שינויים

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קללת המשאבים

נוספו 17 בתים, 14:12, 4 באוקטובר 2016
מ
אין תקציר עריכה
קללת המשאבים אינה מתקיימת בכל המדינות בעלות שפע של משאבי טבע, יש מדינות שבהן משאבי טבע הביאו לצמיחה כלכלית ויש מדינות שבהן גרמו להאטה כלכלית, להרס כלכלי ומצוקה חברתית, לעיכוב בתהליכי [[דמוקרטיזציה]] ולבעיות בריאות הקשורות ל[[עוני]]. ההבדל העיקרי נובע ככל הנראה מאיכות המוסדות החברתיים שהיו לפני משאבי הטבע.
היבטים של קללת המשאבים ושל המחלה ההולנדית הכוללים הזנחה של אפיקים אחרים בכלכלה, שחיתות ואי-יעילות, אפשר למצוא במדינות מפיקות משאבים רבות כמו [[מדינות ערב]], [[רוסיה]], מדינות דרום אמריקה, ומדינות באפריקה. לעומת זאת יש מדינות אחרות שמפיקות משאבים שבהן גילוי והפקת משאבי טבע לא הזיקו לצמיחה הכלכלית וככל הנראה הועילו לה. הדוגמאות כוללות את המדינות [[אוסטרליה]], [[ארצות הברית]], [[קנדה]], בוטסואנה, צ'ילה, ו[[נורבגיהנורווגיה]]. עם זאת יש טענה שגם במדינות אלה נפגעו בצורה מסויימת בידי קללת המשאבים, לדוגמה ברדנה שפר מציינת כי בנורבגיה בנורווגיה אחוז גבוה יותר של אבטלה לעומת מדינות נורדיות אחרות.
מאמר מאת שלושה חוקרים נורבגים נורווגים שפורסם בשנת 2006 טוען כי יש קללת משאבים מותנה. יש קשר שלילי בין אחוז כמות המשאבים מהתמ"ג לבין הצמיחה הכלכלית אבל קשר כזה תלוי באיכות [[מוסד חברתי|המוסדות]] שהיו במדינה לפני מציאת המשאבים.<ref>Halvor Mehlum , Karl Ove Moene , Ragnar Torvik [https://ideas.repec.org/a/ecj/econjl/v116y2006i508p1-20.html Institutions and the Resource Curse], The Economic Journal, 2006 , 508, p 1-20 </ref> גם החוקרים [[דרון אסמוגלו]] ו[[ג'יימס רובינזון]] טוענים כך בספר [[מדוע אומות נכשלות]]. כאשר יש מוסדות טובים המשאב הטבעי מתרגם לעושר לאוכלוסיה וכאשר המוסדות גרועים (לדוגמה במדינות כמו קמרון) מתפתחת במדינה קללת המשאבים.[http://whynationsfail.com/blog/2013/5/21/the-economic-nature-of-the-resource-curse-evidence.html]
מחקר שבדק את [[צמיחה כלכלית|הצמיחה הכלכלית]] במדינות OPEC ([[קרטל]] של מדינות המפיקות נפט וגז הטבעי) בשנים 1965 ל-1998 מצא ש[[תוצר מקומי גולמי|התצור המקומי הגולמי]] לנפש ירד ב-1.3% בכל שנה. <ref>Gylfason, Thorvaldur, 2001. Natural resources, education, and economic development. European Economic Review 45, 847–859.</ref>
===קללת המשאבים בקמרון===
