שינויים

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

כלכלה יהודית

נוספו 5,676 בתים, 20:04, 17 ביוני 2017
מ
אין תקציר עריכה
'''כלכלה יהודית ''' היא גישה יהודית ל[[חקר הכלכלה|הבנת הכלכלה]] ולעיצובה. היא מנסה להבין כיצד יש להסדיר את הכלכלה המודרנית על פי העקרונות של המסורת היהודית מן הדורות הקודמים.
הנסיון הניסיון לברר את דרכה של הכלכלה היהודית נתקל בקושי בסיסי בכך שהמסורת היהודית התהוותה לפני [[מודרניזם|התקופה המודרנית, כאשר העם היהודי חי במסגרת של ]] ו[[קהילותהמהפכה התעשייתית]] ולא במסגרת מדיניתכאשר הנסיבות הכלכליות היו שונות למדי, כך שקשה ללמוד מן ההקשרים של העבר אל מציאות ימינו [https://vanleerecon.wordpress.com/2012/06/17/%D7%9B%D7%9C%D7%9B%D7%9C%D7%94-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%AA/]. חלקה התגבש בתקופת התנ"ך כאשר העם היהודי ישב בממלכה קטנה שרוב פרנסתה נובע מ[[חקלאות קיום]] והשפעת [[מוסד חברתי|מוסדות]] ה[[שוק]] וה[[ממשלה]] על חיי היומיום ועל הכלכלה מצומצמים יותר. המשכה נתגבש כאשר העם היהודי חי במסגרת של [[קהילות]] ולא במסגרת מדינית. יחד עם זאת ישנם ביהדות [[ערך חברתי|ערכים]], השקפות ומצוות שבודאי שבוודאי נותנים כיוונים משמעותיים שעל ידם ניתן לפתח את החשיבה הכלכלית.
== אקולוגיה קיימות ושמירה על האקולוגיה ביהדות ==בעניין היחס שבין האדם וסביבתו הטבעית ניתן למצוא מקורות המעודדים את הפעילות האנושית ואת העליונות של האדם על העולם הטבעי. מאידך ישנם מקורות המעודדים שמירה על הטבע כפי שהוא ללא התערבות יד האדם. קשה לתת הגדרה מתי ראוי שהאדם יתערב במעשה בראשית ומתי ראוי שימנע מכך. על כל פנים ברור שאין זה ראוי לפגוע באקולוגיה ללא כל הבחנה. מקורות שמעודדים את פעילות האדם: בפרשת בראשית מצווה אלוקים את אדם וחווה (א, כח): "וַיְבָרֶךְ אֹתָם, אֱלֹהִים, וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ, וְכִבְשֻׁהָ; וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם, וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבְכָל-חַיָּה, הָרֹמֶשֶׂת עַל-הָאָרֶץ." התורה מצווה לשחוט בעלי חיים כקרבנות ומתירה שחיטת בעלי חיים לצורך אכילה. במדרש (תנחומא תזריע ה) מתואר ויכוח בין ר' עקיבא לטורנוסרופוס האם הטבע הוא שלם ואין ראוי שהאדם ישפיע עליו, או שהטבע הוא חסר וראוי שהאדם ישפיע עליו. ר' עקיבא סובר שמעשי אדם נאים ממעשה בראשית ומביא לכך ראיה מן הלחם שמשובח מן השיבולים, וממצוות מילה שעניינה לתקן את התינוק שנולד ערל. מקורות שמעודדים את השמירה על הטבע: בקהלת רבה פרשה ז, יש מדרש מציג את יופיו של העולם ואת החשיבות שבשמירה על קיומו: תַּן דַּעְתְּךָ שֶׁלֹּא תְּקַלְקֵל וְתַחֲרִיב אֶת עוֹלָמִי, שֶׁאִם קִלְקַלְתָּ אֵין מִי שֶׁיְּתַקֵּן אַחֲרֶיךָ.התורה אוסרת יצירת כלאיים בצמחים ובעלי חיים. הרמב"ן כתב בטעם הדבר: "המרכיב שני מינין - משנה ומכחיש במעשה בראשית כאילו יחשוב שלא השלים הקב"ה בעולמו כל הצורך, ויחפוץ הוא לעזור בבריאתו של עולם להוסיף בו בריות." התורה אוסרת לצער בעלי חיים שלא לצורך.  בתלמוד בבלי, מסכת תענית (דף כג, עמוד א) מופיע הסיפור על חוני המעגל שישן 70 שנה. חלק מהסיפור מתאר את החשיבות של [[צדק בין דורי]] ו[[תכנון ארוך טווח]] בתשובה לשאלת חוני מדוע אדם שפגש בדרך נוטע חרובים, הוא עונה לו "אֲנִי מָצָאתִי אֶת הָעוֹלָם בַּחֲרוּבִים; כְּשֵׁם שֶׁנָּטְעוּ אֲבוֹתַי לִי כָּךְ אֶטַּע אֲנִי לְבָנַי."
