מהו השכר החציון וכיצד משכתבים איתו נתונים כלכליים: על כתבתה של אביטל להב "מאחורי הסקרים"

זהו מאמר דעה מאת עידן ד בוט. מאמר דעה אינו אובייקטיבי.

הן השכר הממוצע, כמו גם השכר החציון, אינם אלא משחקים סטטיסטיים, שלא ממש נותנים את מלוא התמונה על עומקם האמיתי של הפערים הכלכליים בישראל, ולכן כאשר רוצים להבין ולהסביר לציבור את הפערים הכלכליים הבלתי נסבלים בארץ, פרי מדיניות נאו-ליברלית הזויה ומופקרת, צריך לתת לו גם את מלוא התמונה. על כתיבה כלכלית מוטית, על טיבם האמיתי של הנתונים, ועל עומקם הבלתי נסבל של הפערים החברתיים!

היום, בשבת ה- 22/10/11 , הזדמן לי לקרוא את כתבתה של אביטל להב "מאחורי הסקרים: שכר ממוצע זה לא שכר אמצע", שפורסמה, באתר ""Y-net. הגם שהקביעה עצמה נכונה, המגמה בין השורות הייתה למזער כביכול את הפערים החברתיים, ולטעון שהם אינם כה גדולים, כפי שמנסים להציג אותם. הכתבה נכתבה בתחכום רב תוך שהיא מתעלמת לטעמי מנתונים חשובים רבים בכוונה תחילה, ואינה מביאה אותם לידיעת הקוראים. איני מתכוון כאן להיכנס כאן לפרטי הכתבה, שכן כל מי שמעוניין יכול לקרוא אותה בלינק הבא: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4136886,00.html. בכל מקרה, אליבא דאביטל להב הפער בין השכר החציוני לבין השכר הממוצע לא מעיד בכלל על צמיחה בפערים הכלכליים. האמנם? וכך ממשיכה ושואלת אביטל להב: "מה באמת מגלה לנו הנתון החודשי אודות השכר הממוצע במשק, מדוע השכר החציוני לא מפורסם מדי חודש, ומה זה אומר על פערי השכר בישראל? הבא נבחן את העניין, ונביא לצורך כך גם את נתוני השכר לפי הפילוח של מספר השכירים בישראל לפי רמות השכר השונות. למרות הביקורת למעלה, וזו שתובא בהמשך כתבתי, ברצוני לציין שמעבר לכך הצטיינה כתבתה של אביטל להב ברמת כתיבה גבוהה, ואף היית אומר יותר ממה שניתן למצוא בעיתונות הכלכלית הישראלית. הביקורת כאן אינה לגופו של איש, אלא לגופו של עניין.

בעוד כל אחד יודע מהו השכר הממוצע במשק, שמחושב לפי השכר ברוטו (החייב במס הכנסה, דמי ביטוח לאומי ומס בריאות), ולא לפי עלות השכר למעביד (הכולל רכיבים נוספים החלים על המעסיקים), והמתקבל מסכימת כל תלושי השכר מחולק במספר המועסקים, השכר החציוני מודד לעומתו את ההכנסה האמצעית. לצורך כך נניח והיינו מסדרים בסדר עולה את כל השכירים במשק, מבעל ההכנסה הנמוכה ביותר עד לגבוהה ביותר, הרי שמשכורתו של האדם האמצעי היא ההכנסה החציונית. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מפרסמת מעת לעת "סקר הכנסות" – נתונים על אודות רמות השכר , שמהם ניתן לגזור את החציון. הנתונים מתייחסים בדרך כלל לשכר החודשי ברוטו, אולם בעולם נפוצה גם ההתייחסות לשכר החציוני לפי שעת עבודה, השכר החציוני היומי, השבועי או השנתי, הכול בהתאם לחישובי תקופות שכר שונות, במשקים השונים. יש לציין גם כן, שהשכר החציוני נגזר מחלוקת כל המשכורות במשק לעשירוני שכר. (ראו והשווה אתר עבודה שחורה http://www.blacklabor.org/?p=11918 על סמך בדיקה שערך דורון גרינשטיין)

לפי המתואר למעלה ברור, שלא רק שגם פרמטר זה אינו מושלם, שהרי גם הוא, כמו הממוצע, אינו מספק נתונים אודות אופייה הכללי של ההתפלגות ומגמותיה, אלא הוא מהווה לא יותר מאשר את אותו הממבו ג'מבו הכלכלי המוכר, והתחמנות המספרית הרגילה, למרות שהוא מספק תמונה קצת יותר אמיתית לגבי מצב השכר במשק. מכיוון שכפי שציינתי למעלה השכר החציוני נגזר מחלוקת כל המשכורות לפי עשירוני שכר, לא פלא שעשירונים אלא הושמטו מכתבה של אביטל להב, שכן הם היו שומטים את הקרקע מתחת לרגלי הטענות הנאו-ליברליות המופרכות של הכותבת, ומראים בבירור רב, כפי שמתבטא מכתבתו של אלי ציפורי מגלובס, שהפרשי השכר במשק לא רק מהווים בעיה גדולה ביותר, אלא שהם הפכו למעשה לסכנה מוחשית ואמיתית לעצם החברה בישראל בבחינת מעמד ביניים, שלא רק הולך ונעלם, אלא שכבר לא קיים בכלל. לפיכך, לא ניתן להשלים את התמונה, אלא רק בעזרת התייחסות לחלוקת ההכנסה לעשירונים, בכדי לאפיין את המגמות הא-סימטריות ברמות השכר השונות (ראו והשווה שוב אם בדיקתו של דורון גרינשטיין באתר עבודה שחורה http://www.blacklabor.org/?p=11918)

