירידה באמפתיה וביעילות רפואית: דחק מתמשך של צוותים רפואיים הגורם לשחיקה, היעדר אמפתיה וטיפול מכני, גרוע, מכאיב ומכעיס; סיכון הלקוח בנזקים אסתטיים (טיפולים מהירים בטחורים ופקקת צואתית ללא הרדמה, תפירה לא נאותה של פצעים או חתכים ניתוחיים לכדי צלקות עבות וגסות ועוד, התעלמות אפאתית מסבל הגורמת לטראומה נפשית וכדומה) ולקוחות שנשארים יותר מדי זמן בחדר המיון ונחשפים לחולי פוטנציאלי (בעיות שמחורפות בגלל אי שוויון בריאותי בישראל וכדומה) ומבזבזים כמות רבה של זמן שיכל ללכת על מטרות אקולוגיות; גם הרופאים ואנשי הצוות הרפואי נדחקים ונשחקים - החיים האישיים שלהם כמעט ואינם מקבלים ביטוי והם הופכים ציניים ושקועים יותר; רבים מהם סובלים מחוסר שינה קיצוני ומצטבר, משקיעה בסמכות מעסיקיהם, מבלבול תכוף ומהתמכרויות ומאבטחים אלימים הופכים שחוקים יותר, אלימים יותר - מה שנוזק את החברה כולה בהגברת כמות האלימות הכוללת בה.
  2. עלייה ברפואה מתגוננת: במסגרת רפואה מתגוננת לקוחות נשלחים לבדיקות מיותרות המסכנות אותם (טרטור מיותר בעת הצורך לדרוש לשלומם של קרובים, חשיפה לקרינה מייננת ועוד) ורופאים שנרתעים לרשום גם את המינימום הסביר של תרופות נוגדות כאב חזקות (אופיאטים כגון מורפין, אוקסיקודון, אספירין, קנאביס רפואי ועוד) ובמקום זאת יתנו תרופות נוגדות כאב הנחשבות לטריוויאליות וחלשות ולטיפול לא יעיל שאולי יסתכם באפקט פלצבו בלבד שכן ממילא המטופל יכול להפיקו בעצמו או יתנו תרופות אפקטיביות במינונים מעטים מדי תוך התעלמות קיצונית מסבלו של הלקוח) גם כאשר אדם מתפתל מכאבים בחדר מיון במשך שעות - זאת למרות שיש להם ארסנל רחב של תרופות שהם יוכלו לתת או לכל הפחות לרשום ללקוח. כמו כן, רפואה מתגוננת גוררת תביעות משפטיות (הלקוח תובע את חברת הביטוח של הרופא ואת הרופא עצמו) והדבר גורם לעומס על המערכת המשפטית בישראל שעמוסה ממילא.
  3. עלייה בטראומה פסיכולוגית מצוות רפואי: ישראלים לחוצים ושחוקים שקיבלו טראומות מצוותים רפואיים (סרקזם חמור של צוות רפואי, הטרדות מיניות מצד צוות רפואי, נתק רגשי בלתי הפיך מצד רופא וכדומה) לרוב נעזרים בסמי שעשוע בכדי להיאבק בתחושותיהם הרעות או סובלים מבעיות בריאותיות שונות בעקבות בעיות אלה; הטיפול בבעיות אלה או בבעיות שנגרמות מהן פוגע באופן חריף בישראל כמערכת, גורע כסף מקופת המדינה (באופן מוצדק שהיה יכול להיחסך אם החמדנות של מנהלים רפואיים מסוימים הייתה מרוסנת) וגורם לעומס, סחבת והחרפת המצב הקיים.
  4. סביבה רפואית אלימה: עלייה בתקריות אלימות בחדרי מיון ומרפאות בתי חולים כפועל יוצא של העלייה בעוינות אשר גוררת ייקור עלויות בגלל עבודה בשיטות לא יעילות ותגבור כמות אנשי הביטחון בחדיר מיון (תופעה שמחריפה עוינות ואלימות).
  5. פגיעה בתקציבים מקבילים: תקציבים עתק נגרעים הן מקופת המדינה והן מחשבונות תושבים לטובת מימון פגישות אבחון רפואי מיותרות, ניעה ונדידה בין רופאים בשל רפואה מתגוננת וטיפולים מיותרים וכן אי יעילות רפואית של חדרי מיון וקופות חולים. כסף זה עלול להוריד הוצאות לתחומים חשובים אחרים כמו לדוגמה ממערכת החינוך בישראל ומחריף את המצב הקיים בו החינוך הופך חומרני ומנוון. יצוין כי בעיה זו חריפה במיוחד לאור העמדה לפיה חוסנה של כלכלת מדינת ישראל, כמדינה קטנה הענייה יחסית במשאבי טבע, תלוי במידה רבה באיכות ההשכלה בה.