==מצות הלוואה ואיסור ריבית==
התורה אוסרת הלוואה בריבית בין יהודים, ומצוה לתת הלוואה ללא ריבית לנזקקים לכך. איסור ריבית על פי ההלכה מתייחס הן לקבלת ריבית והן לנתינתה. ריבית נקראת בתורה "נשך" או "מרבית", והתורה מזהירה מפניה בכמה מקומות ואוסרת אותה ב-3 מקומות שונים.
במסגרת ההלכה פותח המושג של היתר עסקה שמאפשר מתן הלוואה בריבית במסגרת כללי ההלכה. בעסקה זו אין שני צדדים: מלווה ולווה, אלא זו עסקת חבילה, בה המלווה והלווה הופכים להיות שותפים להפסד ולרווח כאחד. בעל הממון הוא שותף פאסיבי פסיבי הנותן כסף ל"מתעסק" - השותף האקטיבי, על מנת שישקיע אותו בעסק, כך שמחצית הכסף ניתנת כהלוואה ומחצית הסכום ישמש כפיקדון והמלווה יהיה שותף עם המתעסק לא רק ברווח אלא גם בהפסד. בפועל בכלכלה המודרנית כיום יש יהודים רבים המקבלים ומספקים הלוואות. יש גם מוסדות גמ"ח אשר מספקים הלוואות ללא ריבית לנזקקים.
==מדיניות רווחה==
רוב מדיניות הרווחה היהודית מבוססות על יוזמות [[קהילה|קהילתיות]] ומקומיות באופיין כמו מפעלי גמ"ח, מצוות צדקה, נורמות חברתיות של עזרה הדדית בין חברי הקהילה ובין יהודי אחד ליהודי אחר ואף סיוע לגר (כלומר לאנשים שאינם ממוצא יהודי). כמו כן היהדות שמה דגש על קיומם של [[מוצרים ציבוריים]] כמו מערכת חינוך קהילתית לכלל בני הקהילה, ומוסדות צדקה ותמיכה.
כמו כן ישנן מצוות שונות ביהדות אשר גורמות להתערבות מחזורית בפעילות ה[[שוק]] והכלכלה, אשר גורמות לחלוקה מחדש של ההון ושל הכספים בקהילה , ושיש להם יוכולת יכולת גם לסייע ל[[עניים]] ולחלשים. כך מצוות השבת גורמת ליום חופש לכולם, כולל גם לבעלי החיים העובדים. מצוות התערבות מחזוריות אחרות כוללות את השמיטה, היובל וכן מערכת החגים השנתית.
