טיבור סקיטובסקי

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

טיבור סקיטובסקי (באנגלית: Tibor Scitovsky‏; 1910-2002) היה כלכלן אמריקאי שעיקר פרסומו היה כתיבתו בנושא הקשר בין אושר או שמחה לבין צריכה.

הוא היה פרופסור לכלכלה באוניברסיטת סטנפורד משנת 1946 ועד לפרישתו בשנת 1976, ומאז היה פרופסור אמריטוס. בהוקרה לתרומתו העמוקה לניתוח הכלכלי, הוא נחבר כחבר מכובד של האיגוד האמריקאי לכלכלה, חבר באגודה הכלכלית המלכותית, חבר באקדמיה האמריקאית לאומנות ומדע וחבר באקדמיה הבריטית.

עוררות עצבית

סקיטובסקי נסמך בניתוח שלו על המושג הנוירולוגי של עוררות עצבית (Arousal). מדדים כמו גלי-מוח (נמדדים באמצעות אלקטרו-אנספאלו-גראף), לחץ-דם, קצב פעימות לב, מספרים דרך למדוד את העוררות באופן כמותי. משימות שונות דורשות רמה שונה של עוררות. עד רמה מסויימת, הגדלת העוררות מובילה לתפקוד יעיל, אבל כמות גדולה מידי ממנה עלולה לגרום ללחץ וחרדה וכתוצאה מכך לתפקוד לא יעיל.

עובדה חשובה לכלכלה היא שרמת עוררות קשורה באופן הדוק עם תחושות כלליות של רווחה, ולכן להנעה. עודף גירוי הוא בלתי נעים, אבל כך גם העדר מתמשך של גירוי. כך שיש רמה אופטימלית של הגירוי והתעוררות הכוללת, במובן שהיא מניבה הרגשה של נוחות ושל רווחה. האופטימום הזה אינו קבוע; לדוגמא, הוא משתנה במהלך היום עם רמות שונות של עירנות. אבל בכל נקודה בזמן, גירוי מתחת לרמה האופטימלית מניב תחושה של שעמום, בעוד שגירוי מעל לרמה האופטימלית מניב מתח, תשישות או חרדה.

ניסיונות להקטנת התעוררות-יתר כוללים לרוב סיפוק של צרכים ביולוגיים בסיסיים. כאב, רעב, מחסור בשינה, וחוסרים פיזיולוגיים נוספים מגדילים את העוררות, ומילוי מחסורים אלה מקטין אותה. חשיבה אודות מחסור עתידי יכולה גם היא לגרום לעוררות, ולהניע התנהגות כמו קניית מזון אפילו כשהאדם אינו רעב, או חסכון לפנסיה.

הבחנה בין נוחות להנאה

סקיטובסקי מבחין בין נוחות לבין הנאה. לטענתו ניסויים פיזיולוגיים הראו שהרגשת נוחות ואי-נוחות קשורות ברמה של העוררות, בעוד שהנאה קשורה לשינוי ברמת העוררות.

הוא מציין כי לעיתים קרובות עונג ונוחיות נחווים בו זמנית. לדוגמה כשאוכלים מקטינים את רמת העוררות עד לרמה מסויימת (האוכל מביא להקלת הרעב) - ודבר זה גורם לנוחות. השינוי ברמת העוררות גורם לעונג. לטענתו האדם הרציונלי הכלכלי יאכל רק עד להגעה לרמת שובע מסויימת, ואז יעבור לפעילות אחרת שתפיג צורך דחוף יותר. למעשה האכילה הופכת למקור של עונג, גם לאחר שחלף הרעב. הוא גם מציין כי אפילו אלו שחייבים לחסוך בכמות האוכל שלהם, כמו איכרים בקהילות עניות, בוחרים לקיים סעודות גדולות במועדים מיוחדים, במקום לאכול קצת יותר במשך כל השנה.

כמו כן הוא מציין שיותר מידי נוחות עלולה לפגום בהנאה. אם רמת העוררות קרובה לאופטימום, אין פוטנציאל לשינוי של העוררות ולחוויה של עונג. נשנוש ארוחות קלות ללא הפסק יכול לקלקל את התיאבון, ולמנוע את ההנאה הנגרמת מהפרש גירוי גדול יותר של ארוחה טובה. הספקה מיידית ונטולת מאמץ של כל הצרכים מובילה לשעמום.

סקיטובסקי מציין כי כשאנשים מזדקנים הם מעדיפים את הנוחות על פני ההנאה, וכי תופעה דומה עשויה להתרחש עקב עושר.

ספרים

קישורים חיצוניים