סיבות להתדרדרות

הדרג המקצועי במשרד הבריאות מספק תחזיות עגומות לעתידה של המערכת . לטענתם, אם לא יתבצעו שינויים עמוקים, ב־2027 אזרחי ישראל יממנו מכיסם הפרטי כ־42% מההוצאה לבריאות, לעומת 37% בסוף שנת 2018, וזמן ההמתנה הממוצע לרופא מומחה בקופות החולים יגיע לחודש ימים, לעומת 23 יום. [18]

הדרג המקצועי במשרד הבריאות מציין 4 מגמות בולטות הקיימות כיום בישראל שמדרדרות את המצב, ומגמות אלה צפויות להחריף: [19]

  • הזדקנות האוכלוסייה ועלייה דרמטית במספר הקשישים בישראל;
  • עליה משמעותית בשיעור החולים במחלות כרוניות, גם בגילאים צעירים;
  • התייקרות של טכנולוגיות רפואיות חדשות;
  • שינוי ההתנהלות של המטופלים הישראלים, שמסגלים גישה צרכנית כלפי מערכת הבריאות ומפגינים פחות סבלנות כלפי תורים ארוכים.

ניתן לציין מגוון סיבות של שינוי המרקם החברתי בישראל וכלכלת ישראל (בעיקר גידול מאסיבי באוכלוסיית ישראל ביחס לתשתיות) לצד אי ספיקת התייעלות טכנולוגית במשק הרפואה בישראל, הביאו להתדרדרות זו:

