משחק עלויות ציבוריות–רווחים פרטיים

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

משחק עלויות ציבוריות–רווחים פרטיים (באנגלית: Communized Costs–Privatized Profits game או CC–PP game) הוא משחק (במובן של תורת המשחקים) שפותח על ידי הביולוג גארט הארדין בשנת 1985 אשר בא לתאר חלוקת משאבים. המשחק מתאר מצבים כלכליים שבהם הרווחים זורמים לכיסם של מספר מצומצם של אנשים או חברות, בעוד שחלק ניכר מהעלויות מוטלות על הציבור שאינו שותף לרווחים.

מצב זה משלב מספר כשלי שוק - זה של רכוש ציבורי יחד עם זה של מחסור במידע מלא יחד עם קיום של עלויות חיצוניות. לעיתים זהו סוג של הטרגדיה של נחלת הכלל.

דוגמאות למצב של עלויות ציבוריות ורווחים פרטיים משתרעות מתחומים של זיהום אוויר, זיהום מים וזיהום קרקע, מינוף פיננסי על ידי חברות גדולות, מיזמי סמים, ואפילו טרור.

הסבר המושג

הכלכלן האקולוגי, קולין קלארק מאזכר את המונח CC-PP במאמר שלו הטיות כלכליות נגד פיתוח מקיים, ומסביר אותו באמצעות דוגמה.

קיים אגם ולידו בתים. נניח שחברה מסויימת מחליטה לבנות מפעל כימיקלים ליד אגם. כדי למקסם רווחים, החברה תרצה לשחרר פסולת רעילה מהמפעל אל תוך האגם. סביר שעלות הזיהום הזה תיפול רק על בעלי הבתים; אם המפעל לא זקוק למים נקיים, לפירמה יהיה תמריץ קטן לשלוט בזיהום שלו.

פעולת הזיהום היא סוג של השפעה חיצונית - המפעל נהנה מקיום הזיהום, מי שסובל הם השכנים. מצב של מידע מלא יכול להקטין את האפשרות לבצע דבר כזה כי במצב כזה בעלי הבתים יודעים שהפירמה מזהמת את האגם, יודעים איך הדבר משפיע על בריאותם ועל הערך של הנכסים שלהם ומסוגלים להוכיח זאת בבית המשפט ולתבוע את הפירמה. עם זאת במציאות אין מידע מלא - השגת מידע עולה כסף ומאמץ ולחברה יש גם אינטרס להסתיר את היקף וחומרת הזיהום. קושי נוסף שעולה הוא שמידע על הזיהום הוא מוצר ציבורי - השגתו עולה כסף אבל כולם יכולים להנות ממנו גם אם לא שילמו עליו - ולכן יש לבעלי הבתים אינטרס לחכות שמישהו אחר יאסוף את המידע. בספר הלוגיקה של פעולה קבוצתית טוען הכלכלן מנסור אולסון כי דווקא כאשר יש יותר נפגעים יש סיכוי נמוך יותר לפעולה שכן לכל אחד מהנפגעים יש אינטרס לתפוס טרמפ על שחקן אחר שדואג להשיג את המידע.

פרבור

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב - פרבור

יזמים של דיור פרברי, מסוגלים למשוך קונים על ידי הצעה של מחירים זולים יחסית, בגלל עלויות קרקע זולות יותר. אבל עלויות סמויות עלולות להתקיים במונחים של עומס תנועה גדול יותר על הכבישים המהירים, דבר שבסופו של דבר ידרוש בניה של כבישים חדשים. העלויות של התשתית החדשה (שלא להזכיר את פקקי התנועה), בעודם נובעים ישירות מההתרחבות של דיור זול בפרברים, מוטלות על כתפי כל בעלי הבתים. הרווחים הולכים אל היזמים. העלויות מועברות אל הציבור. כתוצאה מכך הכמות של פיתוח פרברי גבוהה יותר ממה שהיא אמורה להיות.

סיכון מוסרי

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב - סיכון מוסרי

סיכון מוסרי הוא דוגמה לעלויות ציבוריות המוטלות על הציבור. בעת תקופת גאות בבורסה, קיים ציבור של בנקאים, מנהלים וברוקרים הלוקחים סיכונים גדלים והולכים וגורפים רווחים נאים. כאשר יש קריסה פיננסית, פונים לממשלה כדי שזו תציל את הכלכלה, ותמנה קריסה של בנקים וגופים פיננסיים.

ניתן להרחיב טענה זו לגבי זגזוג של האליטה הכלכלית בין תמיכה בצעדי מדיניות כלכלית לפי המצב של מחזור העסקים. כאשר השוק בעליה ויש גריפה של רווחים, בעלי הון וכוחות אחרים באליטה הכלכלית (כמו עיתונאים בכירים, פקידים הצפויים להיות מנהלים בכירים ומנהלי פירמות) תומכים במדיניות "קפיטליסטית" של אי התערבות, הפרטה, והקטנת מיסים, כך שהרווחים זורמים לבעלי המניות, למנהלים בכירים, לברוקרים ולמנהלי קרנות וכו'. כאשר מתרחש מיתון או קריסה כלכלית תומכים אותם אנשים במדיניות כלכלית הפוכה של הלאמה, התערבות המדינה במשק, סבסוד של בנקים, וכו'.

