עושר העמים (ספר)

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
(הופנה מהדף עושר האומות)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
העמוד הראשון בספר "עושר העמים".

עושר העמים או עושר האומות (באנגלית: The Wealth of Nations) או בשמו המלא מחקר בדבר טבעו וסיבותיו של עושר האומות הוא ספרו של אדם סמית, התפרסם ב-1776 ונחשב לאבן דרך בתולדות התפתחות המחשבה הכלכלית והתפיסות הכלכליות. התאוריות שהוצגו בספר זה, הפכו לבסיס התאורטי המרכזי של הכלכלה הקלאסית ובהמשך נתנו השקעה לכלכלה נאו-קלאסית בנוסף הספר מזוהה עם הזרם האידאולוגי של קפיטליזם ועם תומכים ברעיון של שוק חופשי.

ספרו של סמית היה מהפכני ממספר סיבות. ראשית הוא מספק הסבר שונה מההסבר המרקנטיליסטי לשגשוג הכלכלה ושם דגש על חשיבות ההון והתעשייה. שנית בניגוד לבני תקופתו, שחשבו שעוני של חלק גדול מהאנשים הוא תנאי הכרחי לשגשוג הכלכלה (שכן הוא מאפשר שכר נמוך) סמית טוען שאין סתירה בין שגשוג כלכלי לבין הדברת העוני. טענה פרובוקטיבית נוספת היא נגד המוסר הנוצרי. כדי להביא לשגשוג הקהילה, לפחות במובן של השוק, אין צורך במידות טובות של האנשים, אלא בכך שהתחרות תהיה חופשית מהפרעות. עם כי זו כבר פרשנות של הספר, סמית לא יצא באופן כללי נגד מוסר של אנשים ואף הדגיש בספרים אחרים את החשיבות של אמפתיה. הוא גם לא העריץ את העשירים והחזקים אלא הזהיר מפני הסכנות שהם מציבים בפני תחרות חופשית ובפני עושרם של העובדים והחברה כולה.

הטיעון של סמית בזכות השוק היה בעצם דוגמה מוקדמת לדיון בתנאים של סדר ספונטני בסביבה החברתית - הופעת סדר מתוך כאוס ללא שיש יד-מכוונת מרכזית.

מושגים מרכזיים בספר

בין המושגים המרכזיים בספר מוגדרים:

  • עקרונות ערך העבודה וחלוקת העבודה. ערך העבודה הוא הערך בעיני הקונה של העבודה שהושקעה ביצירת מוצר. מעקרון חלוקת העבודה נובע כי כל עובד צריך להתמחות בחלק מהתהליך. העקרון מגלם בתוכו ייעול ופריון גבוה, והיה הבסיס לתאוריות ניהול כגון הניהול המדעי שהרחיב את עקרונות הגישה, והיה לגישה השלטת בתחילת המאה ה-20.
  • העקרון המפורסם ביותר, הוא עקרון היד הנעלמה על פיו ההתפתחות הכלכלית של החברה יכולה להתרחש רק כאשר מתקיים שוק חופשי המנווט עצמו על בסיס היצע וביקוש וללא התערבות המדינה. לעקרון זה מספר השלכות: הכלכלה יכולה לצמוח (בניגוד להנחה המרקנטיליסטית על פיה כמות ההון הכללית קבועה). ההתערבות השלטונית רק מפריעה לפעילות הכלכלית ומונעת מלהגיע לרמת איזון אופטימלית של היצע וביקוש.
  • פעמים רבות הקפיטליסטים עצמם הם חלק מהבעיה, בגלל הכוח שלהם לפעול יחד נגד הציבור (על ידי יצירת אוליגופול) או בגלל יכולת שלהם להפעיל לובי פוליטי שיגייס את הממשלה לטובתם.

מבנה הספר

עושר העמים בנוי למעשה מחמישה חלקים (ספרים):

  • "על הגורמים המשפרים את פריון העבודה, ועל הכללים לפיהם מתחלק התוצר בין המעמדות השונים בחברה".
  • "על מהותו של ההון, צבירתו והקצאתו".

בשני אלו מוצגת רוב רובה של משנתו הכלכלית של אדם סמית.