==היחס לעוני לעושר ולחמדנות==
כדי להבין את חשיבות ההשקפה היהודית בנושאי עוני עושר ותענוג, יש לבחון ראשית את הרקע התרבותי ליחס של ה[[קפיטליזם]] לנושאים אלה. בנצרות, אחד מ"שבעת החטאים", הוא החמדנות. הנצרות הקתולית הדגישה את החשיבות של גמול בעולם הבא, כפרס על סגפנות ועוני בעולם הזה וראתה בעונג חטא. בניגוד לכך, התאולוגיה הפרוטסטטנית הפרוטסטנטית קידשה את החומרנות וטענה כי הסימן לכך שהאל רואה בעין יפה את פועלם של אנשים מסויימים הוא הצלחה כלכלית שלהם. להשקפה זו השפעה חשובה על התרבות המערבית בת זמננו ועל ה[[קפיטליזם]], שבו צבירת עושר היא מטרה בפני עצמה, והוכחה לכך שאתה תורם ל[[רוווחה רווחה חברתית|רווחה החברתית]] ומקבל על כך גמול. בתאוריה , תומכי הקפיטליזם מניח מניחים שכל העסקאות צריכות להעשות להיעשות ללא כפייה וללא [[השפעות חיצוניות]] שליליות ומתוך כך שעסקאות אלה מעלות את הרווחה של הקונה והמוכר כאחד. בפועל אנשים מתעשרים ממגוון סיבות הכוללות גם ניצול כוח מונופוליסטי, עושק של עובדים, מכירת מוצרים מזיקים לבריאות (כמו סיגריות, מזון לא בריא), בעלות על מפעלים מזהמים, מכירת נשק ועוד. בתרבות הקפיטליסטית הפופלארית הפופולרית אין יחס שונה בין עשירים שוניםהתייחסות להיבט זה וקיימת הערצה של של העושר והפרסום באשר הוא, ללא קשר למידת המוסריות שבה הושג הכסף או בשאלה האם העושר הכלכלי אכן העלה את הרווחה החברתית.
היהדות לעומת זאת לא ראתה בעוני אידאל, ואין מסורת של הערצה לסגפנות, עינוי הגוף ועוני והדגישה . לעומת זאת הדגישה היהדות את הערך של עבודה ופרנסה עצמית. בהתאם לכך גם לא צמחה בה תגובת-נגד של הערצת העושר החומרי. היהדות מודעת לבעיה של [[התרגלות הדונית]] ולכך שבני אדם עשירים יותר אינם בהכרח מאושרים יותר. בהתאם לכך ישנו הפסוק אמר בן זומא במסכת אבות: אֵיזֶהוּ עָשִׁיר? הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ.
ביהדות, הדיבר האחרון מעשרת הדברות, לא תחמוד, נוגע לאיסור על התאווה שבלב. אם כי פרטי ההלכות אינם תואמים לגמרי איסור על תאוות בצע. בנוסף, תוצאות נגררות של תאוות ממון נאסרו בהלכה באיסורים עצמאיים, כמו גזל, גניבה, שוחד, עושק, הונאה, רמאות, הסגת גבול, ריבית וכדומה. בעל ספר משלי מגנה את התכונה כשלעצמה (משלי א' י"ט, ט"ו כ"ז), ואף הנביאים במספר מקומות מגנים את ישראל בשל תאוות הבצע שלהם (ירמיהו ו' י"ג, ח' י'). במקרא, יתרו יועץ למשה למנות שופטים שאחת מתכונותיהם היא שנאת בצע (שמות י"ח כ"א). בספר שמואל מסופר על בניו של שמואל הנביא, השופטים שהיטו משפט בשל רדיפת בצע ולקיחת שוחד ועל כן העם מאס במשפטם וביקש לו מלך (שמואל א', ח' ג').