לובי פוליטי

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב - לובי פוליטי

משחק ה-CC-PP מתרחב גם לרמה הפוליטית. יזמים, פירמות וקבוצות של פירמות מפעילים לובי פוליטי על מועצות ציבוריות ועל הממשלה. קבוצות לחץ מקומיות עשויות מידי פעם לעצור יזם או להטות אותו אל קהילה אחרת, אבל הכוח החברתי הוא לרוב לטובת פיתוח נוסף.

כאשר הציבור לא מאורגן, קשה לו יותר לזהות את הפגיעה הכלכלית בו, ולהתארגן להפעיל לובי פוליטי נגדי בצורה מאורגנת. (דוגמה נגדית לכך היא לפעמים הציבור החרדי, או ציבורים אחרים החיים בקהילות).

גורמים חשובים בהיווצרות אי סימטריה בלובי הפוליטי הם:

  • מספר מועט של חברות (תחרות בין מעטים), כאשר יש לדוגמה 5 חברות כל חברה יכולה לזהות בברור את הרווח שלה מקיום של לובי פוליטי והתרומה שלה לנושא ברורה. לעומת זאת בקרב הציבור יש בעיה של רכוש ציבורי - אנשים רבים היו נהנים מקיום של לובי פוליטי נגדי לתעשיית הרכב לדוגמה, אבל התרומה של כל אדם בודד היא מטעה, ויש אינטרס לכך שאחרים יתרמו כספית ועל ידי מאמץ ללובי, ולא הפרט עצמו.
  • אי סימטריה במידע - בעוד הפירמות מודעות לרווח שנוצר על ידי הפעילות שלהן. הציבור בדרך כלל אינו מודע לתשלום שהוא מבצע, לקיום הבעיה או למי נהנה ממנה. כאשר יש השהיות בתשלום ומחסור במידע ברור הקושר בין מזהמים לפגיעה, קל יותר לנסות לפנות לאפיק של תיקון חלקי ופרטי (לדוגמה קניית מים מינרליים) מאשר לאפיק של מאבק ציבורי לתיקון המצב.
  • קשרי הון-שלטון, קשרים בין ההון לעיתונות, קשרים בין ההון לאקדמיה - קל לבעלי מפעלים מזהמים לדוגמה לממן קמפיין בחירות של מועמד בפריימריז, או למפלגה. באותה מידה יש להם קשרים לעיתונות על ידי פרסום או בעלות חלקית בעיתון. הם ממנים גם מחקרים של מומחים שונים באקדמיה שאמורים לתת המלצות בתחום המדיניות הציבורית.
  • קיום של לולאת משוב. דבר זה הוא חלק מלולאת משוב מחזקת או חלק מנעילה טכנולוגית. בגלל הקיום של משחק CC-PP נהנים חלק מהשחקנים מרווח משמעותי. בהתאם לכך הם יכולים להפנות חלק מהרווחים האלה כדי להגדיל או לכל הפחות לשמר על קיומו של משחק זה.

מעורבות הפשע המאורגן בטיפול בפסולות

רווחים עצומים יכולים לזרום לגופים כלכליים שמבצעים "משחקי" CC-PP, כך ששכיחותן הרבה אינה מפתיעה. לא מפתיע גם שתרומות פוליטיות נדיבות ניתנות מטעם מארגני משחקי ה-CC-PP. כל זה הוא חוקי לחלוטין. רווחים עצומים בגודלם מתקיימים מעבר לגבול החוקיות.

נוכלות אחת לדוגמה שנחשפה בארצות הברית כללה ערבוב של פסולת רעילה (PCB) עם דלק רגיל והסעתו במיכליות לקנדה, מקום בו נמכר לבעלי מכוניות תמימים. נאמר שהמאפיה הייתה מעורבת במיזם זה, ונראה שהפשע המאורגן מעורב בעוד הרבה "עסקים" דומים בתחום הטיפול בפסולות.

מינוף ללא ערבויות

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב - מינוף פיננסי

דוגמה מפורסמת לעלויות ציבוריות ורווחים פרטיים קשורה למשבר הסאב-פריים משנת 2008. במשבר זה בנקי השקעות, בנקי משכנתאות, גופי השקעות (כמו קרנות פנסיה וקרנות גידור) ובעלי הון פרטיים ביצעו מינוף פיננסי כדי להגדיל את הרווחים שלהם. כאשר פרץ משבר הסאב-פריים פנו גופים אלה לממשל הפדרלי של ארצות הברית כדי שזה ישלם על חלק גדול מהעלויות.

ראו גם

קישורים חיצוניים