מיקרו-כלכלה כבסיס למאקרו-כלכלה

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בתאוריה הנאו-קלאסית, מיקרו-כלכלה, משמשת כבסיס למאקרו-כלכלה. כלכלנים נוהגים לתאר מודל מיקרו שמתאר את ההתנהגות של פירמה אחת או מספר מועט של פירמות ושל מספר מועט של צרכנים, ואז לבצע סכימה ("אגרגציה") של הסוכנים, ולהתייחס אל כל הצרכנים כאל יישות אחת. אחת ההשלכות של דבר זה היא בעשורים האחרונים הדגש במאקרו-כלכלה הוא על יעילות פארטו ולא על שאלות של אי שוויון כלכלי או מוסדות כלכליים כפי שהיה בעבר.

הכלכלן פרנקלין פישר (Franklin Fisher) העלה בשנות ה-60 תהיות מה הם התנאים שבהם ניתן לקחת פונקציות ייצור מיקרו-כלכליות (כמו פונקציית ייצור קוב דאגלאס) ולסכום אותם לפונקציית ייצור מצרפיות המשמשות לתיאור של כל המשק כולו.[1] פישר עסק בשאלה זו במשך כ-30 שנה וסיכם אותה בספר שיצא לאור בשנת 1993. פישר טוען כי התנאים לסכימה מוצלחת של פונקציות ייצור מיקרו-כלכליות לכדי פונקציות ייצור מצרפיות שיש להם תכונות נאו-קלאסיות הם כה קפדניים עד כי אין לצפות ששום כלכלה אמיתית שיש בנמצא תוכל למלא אותן. יש כלכלנים הסבורים כי התוצאה של ביקורת זו יחד עם תוצאות מחלוקת קיימברידג' על ההון מערערות את ההנחה הרווחת בכלכלה בעשורים האחרונים בדבר קיומה של פונקציית ייצור מצרפית שניתן לתאר איתה את המשק כולו. [2]

תיאור המצב הנאו-קלאסי

שני המודלים הנפוצים ביותר במאקרו-כלכלה נאו-קלאסית (בתואר שני ומעלה במאמרים בירחונים מקצועיים) הם מודל הפרט המייצג ומודל הדורות החופפים.

מודל "הפרט המייצג" במאקרו-כלכלה משתמשים בפירמה אחת ובצרכן אחד. לאחר תיאור של המגבלות שלפיהם פועלים סוכנים כלכליים אלו, מבצעים סכימה של כלל הצרכנים וכלל הפירמות. הפרט (שהוא בדרך כלל גם המעסיק וגם המועסק כך שגם אין דילמות בין מועסקים ומעסיקים) ממקסם פונקציית רווחה שהסכימה שלה היא כלל הרווחה החברתית. הפירמות ממקסמות רווחים.

במודל "הדורות החופפים" יש שני דורות של צרכנים שנבדלים זה מזה משיקולי זמן - בתקופה הראשונה, הדור הראשון עובד והדור השני בוחר אם ללמוד או לעבוד, ובתקופה השנייה, הדור הראשון מת, והדור השני עובד, בעוד שדור שלישי לומד או עובד (זה מודל להשקעה בלימודים). כך שבכל תקופת זמן יש דור אחד שלומד ודור אחד שעובד. על כך יש ורסיות רבות (תלוי איזה מודל מדובר) - לדוגמה מודל נפוץ לא פחות הוא מודל בו הדור הראשון עובד בתקופה הראשונה ובתקופה השנייה חי מהחסכונות שהוא צבר בתקופה הראשונה (מודל לחסכון או פנסיה).

בשני המודלים האלה ובעוד מודלים אחרים נפוצים פחות, משתמשים בתיאור של פרט אחד (או שניים) ושל פירמה אחת (או שתי פירמות) ואז מבצעים סכימה של כלל ה"סוכנים הכלכליים" כדי לקבל תיאור "מאקרו". סוכנים יכולים להבדל זה מזה בתכונות שונות (האם יש להם הון או לא, אם הם מוכשרים או לא, האם בחרו ללמוד, האם בחרו לחסוך או לא, מה גילם וכו') ואפילו שהברירה לא תהיה בינארית (ללמוד או לא ללמוד) אלא בחירה של ערך בתחום (כמה שנים ללמוד), בכל מקרה התוצאות המאקרו-כלכליות מחושבות על ידי סכימת הסוכנים השונים.

