שינויים

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קללת המשאבים

נוספו 2 בתים, 23:20, 24 בינואר 2016
מ
אין תקציר עריכה
קיים תאור נרחב של קללת המשאבים שעברה קמרון בעקבות גילוי של נפט במדינה בסוף שנות ה-70. קמרון התפרנסה מייצוא של קקאו וקפה ובשנת 1977 התגלה בה [[נפט]]. התוצר המקומי הגולמי עלה בין 1977 ל-1986 ב-9.4% בשנה, אבל אז החלה ירידה משמעותית, ובשנת 1993 התוצר הוא חצי מגודל התוצר במדינה בשנת 1986, מאז המשיכה הצמיחה הכלכלית אבל קמרון היא עדיין בעלת תוצר מקומי גולמי נמוך ב 30% לעומת 1986. הדרדרות זו הלכה יד ביד עם דרדור באינדקס הפיתוח של האו"ם, ותוחלת החיים במדינה ירדה מ-56 שנה בשנת 1995 ל-50 שנה ב-2006 ובמהלך תקופה זו תמותת התינוקות במדינה עלתה ב-30%. אחוז התלמידים בבתי הספר היסודיים והתיכונים ירד במהלך התקופה ב-10%. חלק גדול מהדרדרות המצב נובע מהתרסקות ההשקעות [[הסקטור הציבורי|בסקטור הציבורי]] [http://whynationsfail.com/blog/2013/5/16/is-there-a-curse-of-resources-the-case-of-the-cameroon.html][http://ideas.repec.org/p/oxf/oxcrwp/038.html]
הירידה בהשקעה הציבורית בקמרון היא מוזרה שכן לפחות על פני השטח, חלק גדול מרווחי הנפט הגיע אל הממשלה ולא לחברות הנפט. לפי הערכת חוקרים, קמרון השיגה כ-20 מיליארד דולר מאז 1977. שמייצגים 67% מה[[רנטה]] של חברות הנפט במדינה. השאלה מה הממשלה עשתה אם הכסף היא פתוחה, שכן רק 54% מהכסף שנכנס למדינה עבר למקומות ברורים ושאר הכסף "נעלם". השגת המידע בדבר כמות הכסף שהממשלה השקיעה מהנפט היא מסובכת בגלל שבמשך רוב 30 שנות ההפקה של הנפט, מתקיימת סודיות רשמית בקשר לסקטור הנפט, לא ידוע כמות הנפט שיש במדינה ולא ברור מה אחוז השימוש במשאבים האלה. היו בעבר הצהרות לגבי פרסום דו"חות בנושא ועל [[שקיפות]] אבל אלו לא בוצעו. בינתיים הוצאות הממשלה כחלק מהתמ"ג עלו מ-17% ל-26% בין השנים 1977 ל-1986. השכר בסקטור הציבורי עלה וכך גם הסובסידיות, ההון של הממשלה גדל פי 3. בגלל הגידול הזמני בהכנסות, הממשלה החלה במאמץ גדול של צריכה והשקעות, שחלק גדול מהם היו "פילים לבנים" עם הוצאה גדולה ומעט תועלת. הקריסה התחרשה התרחשה בשנת 1986 וב-1988 הממשלה נכנסה לתוכנית צנע של [[קרן המטבע הבינלאומית]]. הנשיא Paul Biya הוא בכונה בכהונה משנת 1982 והוא שרד תהליך של דמוקרטיזציה של המדינה שהתרחש בשנת 1992. בשנת 2011 הוא זכה בבחירות בפעם ה-6 עם 78% מהקולות לאחר שביטל את המגבלה שהוכנסה בחוקה בשנת 1996 של שתי קדנציות לכל היותר. [http://whynationsfail.com/blog/2013/5/16/is-there-a-curse-of-resources-the-case-of-the-cameroon.html][http://ideas.repec.org/p/oxf/oxcrwp/038.html]
===קללת המשאבים בניגריה===
יש מספר גורמים לקשרים בין הפקת משאבי טבע לבין סכסוכים צבאיים. הסיבה האחת היא שמנגנונים אחרים של קללת המשאבים גורמים לפגיעה באיכות הממשל ושל הכלכלה, והצירוף של שחיתות ואבטלה גורר אי שקט חברי ואו נכונות של השלטון להכנס לסכוך צבאי כדי להשתיק ביקורת פנימית (טיעון קללת המשאבים). בנוסף ייתכנו סכסוכים הנוגעים לשאלה מי שולט בהפקת משאבי טבע ומי יקבל מהם את הרווחים (טיעון מלחמת משאבים). בנוסף גישה להכנסות ממשאבי טבע בידי צדדים אלימים וחמושים יכולה להאריך סכסוכים (טיעון משאבי קונפליקט). מחקר אחד טוען שדי שמדינה מוצאת נפט, ועוד לפני שלב ההפקה, הדבר מביא להגדלת הסיכון לשינוי שיווי המשקל בין השלטונות לבין גורמים המעוניינים לאזן את השלטון כמו אופוזציה, עיתונות, עמותות אזרחיות ועוד.
