ענת אדמתי

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ענת רות אדמתי (באנגלית: Anat R. Admati) היא פרופסור למימון ולכלכלה באוניברסיטת סטנפורד בארצות הברית.

במשך שנים רבות האמינה אדמתי לתזה המרכזית (התאוריה הנאו-קלאסית) של חקר הכלכלה - לפיה שווקים יכולים לקבוע מחירים מתאימים לסיכונים ובכך לתעל את ההון לאפיקים היעילים והמועילים ביותר שלו. אמונה זו התערערה בעקבות משבר הסאב-פריים של 2008. אדמתי הגיעה למסקנה כי המשבר לא נבע מאירוע יחודי אלא נבע מ"מערכת אקולוגית" שלמה - קבוצה שלמה של מוסדות ואנשים שמחזקים זה את זה ושיש להם אינטרסים לא להתמודד עם הכוח של המערכת הפיננסית ועם טובות ההנאה והכסף שהיא מעניקה לשותפים שונים שאמורים להציב לה גבולות כדי של תנצל את כוחה באופן שמנצל ומזיק לאחרים.

ספרה "The Bankers' New Clothes: What's Wrong with Banking and What to Do about It" ("בגדי הבנקאים החדשים: מה שגוי בבנקים ומה אפשר לעשות") אותו חיברה עם מרטין הלוויג בשנת 2013 היה לרב מכר וזכה בפרסים רבים. בשנת 2014 נכללה ברשימת 100 האנשים המשפיעים ביותר של השבועון "טיים" בקטגוריה "פורצי דרך", וברשימת 100 ההוגים הגלובליים של מגזין "פוריין פוליסי".

במאמר משנת 2016, "דרוש כפר שלם כדי לייצר מערכת פיננסית מסוכנת" משווה אדמתי בין הסרט "ספוטלייט" שמתאר פרשת פדופיליה של כמרים בכנסיה שעליה פרוש קשר של שתיקה והגנה על ידי גורמים נוספים לבין "כפר שלם" של בעלי תפקידים ומוסדות שמאפשרים למערכת הפיננסית למעול באמון של חוסכים ולקוחות. בתוך זה נכללים לא רק הבנקאים והרגולציה של הבנק המרכזי אלא גם "מאפשרים" (Enablers) שהשתיקה שלהם מאפשרת את המשך הניצול ובכללם כלכלנים וחוקרים מהאקדמיה, מומחים שונים ועיתונאים. לא רק פוליטיקאים ורגולטורים אחראים למשבר אלה קבוצה שלמה שמאפשרת מערכת של בנקאות טורפנית שבה הרווחים עובדים לקבוצה קטנה של בנקאים וההפסדים מגולגלים על הציבור הרחב - בין אם זה בעלי מניות, חוסכים לפנסיה או משלם המיסים. [1]

לפי אדמתי בספוטלייט התרחש פשע שנשמר בסוד במשך שנים רבות. הסיבות הן מגוונות - חלק מהקורבנות לא רצו לדבר, ומי שכן רצו לדבר היו נתונים ללחצים ובסופו של דבר הסכימו שלא לדבר. אנשים אחרים לקו ב"עיוורון מרצון" - לא נעים לחשוף פשע של הכנסייה. הפשעים נמשכו ושום דבר לא השתנה. "המערכת הפיננסית היא המקבילה לזה. הקושי האדיר הוא שהנזק אבסטרקטי ומפוזר, שהקורבן אפילו לא יודע שהוא ניזוק ושמערכת שלמה משמרת את זה ככה. זה יכול להימשך המון זמן, אפילו לעולם, כי אף אחד לא מבין שהמצב עוד יותר קשה. במקרה של הסרט, הגיע עורך חדש לעיתון שאמר שהוא לא רוצה מחבורת העיתונאים שלו עוד סיפור על חמישה־עשרה מקרי פדופיליה, אלא ללכת עד הסוף". [2]

הכתיבה של אדמתי מתכתבת עם הוגים אחרים כמו הלוגיקה של פעולה קבוצתית של מנסור אולסון שמתאר כיצד קבוצה קטנה ומלוכדת יכולה לפגוע בקבוצה גדולה של אנשים אחרים ולגרום לה נזק כלכלי בשל בעיית הטרמפיסט שכרוכה בלחימה למען האינטרס הקבוצתי הרחב. כמו כן התאוריה שלה על "מאפשרים" קשורה להתבוננות על מידע אמין כעל סוג של מוצר ציבורי - דבר שמובע לדוגמה בספר להציל את המדיה.

ראו גם

מאמרים

קישורים חיצוניים