במקרים של מודלים מתקדמים, כמו כאלה המשתמשים בכלכלה אבולוציונית, בדרך כלל מחשבים את התוצאות עבור סוכנים שונים (אם יש 3 טיפוסים של התנהגויות יש לכל אחד מהם אפשרות לפגוש 3 טיפוסים אחרים, כך שנוצרו 9 תוצאות אפשריות).

ביקורת

על גישה זו נמתחה ביקורת נרחבת. שנסקרת בקצרה במאמר של החוקרים ואן-דה-בראג וג'ון גאודי.[3]

דה-בראג וגאודי טוענים כי בלתי אפשרי לשמור הן על כך שמשתני המאקרו יהיו סכימה של משתני המיקרו והן על כך שהיחסים המאקרו-כלכליים (לדוגמה פונקציות יצור של סקטורי יצור) יהיו אנלוגיים למקביליהם בתחום המיקרו-כלכלי (פונקציות יצור של הפירמות). ולכן הם טוענים שבלתי אפשרי למצוא קשר יחיד בין המיקרו למאקרו ושיש לחשוב על התחומים כעל תחומים נפרדים.

דה-בראג וגאודי בוחנים דילמה דומה בתחום הביולוגי, במיוחד בתחום האבולוציה. הם מנסים גם לקחת תובנות מתחום הביולוגיה האבולוציונית לגבי דרכים ללמוד מערכות אבולוציוניות מורכבות. הם מציעים מסגרת סיבתיות היררכית או רב-מדרגית כבסיס לתאוריות מאקרו-כלכליות עתידיות, המבוססת על ניתוח של כלכלה אבולוציונית.

גאודי ודה-בראג מציינים כי גם במחקר הביולוגי של אבולוציה יש ויכוח האם אבולוציה של האורגניזם הוא יחידת הניתוח הבלבדית, או שמה אף יחידות קטנות יותר (תאוריית "הגן האנוכי"), או גדולות יותר (ברירת קבוצות). ויכוח אחר הוא האם ניתוח נאו-דארווינסטי עם שיווי משקל יחיד ויציב הוא האפשרות הבלבדית, או שיש אפשרות לשיווי משקל רבים.

הם מציינים שני תאוריות מתחרות לתאוריה הנאו-דארווינסטית עם שיווי משקל יחיד ומיקוד באורגניזם. תאוריות שיש להן השלכות גם על הניתוח הכלכלי.

ברירת קבוצות

"ברירת קבוצות" (Group Selection) היא תאוריה לפיה יש מצבים בהם פרטים החיים בקבוצות של אורגניזמים יוכלו להנות מיתרון אבולוציוני אם ישתפו פעולה ביניהם באופן שעל פניו נראה לפעמים אלטרואיסטי, על פני פרטים שינהגו באופן אנוכי נאיבי. התאוריה הזו שונה מהתיאור הנאו-דארוויניסטי המקובל בכך שהיא לא ממקדת את התהליך האבולוציוני דווקא בפרט הבודד.

הטיעון הנגדי הוא שברירה כזו אינה יציבה בגלל שפרטים יכולים להנות מ"נסיעה חינם" באופן שינהגו באופן אנוכי בקבוצה שמשתפת פעולה וכך יהנו משתי היתרונות. "רוכב החינם" יהנה מיתרון בתוך קבוצתו ולכן יתרבה, והתכונה של שיתוף הפעולה תעלם.

מנגד הצטברו ראיות לכך שיש תופעות של שיתופי פעולה "אלטרואיסטים" (שאינם יכולים להיות מוסברים על ידי ברירת שארים או מנגנון אחר).