היחס לעושר בתרבות היהודית בא לידי ביטוי גם בהקשר של [[קשרי הון-שלטון]] וההשפעה הפוליטית והתרבותית של עשירים, . בין היתר בביטוי ([http://www.zeevgalili.com/2005/05/10597 שהשתרש מתוך הספרות היידית]) בעל המאה הוא בעל הדעה.  לעשירים עלול להיות יתרון גם בתחום המשפט ויישוב סכסוכים. בתרבות הנוצרית יש הנחה סמויה כי העני והחלש הוא צודק והעשיר או החזק טועה או רשע. בתרבות הקפיטליסטית עקרון זה שונה במידה מסויימת היות ועשירים יכולים להנות מתנאים טובים יותר כמו [[לובי פוליטי]], משטרה פרטית, הגנה טובה יותר של המשטרה הציבורית וכן מעורכי דין ממולחים ומשכילים יותר. היהדות נזהרה בנושא זה לא לתת עדיפות אוטומטית בבית המשפט לעניים. שנאמר "ודל לא תהדר בריבו". [http://www.daat.ac.il/mishpat-ivri/skirot/skira.asp?id=215]
==היחס לצריכה ולתענוג==
בתגובת נגד לנצרות הקתולית שראתה בכל תענוג חטא, צמח זרם ה[[תועלתנות]] שראה בכל עינוג של הגוף מטרה בפני עצמה. יחד עם הנחות של [[אנוכיות]] ו[[רציונליות]] נוצרו מצבים שבהם יש הצדקה מוסרית לצריכה ולמכירה של כל דבר, כל עוד יש לו ביקוש. ה[[כלכלה נאו -קלאסית]] טוענת כי אם יש צריכה של מוצרים בתנאים של [[שוק משוכלל]], הדבר מעלה את הרווחה הכלכלית. התועלתנות, ה[[קפיטליזם]] ובמקרים רבים גם העיתונות הפופלארית הפופולרית אוחזים בטענה דומה, אבל ללא סייגים של שוק משוכלל. כאשר מניחים כי אין השפעות חיצוניות, כל האנשים הם ראציונלים רציונליים לגמרי, יש [[מידע מלא]] על תכונות המוצרים, ואין בעיה כמו חרטה או התמכרות, אפשר להגיע להצדקה של כל מוצר פשוט בגלל שיש לו ביקוש גם אם הוא עלול לגרום נזק לצרכן, לעובדים, או לבני אדם או לבעלי חיים - לדוגמה [[מכירת נשק]], [[מכירת סמים]], [[עישון|טבק]], [[מזון לא בריא]] מוצרים היוצרים [[זיהום]], ועוד.
התרבות הקפיטליסטית עברה שינוי נוסף. בתחילת דרכה היא הושפעה מזרמים בנצרות כמו הקוויקרים והפרוטסנטים והפרוטסטנטים שהדגישו את הנושאים של עבודה קשה, חסכנות, הסתמכות עצמית ו[[פשטות מרצון]] כדי להגיע לעצמאות כלכלית ואף עושר. החל מתחילת המאה ה-20 וביתר שאת לאחר מלחמת העולם הראשונה חל שינוי תרבותי שהדגיש את החשיבות של [[צריכת ראווה]] מבחינת הפרט ולקדם את [[תרבות הצריכה]] כתרופה לייצוב הכלכלה וכדרך לעודד [[צמיחה כלכלית]], וקידום הרווחה החברתית.
היהדות לא ראתה בתענוג עצמו חטא, ולא צמח בה מנגד זרם הרואה בצריכת מוצרים מטרה בפני עצמה.
==ערך של לימוד והשכלה==
עוד מימי רבי יהודה הנשיא מצוה מרכזית ביהדות היא מצות תלמוד תורה. מכח מצוה זו יש מצווה חיוב של לימוד קרוא וכתוב לבנים. דבר זה יצר קושי משמעותי ליהודים שעבדו בעבודות כפיים ובחקלאות שכן באותה תקופה לא היה מקובל לקרוא והדבר היה נחלתם של משכילים בלבד ולווה בקושי כלכלי ניכר - הן של תשלום למורה והן של העדרות היעדרות הילדים מסיוע בעבודות הבית ובמלאכות שונות. בהמשך ציווי זה הפך לברכה כאשר היהודים השתלבו במעמד הפקידים והסוחרים של איזור בבל.
הלמדנות ליוותה את היהדות גם בתקופות מאוחרות יותר, של הגלות בתקופה הנוצרית, שבה בהמשך הדרך נאסר על יהודים להחזיק באדמות ולעסוק במלאכות שונות שנחשבו יצרניות כמו חקלאות או בגילדות המקצועיות, והם נדחקו למקצועות של סוחרים, מלווים בריבית או מיני מלאכות פשוטות. גם [[מודרניזם|בתקופה המודרנית]] נשארה הלמדנות ערך חשוב ביהדות. קיים מתח בנושא זה בין לימודי תורה וגמרה וגמרא לבין לימודים של מדע טכנולוגיה וספרים חיצוניים אחרים.