מבדיקתו של דורון גרינשטיין, שבה השתמשתי לצורך הבאת חלק מהנתונים בכתבה זו, אנו למדים גם, שחישוב השכר החציון אינו כולל בדרך כלל את התייחסות להיקף המשרה. בחישוב הממוצע, כפי שעולה מבדיקה זו, ניתן "משקל זהה לשכר המתקבל מעבודה במשרה מלאה ובמשרה חלקית. מכיוון שאין התייחסות לשעות העבודה, לא ניתן לדעת מהו השכר הממוצע לשעת עבודה (אמנם מתפרסמים מידי פעם נתונים על השכר החציוני לפי שעה, אולם גם אלה מוטים). בניגוד אלינו, ברוב מדינות מערב אירופה, המכונים הלאומיים לסטטיסטיקה מפרסמים מעת לעת את נתוני השכר החציוני לשעת עבודה, באופן בלתי תלוי בנפח המשרה", כותב כרינשטיין. מהו אם כן אותו חציון? מדוע הדבר בעייתי? ניקח את הדוגמה הבאה: נניח שבעל הון מסוים, שמרוויח מיליארדים ודוחף את הנתונים למעלה בעוד עובדיו מרוויחים נאלצים להסתפק בפירורים ועצמות, מעסיק את אשתו או בני משפחתו באחד מעסקיו (או אצל אחד מחבריו בעלי ההון) בהיקף של פעם בשבוע, נניח כארבע עד חמש שעות באותו יום, ומשלם לה או לבני משפחתו את השכר החציון, שבשנת 2008 לפי דיווחי הלמ"ס עמד על כ – 5310 ש"ח. האם הדבר מהווה איזשהו אינדיקטור לגבי המצב הכלכלי במדינה או הרגלי השכר המקובלים בה? ברור שלא. מדובר על כאן שוב על התחמנות הסטטיסטית הכלכלית הרגילה.

זאת ועוד, השכר החציון, כלומר השכר שחצי מן השכירים נמצאים מעליו, וחצי מהם מתחתיו, אמורה להוות ולתת אינדיקציה לגבי מצבו ויכולת השתכרותו של מעמד הביניים, המעמד המהווה את פלח האוכלוסייה החשוב והמרכזי ביותר בכל מדינה דמוקרטית מודרנית, ומכאן נובעת חשיבותו הרבה של נתון זה. בכתבתו "מעמד הביניים קורס", שפורסם לא מזמן בגלובס, כותב אלי ציפורי את הדברים הבאים בהתייחסו למעמד ביניים הזה: "הטבלה, שהוכנה השבוע על ידי רשות המסים, לבקשת "גלובס", מפלחת את מספר השכירים בישראל לפי רמות השכר שלהם. בואו ננסה למצוא יחדיו את מעמד הביניים של ישראל בין 3.2 מיליון השכירים שעובדים בארץ. האם אפשר למצוא אותם בין כ-1.66 מיליון השכירים, הנמצאים בדרגה 1 - כמחצית (!) מכלל השכירים במשק - ומרוויחים עד 5,070 שקל לחודש ברוטו? מובן שלא. האם אפשר למצוא אותם בין כ-670 אלף שכירים הנמצאים בדרגה 2 - כ-20% מהשכירים - ומרוויחים עד 8,660 שקל? התשובה זהה: זה לא מעמד ביניים. קצת יותר מ-40 אלף שכירים מרוויחים משכורת מפוצצת של יותר מ-40 אלף שקל. זה הכול. אלו השכירים שכולנו מיטיבים להכיר, שתופסים הרבה נפח בתקשורת הכלכלית בזכות המשכורות הנוצצות שלהם, בין אם בסקטור הציבורי ובין אם בסקטור הפרטי, והם בסך הכול 1% ממספר השכירים. רוב השכירים, כ-2.3 מיליון, יותר מ-70%, הנמצאים בשתי מדרגות המס הראשונות, הם הרוב הדומם, נטול הכוח וההשפעה, והם אלו שמייצגים את הפערים החברתיים המתרחבים והולכים בישראל. אין להם הכוח שיש, למשל, לפרקליטים שהשביתו את המערכת המשפטית לחודש וחצי וזכו אמש לתוספת שכר של 12%, בלחץ נשיאת העליון דורית ביניש. אין להם לוביסטים, אין להם ועדים חזקים ואין להם שום יכולת מעשית לדרוש לעצמם קצת יותר.

לסיכום: כך או כך, הן השכר הממוצע, כמו גם השכר החציון, אינם אלא משחקים סטטיסטיים, שלא ממש נותנים את מלוא התמונה על עומקם האמיתי של הפערים הכלכליים, הגם שמבין שניהם הנתון אודות השכר החציון, משקף נאמנה יותר את המציאות הכלכלית, כפי שהאדם הפשוט חווה אותה באופן בלתי אמצעי על בשרו מבעד לערפילי הדיסאינפורמציה הכלכלית, ולכן כאשר רוצים להבין ולהסביר לציבור את הפערים הכלכליים הבלתי נסבלים בישראל, פרי מדיניות נאו-ליברלית הזויה ומופקרת, צריך לתת לו גם את מלוא התמונה, שכן כפי שלימדונו אבותינו ומורנו אמירת חצי אמת יותר גרועה משקר. מצ"ב הלינק לכתבה המלאה בגלובס, שביחד אם הנתונים שפורסמו כאן, נותנת תמונה מלאה יותר לגבי עומקם הבלתי נסבל של הפערים החברתיים בארץ: http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000612269