  1. עלייה מהירה באוכלוסיית ישראל לצד עלייה איטית מדי בכמות התשתיות, הרופאים והמטפלים הפרא-רפואיים בעלי תקנים.
  2. הזנחה של היבטים של בריאות הציבור כמו קידום בריאות ושל רפואה מונעת בישראל במגוון תחומים מגבירה חשיפה לגורמי סיכון בריאותיים לדוגמה - עליה בהשמנה בישראל, עליה מהירה בצריכת סוכר בקרב התושבים, פחות פעילות גופנית עקב אורח חיים יושבני, חשיפה לזיהום אוויר בישראל, זיהום מים בישראל וזיהום מזון בישראל, זיהום רעש. בעיות של מתח נפשי ועליה בדיכאון, חלק מבעיות אלה הן בעיות כלל עולמיות של חברות מערביות. יש גם עליה בעישון בישראל (משנת 2013) - אבל ייתכן כי דבר זה עוד לא הספיק להשפיע על הבריאות.
  3. הזדקנות האוכלוסייה - דווקא בגלל הצלחת מערכת הבריאות והרפואה מהעבר, תוחלת החיים עלתה (עד לשנת 2018), כלומר יותר אנשים מגיעים לגיל מבוגר, מעל גיל הפרישה לפנסיה. אוכלוסיה מבוגרת יותר צורכת יותר שירותי רפואה וזה מגביר ביקוש לטיפול רפואי. מצד שני אוכלוסיה זו משלמת פחות מיסים דבר שפוגע במערכת הבריאות הציבורית. גם בעיה זו משותפת למדינות מערביות רבות.
  4. התייקרות של תרופות שונות ושל הטיפול בתרופות - על רקע התייקרות כללית בעולם שמוכתבת על ידי חברות התרופות. בין היתר בגלל ניצול לרעה של כוח מונופוליסטי. כמו כן יש כיום תרופות חדשות רבות וספציפיות אבל העלות של תרופות אלה יקרה. במקביל גם הרפואה עצמה הופכת למקצוע מורכב וטכני יותר (יותר אפשרויות בדיקה) ובחלק מהדברים מעורב ציוד יקר יותר שצורך משאבים וכוח אדם לתפעול.
  5. פקקי תנועה במערכת - עקב העומס הגדל - כמות גדלה של מטופלים שמטופלים על ידי משאבים שלא גדלים באותו קצב והכנסת פרוצדורות בדיקה נוספות יש יותר צווארי בקבוק במערכת דבר שיכול ליצור עיכובים של מטופלים באבחון ובטיפול. כאשר הטיפול מתעכב הוא לעיתים מסובך ויקר ויותר.
  6. רפואה מתגוננת - גורמת לשליחת חולים לבדיקות מיותרות דבר שגורם ל"פקקי תנועה" במערכת ולהוצאות כסף ומשאבים לריק וכן לשחיקה של רופאים וחולים, וכן לפעמים לכך שטיפול רפואי נעשה לעיתים באיחור.
  7. רקע של יוקר מחיה, זיהום אוויר, זיהום רעש וזיהום מזון גבוהים בישראל ביחס למדינות מערב אחרות (כגון מדינות הסרות לתקניי האיחוד האירופי במלואם ובמידה רבה גרמניה) לצד היעדר תחבורה ציבורית יעילה בישראל, פקקי תנועה בישראל ובעיות חנייה בישראל הגורמים לדחק ושחיקה בעיות בריאות שקטות ומצטברות.
  8. יש טענה לגבי צמצום מספר העוסקים ברפואה במכוון ע"י הקשחה בלתי סבירה של תנאי הרישום ללימודי רפואה בכמה מדינות בהן אין ריסון של הפרקטיקה הזו.
  9. מעט מדי סינכרון אפליקציות (סינכרון מערכי מידע) מצד רשויות הבריאות בישראל גורם לקבלת רקע מבולגן על לקוחות[11], לביזור לא נכון של לקוחות פוטנציאליים במרפאות הציבוריות השונות[12] ולביורוקרטיה מיותרת ולא אקולוגית.
