זיהום נחלים בישראל

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
(הופנה מהדף זיהום נחלי ישראל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זיהום נחלים בישראל הוא זיהום הנחלים שזורמים במדינת ישראל. בישראל יש 12 נחלים הזורמים אל הים התיכון, ועוד 15 נחלים נוספים שזורמים אל הירדן ואל אגם הכינרת. בנוסף לנחלים אלה יש נחלים קטנים יותר. בעבר זרמו בנחלים אלה מים נקיים וראויים לשתייה.

זיהום מי הנחלים נובע ממקורות של שפכי תעשייה, מי ביוב וזיהום חקלאי זיהום זה הוחרף עקב בעיות של שאיבת יתר ממעיינות לטובת צריכת מים על ידי האדם, דבר שהקטין את כמות המים השפירים והגדיל את הריכוז של המים המזוהמים. מצב זה של זיהום נחלים נמשך במשך עשרות שנים ללא טיפול והוביל לבעיות של זיהום נרחב, בעיקר בנחלים כמו נחל הירקון, נחל הקישון, נחל חדרה, נחל אלכסנדר, נחל הנעמן ונחל שורק, וכן בנחלים הזורמים לירדן.

עם השנים החלו טיפולים חלקיים או מלאים בזיהום הנחלים. לדוגמה נחל שורק, נחל הירקון, נחל חדרה ונחל הקישון שוקמו בצורה חלקית.

אירועי זיהום נחלים מרכזיים

אנדרטה לזכר הרוגי אסון המכביה ה-15, נחל הירקון.

אסון המכביה והזיהום בירקון

בתאריך ה-14 ביולי 1997, בטקס הפתיחה של המכביה ה-15, התמוטט גשר ארעי שהוקם על נחל הירקון כדי לאפשר את מעבר משלחות המכביה לאצטדיון רמת גן. בשל קריסת הגשר נפלו למי נהר הירקון המזוהמים רוב חברי המשלחת האוסטרלית וחלק מחברי המשלחת האוסטרית. קריסת הגשר גרם לעלייתם של משקעים וחומרים רעילים שהצטברו במשך שנים רבות קרקעית הנחל. כתוצאה מכך מתו ארבעה מחברי המשלחת האוסטרלית. 69 ספורטאים נוספים נפצעו בדרגות שונות של פציעה. הנפגעת המפורסמת ביותר מהאסון ששרדה בחיים, היא הספורטאית סשה אלתרמן שנזקקה לכ-30 ניתוחים, רבים מהם במוחה. אלתרמן קיבלה פיצוי מהמדינה בסך 4 מיליון דולר לאחר שנים שבו הנהלת המכביה וגופים נוספים התנערו מאחריות לאסון. [1]

הספורטאים מהמכביה נפטרו ונפצעו כתוצאה מזיהום חיידקי. הפטריה נוצרת מזיהום חיידקי, לא כימי, אבל לטענת עיתונאית הארץ, ורד לוי ברזילי, המומחים טוענים שפטריה זו שמשגשגת רק בתנאי זיהום קיצוניים, כמו אלה ששוררים בירקון. [1] וועדה של הכנסת בשם "וועדת גולדמן" שמעה עדויות בנושא הזיהום והאסון אך המסמכים שלה אינם זמינים.

זיהום הירקון ממפעל סנו

ב-10 בנובמבר 2008 התרחשה שריפה שפרצה במפעל לריהוט משרדי באזור תעשייה נווה נאמן בהוד השרון. השריפה התפשטה אל מפעל חברת סנו, וכתוצאה מכך הוזרמה כמות גדולה של סבון אל הנחל. הזרמה זו גרמה לזיהום קשה, קצף וריחות כלור חריפים בנחל, שגרמו למותם של דגים במשקל 100 טון ולהכחדה של החי בקטע נחל של כ-20 ק"מ מתוך נחל שאורכו 27.5 ק"מ. [2]. דבר זה הציק למתכנת בני דאון, והוביל אותו להתחיל את הפיתוח של מיזם כנסת פתוחה. [3]