קיים תאור תיאור נרחב של קללת המשאבים שעברה קמרון בעקבות גילוי של נפט במדינה בסוף שנות ה-70. קמרון התפרנסה מייצוא של קקאו וקפה ובשנת 1977 התגלה בה [[נפט]]. התוצר המקומי הגולמי עלה בין 1977 ל-1986 ב-9.4% בשנה, אבל אז החלה ירידה משמעותית, ובשנת 1993 התוצר הוא חצי מגודל התוצר במדינה בשנת 1986, מאז המשיכה הצמיחה הכלכלית אבל קמרון היא עדיין בעלת תוצר מקומי גולמי נמוך ב-30% לעומת 1986. התדרדרות זו הלכה יד ביד עם דרדור באינדקס הפיתוח של האו"ם, ותוחלת החיים במדינה ירדה מ-56 שנה בשנת 1995 ל-50 שנה ב-2006 ובמהלך תקופה זו תמותת התינוקות במדינה עלתה ב-30%. אחוז התלמידים בבתי הספר היסודיים והתיכונים ירד במהלך התקופה ב-10%. חלק גדול מהתדרדרות המצב נובע מהתרסקות ההשקעות [[הסקטור הציבורי|בסקטור הציבורי]] [http://whynationsfail.com/blog/2013/5/16/is-there-a-curse-of-resources-the-case-of-the-cameroon.html][http://ideas.repec.org/p/oxf/oxcrwp/038.html]
הירידה בהשקעה הציבורית בקמרון היא מוזרה שכן לפחות על פני השטח, חלק גדול מרווחי הנפט הגיע אל הממשלה ולא לחברות הנפט. לפי הערכת חוקרים, קמרון השיגה כ-20 מיליארד דולר מאז 1977. שמייצגים 67% מה[[רנטה]] של חברות הנפט במדינה. השאלה מה הממשלה עשתה אם הכסף היא פתוחה, שכן רק 54% מהכסף שנכנס למדינה עבר למקומות ברורים ושאר הכסף "נעלם". השגת המידע בדבר כמות הכסף שהממשלה השקיעה מהנפט היא מסובכת בגלל שבמשך רוב 30 שנות ההפקה של הנפט, מתקיימת סודיות רשמית בקשר לסקטור הנפט, לא ידוע כמות הנפט שיש במדינה ולא ברור מה אחוז השימוש במשאבים האלה. היו בעבר הצהרות לגבי פרסום דו"חות בנושא ועל [[שקיפות]] אבל אלו לא בוצעו. בינתיים הוצאות הממשלה כחלק מהתמ"ג עלו מ-17% ל-26% בין השנים 1977 ל-1986. השכר בסקטור הציבורי עלה וכך גם הסובסידיות, ההון של הממשלה גדל פי 3. בגלל הגידול הזמני בהכנסות, הממשלה החלה במאמץ גדול של צריכה והשקעות, שחלק גדול מהם היו "פילים לבנים" עם הוצאה גדולה ומעט תועלת. הקריסה התרחשה בשנת 1986 וב-1988 הממשלה נכנסה לתוכנית צנע של [[קרן המטבע הבינלאומית]]. הנשיא Paul Biya הוא בכהונה משנת 1982 והוא שרד תהליך של דמוקרטיזציה של המדינה שהתרחש בשנת 1992. בשנת 2011 הוא זכה בבחירות בפעם ה-6 עם 78% מהקולות לאחר שביטל את המגבלה שהוכנסה בחוקה בשנת 1996 של שתי קדנציות לכל היותר. [http://whynationsfail.com/blog/2013/5/16/is-there-a-curse-of-resources-the-case-of-the-cameroon.html][http://ideas.repec.org/p/oxf/oxcrwp/038.html]
==מנגנונים דרכם קללת המשאבים עובדת==
אין הסכמה בין החוקרים באקדמיה באשר למנגנונים המדוייקים שבגללם צירוף של מוסדות באיכות גרועה יחד עם שפע משאבי טבע מובילים לכך שיש צמיחה כלכלית נמוכה.<ref name="Acemoglu1">[[דרון אסמוגלו]] ו[[ג'יימס רובינזון]], [http://whynationsfail.com/blog/2013/5/23/the-economic-nature-of-the-resource-curse-mechanisms.html The economic nature of the resource curse mechanism] , [[מדוע אומות נכשלות]], 2012</ref> ייתכן שכמו בנושאים חברתיים אחרים יש מספר סיבות המובילות לתוצאה דומה.