  10. היעדר סטנדרטיזציה של ניירת רפואית במוסדות הרפואה הציבורית לפחות - טפסים מסורבלים הגורמים בלבול לרופאים לחוצים, קושי של הלקוח להתמצא בפרטי המשוב הרפואי ועוד.
  11. הכנסה מועטה מדי של רובוטיקה לבתי החולים - הן ככלי עזר בביצוע טיפולים רפואיים אשר לעתים מביא תוצאות מדויקות יותר מאשר טיפול אנושי והן לצורכי ניקיון וסטריליזציה של מרחבי עבודה רפואיים מה שגורם לתקצוב מיותר של יותר מדי עובדים המספקים דיאגנוזה, סניטציה וניקיון.
  12. תקנים פרא-רפואיים מיושנים: מתן סמכויות יתרות לרופאים (שלא מנוצלות בשל רפואה מתגוננת) לצד אי-מתן הזכות למטפלים אחרים להנפיק מרשמיי-תרופות גם אם אלו הוכשרו לכך ומותרים לרשום תרופות במדינות מסוימות - כגון דוקטורים לפסיכולוגיה מומחים בפסיכולוגיה רפואית שהוכשרו ברישום תרופות, דוקטורים לביוכימיה שהוכשרו בכך, דוקטורים לכירופרקטיקה שהוכשרו בכך, דוקטורים לאוסטאופתיה שהוכשרו בכך וכיוצא באלו. אי שוויון מספיק בין רופאים לבעלי תואר דוקטור למקצועות בריאות אלה ואחרים אשר בחלקם למדו יותר מרופאים (ראו בהמשך) גורם לחוסר ביעילות רפואית.
  13. הכנסה מועטה מדי של עוזרי רופא ואחים מוסמכים רשומים למשק הבריאות בישראל (מקצועות שתוקנו בישראל רק ב-2016 והוכנסו בעצלתיים למשק הבריאות בישראל).
  14. מניעת הזכות מרוקחים קליניים (תואר שני או תואר דוקטור ברוקחות) לחדש מרשמי-תרופות שנתן רופא מבלי הצורך לטרטר לקוח לקבל חידוש זה מאותו רופא או רופא אחר, שיכולים להיות שחוקים ומתגוננים מכך. כבר מזה שנים שנעשה ניסיון לתת לרוקחים קליניים זכות זו במדינות שונות אך בחלק מהמדינות שוב ושוב ניסיון זה נתקל בהתנגדות עזה של רופאים שלפי דעה ניתן לכנותה לוביסטית (להרחבה ראו צמצום מספר העוסקים ברפואה במכוון). מניעת הזכות הנ"ל מרוקחים קליניים פוגעת קשות באינטרס הציבורי כפי שפורט וגורמת לעומס כללי על המערכת (בעיקר על רופאי משפחה).
  15. משכורות זעומות לעובדי צוות רפואי שאינם-רופאים המבצעים עבודות חוזרניות ומשעממות שלא מתגמלות אותם בעידן הלחוץ והשחוק בו אנו חיים (בשל היעדר הכנסת רובוטיקה שתבצע פעולות אלה כמו פעולות מיסוך, ניקיון ועוד) וגורמות לסביבת עבודה שחוקה.
  16. מצב הולך ומתגבר של דיכוי רפואה משתתפת מרופאים. סיבה אחת היא שלעיתים עצות מצד קרובי משפחה, חברים או ברשתות החברתיות כרוכות בדיסאינפורמציה שיש בקרב הציבור לגבי מחלות ודרכי טיפול. סיבה נוספת היא רופאים החשים פגיעה באגו מכך שאנשים שאינם רופאים מוצאים מזור רפואי או מספקים אותו מבלי להיות תלויים בהם. תקשורת ההמונים נוטעת רושם בציבור כי רופאים הם ספקי הרפואה היחידים למרות שרפואה זמינה לעתים גם מדיאטנים, פסיכולוגים, ביוכימאים מייעצים, רוקחים קליניים ועוד והציבור פשוט לא מכיר מספיק את היכולות של מטפלים אלה ומוקסם מהפתרונות המהירים והיעילים כבכול של הרפואה הקונבנציונלית (להרחבה ראו הערך מניעים אפשריים לבחור לעסוק ברפואה ואמת כמוצר ציבורי).