כמו כן, סימולציות של אבולוציה על סוכנים מרובים, הראתה שיש אפשרויות תאורטית, לברירת קבוצות כאשר יש מכניסים פנימה הנחות של יכולת מפגשים חוזרים, העברת מידע ויכולת ענישה.

כל ההנחות האלה הן ריאליות למדי לגבי חברות אנושיות המתפקדות בתוך מוסדות חברתיים. מסיבה זו ההנחה בדבר "האדם הכלכלי" האנוכי אינה האפשרות היחידה. מלבד זאת ברירת קבוצות מצביעה על כך שתהליכי אבולוציה מתרחשים לא רק ברמת הפרט, אלא גם ברמת הקבוצה - ולכן תיאור שמתמקד רק בפרטים ומתעלם מהניתוח ברמת הקבוצות (כמו קהילות, רשתות חברתיות, קבוצות של פירמות, מדינות וכו') הוא תיאור חלקי ובעייתי.

שיווי משקל מנוקד

גאודי ודה-בראג סוקרים גם את התאוריה של "שיווי משקל מנוקד" (Punctuated equilibrium). זו תאוריה בביולוגיה אבולוציונית שקובעת כי רוב המינים שמתרבים באופן מיני, לא ישתנו הרבה במשך רוב ההיסטוריה שלהם. אבולוציה פנוטיפית נרחבת מתרחשת באירועים נדירים של סיעוף מינים והיא מתרחשת בזמן קצר יחסית למשך קיום המין כולו, כשברוב תקופת חיי המין הגנום הוא יציב יחסית. גישה זו עומדת בניגוד לגישה של שיווי משקל אבולוציוני שמשתנה באופן מתמשך ואיטי.

אבולוציה של מינים ופרטים יכולה להיות במעין שיווי-משקל הדדי. הקיום של מינים מסויימים מאפשר את הקיום של מינים אחרים, שבתורם משפיעים על האקולוגיה של עוד מינים. האבולוציה שנוצרת כעת היא של פרטים שמתאימים את עצמם למערכת שמתפקדת בתנאים שנקבעו על ידי שאר הפרטים והמינים. אין כאן שיווי משקל שנשאר יציב בכל התנאים אלא שיווי משקל יציב מקומית. גם בנושא זה יש וויכוח מתמשך בביולוגיה.

גם לנושא זה יש השלכות כלכליות, בלי קשר לתשובה שבסוף תתקבל בביולוגיה. פירמות, צרכנים ומוסדות כלכליים משפיעים זה על זה כך שגם בכלכלה ניתן לדבר על תהליכים שונים של אבולוציה - תהליך בו הפירמה לדוגמה מסגלת את עצמה לתנאי השוק. ותהליכים מאקרו-כלכליים בהם פירמות ומוסדות כלכליים גורמים לתזוזה של השוק בכיוונים מאקרו-כלכליים. דוגמה לכך הוא נושא של אימוץ של טכנולוגיות מסויימות ולא של אחרות, ושל נעילה טכנולוגית. גם כאן יש צורך בתאוריות מאקרו שאינן נסמכות רק על מידול מיקרו וסכימה.

יש גם טענות כי שיווי משקל מנוקד הוא מאפיין של תהליכים חברתיים רבים, בהם יש יציבות במשך זמן רב, ואז שינוי פתאומי.

הגחה

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב - הגחה

בתאוריה של מערכות מורכבות, קיים מושג ההגחה שמציין דפוס או תופעה שמתרחשת ברמה גבוהה יותר מאשר רכיבי מערכת, ושלא ניתן להגיע אליה סתם מהתבוננות ברכיבים כשלעצמם בלי להתחשב ביחסי הגומלין ביניהם. לדוגמה, מוזיקה מורכבת מצלילים בודדים (או תווים) אבל איכות המוזיקה אינה תלויה בצלילים הבודדים אלא ביחסים ביניהם. באופן דומה, סופת הוריקן מורכבת מטיפות מים בודדות, שפועלים עליהם כמה כוחות, אך כל הטיפות יחד יוצרות דפוס מיוחד שמגיח מהיחסים בין הטיפות.