==איזון בין עבודה משפחה ולימודים==
בתום שנת השמיטה ישנה מצוה לשמוט את החובות.
היהדות התקשתה לעמוד במצוה במצווה זו. הפרוזבול הוא תקנה הלכתית שנתקנה בידי הלל הזקן בסוף תקופת בית שני, והיא בשימוש נרחב גם בימינו. הפרוזבול הוא תקנה הלכתית שנועדה לאפשר לגבות חובות של הלוואות שעבר זמן גבייתם ולא ניגבו, מבלי שמצוות שמיטת הכספים, תגרום לביטול החוב.
== ילודה ==
בהלכה היהודית, קיימת מצוות פרייה ורבייה (או פרו ורבו) היא החובה לקיים יחסי אישות כדי להוליד צאצאים. מצווה זו היא המצווה הראשונה המופיעה בתורה. במשנה‏ יש מחלוקת כמה ילדים יש להוליד כדי לצאת ידי חובת מצווה זו. בית הלל סוברים שיש צורך בבן ובת וסומכים את החלטתם על הפסוק הסמוך, "זכר ונקבה ברא אותם", ואילו בית שמאי סוברים שיש להוליד שני זכרים. לפי גרסה אחרת, המחלוקת הייתה האם צריך בן ובת, או שמספיק או בן או בת‏. גם לפי בית הלל וגם לפי בית שמאי הכוונה לילדים שיוכלו לקיים גם כן מצווה זו - ילדים פוריים. להלכה, מספיק להוליד זכר ונקבה כדי לקיים מצווה זו‏.
אמנם מעבר למצוה למצווה מן התורה ישנה גם מצוה מדברי חכמים להוליד ילדים נוספים גם אם כבר נולדו בן ובת. מצוה זו נסמכת על הפסוק מקהלת (יא, י) 'לערב אל תנח ידיך'.
עם השנים השתרשה ההלכה של הולדת ילדים רבים ככל האפשר למשפחה, במיוחד במשפחות חרדיות ודתיות. הדבר אולי הושפע גם מנורמה חברתית שהיתה שהייתה קיימת עד תחילת המאה ה-20 ברוב החברות המסורתיות של הולדת ילדים רבים, עקב תמותה גבוה גבוהה של ילדים בגיל הילדות. קיום המצווה עצמה של הולדת בן ובת יכולה לדור בכפיפה אחת עם [[ייצוב אוכלוסין]], אבל הולדת ילדים רבים ככול האפשר עלול לגרור מצב של [[פיצוץ אוכלוסין]] כלומר הגעה לתנאי של "מלאו את הארץ" וגם מתנגש עם ערך קדושת החיים שקיים ביהדות.
==ראו גם==
* [http://www.tevaivri.org.il/ טבע עברי], מרכז למידה מקוון בנושא יהדות וסביבה.
* [http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%A2%D7%A7%D7%91_%D7%90%D7%A8%D7%99%D7%90%D7%9C הרב יעקב אריאל], [http://asif.co.il/?wpfb_dl=3030 יהדות ואקולוגיה]
* יוסף יצחק ליפשיץ, [http://tchelet.org.il/article.php?id=83&page=all על תורת הכלכלה היהודית]* יוסף יצחק ליפשיץ, [http://www.toravoda.org.il/node/7103 מדיניות רווחה יהודית - מחברה חקלאית למשק מודרני]* אהרון אריאל לביא, [http://orot.tv/Category_main.aspx?id=201 סדרת הרצאות בנושא יהדות ואקולוגיה]
[[קטגוריה:כלכלה]]
[[קטגוריה:תרבות]]
[[קטגוריה:תרבות בת קיימא]]

תפריט ניווט