חינוך ביתי

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

חינוך ביתי הוא מונח המציין תהליך חינוך אשר מרכז הכובד שלו בתוך המשפחה, ולא במוסדות פורמליים חיצוניים דוגמת בית ספר.

מניעים לוויתור על חינוך פורמלי

כיום, כאשר מערכת החינוך הפורמלית אחראית על חינוכם של מרבית הילדים, עולה השאלה מדוע ישנם הורים הבוחרים לוותר על שירותיה, על אף שאלו ניתנים בחינם ואף מחוייבים מתוקף חוקי חינוך החובה המקובלים במרבית המדינות. לבחירה זו ניתנות מספר סיבות:

  • אידאולוגיה המאמינה שעל ההורים להיות אחראים לחינוך הילדים ולא למסור את האחריות לידי החברה או המדינה ואפילו לא בידי בית ספר פרטי.
  • גישה המאמינה שעל ההורים לקחת את האחריות על חינוך ילדיהם בפועל ולהיות עם הילדים שעות רבות.
  • אמונה שחינוך ביתי נותן תוצאות לימודיות טובות יותר.
  • רצון לקבוע את התכנים שהילד לומד, למשל כאשר בתי הספר בסביבת המגורים אינם תואמים את ההשקפה הדתית של ההורים.
  • רצון לקבוע את שיטות הלימוד של הילדים, למשל הורים השוללים כפיית לימודים על הילדים.
  • רצון לשלוט בחברה עמה הילד נפגש על מנת למנוע השפעות שליליות.

סוגי חינוך ביתי

ישנם מספר סוגים עיקריים של חינוך ביתי:

חינוך חופשי

החינוך החופשי (unschooling, מכונה גם "למידה טבעית", "חינוך לאינ-שיעור" ו"חינוך מתוך החיים"), גורס שאין צורך להכתיב לילד מסגרת, גם לא בתוך המשפחה, והסקרנות הטבעית תגרום לילד לרצות ללמוד. בגישה זו, ההורים אינם מעבירים שיעורים לילדיהם באופן יזום, אלא רק עונים על שאלות שהילדים מעלים, מתוך תפיסה שכך נשמרת הסקרנות הטבעית של הילד ודרכה הוא ילמד באופן יעיל ומהנה בהרבה מאשר בשיעורים מתוכננים.

ג'ון הולט נחשב לאבי הגישה, אך היבטים שלה ניתן למצוא אצל הוגים חינוכיים רבים.

חינוך מונחה תוכנית לימודים

בשיטה זו, הזהה לנהוג בבתי הספר, ההורים פועלים על פי תוכנית לימודים מסודרת אותה הם מעבירים לילדים. שיטה זו מחלקת את עולם הידע לתחומים נפרדים (למשל חשבון, לשון, אנגלית, תנ"ך וכו') ומלמדים כל אחד מהם בפני עצמו. בנוסף, כל תחום נפרט למסלול לימוד הבנוי בשלבים, כאשר שלבים מאוחרים מסתמכים על השלבים הקודמים להם.
לשיטה זו שני יתרונות מרכזיים: קל לעקוב אחרי מהלך הלימודים, וקל להשיג חומר לימוד מוכן. הורים שמלמדים את ילדיהם בבית לפי שיטה זו מדווחים כי הזמן הנדרש להגיע לאותו קצב לימוד המקובל בבתי הספר נע בין שעתיים ביום לשעה בשבוע.

למידת חקר

זוהי גישה שצוברת פופולריות בתחום הוראת המדעים. בגישה זו פועלים הילדים בדרך בה עובדים בתחום המחקר: בפני הילדים מוצבת בעיה או אתגר בו טרם נתקלו והם מתבקשים לנסות למצוא פתרונות או מידע בנושא. הדגש הוא לאו דווקא על מציאת הפתרון הנכון, או על פתרון בכלל, אלא על הדרך: העלאת רעיונות והשערות, ניסויים, תצפיות, הסקת מסקנות, חיפוש מקורות מידע, עבודה בקבוצה וכדומה. התפקיד של המורה הוא בעיקר להביא בעיות חקר מתאימות לילדים ולתמוך בהם בתהליך החקר. הבעיות עצמן יכולות להיות חידות, בניית מכשירים, הבנת תופעות טבע, הכרות עם מכשירים חדשים או כל דבר אחר שהילדים טרם למדו.

