מאבק עצרו את רצח הילדים בהולנד

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

עצרו את רצח הילדים (בהולנדית: Stop de Kindermoord; באנגלית: Stop the Child Murder) היה מאבק לצדק סביבתי בהולנד בשנות ה-70 של המאה ה-20 למען שבילי אופניים ועידוד תחבורת אופניים בהולנד.

רקע

מסוף המאה ה-19 ועד מלחמת העולם השנייה, אופניים היו צורת תחבורה פופולרית מאוד בהולנד, כמו גם במדינות אירופאיות אחרות. המאפיינים של הולנד ושל בריטניה היו דומים למדי עד מלחמת העולם השנייה - לא רק בהקשרים של תחבורה אלא גם בהיבטים של חינוך, תרבות, אקלים, וגם המאפיינים הגאוגרפיים די דומים. ההבדל הגדול בין שתי המדינות בהקשר של שימוש באופניים התפתח בשנות ה-70 של המאה ה-20 ‏[1]

לאחר מלחמת העולם השנייה, בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20, הייתה בהולנד צמיחה כלכלית מהירה ובמקביל שוקמו הערים שנפגעו בשנות המלחמה. כמות המכוניות בהולנד עלתה בקצב מהיר, וכמות רוכבי האופניים ירדה באופן חד. חלק גדול מהערים בהולנד לא נפגע בצורה קשה ורובן היו ערים ותיקות וצפופות. הולנד היא מדינה עם צפיפות אוכלוסין גבוהה. בתנאים כאלה היה קשה למצוא מקום למכוניות והיו בה בעיות קשות של פקקי תנועה וחניה. הדבר גרר הריסת בלוקים שלמים של בתים בעיר כדי להרחיב כבישים, וגרר הרגשה לא נעימה בערים.

בשנת 1965 קמה באמסטרדם התנועה הרדיקלית-אנרכיסטית פרובו. אחת ההצעות הפופולריות של התנועה הייתה "תכנית האופניים הלבנים" - התכנית הציעה לסגור את מרכז העיר אמסטרדם לכל סוגי התחבורה הממונעת כולל אופנועים, כדי לשפר את התדירות של התחבורה הציבורית במעל 40% ולחסוך שני מיליון גילדר בשנה. הרעיון דגל במתן אפשרות כניסה למוניות, כסוג של תחבורה-חצי-ציבורית, אבל רק מוניות חשמליות שיסעו במהירות מקסימלית של 25 קמ"ש. הפרובוס הציעו את אחת התוכניות הראשונות לשיתוף אופניים - העירייה תקנה 20 אלף אופניים לבנים בשנה, שנועדו להיות רכוש ציבורי ועם שימוש חינם לכולם. העירייה דחתה תכנית זו והפרובוס ניסו ליישם תכנית כזו בעצמם עם כ-50 אופניים כדי להמחיש שהדבר אפשרי. תנועת פרובוס התפרקה כעבור שנתיים אבל רבים מהרעיונות שלה - בתחומי התחבורה, העירוניות ותחומים אחרים, קודמו בשנים מאוחרות יותר בעקבות שינויים בטכנולוגיה או בהתפתחות הרעיונות בציבור הכללי.

בשנות ה-70 המוקדמות של המאה ה-20 החלו בהולנד לקדם את הרעיון של שמירה על בטחון של ילדים באיזורי מגורים בעיר על ידי מרחבים משותפים, המכונים בהולנדית Woonerf. תכנון זה החל בעיר דלפט, על ידי מהנדס התחבורה Joost Vahl. הדבר נבע מתוך אילוץ לאפשר תחבורה בטוחה להולכי רגל, רוכבי אופניים ומכוניות ברחובות הצרים של העיר, שנמצאים לצד תעלות מים ונוכח סירובם של בעלי בתים למכור חלקות לצורך הרחבת הרחובות כדי לאפשר בניית מדרכות. הניסיון של Vahl בדלפט הניע אותו לקדם ניסיונות באמצעי ריסון תנועה כמו פסי האטה, ריצוף הרחוב, שילוט ועוד, במטרה ליצור איזורים ידידותיים לבני אדם. ‏[1]