מכאן, שבעוד המיקרו-כלכלה כן תורמת להבנת המאקרו-כלכלה, אי אפשר להבין את ההתנהגות המאקרו-כלכלית רק על בסיס המיקרו.

חלופות

גאודי ודה-בראג מציינים כי הקונפליקט בין הוליזם לבין רדוקציוניזם מתמתן אם הבחינה של הפרטים מתבצעת באופן שבוחן גם את הפרטים עצמם וגם את הקשרים המורכבים ביניהם. הם דוגלים בגישה היררכית של ניתוח שבה לא מסתכלים רק ברמה אחת (מיקרו או מאקרו או רמת ביניים) אלא ברמות השונות בבת אחת.

בגישת ניתוח היררכית יישויות ותהליכים יכולים להיות מושפעים מיישויות או תהליכים ברמה מעליהם או מתחתיהם. במדעי הטבע, משתמשים בגישה זו כאשר ביולוגים מולקולריים, גנטיקאים ואקולוגים מסתכלים על תופעות שונות ברמות ניתוח שונות. בכלכלה, יש נטייה לצמצם ניתוח מאקרו-כלכלי לתיאור מיקרו-כלכלי - כפי שהתאוריה המאקרו =-כלכלית של קיינס צומצמה לתאוריות מיקרו על ידי היקס (מודל IS/LM), פטקין וסמואלסון בהזדמנויות שונות.

גאודי ודה-בראג טוענים שללא קשר להתפתחות הדיון בביולוגיה, הנושאים שנודו שם מעניינים גם בכלכלה, במיוחד שבהקשר הכלכלי אין רמה אחת ויחידה של ברירה היות ואין יחידת הורשה פיסית ייחודית כמו הגנום בביולוגיה. התרומה של החשיבה האבולוציונית היא שהיא מערערת על ההנחה כי חתירה למקסום רווחים ו/או תועלת אישית ברמת המיקרו הם המכניזם היחיד שמקדם את ההתפתחות הכלכלית. (ראו בהקשר זה גם את הביקורת המתמטית של סטיב קין)

הם מציעים להסתכל על ביולוגיה אבולוציונית כנקודת ייחוס, ומזכירים כי יש עבודות רבות בתחום הכלכלה אבולוציונית והכלכלה מוסדית מהם אפשר ללמוד - מארקס, ובלן, שומפטר נלסון ווינטר. כמו כן יש תאוריות התפתחות של ניהול ארגונים היררכיים (דאגלסא נורף 1990, סימון 1962, סהה וסטיגליץ 1986). אם כי כיום רוב העבודות המעניינות על היררכיה כלכלית מתבצעות בתחום הניהול ולא בכלכלה.

תאוריות כאלה יצטרכו להיות בעלות תיאור מיקרו מפורט ודינמי כדי לאפשר ייצוג של תהליכים ברמת המאקרו - דבר שיהפוך אותן למודלים עוד יותר מיקרו מאשר המודלים הקיימים המבצעים המשתמשים ב"סוכנים מייצגים" של סקטורים, צרכנים, חוסכים או עובדים.

בנוסף, קשרי השפעה בין רמות שונות אומרים שיש משובים בין חלקים שונים של המערכת ולכן ניתן לכלול לדוגמה השוואה בפונקציית הרווחה עם פרטים אחרים (רווחה יחסית) או השוואות בין פירמות. מבחינה מתמטית פרוש הדבר סיבוכיות גדולה יותר ואי-לינאריות - ואין וודאות שיש שיווי משקל יחיד או שקל לחשב אותו.

מודלים כאלו גם יניבו דפוסי הגחה - דפוסים שלא ניתן להגיע אליהם רק מתוך הניתוח המיקרו לבדו. דפוסים אלה יוצרים עוד משובים חוזרים שיוצרים אי לינאריות וסיבוכיות - ועוד סימני שאלה בדבר קיומו של שיווי משקל כלכלי.

ראו גם

קישורים חיצוניים