נקודות בספר

סמית עסק בשאלה כיצד אומות הופכות לעשירות יותר ומה גורם לחברות לשגשג. לפני תקופת סמית היו כלכלנים שתמכו במרקנטיליזם שכלל אמונה מרכזית לפיה על מדינות לנסות לאגור כסף וזהב, כלכלנים נוספים היו פיזיוקרטים שתמכו בשוק חופשי אבל שמו דגש על חקלאות. סמית שינה את השיח הכלכלי בכך שהדגיש את החשיבות של הון, כושר המצאה והתקדמות טכנולוגית, תחרות, והוגנות בתחומים של משפט, מיסוי ומסחר כדי לקדם את הכלכלה.

חלוקת עבודה והתמחות

סמית הבחין לראשונה בתהליך חלוקת העבודה, ואבחן את תרומתה הגדולה לכושר הגדלת הייצור ולהוזלת המחירים. אם בעבר היו אומנים מומחים כמו נפחים, או סנדלרים מכינים מוצרים כמו סיכות או נעליים, הכנסה של קו ייצור פשוטים ושבירת תהליך הייצור לכמה תתי-פעולות פשוטות, אפשרה את הגדלת כמות המוצרים בצורה דרסטית. סמית מתאר זאת במפעל קטן לייצור סיכות. עובד אחד מעבד חוט מתכת, אחר חותך את החוט לקטעים קטנים, אחר משייף את ראשי הסיכות, עובד נוסף מצמיד את ראש הסיכה, עובד נוסף אורז את הסיכות בקופסאות. אם כל אחד מהם היה עושה את כל העבודות גם יחד, כמות הסיכות שהם יכולים להכין ביום הייתה יורדת בצורה משמעותית. חלוקת עבודה גורמת להגברת היעילות בכל מקרה, אבל הון תעשייתי - מכונות ומפעלים שריכזו את תהליך הייצור במקום אחד - אפשרו הגברה נוספת של יעילות הייצור - הגברת כמות המוצרים שניתן לספק בפר זמן נתון.

חלוקת העבודה איפשרה התמחות בשני היבטים. במקום נפח שמייצר מאות או עשרות סוגים שונים של מוצרי מתכת, מפעל סיכות מייצר רק סוג אחד של מוצרי מתכת - סיכות. בנוסף במקום שכל עובד ידע להכין את כל תהליך הייצור, כל אחד מהם התמחה רק בשלב אחד בתהליך הייצור.

היבט נוסף הוא שחלוקת עבודה איפשרה הורדה של השכר, שכן במקום לשלם לאומנים מומחים שילמו לאנשים שביצעו פעולות פשוטות בהרבה וקל להחליף אותן. מצד שני, ירידה זו בשכר באה יחד עם הורדה של מחירי המוצרים, שכן עלות הייצור שלהם ירדה. כדי להסביר מדוע מחירי הסחורות לא הולכים רחוק מידי מעלות הייצור שלהן, תאר סמית את מנגנון הפעולה של השוק שמיזג את האינטרסים העצמיים עם תחרות.

השוק החופשי

במקרה של מפעל, ברור מי גורם לשיתוף הפעולה בין הפועלים - בעל המפעל. אבל מה גורם לשיתוף פעולה מורכב יותר של ייצור לחם שבו יש איכר, טוחן, אופה, מוכר לחם? התשובה של סמית היא שוק.

סמית מסביר מהי החשיבות של שוק חופשי- אם אדם אחד ינסה לגבות מחיר מופרז, אז הקונים יעברו למוכר אחר. לכן שוק חופשי לא מאפשר למחירים לעלות הרבה מעל לעלויות של ייצור המוצרים. יש חשיבות גם לכך שכל אחד יוכל לפתוח חנות אחרת - כך שאם מאפיה גובה מחיר מופרז על לחם, חנות שמוכרת מוצר אחר תוכל למכור לחמים וכך להוריד את המחיר. בגלל שדבר דומה, של שוק תחרותי בין היצרנים לבין הספקים שלהם, סמית טען כי גם העלויות של המוכרים לא יהיו גבוהים מידי (אם ספק יעלה מחיר יעברו לספק אחר).

אחד הביטויים המוכרים ביותר של סמית הוא "היד הנעלמה". מושג זה קשור לחקירה פילוסופית שסמית מקיים - כיצד יכול השוק, ללא התערבות כלשהי לגרום לכך שהרווחה החברתית של כלל הקהילה משתפרת. סמית מסביר זאת ב-2 גורמים, הגורם האחד הוא "האינטרס העצמי" הרצון האגואיסטי של המוכרים לגרוף רווחים גדולים ככל האפשר. אין צורך שהם יהיו נחמדים או "טובים", שכן רצונם למכור, גורם להם לרצות למכור תוצרת רבה לכמה שיותר לקוחות במחיר מקסימלי.