הקמת התנועה

בשנות ה-70 מספר הנפגעים מתאונות הדרכים בהולנד הגיעו לשיאים חדשים. בשנת 1971 מספר ההרוגים בתאונות דרכים הגיע לשיא חסר תקדים של 3,300 איש, מתוכם 500 היו ילדים. אחד ההרוגים היה בנו של עיתונאי מכובד, Vic Langenhoff, שהיה כתב בכיר בעיתון הלאומי De Tijd. בתגובה כתב Langenhoff מספר מאמרים שהראשון בהם נשא את הכותרת "עצרו את רצח הילדים" (Stop de Kindermoord) הוא קרא להסעת ילדים לבית הספר באוטובוס כדי להקטין את הסכנה הנשקפת להם ממכוניות.‏[1]

זמן קצר לאחר מכן פנו אליו פעילים מנוסים יותר והסוכם על כך שהמדיניות הטובה ביותר להפחית תמותה בתאונות היא הפחתת הסיכון במקור.‏[1]

"עצרו את רצח הילדים" היה מסר רב-עוצמה, שזכה לתמיכה רחבה מצד כותבי טורי-דעה בעיתונות המרכזית ובקרב פעילים פוליטיים צעירים שפעלו בערים. באמסטרדם בראשית שנות ה-70, היו כבר באותה תקופה ארגונים להפחתת כמות המכוניות בעיר, לשיפור התחבורה הציבורית, מניעת הרס של אתרים היסטוריים (לשם הרחבת כבישים ותוספת מקומות חניה) והפחתה של זיהום. פעילים אלה התנגדו לשתי הגישות ששלטו אז בוויכוח הציבורי - מצד אחד אנשי שמאל כלכלי שדגלו בהתערבות מצד המדינה ומצד שני למדיניות הימין הכלכלי שדגל בלסה פר, לפי טענתם שני הזרמים היוו איום על איכות החיים בעיר.‏[1]

אחת הפעילות המרכזיות שקרבה בין אנשי הזרם המרכזי והפעילים הרדיקלים הייתה Maartje van Putten. היא הגיעה ממשפחה עמידה ומכובדת, והייתה מעורבת גם בתנועה הפמיניסטית המתפתחת ותנועות לתחבורה פרוגרסיבית. [1] היא התראיינה לתקשורת והביעה תמיכה במסרים של Langenhoff. זמן קצר לאחר מכן, בגיל 23, היא מונתה לנשיאת ארגון "עצרו את רצח הילדים" - ארגון חדש שנועד להפחית את המספר הגבוה של ילדים שנהרגו בתאונות דרכים.‏[1]

הפעילים ההולנדים עשו דברים מדהימים, אבל הם גם פעלו בתנאים נוחים יחסית. העליה בשימוש במכוניות הייתה מהירה מאוד והדבר תורגם לעליה חדה גם במספר הנפגעים בתאונות, שיעור ההרוגים באוכלוסיה היא כמעט כפול לעומת שיעור ההרוגים בבריטניה באותה תקופה. בנוסף, שיעור הרוכבים לפני מלחמת העולם השנייה היה גבוה מאוד, כך שלמרות שהייתה ירידה מאסיבית בשיעור הרוכבים, שיעור הרוכבים ביחס לפיצול נסיעות ברחבי הולנד לא ירד מעולם מתחת ל-20%. תנאים אלה סייעו להכין "סערה מושלמת" -נושא טעון מאוד שאפשר להפגין עליו ולזכות בתמיכה רחבה למען שינוי.‏[1]

בשנת 1972 התקיים המאבק למען שכונה בטוחה לילדים באמסטרדם- מאבק מקומי של ילדים בשכונת מצוקה בהולנד שדרשו רחובות בטוחים ונעימים יותר לשחק וללכת בהם. המאבק היה מורכב מקבוצות שונות -כולל ילדים, פעילי סביבה וגם קבוצות מהכנסייה. שיאו של המאבק היה קיום של עצרות ענק ורכיבות ברחבי הערים שהם סמל למאבקי אופניים ומאבקי צדק חברתי עד היום.