הוראה אינדיאנית והוראה סוקרטית

שיטה זו היא מעין שילוב של למידה טבעית עם למידת חקר. כמו בלמידה טבעית, התלמיד הוא הקובע מה ללמוד, מתי ואיך. אך כשהוא בא אל המורה ושואל אותו משהו או מבקש את עזרתו, המורה אינו עונה ישירות. במקום זה המורה שואל את התלמיד שאלה או נותן לו משימה כמו בלמידת חקר. מתוך תהליך החקר, התלמיד מגיע לפתרון הבעיה המקורית שהטרידה אותו ולומד זאת בצורה יסודית ומקיפה יותר מאשר לו היה מקבל את התשובה ללא מאמץ מצדו.
בגרסה האינדיאנית עיקר הלימוד מתבצע בפעילות הגומלין שבין הלומד לבין העולם, כשהמורה מנחה היכן לחפש את התשובות. בגרסה הסוקרטית השיחה עצמה היא הסביבה הלימודית והחומר הנלמד נובע מתוך הלומד עצמו תוך כדי דיאלוג עם המורה.

הוראה באשכולות

גישה זו מדגישה את הקשר שבין תחומי הידע. בוחרים נושא מסוים ללמוד, ודרכו לומדים דברים מתחומי ידע רבים. למשל, אם כנושא הלימוד נבחרה ברזיל, הלימודים יעסקו בגאוגרפיה שלה (גאוגרפיה, אקולוגיה, ביולוגיה), בהיסטוריה שלה (היסטוריה, מדע המדינה), בתרבות שלה (מוזיקה, ספרות, אמנות) וכן הלאה.

חינוך ביתי בארצות הברית

תפוצה

בתחילת שנות ה-80 היו בארצות הברית כ-15,000 ילדים שלמדו מן הבית. בתחילת שנות ה-90 עמד מספרם על 250,000 וההערכה היא שבשנת 1999 עמד מספר הילדים בחינוך ביתי על 850,000. יש המעריכים שכיום בין 2.5-3 מליון ילדים בארצות הברית מתחנכים בחינוך ביתי.

המעמד החוקי

הממסד האמריקאי תקף את ההורים שבחרו חינוך ביתי, ואף ניסה להטיל קנסות ומאסרים על ההורים שבחרו לקחת אחריות על חינוך ילדיהם, בשנת 1972 מכריז בית המשפט במדינת וויסקונסין בפסק דין YODER דקלרטיבית בזכות ההורים לקבוע את החינוך של הילדים שלהם שלא במסגרת מוסד. הקביעה התבססה על פס"ד משנת 1925 שקבע שלהורים יש זכות לשלוח את הילדים שלהם למוסד פרטי. פסק דין YODER היה הקטליזטור להסרת כתבי אישום נגד הורים שבחרו בחינוך ביתי וכיום החינוך הביתי חוקי בכל מדינות ארצות הברית. בנובמבר 2005 הונחה הצעת חוק פדרלית הקובעת שהממשל הפדרלי אינו יכול לפקח על החינוך הביתי.


ההתפתחות

כיום תופעת החינוך הביתי הולכת ומתפשטת בארצות הברית ובמקומות נוספים בעולם. מחקרים שנערכו בארצות הברית (Knowels, Marlow, Muchmore 1992) מראים כי אחד התהליכים החשובים אשר סייעו להפיכת החינוך מן הבית מתופעה זניחה השמורה ל"תמהונים" בודדים במקומות שונים לתנועה חברתית משמעותית ולאלטרנטיבה חינוכית לגיטימית ורצויה הייתה ההתאגדות של אותן משפחות לקהילות.

התאגדויות אלו מאפשרות למשפחות המחנכות מן הבית ליצור קהילה בעלת אינטרסים משותפים ואידאולוגיה משותפת (לפחות בחלקה) אשר פועלת יחד הן במישור של תמיכה אישית והן במישור של משוייכות חברתית.