אין אנו מצפים לחסדם של הקצב, מבשל השֵׁכר או האופה; דאגתם לעצמם היא המקנה לנו את סעודותינו. איננו פונים לרגשות אנוש שבהם, אלא לאהבת עצמם, ולעולם אין אנו דנים עמם בצרכינו שלנו, אלא בטובות ההנאה שלהם
-- עושר העמים, ספר 1, פרק 2

מצד שני קיימת התחרות. כאשר זו קיימת היא מונעת מהמוכרים להעלות את המחיר עוד ועוד.

"אדם המאפשר לאינטרס העצמי שלו לגבור עליו יגלה כי מתחריו גזלו ממנו את עסקיו מבלי שהרגיש; אם יגבה יותר מדיי עבור מוצריו, או יסרב לשלם לעובדיו כפי שמשלמים כל השאר, יגלה כי הוא נותר ללא קונים מצד אחד, וללא עובדים מצד אחר".

לפי סמית, קיום שני הגורמים האלה יחד, אינטרס עצמי יחד עם תחרות חופשית, גורמת לכך שמחירי הסחורות לא עולים או יורדים יותר מידי, ולכך שגם השכר לא יורד או עולה יותר מידי.

מוצרים ציבוריים

אנשים רבים מידי מעריצים את הספר של סמית, אבל לא טורחים לקרוא את הספר עצמו, ולכן מפספסים מסרים חשובים שסמית כותב בספר. סמית לא תמך בשוק חופשי תמיד ובכל מצב. הוא תמך במפורש בהתערבות ממשלתית כאשר הדבר נחוץ.

סמית (כמו גם מורו, דיוויד יום) היה מודע לבעיה של מוצרים ציבוריים וטוען כי הממשלה צריכה לממן חלק מהדברים כמו נקיון ברחובות, צבא ועוד. סמית כותב כי על הממשלה "להקים ולשמר את המוסדות הציבוריים ואת המפעלים הציבוריים שעשויים להביא את התועלת הרבה ביותר לחברה טובה", אך הם "מהסוג שבו הרווח לעולם אינו יכול להחזיר את הוצאותיהם של שום אדם יחיד או קבוצה קטנה של יחידים".

סמית גם בעד הגנה על העובדים (כי יש להם כוח מיקוח בעייתי) , הוצאת פטנטים ועוד. הוא גם חושב שצריך להגביל את הריבית כי בריבית גבוהה מידי אנשים נוטים להתעלם מהסיכון, גם כאשר הסיכון מופרז.

סכנה מפני קפיטליסטים עשירים ותאגידים גדולים

סמית לא ראה בממשלה את הצורה היחידה שמאיימת על ה"יד הנעלמה" שמביאה לכך שתחרות יחד עם אינטרס עצמי מובילות להגדלת הרווחה. הוא דיבר מפורשות כנגד מונופולים וקרטלים שמאפשרים לבעלי הון ולתאגידים לתאם מחירים, למנוע כניסה של מתחרים, לקבל סיוע ממשלתי בצורות שונות ועוד.

סמית לא רק חשב שריבית גבוהה היא דבר בעייתי, הוא חשב גם שאחוזי רווח גבוהים הם דבר בעייתי. בגלל שרווחי הון גבוהים פירושם שכר נמוך יותר.

אבל שיעור הרווח, שלא כמו רנטה או שכר, עולה עם השגשוג ויורד עם הידרדרות החברה. נהפוך הוא, הוא נמוך באופן טבעי במדינות עשירות וגבוה במדינות עניות, והוא תמיד הגבוה ביותר במדינות שמתדרדרות לחורבן.
-- עושר העמים, ספר 1, הסיכום של פרק 11

שכר גבוה לפי סמית הוא לא רק אינטרס של העובדים אלא גם אינטרס של כלל החברה, בגלל שרוב העובדים לא מתפרנסים מהון. ניתן לראות שדבר שמתקיים אפילו כיום. אם רוב ההכנסה שלך נובעת מעבודה ולא מרנטה או הון אזי אתה עובד. כאשר סמית דיבר על העובדים העניים הוא אומר ש-"שום חברה לא יכולה להיות באמת משגשגת ומאושרת, אם רוב החברים בה הם עניים ואומללים". [1]