התרחבות המאבק והצלחתו

ארגון "עצרו את רצח הילדים" התרחב במהירות בתחילת שנת ה-70. התמיכה ברעיונות הארגון תוגברה באמצעות מצעדים שערבו הורים וילדים רבים. ההפגנות תוכננו בקפידה, כדי להשפיע בצורה מקסימלית על התקשורת כולל על הטלוויזיה שהייתה בראשית דרכה. לצד הארגון קם באותו זמן גם איגוד רוכבי האופניים ההולנדי (Dutch cyclists’ union) הדבר לווה בעניין תקשורתי רב בגלל תביעה של ארגון המוטורי הארצי בטענה כי הדבר מפר זכויות שלהם. הארגון הפסיד בבית המשפט ונאלץ לשנות את שמו, אבל זכו בכ-30 אלף חברים בתוך זמן קצר. ‏[1]

בשנת 1976 בוצעו חילופי נשיאות בארגון, Maartje van Putten הוחלפה ב-Steven Schepel. לפי דבריו - "אחד הדברים החשובים היה שבאנו עם רעיונות ישומיים. לא רק השמענו רעש בזמן הנכון, אלא גם הדגמנו כי ניתן להפוך רחובות למקומות טובים יותר. ואף פעם לא אמרנו אל תנהגו במכונית; לחמנו בהשלכות גרועות של יותר מידי תנועה ממונעת".‏[1]

המסר של "להפריד אם צריך" - של אופניים ממכוניות בכבישים ראשיים, המשיך במהלך שנות ה-70. משבר הנפט של שנות ה-70 תרם למודעות לצורך בשינוי. עם זאת פעילות הארגון נמשכו גם בשנות ה-70 מאוחרות, כולל רכיבות המוניות (מסה קריטית) וצביעות מחאה של "שבילי אופניים". ‏[1]

המאבק הצליחו להשפיע על ממשלת הולנד לבנות מחדש שבילי אופניים מופרדים מהתנועה, ולהקדיש לכך כסף ממשלתי. דבר זה הוביל לעליה במספר הרוכבים והוריד את מספר ההרוגים בתאונות. עם הזמן הדבר גרר שינוי גמור של מדיניות התחבורה בהולנד - מהמשך תכנון מוטה מכוניות לתכנון בכיוון של תחבורה בת קיימא בדגש על תחבורה פעילה.

בסופו של דבר, בשנות ה-90, ארגון "עצרו את רצח הילדים" התמזג עם מספר קבוצות אחרות למען בטיחות בדרכים, אבל בשלב בזה העבודה שלהם הסתיימה ברובה הגדול- הם יצרו שינוי תרבותי שבמסגרתו הליכה ברגל ורכיבה באופניים זכו ליחס רציני לא פחות ממכוניות והקצאת המרחב הציבורי ברחובות ובכבישים היא בהתאם. ‏[1]

השילוב של לובי פוליטי מצד הורים ופעילי חברתיים מקצועיים שכנע את מקבלי ההחלטות בחוכמה של הפחתת הסיכון בכבישים והגדלת כמות הרכיבה. כיום תחבורת אופניים בהולנד נחשבת מתקדמת ופופולרית והיא מהווה השראה למדינות רבות הן בבאירופה והן בבעולם.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

אופניים

תחבורת אופניים: תחבורת אופניים - תחבורה פעילה - אופניים חשמליים - תובלה באופניים - תיירות אופניים - כלכלת אופניים

אופניים

תחבורת אופניים ברחבי העולם: אופניים באירופה - הולנד (אמסטרדם) - דנמרק (קופנהגן) - גרמניה - צרפת - בריטניה - שוודיה - ספרד (סיביליה) - ארצות הברית - ישראל (תל אביב-יפו, אופניים חשמליים בישראל)

תשתיות ומדיניות: תשתיות אופניים - שבילי אופניים - רחוב אופניים - צומת ידידותי לאופניים - חניית אופניים - מדרגות אופניים - תחבורת אופניים בעיר הררית - שילוב אופניים ברכבת - תחבורה בת קיימא - עירוניות מתחדשת - עירוב שימושי קרקע - חזון אפס תאונות דרכים - מיתון תנועה - תוכנית אב ארצית לתחבורה בת קיימא - עיר ללא מכוניות - איזור ידידותי להולכי רגל - קסדת אופניים

מדריכים ופעילות: כיצד ללמוד לרכוב על אופניים - טיפים ליוממות אופניים - כיצד להימנע מפגיעת מכוניות - מסה קריטית - מסה קריטית בישראל - עירוניות טקטית - סיקלוביה - יום האופניים העולמי - ישראל בשביל האופניים