שיקום המערכת הרפואית בישראל

בכדי לשקם את המערכת הרפואית בישראל ולהתאימה לגודל האוכלוסין הנוכחי (המתקרב ל-10 מיליון בני אדם כולל תושבים שאינם אזרחים, לפני תיירים ומסתננים) נדרשות מספר פעולות אפשריות:

אמצעים טכנולוגיים

טכנולוגיה בטיחותית מסייעת באוטומציה של תהליכים והמעטת שחיקה של צוותים רפואיים. טכנולוגיה קשה לבטל בטענות שקריות ל"חוסר תקציב" כי בדרך כלל היא רק מקטינה עלויות מתוך תקצוב קיים ולכן היא גישה נכונה לטווח ארוך להבטיח יעילות רפואית וצריכה להילקח בחשבון לפני כל גישה אחרת:

  1. אבחנה ממוחשבת: שימוש של מטפלים באפליקציות לדיאגנוזה ממוחשבת, שכן דיאגנוזה אנושית מוטה יותר כאשר מדובר במטפל הסובל מלחץ קיצוני ושחיקה ואף עוין למטופלו.
  2. תכנית טיפול ממוחשבת: שימוש לקוחות באפליקציות המייתרות טיפולים מסוימים על ידי חישוב תכנית טיפול שהלקוח יכול ליישם בעצמו.
  3. ייעול אפליקציות של רשויות בריאות תוך סטנדרטיזציה של אפליקציות של קופות חולים ורשויות בריאות אחרות (חסרה למשל אופציה לשלוח מסר כללי לרופא - אין דרך ליצור איתו קשר שלא לבקשת מרשמים מתוך הצורך למשל להעיר לו על התנהגותו).
  4. הכנסת יועצי פיתוח תוכנה (לפיתוח יעיל של אפליקציות ורובוטיקה) למוסדות רפואיים ציבוריים ופרטיים כאחת לייעול כללי של תהליך ההכנסה והשיפור של אפליקציות ורובוטיקה.
  5. הכנסת רובוטיקה בכל ההקשרים הנוגעים לעיסוק הרפואי: הן ככלי עזר לרופאים והן לביצוע עבודות דיאגנוזה, סניטציה, ניקיון ועוד, מה שיהפוך את סביבת הטיפול הרפואי ליותר אוטומטית ויעילה ומכאן לפחות שחוקה.
  6. שיווק אפליקציות רפואה שיתופית להעלאת קידום הבריאות והרפואה המונעת בישראל (אמת כמוצר ציבורי).

אמצעים מנהלתיים

אמצעים מנהלתיים ניתן לבטל X זמן לאחר שננקטו למשל בטענות ל"חוסר תקציב" או בתירוצים אחרים שלעתים אולי ינבעו בכלל מתאוות בצע של מנהלים רפואיים המקבלים שכר בכירים מוגזם ורוצים משכורות הולכות ותופחות מתוך חמדנות או תפישת עולם המצדיקה זאת ולכן יעילים פחות משיפור טכנולוגי אשר קשה יותר לבטלו בשל נעילה טכנולוגית ונעילה פילוסופית:

  1. הנהגת מדיניות של פירוד העיסוק הרפואי - כל רופא יצטרך לבחור בין רפואה ציבורית לרפואה פרטית; הדבר יקטין לחצים הנוגעים לנהלים של גופי רפואה ציבוריים (שלרוב מחמירים יותר מגופי רפואה פרטיים) ויבטיח רפואה פרטית פחות שחוקה ויותר איכותית מתוך החופש של רופאים לטיפול חופשי ויצירתי יותר.
  2. סטנדרטיזציה של ארגון ניירת רפואית ושיטות עבודה שונות בכלל המוסדות הרפואיים הציבוריים בישראל (למשל, הכתבת המבנה הכללי של טפסים רפואיים לכלל בתי החולים מתוך מאגר מידע אחיד של משרד הבריאות הישראלי). העדפת ניירת דיגיטלית על ניירת מוחשית.
  3. איוש חדרי מיון בצוות מודיעין שנפרד מן הצוות המטפל ונע בין הלקוחות: צוות מודיעין שיפגין אמפתיה כלפי לקוחות תוך מתן מידע שקוף על מדוע תהליך רפואי מתעכב ומתי הוא אמור להסתיים כך שיתחילו עם הלקוח שממתין (לצד פיקוח על אנשי צוות רפואי שלכאורה מתמהמהים בעבודתם). צוות מודיעין זה יצטרך להתעדכן הן באופן אפליקטיבי והן באופן מוחשי (תשאול ישיר של אנשי צוות רפואי וחזרה עם מידע ללקוח).
  4. איוש חדרי מיון (בעיקר בתחום רפואה פנימית) באנשי מקצוע שאינם רופאים אך מוכשרים ברישום תרופות: ראו לעיל - ד"ר לביוכימיה, ד"ר לפסיכולוגיה מומחה בפסיכולוגיה רפואית ואחרים, שהוכשרו בהנפקת מרשמיי-תרופות.
  5. הגברת הפיקוח על רופאים ואנשי צוות רפואי: ענישת אנשי צוות על הומור מיותר (המהווה שבירת דיסטנס ומזיקה) סרקזם כלפי לקוח וכיוצא באלו.
  6. חינוך הציבור לרפואה מונעת: הטלת סנקציות על משווקי מזון מהיר, סיגריות, אלכוהול וסבסוד מכוני טיפול בתחומים אלה (ציבוריים ופרטיים כאחת). העלאת המודעות לגורמים להשמנה.