לכן בעיני סמית כאשר קפיטליסטים הלכו בעקבות האינטרס העצמי שלהם והורידו שכר, כדי לשפר את הרווח זה רע לחברה. דבר דומה הוא אם הם מעלים מחירים. שכן שני הדברים האלה הם בעיה דומה - שניהם פוגעים בשכר ריאלי. זו אחת הסיבות שסמית תמך בשוק חופשי גם בתחום המעסיקים - תחרות בין יצרנים רבים על עובדים, תגרום לחלק מהם להציע שכר גבוה יותר, ואילו תחרות שלהם על צרכנים תגרום להם להוריד מחירים על מוצרים.

אבל אפילו בזמנו של סמית, עסקים גדולים יכלו "לברוח" מהשוק. דרך אחת שהם יכלו לעשות את זה היא לבצע שיתוף פעולה (שוק אוליגופולי או קרטל) וסמית מזהיר מפני זה.

רק לעתים רחוקות יקרה שבני אדם בעלי משלח יד משותף הנועדים יחדיו, לא יסיימו את התוועדותם בקנוניה נגד הציבור או בתחבולה כלשהי להעלאת מחירים

דרך שניה היא אפילו בעייתית יותר - הם יכולים לנצל את הכוח הפוליטי שלהם (לדוגמה באמצעות לובי פוליטי) כדי לקבל סיוע בצורות שונות מצד הממשלה אם זה על ידי סובסידיה ואם זה על ידי מכסי מגן. אבל מעט אנשים מבינים את זה - הפועלים הלא משכילים לא מבינים את זה ובדרך כלל גם לא ממשלות. ולכן אדם סמית לא בדיוק חשב שממשלות הן בעיה לשוק חופשי, הוא חשב שהסכנה הגדול לשוק חופשי היא קפיטליסטים גדולים שגורמים לממשלה לסייע להם.

ההצעה של כל חוק או תקנה חדשים הנוגעים למסחר, שמקורם ב[קפיטליסטים] צריכים להישמע תמיד בזהירות רבה, ולעולם אין לאמץ אותה אלא לאחר בחינה ארוכה וזהירה, שהיא לא רק קפדנית ביותר אל גם עם תשומת לב חשדנית ביותר. מקורה במערך של אנשים שהאינטרסים שלהם הם לעולם לא בדיוק האינטרס של הציבור, ושבדרך כלל יש להם אינטרס להונות ואף לדכא את הציבור, ולפיכך, בהזדמנויות רבות, רימו אותו ודיכאו אותו.
-- עושר העמים, ספר 1, סופו של הסיכום של פרק 11

לפי חלק מהאנשים כמו דיוויד קורטן, לואיג'י זינגלס, ומייקל גודווין (מחבר הספר "כלכלה בקומיקס") אחד המסרים החשובים ביותר בספר "עושר האומות" הוא "היזהרו מפני קפיטליסטים". - מסר זה מהדהד מסרים דומים מתוך ספרו השני של סמית - התאוריה של החוש המוסרי.

ביקורת

הספר נתפס בתור מכונן החשיבה הקפיטליסטית, ביקורת מפורסמת עליה פותחה על-יד קרל מרקס, בעיקר בספרים מניפסט המפלגה הקומוניסטית והקפיטל. בסוף המאה ה-19 גישתו של סמית פותחה לכדי כלכלה נאו-קלאסית, שגם מכונה נאו-ליברליזם. יש הרואים בגישתו של סמית אנרכיזם עקב שאיפתו לצמצם את התערבות המדינה בחיי האזרחים, ולתת למנגנון ה"שוק" לנהל את חיי החברה.

יש הטוענים שהספר הוא אסופת רעיונות שלוקטו מספרים ואנשים בני התקופה, וכי תרומתו מתמצה בהצגת רעיונות אלו כאידאולוגיה שלמה ומנומקת.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • חיים ברקאי, אדם סמית באספקלריה של ימינו, מוסד ביאליק והאוניברסיטה הפתוחה, 1995.
  • אדם סמית, עושר העמים, תרגמו מאנגלית: יריב עיטם ושמשון ענבל, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 1996.

קישורים חיצוניים