פסיכולוגיה פוליטית

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פסיכולוגיה פוליטית (באנגלית: Political psychology) היא תחום מחקר בין-תחומי המוקדש להבנה של פוליטיקה, פוליטיקאים והתנהגות פוליטית על ידי תובנות פסיכולוגיות. הקשר בין פסיכולוגיה לבין פוליטיקה נחשב דו-כיווני, שכן הפסיכולוגיה משמשת לשם הבנת הפוליטיקה והפוליטיקה משמשת לשם הבנת הפסיכולוגיה. התחום שואב תובנות ממספר תחומים אחרים ביניהם אנתרופולוגיה, סוציולוגיה, יחסים בין-לאומיים, כלכלה, פילוסופיה, חקר התקשורת, עיתונאות והיסטוריה.

פסיכולוגיה פוליטית היא תחום מחקר שמשלב ידע בפסיכולוגיה, בעיקר פסיכולוגיה חברתית ופסיכולוגיה קוגניטיבית, עם ידע בתחום של מדע המדינה ויישוב סכסוכים. לפי פסיכולוגיה פוליטית אם רוצים להבין מדוע בני אדם מצביעים למפלגה מסוימת, קשה לעשות זאת מניתוח של האידאולוגיה שלהם מול מצעי המפלגות. צריך להבין את הפסיכולוגיה שלהם כלומר מה הרגשות, המחשבות והרצונות שלהם.‏[1]

פסיכולוגיה פוליטית בישראל

פרופסור עירן הלפרין, חוקר עמדות פוליטיות של אנשים שחיים באזורי סכסוך אלימים כמו ישראל-פלסטין, צפון אירלנד חבל הבאסקים ועוד. לטענתו רוב האנשים, משני צידי הסכסוך מעוניינים להגיע לסיום הסכסוך, ומוכנים לעשות ויתורים, אבל פשוט לא יודעים כיצד להגיע לשם. הבעיה היא שקיימים חסמים פסיכולוגיים ככלל, ורגשות בפרט, בעיקר פחד ושנאה. רגשות אלה אינה שליליים בהכרח בהקשר של הסכסוך - שכן שניהם יכולים לסייע לחברה להגן על עצמה כנגד איומים בטחוניים.

לדעת הלפרין הרגשות הדומיננטיים ביותר בחברה הישראלית כיום הם ייאוש ואפאתיה - אמונה שמה שלא ננסה - שום דבר לא יכול להשתנות. הייאוש הוא בקרב הימין (שלא מאמין בשינוי של הפלסטינים) וגם בקרב השמאל (שלא מאמין שהימנים או השלטון ישתנו). ייאוש ושנאה מובילים לתחושה של חוסר אונים, ולרצון להסיח את הדעת. לדעתו חברה אפתית נתונה בידי מנהיגיה ובמידה רבה גם בידי גורמים אחרים מבחוץ כמו האויבים שלה או הקהילה הבינלאומית. חברה כזו מתקשה לייצר פעולה אפקטיבית שמשרתת את המטרות שלה, אלא בעיקר קפואה בתוך מיתוסים שלא נבחנים מחדש. נגד אפתיה הלפרין מציע לעורר תקווה ואולי גם כעס, שהם דברים שיכולים להיות מנועים לשינוי חברתי.‏[1]

ראו גם

הערות שוליים

קישורים חיצוניים