Jeff Colgan מאבחן כי מדינות עשירות ב[[נפט]] הן בעלות נוכנות נכונות להכנס לקונפליקט בינלאומי, דבר המכונה "תוקפנות-נפט" ("petro-aggression"). דוגמאות כוללות את הפלישה של עיראק לאיראן וכווית, הפלישות החוזרות של לוב לצ'ד אד בשנות ה-70 וה-80, המתח בין איראן למעצמות המערבות, היחסים בים ארה"ב לבין עיראק ואיראן. לא ברור אם דפוס של תוקפנות נפט נמצא במשאבי טבע אחרים מלבד נפט.<ref>Colgan, Jeff. "[http://www.cambridge.org/9781107654976 Petro-Aggression: When Oil Causes War]". Cambridge University Press.</ref> להבחנה זו מצטרף גם [[תומס פרידמן]] בספרו [[חם שטוח וצפוף]].
הכלכלה הריכוזית המאפיינת את הפיתוח של משאבי טבע מאפשרת מספיק כסף כדי לקנות נשק ולהכשיר חיילים וטרורסיטים וטרוריסטים כדי להטיל משטר דיקטטורי, כדי לפתח קבוצות טרור להשפעה בינלאומית או לספק כסף ואמצעים לקבוצות מקומיות שמעויינות שמעוניינות בהפיכה צבאית. למדינות אחרות קשה להלחם בתופעה או בגלל הצורך שלהן במשאבי טבע (בעיקר נפט וגז) או בגלל הקלות היחסית של מכירת משאבים אלה בשוק השחור בלי צורך לשמור על יחסים טובים בשוק עולמי לשם ייצוא מוצרים לצרכנים.
מאמר אחד טוען כי הצמיחה של המאפיה בסיציליה התחילה בזכות קללת משאבים, פעילות ראשונה של המאפיה קשורה בצורה חזקה למועצות מקומיות שיש בהן שפע של גופרית, שהוא מוצר הייצוא הרווחי ביותר של סיציליה.<ref>Buonanno, Paolo; Durante, Ruben; Prarolo, Giovanni; Vanin, Paolo (2015-08-01). "[ttp://onlinelibrary.wiley.com/doi/10.1111/ecoj.12236/abstract;jsessionid=3049A9E9EF718BBE461B7CC389A77133.f02t04 Poor Institutions, Rich Mines: Resource Curse in the Origins of the Sicilian Mafia]". The Economic Journal 125 (586): F175–F202</ref> מחקר אחד טוען כי העליה במחירי המינרלים בשנים 1997-2010 תרם לעליה של 21 אחוז ברמת אלימות המדינות באפריקה.<ref>Berman, Nicolas; Couttenier, Mathieu; Rohner, Dominic; Thoenig, Mathias (2015-06-29). "[http://papers.ssrn.com/abstract=2627073 This Mine is Mine! How Minerals Fuel Conflicts in Africa]". Rochester, NY</ref>
* השלטון המושחת של השאח באיראן, ההפיכה האיראנית והתמיכה של איראן בארגוני טרור שיעים (כמו חיזבאללה)
* פלישת עירק לכווית ומלחמת המפרץ הראשונה
* שלטונו הדיקקטורי הדיקטטורי של סדאם חוסיין ומלחמת האזרחים בעיראק לאחר הפלתו
* השלטון הדיקטטורי בסעודיה והתמיכה של סעודיה ואו של עשירים בסעודיה בארגוני טרור סונים (כמו [[המדינה האיסלמית]])
* צמיחת ארגון "המדינה האיסלמית" בעקבות הפלישה של ארצות הברית לעירק, המימון העיקרי של המדינה האיסלמית הוא מרווחי נפט בהפקה עצמית וכן בתמיכה של מדינות מפיקות נפט אחרות.