תאוריה של אסמוגלו ורובינזון טוענת כי אם דיקטטור או אליטה מוכנים לבצע פעולות בלתי יעילות בכלכלה, כמו חסימת סקטורים שמאיימים עליהם, הם יהיו מוכנים לבצע דבר זה באופן נמרץ יותר כאשר יש להם תמריץ גדול יותר בדמות הכנסות גדולות יותר ממשאבי טבע עשירים יותר. גם היריבים שלהם - מורדים או אופוזיציה שרוצה להיות אליטה יהיו בעלי תמריץ גדול יותר לנסות להפיל את המשטר הקיים.<ref name="Acemoglu1"/>
תאוריה אחת של רובינזון, Ragnar Torvik ו-Thierry Verdier טוענת כי שליט לא מוכשר או דיקטטור משפר את סיכוייו להשאר להישאר בשלטון על ידי ניפוח המגזר הציבורי ומתן משרות למקורבים ולסקטורים שיכולים לחזק את שלטונו. דבר זה מייצר [[יעילות כלכלית|אי-יעילות כלכלית]] בגלל שהמגזר הציבורי גדול מידי. כאשר יש שפע של משאבי טבע המנגנון הזה גדול יותר והנזק שלו גדול יותר וגם התמריץ של השליט לשמור על מעמדו גדול יותר. כאשר המדינה היא חלשה או כאשר יש שחיתות גדולה או כאשר המוסדות החברתיים לא מספיק חזקים כדי למנוע תהלי כזה, אין כוח לבלום תעסוקת יתר כזו במגזר הציבורי וגם אין [[מריטוקרטיה]] כלומר תגמול לכשרון - כך שהמגזר הציבורי לא רק גדול יותר ובזבזני יותר אלא גם מתפקד בצורה פחות יעילה ופוגע בתפקוד המשק.<ref name="robinson2006">Robinson, James A, Ragnar Torvik, and Thierry Verdier, [http://scholar.harvard.edu/jrobinson/publications/political-foundations-resource-curse Political foundations of the resource curse] , Journal of Development Economics, 79: 447-468. 2006 </ref> הסבר אפשרי נוסף הוא שהתמריץ להשאר בשלטון הוא דומה בכל מקרה (לדוגמה בגלל במדינה דיקטטורית הסיכון של השליט הוא הוצאה להורג באם יאבד את השלטון) אבל האמצעים העומדים לרשות השליט לצורות שונות של ייצוב שלטונו על ידי שחיתות למקורבים וכן על ידי סבסוד של האוכלוסיה האוכלוסייה הוא גדול יותר כאשר יש לו משאבי טבע גדולים יותר - כלומר מה שגדל אצל השליט הוא לא ה"ביקוש" לשחיתות (מה התמריץ שלו לנקוט בה) אלא "היצע" השחיתות (כמה שחיתות הוא מסוגל לספק בהנתן משאבים מוגבלים של המדינה).
לפי תאוריית נוספת של קללת המשאבים, מדינות שלהן משאבים טבעיים בשפע (כגון [[גז טבעי]] או [[נפט]]), לעתים קרובות אינן עוברות תהליך של [[דמוקרטיזציה]]. חלק מרכזי מכך היא שהשלטון יכול לנצל את המיסוי ואו הרווח מהמכירה של משאבי הטבע לשם קבלת כמות גדולה של מס, ואינו צריך להסתמך על האוכלוסייה הכללית לשם כך - כך שאינו צריך לדאוג לרווחה ולהשכלה שלה. האליטה הכלכלית של המדינה אינה צריכה להשקיע במיוחד ביזמות או במכירה קמעונאית ויכולה להיות עשירה מרווחי המשאב הטבעי. אליטות שהשקיעו ב[[הון פיזי]] במקום באדמות או נפט, חוששות שההשקעות שלהן יינזקו בקלות במקרה של מהפכה. דבר זה גורר [[הון אנושי]] נמוך והעדר חשיבות לנושאים כמו שמירה על [[זכויות קניין]], [[זכויות אזרח]], [[חופש ביטוי]] ועוד שמחזקים דמוקרטיות, ומכוונים פיתוח של הכלכלה.