חינוך ביתי בישראל

עד שנת 1994 לא הכירה מדינת ישראל בחינוך ביתי כלל. בשנה זו, בעקבות התגברות פניות הורים המעוניינים בחינוך ביתי והתייחסות חיובית של שר החינוך, אמנון רובינשטיין, הוקמה ועדה בראשות פרופסור דוד גורדון, אשר המליצה לאשר חינוך ביתי בתנאים מגבילים להורים בעלי "תפיסת עולם מגובשת", והמשרד פעל בהתאם. עם התחלפות השרים במשרד החינוך, בוטלו ההנחיות ומשרד החינוך, כמונופול על נושא החינוך במדינה, חזר לעמדתו כי ילדים בגילאי חינוך חובה צריכים לשהות בבית ספר. הלחץ של ההורים נמשך, וועדה בראשות אילנה זיילר פרסמה בשנת 2002 "חוזר מנכ"ל" החוזר על העמדה כי מקומם של ילדים ב"מסגרות הלימוד הממוסדות", אך אפשרה מתן היתרים לחינוך ביתי במקרים חריגים ביותר. על פי נהלים אלו, נדרשו ההורים לתוכנית לימודים מפורטת, להוכחה כל שנה שהתוכנית אכן הושגה ובנוסף היה צורך להראות שההורים נושאים באידאולוגיה המחייבת חינוך ביתי. בהתאם, לא היה ניתן לקבל אישור לחינוך חופשי. הורים שפנו לבקשת אישור לחינוך ביתי נדרשו להראות שיש לילד בעיה חריפה הדורשת חינוך ביתי, למשל חרדות. על כן הועדה הייתה שולחת ילדים לבצע "מבחן טובה" ו/או לבצע אבחון פסיכולוגי הכולל מבחני קאופמן ו-IQ כדי לסייע להורים לקבל אישור.

בתחילת שנת 2006 הודיעה קבוצת הורים שתעתור לבג"ץ בדרישה לאפשר חינוך ביתי תוך מתן סמכות רחבה להורים לבחור את דרך החינוך של ילדיהם. לטענתם, חוק הפיקוח על בתי ספר אינו מאפשר למשרד החינוך להפעיל בקרה על לימודים של פחות מעשרה תלמידים וכי בהתאם לאמנת זכויות הילד עליה חתומה מדינת ישראל יש להורים זכות יסוד לקבוע את שיטת החינוך של ילדיהם.

באפריל 2006 פורסם חוזר מנכ"ל נוסף בעניין החינוך הביתי, אולי בעקבות האיום בפנייה לבג"ץ, עם שינויים לעומת החוזר הקודם, אשר מציגים את הדרישות הלימודיות בעמימות מה המאפשרת, לפי חלק מהדעות, קיום חינוך חופשי. חוזר זה ביטל את הצורך בבחינות מיצ"ב לילדי חינוך ביתי ואינו דורש הגשת תוכנית לימודים מפורטת אלא רק "פירוט התחומים שהילד ילמד בביתו... ואת התוצרים הצפויים שאפשר יהיה ללמוד מהם שהלמידה אכן מתרחשת". החוזר גם מתיר לקחת את הילד לעבודה או למקום אחד אחר כמו עבודה.

אולם לדעת חלק מהעוסקים בחינוך ביתי, החוזר לא טיפל לשביעות רצון ההורים בנושא המהותי של התערבות פסולה בשיקולי ההורים לגבי חינוך ילדיהם, דבר שלדעתם נוגד את חוק כבוד האדם וחירותו. החוזר עדיין מציב בפני ההורים דרישות רבות ומחייב שלהורים תהיה גישה אידאולוגית מגובשת המחייבת חינוך ביתי או שנסיבות יוצאות דופן של הילד יחייבו חינוך ביתי. חילוקי דעות או סכסוכים בין ההורים לבית הספר לא מהווים לדעת המשרד עילה לחינוך ביתי. החוזר גם מטיל על ההורים את האחריות להוכיח כל שנה מחדש שחינוך ביתי הוא בסדר במקרה שלהם.

על פי הנהלים, הורים המבקשים להקנות לילדם חינוך ביתי יפנו במועד הרישום הרשמי בקשה מנומקת בכתב לקבלת פטור מחוק לימוד חובה ורשות למתן חינוך ביתי במקביל לרישום הילד למוסד חינוכי בו יהיה חייב ללמוד כל עוד לא אושרה הבקשה. האישור ניתן לשנה ויש להראות עמידה בתוכנית על מנת לחדש את האישור. על משרד החינוך לשלוח עובד פדגוגי לבית הילדים כדי לוודא שהילדים לומדים.

מספר הילדים בחינוך ביתי אינו ידוע, מכיוון שרוב ההורים אינם מנסים לקבל אישור לחינוך ביתי. בשנת 2003 משרד החינוך דיווח על 60 ילדים בחינוך ביתי, בפתיחת שנת הלימודים תשס"ז ניתנו אישורי חינוך ביתי ל-116 משפחות [1]. ארגוני חינוך ביתי מעריכים שתלמידים נוספים לומדים במסגרת חינוך ביתי ללא אישור המדינה.

לקריאה נוספת

  • הד החינוך, יולי-אוגוסט 2006, עמודים 20-27.

ראו גם

קישורים חיצוניים