כרייה

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
(הופנה מהדף כריה)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

כרייה (באנגלית: Mining) היא פעולה של הפקת מחצבים בעלי ערך כלכלי מתוך קרום כדור הארץ. לרוב הכרייה מתבצעת על ידי חפירה של עפרת המחצב מאזור גאולוגי העשיר בה ומכונה עורק.

עם החומרים הנכרים בעולם נמנים ברזל, נחושת, עופרת, זהב, כסף, בוקסיט, ניקל, פחם, יהלומים, אבני חן, אבן גיר, שיש, פוספט, אשלג, מלח בישול, בדיל, אורניום ומוליבדן. למעשה, על האדם לכרות כל חומר שלא ניתן לגדלו בתהליך חקלאי, ובכלל זה כוללת הכרייה במשמעותה הרחבה גם שאיבת גז טבעי ונפט.

החומרים הנכרים משמשים חומרי גלם חיוניים לכלכלה האנושית: ברזל ופחם לדוגמה חיוניים לשם הפקת פלדה המשמשת להקמת גשרים, אוניות, בניינים וגורדי שחקים, אשלג, פוספט וגז טבעי משמשים לשם הפקת דשן כימי המשמש לשם גידול רוב המזון בעולם במסגרת חקלאות תעשייתית. כבלי נחושת מאפשרת העברת חשמל לבתים וכן בייצור מכשירי חשמל רבים. וכן הלאה. עם זאת, חומרי גלם הנכרים הם משאבים מתכלים ולפיכך צפוי מחירם לעלות ולכן הם מהווים אתגר מרכזי במעבר לכלכלה בת קיימא.

שיטות כרייה

Bagger 288 המשמש לכריית שטח, הרכב היבשתי הגדול בעולם במשקל 45,500 טונות.

את שיטות הכרייה ניתן לסווג לשתי קבוצות:

  1. כרייה על קרקעית (כריית שטח) - כרייה בבור פתוח, חציבה, כריית שכבות, כרייה באמצעות לחץ מים
  2. כרייה תת-קרקעית - כרייה צידית או במדרון, פיר כרייה, כרייה בסלע קשה ("כריית חדרים"), קידוח

במדינות מערביות כמו ארצות הברית, נפוצה כיום כריית השטח יותר מאשר הכרייה התת קרקעית. כריית השטח כרוכה אמנם ב"גילוח" הרים שלמים, אבל היא חוסכת למפעילים בעיות כמו התמוטטות המכרה, איוורור ועוד הקיימות בכרייה תת קרקעית.

תנאי העבודה של הכורים

כרייה תת קרקעית, לדוגמה של פחם היא עבודה קשה ומסוכנת, שהעוסקים בה חשופים למחלות שונות, כמו "מחלת הריאה השחורה" (Coalworker's pneumoconiosis)[1]. לאורך רוב ההיסטוריה כורים בכלל וכורי פחם בפרט נחשבו כדוגמה ל"עובדים שחורים" או עובדים עניים מאוד שחיים מהיד לפה. עקב המהפכה התעשייתית גדל הצורך בעוד ועוד פחם, ברזל, ומחצבים נוספים ונכרו עוד ועוד מכרות במדינות שונות כמו בריטניה, ארצות הברית וכו'. הכורים, בדומה לעובדים רבים במאה ה-18 וה-19 עבדו שעות ארוכות מתחת לאדמה, כאשר המכרות עצמם נמצאים בסכנת התמוטטות, הצפות גז, פיצוצים עקב דליפות גז וכו'. תנאי העבודה הקשים הונצחו בשירים וסיפורים רבים שבהם הכורים הם הצד החלש והפגיע והעני של החברה (האנדר-דוג). לדוגמה דמותו של מורדי, כורה צעיר בספרו של ג'ורג' מקדונלד, "הנסיכה והשדונים", או הגמדים ב"שלגיה והגמדים".

תנאי העבודה הקשים של הכורים הובילו להקמת ארגוני עובדים במהלך המאה ה-19 וכן להצטרפות כורים ואיגודים רבים לתנועה הסוציאליסטית. בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 היו התנגשויות רבות בין כורי פחם לבין בעלי הון, שכירי חרב שהם שכרו ואף כוחות צבא ומשטרה. דוגמה להתנגשות כזו היה הטבח בלאדלו באפריל 1914 ו"מלחמות הפחם של קולורדו" בשנים אלה. התנגשויות אלה הובילו לשינוי חוקי העבודה בארצות הברית בין היתר הגבלה של עבודת ילדים (מה שהעלה את השכר) והגבלת מספר שעות העבודה ביום. התנגשות נוספת הייתה שביתת הכורים הגדולה באנגליה בשנות ה-80 מול חברות הכרייה ומרגרט תאצ'ר, שמתוארת בין היתר בסרט "גאווה".

כיום מכרות רבים ממוקמים במדינות עולם שלישי והתנאים במכרות אלה הם לעיתים טובים ולעיתים מסוכנים. דוגמה לכרייה בעייתית היא כריית קולטן.

בשנת 2019 מאות נעדרו בברזיל לאחר שסכר קרס במכרה של עופרות ברזל.[2]

השפעות סביבתיות

פעילות הכרייה היא פחות מוכרת בציבור הרחב כחלק מתהליך הייצור, אך במסגרת של ניתוח מחזור חיים היא נחשבת כאחד השלבים הבעייתיים ביותר בגלל טביעת רגל אנרגטית גבוהה לעומת שלבים אחרים כמו הייצור עצמו, ובגלל יצירת כמויות גבוהות של זיהום תעשייתי.

מכרות עלולים לגרום לנזק משמעותי לסביבה ולבריאות הציבור בשל פיזור שילוב של זיהום מים, זיהום קרקע הצפות, בירוא יערות, קיטוע שטחי מחייה ועוד. פעמים רבות יש פיזור של מינרלים רעילים מהפסולת והסיגים הנותרים לאחר הפקת המחצב מהעפרה ונוצרת בעיה של זיהום מי התהום ושל הגשם המחלחלים דרכם. לעיתים קרובות ישנם מפעלי הפקה של חומרי גלם בסמוך למתקני הכרייה. אלו משתמשים לעיתים קרובות בחומצות חזקות כדי להפיק את המתכות ותורמים לזיהום הקרקע.

פעולות כרייה עלולות לגרום לבליית קרקע, היווצרות בורות ושקיעה בתת-הקרקע, פגיעה בבעלי חיים ובצומח וזיהום אבק נשימתי.

גם לאחר סיום הכרייה או החציבה נותרת בעיה סביבתית מהותית. לעיתים אין שיקום של המכרה או המחצבה באופן טבעי והוא יוצר איזור עקר מבחינה סביבתית המהווה מכשול בפני מיני בעלי חיים וצמחים. יכולות להיווצר הפרעות שונות לזרימת המים באיזור והמשך זיהום המים על ידי חומצות, בסיסים וכימיקלים נוספים שמקורם בסלעים עצמם או בשאריות מהפעילות התעשייתית בעבר. הכלכלן האקולוגי הרמן דיילי מעיר כי עד היום מכרות רומיים מלפני 1,500 שנה תורמים לזיהום המים באיזור. בישראל, לפי הערכות משנת 2013, יש כ-70 מחצבות פעילות (בעיקר של אגרגטים - חומרים קשים לבנייה), אבל מספר המחצבות הנטושות עולה על 1,000.

חברות כרייה מודרניות נדרשות לעמוד בתקנים מחמירים של איכות הסביבה ושיקומה, להבטחת השבת אזור המכרה למצבו המקורי כלל האפשר. בעבר המודעות וההקפדה היו נמוכות יותר, וכך הן גם כיום במדינות בעלות פיקוח רופף על איכות הסביבה.

בספר "התמוטטות", טוען הביולוג ג'ארד דיימונד שחברות הכרייה עצמן הן לעיתים קרובות חברות שפועלות במתח רווחים נמוך ומעדיפות לא פעם לפשוט את הרגל מאשר להתמודד עם שיקום האיזור, גם במדינות עשירות כמו ארצות הברית. דבר מצביע על כשלי שוק מסוג מוצר ציבורי או סיכון מוסרי שבהן החברות מוכנות לקחת סיכון גבוה ביודען שהציבור יספוג אותו אם יתממש הסיכון. דיימונד מציע כי הכספים לשיקום מחצבות ולמניעת בעיות הכרוכות בהן יוטלו על החברות שנמצאות "במורד הזרם" התעשייתי, כמו חברות תכשיטים במקרה של הפקת זהב. הסיבה לכך היא שחברות עשירות יותר, שמוכרות לעיתים קרובות מוצרי צריכה ולכן ניתן להפעיל עליהן לחץ גדול יותר על ידי רגולציה וחרם צרכנים. לטענתו, חברות אלו כבר ידאגו לאכוף קיום של תקנים או מימון של הנזקים בקרב הספקים.

השפעות חברתיות

כרייה כרוכה בבעיות בטיחות שונות. הדבר כולל התמוטטות של מכרות ולכידת הכורים במכרה וכן מחלות ריאה של הכורים (בכרייה של פחם לדוגמה). היבטים אלה נוגעים לכרייה במכרות סגורים. כיום, לפחות במדינות מערביות מכרות פתוחים הם נפוצים יותר. כמו כן לעיתים קרובות כרוכה כרייה במדינות עניות בניצול הכורים, בסכסוכי גבולות, בשחיתות, מלחמות ועוד. היבטים אלה נפוצים למדי במדינות אפריקה ודרום אמריקה.

בעיות חברתיות הנוגעות לכורים נובע מכך שאין צורך בהון אנושי או בהון חברתי בהיקף גדול לשם ביצוע הכרייה עצמה. לעיתים ההשפעות הסביבתיות של המכרה, גורמות לפגיעה בקרקעות סביב המכרה, דבר שפוגע בחקלאות, והדבר מייצר זרם של חקלאים או דייגים לשעבר שאיבדו את מקור פרנסתם ומוכנים לעבוד בשכר רעב.

כרייה על כל סוגיה עלולה לגרור מחלה הולנדית - פגיעה בייצוא של תעשיות אחרות בגלל העלאת שער המטבע, או בגלל הטייה מבנית - תת השקעה בחינוך ובהון אנושי בגלל השקעות בתעשיות כרייה. מקרים מפורסמים של מחלה הולנדית כזו כוללים את כריית הכסף בדרום אמריקה ושקיעת האימפריה הספרדית, הפקת נפט בהולנד והפקת נפט במדינות ערב.

כרייה כרוכה לא פעם בשחיתות שכן זול יותר לשחד מספר קטן של פקידים ופוליטיקאים בהשוואה לעלות של קבלת היתרי כרייה (ועמידה בתקנים ובמכרז), התחמקות מתמלוגים או הקטנה שלהם, והתחמקות מקיום תקני-סביבה ובטיחות וכן למנוע הפנמת עלויות של השפעות חיצוניות. במדינות רבות יש אליטה קטנה שנהנית מקשרים עם תאגיד רב לאומי מחלקים ביניהם את רוב הרווחים, על חשבון קבוצה גדולה של פועלים או שכנים של המכרות שמקבלים שכר זעום, סובלים מהפרת חוזים, עובדים בתנאים קשים או סובלים מזיהום או הרס של מקום המחייה שלהם. בגלל סיבות אלה פעמים רבות מדינות עניות שופעות במשאבים, מייצאות חומרי גלם תמורת מחיר נמוך במקום לייצא מוצרי ביניים או מוצרים מוגמרים שההכנסות מהן הם גבוהות בהרבה. כמו כן סכסוכים סביב נושאי כרייה הופכים לעיתים קרובות לסכסוכים בין מעמדות וכרוכים בהפיכות, הלאמות, שחיתות, מלחמות אזרחים, ושינויים פוליטיים וכלכליים חדים. הביטוי הכלכלי לבעיות של מדינות עשירות במשאבי טבע שסובלות מתוצר כלכלי נמוך מכונה קללת המשאבים. הכינוי המדיני פוליטי של תופעה זו הוא רפובליקת בננות.

לעיתים קרובות יש סכסוכים בין חברות כרייה לבין חקלאים או שבטי ציידים לקטים, או דייגים באיזור הכרייה עצמו או ב"מורד הזרם" ממקום הכרייה, הנפגעים מפעילות הכרייה ומאבדים את מקור פרנסתם. השם הרע של חברות הכרייה בא לידי ביטוי גם בספרות ובקולנוע בסרטים כמו "יער האזמרגד" ו"אווטאר".

שיא תפוקה וכילוי משאבים

בעיה כלכלית נוספת של כרייה היא שיא תפוקה שנידונה בספר גבולות לצמיחה. בגלל תפוקה שולית פוחתת או אסטרטגיית "פירות נמוכים" פירמות מעדיפות לכרות ראשית את העורקים הקלים להשגה. העורקים והמכרות הנותרים מציגים בעיות כרייה הולכות וגדלות כך שיש להשקיע יותר ויותר תשומות כדי להפיק כמות נתונה של חומרי גלם.

לדוגמה מכרות עמוקים יותר דורשים השקעת יותר אנרגיה בחציבה ובשינוע העופרה אל פני הקרקע. הם גם מציבים אתגרים טכניים גדולים יותר בהקשרים של איוורור, בטיחות, שאיבת מים ועוד. תהליך ההפקה של המחצבים מציב אתגר נוסף שכן על פי אותו עקרון העופרות העשירות מופקות קודם, ולכן עם הזמן מופקות עופרות פחות ופחות עשירות. ריכוז חומר הגלם בעופרה הולך ויורד, בדרך כלל הפקת חומר הגלם דורשת משאבים הגדלים באופן לא לינארי הכרוך בשינוי פאזה - בעוד עופרה בריכוז של 6% עשויה להיות דומה להפקת עופרה בריכוז של 3%, הפקת עופרה בריכוז של 1.5% עלולה לדרוש משאבי אנרגיה וחומרים אחרים בכמויות גדולות בהרבה.

הפתרונות המוצאים לשם התמודדות עם בעיה זו כוללים מחזור, שימוש חוזר ובאופן נרחב יותר כלכלת מעריסה לעריסה.

ראו גם

קישורים חיצוניים

, 2004

זיהום

רקע וסוגי זיהום: זיהוםזיהום אווירהצטברות ביולוגיתהשפעות בריאותיות של זיהום אווירזיהום מיםזיהום קרקעזיהום במזוןזיהום רעשזיהום אורזיהום אוויר מתחבורהזיהום תעשייתיעישון פסיביחומרי הדברהמתכות כבדותדיאוקסיןכרייהדלק מחצביפחםהתחממות עולמיתגורם מסרטןטרטוגןמשבש אנדוקריניהשפעה חיצוניתחוק קואסהכחשת זיהום

זיהום בישראל: זיהום אוויר בישראלזיהום מים בישראלזיהום נחלים בישראלזיהום קרקע בישראלזיהום מזון בישראלתעשיות אלקטרוכימיותזיהום אוויר במפרץ חיפהרמת חובבזיהום האוויר בגוש דןהמשרד להגנת הסביבהאזרחים למען הסביבההקואליציה לבריאות הציבוראדם טבע ודיןצלולמגמה ירוקה

מניעת והקטנת זיהום: אנרגיה מתחדשתגז טבעי בישראלתחבורה בת קיימאתחבורה רכהעירוניות מתחדשתטבע עירוניתעשייה בת קיימאמעריסה לעריסהחקלאות בת קיימאמס פיגוכלכלה בת קיימאנתונים פתוחים