לטענת פעילים חברתיים שמשתתפים במאבק הגז וכן לפי פקידים לשעבר אחד הנזקים המרכזיים של [[מתווה הגז]] והשפעת מונופול הגז על ממשלת ישראל בסוגיות כמו [[וועדת צמח]] והמאבק על ייצוא הגז היא פגיעה בדמוקרטיה ובמנהל תקין שיכולים לגרום לנזק כלכלי גבוה.
ערן עציון, מי שהיה סגן ראש המועצה לביטחון לאומי, וראש החטיבה לתכנון מדיני במשרד החוץ, טען ביוני 2016 כי מתווה הגז הוא דוגמה לכך שהדרג המקצועי בממשלה מוחלש ואין לו סמכות, והוא מנסה לקלוע לדעתו של הדרג הפוליטי. לטענתו היתה כנראה הנחיה פוליטית כך שהמסמך שפרסמו משרד החוץ והמל"ל על מתווה הגז יתמוך בעמדת הממשלה, אך הנחיה זו נינתה ניתנה בסוד משום שהמקבלים והנתונים אותה לא רצו שתתפרסם. לפי עציון, בתקופה שבה החלו להבין שהגז הוא נושא אסטרטגי משרד החוץ ביצע עבודה, והמסקנות שלה היו שהאינטרס הציבורי הוא לא לשמור את הגז ל–15 שנה אלא ל–50 שנה ולא לייצא. {{הערה|רותם שטקרמןשטרקמן, [http://www.themarker.com/markerweek/1.2972014 תרבות "הג'וקים המסוממים בבקבוק"] , ראיון עם ערן עציון, סגן ראש המועצה לביטחון לאומי, בכיר במשרד החוץ ומייסד ICSF, דה מרקר, 12.06.2016}}
[[דרור שטרום]], הממונה לשעבר על הגבלים עסקיים טען כי אין בעצם סיבה מדינית שגוברת על ההגבלים העסקיים, "הפעלת סעיף 52 זה לא מעקף של ממונה – אלא שמיטת הקרקע מתחת לפיקוח על מונופולים וקרטלים בישראל"{{הערה|{{TheMarker1|אבי בר-אלי|הקרב על הגז - דרור שטרום: "מפיצים שקר. עקיפת הממונה על ההגבלים - זילות החוק|markets/1.2682571|13 ביולי 2015}}}}.
===הקמת קרן הדורות הבאים===
מדינות רבות, הקימו בעקבות נורבגיה נורווגיה "קרן לדורות הבאים" שתפקידה העיקרי הוא למנוע את המחלה ההולנדית.את הכסף ממיסוי משאב הטבע משקיעים בקרן השקעות בחו"ל במיזמים שונים, ונשארת קרן המניבה רווחים שנתיים. הרווחים מקרן זו מגיעים למדינה וכסף זה נכנס לתקציב המדינה. בצורה זו נמנעים הן מהגעת כמות גבוהה של כסף למשק שפוגעת בשער המטבע ודרכו בייצוא, גם מנסים להבטיח זרם בר קיימא של כסף במקום קבלת סכום חד פעמי וגם מנסים למנוע תנודות בתקציב הנכנס כתוצאה משינויים בערך של הסחורה שמייצאים. הרעיון של הקרן דומה במקצת להשקעה בדירה וקבלת שכירות חודשית לעומת מכירת הדירה וקבלת סכום גבוה של כסף בבת אחת. כמו כן הקרן אמורה לדאוג לפיזור ההשקעות באפיקים שונים כדי לקבל סיכון נמוך יותר ביחס להשקעה בנכס אחד.
