סוף העבודה

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

סוף העבודה (באנגלית: The End of Work) הוא ספר עיון מאת ג'רמי ריפקין שיצא לאור ב-1995 אשר מתאר את העתיד מההיבט של שוק העבודה.

בשנת 1995 הגיע ריפקין למסקנה כי האבטלה העולמית תעלה בגלל שטכנולוגיית מידע תבטל עשרות מיליוני משרות בתחומים הסקטורים של תעשייה, חקלאות ושירותים. הוא חזה השלכות הרסניות של מיכון על עובדי צווארון כחול, מוכרים בתחומי קמעונאות וסיטונאות. בעוד ששכבה קטנה של מנהלי תאגידים ועובדים בתחומי תעשיות המידע יקצרו את הרווחים של תעשיית ההיי-טק ברחבי העולם, המעמד הבינוני בארצות הברית ימשיך להתכווץ ומקומות העבודה יהיו עוד יותר לוחצים וישלמו שכר נמוך יותר.

כאשר תהיה ירידה בכלכלת השוק ובסקטור הציבורי, ריפקין חזה כי תהיה צמיחה של מגזר שלישי - ארגונים להספקת שירותים התנדבותיים ושירותים קהילתיים, אשר יצרו עבודות חדשות בתמיכת הממשלה, כדי לבנות מחדש שכונות מתפוררות ולהספקת שירותים חברתיים. כדי לממן יוזמות כאלה, הוא טען שיש לקצץ את תקציב הצבא, להגדיל את המס על מוצרי יוקרה ושירותי יוקרה לא הכרחיים ולכוון מחדש את תקציב המדינה להספקת "שכר חברתי" לעובדים בסקטור השלישי הזה.

ביקורת

מספר כלכלנים וסוציולוגים ביקרו את רעיונותיו של ריפקין. לדוגמה הפילוסוף הפוליטי George Caffentzis טען שהטיעון של ריפקין פגום בגלל שהוא מבוסס על דטרמיניזם טכנולוגי שלא לוקח בחשבון דינמיקה של תעסוקה ושינוי טכנולוגי בעידן הקפיטליסטי - כלומר שהורדת המחיר וצמיחה כלכלית יכולים ליצור ביקושים שיגדילו בחזרה את הביקוש לעובדים.

רעיון מרכזי בספר "סוף העבודה" הוא שהתפוקה הגוברת תוביל להרס של משרות. הספר הופיע כאשר הגידול בתפוקה היה בהאטה מאז שנות ה-70 המוקדמות. השימוש הנרחב במחשבים בשנות ה-80 ותחילת ה-90 לא הוביל לעליה בפריון העבודה, בניגוד לתחזיות כלכליות. דבר זה כונה בשם פרדוקס הפריון (Productivity paradox). גידול חזק בפריון העובדים הופיע לבסוף בסוף שנות ה-90 והחזיק מעמד במשך מספר שנים, ואז הייתה שוב האטה. האטה בגידול בפריון היא דבר שעדיין יש ויכוחים עליו. צמיחה כלכלית חזקה שאינה מלווה בגידול מהותי בביקוש לעובדים והורדת האבטלה נקראת Jobless recovery.

ראו גם

רעיונות רבים שבהם דנים בספר "סוף העבודה" כוסו גם במסגרת הספר של רוברט איירס, "נקודת מפנה (ספר)" שיצא לאור בשנת 1998.

קישורים חיצוניים