* השלטון הדיקטטורי בקטאר, התמיכה של גורמים בקטאר ושל השלטון עצמו בארגוני טרור סונים (חמאס בעזה והמדינה האיסמלמית האיסלמית בעירק וסוריה)
* השלטון המושחת בסוריה, [[מלחמת האזרחים בסוריה]] וצמיחת והתבססות של [[המדינה האיסלמית]] שם, תוך ניצול מאגרי הנפט בצפון המדינה.
* שלטון קדאפי בלוב, תמיכת קדאפי בטרור (פרשת לוקרבי), מלחמת האזרחים בלוב.
מאמר משנת 2011 בדק את הקשרים ארוכי הטווח בין תלות במשאבי טבע ובין סוג השלטון בין 1800 לבין 2006. המאמר טוען כי גידול בתלות בהפקת משאבי טבע לא מגבירה את הטוטליטריות של השליט. החוקרים טוענים כי במחקרים הקודמים היו הטיות מחקריות, וכי השענות על משאבי טבע מעודדת דמוקרטיזציה, בניגוד גמור לחלק מהתאוריות של קללת המשאבים. ההטיה המחקרית של המחקרים הקודמים, לטענתם, היא אי התחשבות בשוני בין מדינות שונות. [http://www.hoover.org/publications/hoover-digest/article/49806]
מאמר משנת 2011 טוען כי טענות קודמות על כך שפע של נפט הוא קללה, מבוססות על מתודולוגיות שלא לקחו בחשבון הבדלים בין מדינות ותלויות שעולות ממשברים בינלאומיייםבינלאומיים, כמו שינוי בטכנולוגיה ובמחיר הנפט. החוקרים בודקים נתונים מהבנק העולמי בתקופה שבין 1980 ל-2006 עבור 53 מדינות, שכוללות 85% אחוז מהתמ"ג העולמי ו81% מהעתודות העולמיות של נפט. הם מוצאים כי שפע של נפט משפיע בצורה חיובית הן על הצמיחה הכלכלית קצרת הטווח והן על ההכנסות ארוכות הטוווח.<ref>Tiago Cavalcanti, Kamiar Mohaddes, Mehdi Raissi [http://www.tandfonline.com/doi/abs/10.1080/13504851.2010.528356 Does Oil Abundance Harm Growth?] Applied Economics Letters, 2011, volu 18, pages=1181–1184</ref> במאמר נוסף החוקרים טוענים כי התנודתיות במחירי הסחורות, לא רק השפע של הסחורה עצמה, הוא זה שמניע את פרדוקס המשאבים.[http://papers.ssrn.com/sol3/papers.cfm?abstract_id=1846429][http://www.econ.cam.ac.uk/dae/repec/cam/pdf/cwpe1145.pdf] (אם כי דבר זה נחשב כבר לאחת הבעיות הקשורות למחלה הולנדית שהיא חלק מקללת המשאבים)
==ראו גם==

תפריט ניווט