הצורך בצווי חירום ממשלתיים

ייתכן שבשל תאוות בצע של בכירים מסוימים, יישום בזמן סביר של חלק מן הפעולות הנ"ל ידרוש שימוש בצווי חירום ממשלתיים.

ראו גם

תחומים משיקים:

קישורים חיצוניים

הערות כלליות

  1. בעיות הרפואה הציבורית מקרינות עומס גם על הרפואה הפרטית בישראל שכן בישראל לא מונהגת עדיין מדיניות של פירוד העיסוק רפואי במסגרתו כל רופא צריך לבחור מסלול עיסוק ברפואה שהוא רפואי-ציבורי בלבד או רפואי-פרטי בלבד.
  2. רבים מתלוננים על סחבת בטיפול בסוגיית הקנאביס הרפואי; רבים חשים תסכול מן העובדה שאין לרופאים ומטפלים אחרים חופש לרשום קנאביס רפואי או קנבינואידים בכלל ככלי לטיפול בכאב (טיפול סביר במקרים בהם הפתופיזיולוגיה של הכאב קשורה במשק האנדו-קנבינואידים בגוף) למרות מחקר מדעי ענף בתחום זה.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ד"ר איתי גל, ארגון הבריאות העולמי: ישראל - מקום 6 בעולם בתוחלת החיים הממוצעת, ynet, 19.05.2016
  2. ^ ד"ר איתי גל, ארגון הבריאות העולמי: ירידה בתוחלת החיים בישראל, שיעור החיסונים מהגבוהים בעולם, 17.05.18
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 אדריאן פילוט, משרד הבריאות מתריע: המערכת במצב אנוש, כלכליסט, 24.10.2018
  4. ^ 4.0 4.1 אלי ציפורי, "מערכת הבריאות תקרוס בתוך כעשור: איחרנו את הרכבת - חולים יאושפזו במחסנים, בחדרי האוכל ובפרוזדורים", ראיון עם פרופ' שוקי שמר, יו"ר אסותא, גלובס, 28.11.2018
  5. ^ רוני לינדר, יותר משנה המתנה לניתוח: הנתונים המטרידים על התורים בבתי החולים הציבוריים, דה מארקר, 30.11.2014
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 6.3 סקר השחיקה של משרד הבריאות – מה אנו מפספסים כאן?, 21 באוקטובר 2018
  7. ^ סמדר שמואלי, "דו"ח: מערכת הבריאות עומדת בפני קריסה", עדכון אחרון: 15.07.01, 14:59, אתר Ynet
  8. ^ רוני לינדר-גנץ, "הנתונים שמוכיחים: השירות הרפואי שאנחנו מקבלים גרוע, ויהיה גרוע יותר", 09.08.2018 16:09, אתר "דה מרקר".
  9. ^ רוני לינד גנץ, מערכת הבריאות הציבורית "על הקו השחור", ראיון עם מוריס דורפמן, דה מרקר, 31.12.2018
  10. ^ 10.0 10.1 אפרת אהרוני, סקר: שליש מהישראלים סבורים כי שירותי הבריאות הידרדרו, גלובס, 0/06/2014
  11. ^ ירון קלנר, "מידע רפואי על חולה יהיה נגיש לכל מוסד בריאות", 02.02.2014, 09:39, אתר Ynet.
  12. ^ נחמה אלמוג, "בקרוב: שיתוף מידע בין כל גופי הבריאות בישראל", 11 בינואר 2017, 10:19,אנשים ומחשבים.

הבהרה: המידע באקו-ויקי נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.

הבהרה: המידע באקו-ויקי נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי.