כמה מילים על צמיחה כלכלית

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

Nuvola apps edu languages.png זהו מאמר דעה מאת Gridge. מאמר דעה אינו אובייקטיבי.


שני כלכלנים מטיילים להנאתם בשדרת התפוחים בעירם ולפתע מבחינים בתפוח רקוב בצד הדרך. אומר האחד: "אתן לך מאה דולרים אם תאכל את התפוח הרקוב". מסכים השני, מרים את התפוח מהקרקע, אוכל אותו, ומקבל את הכסף מחברו.

ממשיכים בדרכם צמד הכלכלנים, ולפתע מבחינים בעוד תפוח רקוב בצד הדרך. כעת מתהפכות היוצרות: אומר הכלכלן השני לחברו: "אתן לך מאה דולרים אם תוכל אתה את התפוח הרקוב". מסכים הראשון, מרים את התפוח מהקרקע, אוכל את התפוח ומקבל את הכסף מחברו.

השניים ממשיכים ללכת, עד שלפתע אחד מהם נעצר ואומר: "רגע, אני נתתי לך מאה דולרים, אתה החזרת לי מאה דולרים, שנינו אכלנו תפוחים רקובים ולא יצא לנו מזה דבר!". משיב חברו: "לא כן, אנחנו מגלגלים כספים!".

הסיפור הזה[1] מובא על-ידי בלוגר אשר מבקש בכך ללעוג למושג "צמיחה כלכלית". את הסיפור הוא מסכם בכך ששני הכלכלנים אכלו תפוחים רקובים, שיעור הצמיחה עלה, ובפועל לא קרה דבר טוב, ולא רק זאת, קרה דבר רע: שניהם אכלו תפוחים רקובים! והמסקנה כמובן: צמיחה משמעה אכילת תפוחים רקובים. ובמילותיו:

Cquote2.png וכל כלכלן ופוליטיקאי שרוצה “להגדיל את הצמיחה”, בעצם רוצה שנאכל חרא. Cquote1.png
-- מודי

הפספוס של מודי מקורו בכך שהוא סבור שהתועלת של צמד הכלכלנים היא אפס ושהצמיחה מתבטאת ב"גלגול כספים". לא כן. הצמיחה במקרה הזה מתבטאת בכך ששניהם הרוויחו דבר מה שהיה רצוי בעיניהם, דבר שהיו מוכנים לשלם עליו כסף. הכלכלן הראשון ראה ערך במחזה של חברו אוכל תפוח רקוב, וההוכחה לכך היא שהוא היה מוכן לשלם מרצונו החופשי כסף עבור המחזה. גם עבור הכלכלן השני המחזה של חברו אוכל תפוח רקוב הוא מחזה בעל ערך, ולכן היה מוכן לשלם עבורו סכום כסף. בסיפור אנו יכולים אף לראות באופן מוחשי כמה טרח הכלכלן השני כדי להרוויח את סכום הכסף הזה. שני הכלכלנים יצאו מהעסקה נשכרים: הכלכלן הראשון נהנה ביום-יום מ-X רווחה, ובעת הטיול הוא הגדיל את רווחתו לכדי X + Y. הוא אמנם השקיע מאמץ עבור Y, אך הערך של Y גבוה בעיניו מהמאמץ אותו השקיע, אחרת לא היה מבצע את העסקה, וכנ"ל לגבי הכלכלן השני. Y מסמל את הצמיחה. Y במקרה זה הוא מוצר או שירות שהיה בעל ערך הן לכלכלן הראשון והן לכלכלן השני. Y בסיפור הוא מוצר שעלול להיראות מפוקפק ביותר בעינינו הסובייקטיביות, בדיוק כפי שנפקפק בתועלת שמפיק אדם מצפייה בסרט DVD המציג אזרחים אפריקאים זוללים נחשים ועקרבים. רובנו לא נשלם כסף כדי לחזות באדם אוכל תפוח רקוב או עכביש מבעיתן. אך יהיה מי שישלם. ועבורו יש בכך רווח.

לצורך המחשת הרווח נשנה קלות את הסיפור:

גבר ואישה הזרים זה לזו נוסעים יחדיו באוטובוס ריק למחצה בדרך משדה התעופה. באמצע הדרך פונה הגבר אל האישה, ומבקש ממנה לעסות את צווארו תמורת עשרה דולרים. האישה נעתרת לבקשתו, מעסה את צווארו, ואז שבה למקומה יחד עם שטר הכסף בכיסה. לא עובר זמן רב והאישה מחליטה לגשת לאדון. היא מבקשת ממנו לעסות את צווארה, זאת בתמורה ל-10 דולרים. הגבר נעתר לבקשתה, והשטר חוזר לארנקו.

קל לראות כי שניהם הרוויחו דבר מה, קל לראות כי הרווחה של שניהם עלתה. מכיוון שעשו שימוש בכסף, הדבר מתבטא גם בצמיחה כלכלית.[2] נשאלת השאלה, מדוע היו זקוקים מלכתחילה לכסף? ובכן, הכסף במקרה זה שימש כמתווך בעסקה, וזה למעשה ייעודו של הכסף. השימוש בכסף עבור עסקה זו היה לכאורה לא הכרחי ודי היה בביצוע עסקה פשוטה של You scratch my back and I'll scratch yours על מנת להשיג תוצאה זהה.[3] אילו היו מגיעים ביניהם לסיכום זהה ללא שימוש בכסף, רווחתם הייתה עולה באופן זהה,[4] והדבר לא היה תורם לעלייה בפעילות הכלכלית במשק. כעת הבה נתקדם צעד נוסף: נאמר שהשניים פצחו ברומן סוחף שהוביל להיריון. האישה, ששכרה 2,000 דולר בחודש מתגוררת בדירה שבבעלותה. הגבר, ששכרו 6,000 דולר בחודש, מתגורר בשכירות ומשלם שכר דירה בגובה מחצית שכרו. השניים החליטו להינשא זה לזו, וכן הוחלט שהאישה ההרה תתפטר ממקום עבודתה כדי לטפל בבנם (ותאבד את שכרה בסך של 2,000 דולר בחודש), ואילו הגבר יעזוב את דירתו השכורה ויעבור להתגורר עמה בביתה. הדבר יביא לירידה בתוצר, ירידה בשיעור הצמיחה ואולי אף צמיחה שלילית. עם זאת, רווחתם החומרית של השניים אינה בהכרח נמוכה יותר, אלא זהה או אף גבוהה יותר,[5] שכן נעשה שימוש יעיל יותר במשאבים.[6] מידת האושר של השניים בוודאי לא פחתה גם היא, אלא דווקא גדלה.

באופן תאורטי עלייה בשיעור הצמיחה אין משמעה עלייה ברמת החיים, וצמיחה שלילית אין משמעה ירידה ברמת החיים. במציאות אפשר להניח שיש מתאם בין רווחה לצמיחה תמיד או כמעט תמיד[7]. אם אין אנו מסתפקים בתוצר הלאומי גולמי כמדד לרמת החיים, או אם אין אנו מייחסים לו חשיבות כלל, נוכל למדוד דברים אחרים: שיעור ההשתתפות בשוק העבודה, שיעור בעלי הדירות, שיעור בעלי הרכבים, שיעור האזרחים שמרשים לעצמם לצאת לנופש, סך ההוצאה על מותרות לאדם וכדומה. ניתן גם לבצע סקרים המנסים למדוד אופטימיות בציבור[8] וכיוצ"ב. כל אחד ואחד מהמדדים חשוף לביקורת. כך למשל ניתן לטעון שכניסת אנשים חדשים לשוק העבודה, משמעה שמצבם הידרדר לנקודה כזו שאולצו לעבוד. ניתן לטעון שגם אם המדדים מראים ש-50% מהאזרחים יכולים להרשות לעצמם לצאת לחופשת סקי - לעומת רק 25% לפני עשור - אין הדבר תורם לשיפור מצבם של ה-50% הנותרים, שאולי מצבם אף הורע. השורה התחתונה היא שהתועלת שבצמיחה כלכלית היא תועלת סובייקטיבית. בדיוק כפי שהתועלת שאנשים מוצאים בפנאי מעבודה, בבית עם גינה, בבגדי מעצבים ובחופשות SPA ושופינג היא תועלת סובייקטיבית.

הערות שוליים

  1. ^ הסיפור במקור היה דוחה במיוחד, ושונה כדי לכבד את האכסניה
  2. ^ בהנחה שהעיסויים יירשמו כחלק מהפעילות הכלכלית במשק
  3. ^ לכאורה, הכל בעיני המתבונן
  4. ^ לכאורה, הכל בעיני המתבונן
  5. ^ תלוי באפן בו מודדים
  6. ^ מגורים בדירה אחת במקום שתיים, שימוש במקרר אחד, שימוש במזגן אחד וכדו'
  7. ^ לדעתו של כותב שורות אלה, שסבור גם שניתן להשיג סביב כך קונצנזוס בקרב כלכלנים
  8. ^ לדוגמה: סקר: 82% מהיהודים בארץ מרוצים מהחיים