למרות זאת קרן הדורות הבאים אינו פתרון מושלם. עדיין תתכן מחלה הולנדית והשקעות בקרן כזו היא בעלת סיכון משל עצמה. לדוגמה [[נאורו]] הפסידו את רוב הכסף של הקרנות שלהם בגלל השקעות לא טובות. קרן כזו לא מוגנת מפני משבר כלכלי עולמי. בעיה נוספת היא שהכספים המגיעים מהקרן עדיין יכולים להיות מנוצלים בצורה גרועה או ששליטים יחמדו את הכסף בקרן עצמו וימשכו את הכסף עצמו - וקללת משאבים מגדילה את הסיכון שניצול לא נכון של הכסף של הקרן יתרחש.
===מוסדות חברתיים מוצלחים יותר===
אסמוגלו ורובינזון מנסים להציע דרכים להיאבק בקללת המשאבים. העצה העיקרית שלהם היא תיקון המוסדות החברתיים. אם כי דבר זה אינו דבר קל. לדוגמה [[דמוקרטיזציה]] בקמרון לא הביאה לשינוי מהותי שם ובאופן כללי דבר זה נכון אולי למדינות נוספות באפריקה. גם קרנות משאבים כמו זו שיש לנורבגיה לנורבווגיה שאמורות למנוע בעיות של קללת משאבים ולמנוע מחלה הולנדית הן גם ככל הנראה לא פתרון טוב שכן כדי שיישמו אותן הן צריכות להתיישר עם האינטרס של השליט ודבר זה אינו סביר.
הם מתארים כיצד הבנק העולמי נתן מימון לצורך בניית צינור לייצוא נפט מצ'אד בשנת 1999 כאשר התנאי היה שהכסף יועבר לקרן חיצונית שתנוהל בלונדון, ודבר זה אושר בפרלמנט של צ'אד. הקרן יועדה לספק שקיפות לגבי כמות הכספים הנכנסת וכן יועדה למנוע מחלה הולנדית ולהשקיע בדורות העתיד. אבל ללא "[[מוסדות מכלילים]]" היבטים אלה היו חסרי משמעות,בשנת 2005 ביטל נשיא צ'ד את קרן הדורות הבאים, הכפיל את כמות ההכנסות שהממשלה קיבלה באופן ישיר והעביר חלק גדול מהם לשם קניית נשק [http://whynationsfail.com/blog/2013/9/10/how-to-combat-the-resource-curse.html]
מבחינת נקודת המבט של [[כלכלה בת קיימא]], [[צדק בין דורי]] ו[[קיימות]] יש הגיון בהאטת הפקת המשאב כך שהפקתו תתבצע על פני דורות רבים. שכן הפקה שלו בדור אחד פרושה ניכוס הערך הכלכלי לדור זה על חשבון הדורות הבאים. הפקה איטית יותר פרושה גם הקטנת הבעיות של מחלה הולנדית וקללת המשאבים משום שאחוז הפקת המשאב ואו הייצוא של המשאב מתוך התל"ג יורד. הפקה מהירה יותר של המשאב תלויה בנושאים ערכיים כמו [[היוון|שיעור היוון]] של העתיד וכן עד כמה המדינה ענייה - ככל שהיא ענייה יותר יש לה תמריץ גדול יותר לייצא את המשאב בצורה מהירה יותר.
כמו כן יש הבדלים בין ייצוא חומר גלם (כמו נפט גולמי, או קקאו) לבין ייצוא מוצרי המשך (כמו תוצרי נפט מזוקקים ופלסטיקה, שוקולד וכו') שלהם ערך ככלכלי גבוה יותר והם מחייבים גם [[הון אנושי]] גבוה יותר. הפנית חלק מהמשאבים לפיתוח תעשיות המשך פרושו מצד אחד שתעשיות אלה הופכות להיות תלויות לא פעם בתעשיית הפקת משאב חומר הגלם ומצד שני תעשיות אלה עשויות להיות יותר מבוזרות היות שקיומן אינו תלוי בזכיון בזיכיון ממשלתי, הן מתחרות בשוק של מוצרים מוגמרים שבו ייתכנו יותר מתחרים והן יותר ניידות יחסית להפקת המשאב הטבעי.
==ביקורת==

תפריט ניווט