תביעת חיילי השייטת נגד מזהמי הקישון

לוחמי חיל הים ששירתו בקומנדו הימי וביחידת הצוללים נהגו להתאמן בצלילה ושחייה בנחל הקישון המזוהם, במשך שנים. בשנות ה-2000 החלו חיילים לטעון שהריכוז הגבוה של מקרי סרטן בקרב צוללים לשעבר איננו מקרי. בעקבות סערה ציבורית הורה הרמטכ"ל שאול מופז על מינוי וועדת שמגר. הוועדה חקרה את הסיבות לריבוי מקרי הסרטן בקרב כ-120 צוללים לשעבר של צה"ל אשר התאמנו בזמנו באזור שפך הקישון. לפחות 93 מתוכם חלו במחלת הסרטן, ושליש מהם בקירוב נפטרו. מסקנות הוועדה פורסמו ב־21 בנובמבר 2002, וקבעו כי לא ניתן למצוא קשר ישיר בין הזיהום בנחל הקישון לבין מחלת הסרטן אצל רוב הלוחמים שצללו בנחל. עם זאת, הוועדה מתחה ביקורת רבה על צה"ל ועל חיל הים על התנהלותם בפרשה. בעקבות הוועדה הכיר משרד הביטחון בנפגעי הצלילות כחללי או נכי צה"ל. מבחינה תקשורתית היה זה אחד המאבקים הסיבתיים המרכזיים שבו נפגעה אוכלוסייה חזקה והביאו לשינוי בדעת הקהל כלפי נושאים סביבתיים.

התפרצות עכברת בנחלים בגולן

באוגוסט 2018 נאסרה הכניסה למספר נחלים ברמת הגולן, ביניהם משושים, זוויתן, יהודיה, גילבון, דליות (מג'רסה) וכן אתר פארק הירדן, עקב התפרצות מחלת העכברת (לפטוספירוזיס) במימיהם והדבקות של לפחות 12 בני אדם במחלה, ומצבו של אחד החולים חמור. תסמיני המחלה דומים לתסמיני שפעת: חום, כאבי ראש וכאבי שרירים, אך אצל חלק מהחולים תיתכן פגיעה בתפקודי כבד וכליה. לפי הערכת משרד הבריאות, מקור הזיהום הוא הפרשות של עדרי בקר שהיו בנחלים. [2] החברה להגנת הטבע טענה כי התפרצות מחלת העכברת בנחלי הצפון היא תסמין לבעיה רחבה יותר של הזנחת הנחלים. [3][4][5]. בעקבות סגירת הנחלים התעוררה בהלה בציבור ונפגעה התיירות לאיזור הגולן והגליל, וזאת למרות שלא ידוע על סכנה מנחלי הגליל. [6]

נחלים מזוהמים

זיהום בנחל הקישון

נחל הקישון בשנת 1992, בטרם שיקום הנחל. לתוך הנחל נשפכו במשך שנים מתכות כבדות וחומרים רעילים ומסרטנים אחרים שהצטברו בקרקעית הנחל ויצר מפגע סביבתי ובריאותי חמור, בשנים האחרונות יש מאמצים לטיהור הקרקעות והמים סביב הנחל.

ועדת שמגר מצאה כי נחל הקישון מזוהם על ידי מספר מפעלים פטרוכימיים באזור חיפה, וייתכן כי הוא הנחל המזוהם והחומצי ביותר בישראל. הזיהום בנחל הקישון נגרם בעיקר מביוב תעשייתי. לפי ממצאי הוועדה, המזהמים העיקריים הם:

בנוסף להם נמצאים לאורך הנחל מפעלים נוספים, אשר שפכיהם מתנקזים לנחל ומהווים מזהמים משניים, ובהם חברת החשמל, מפעל שמן, פז, סונול, דור אנרגיה, סולתם, תלמה, אגד. במעלה הנחל ישנם מפעלים נוספים ששפכיהם זורמים לנחל ציפורי ומשם לנחל הקישון ובהם המפעלים כרומגן בשער העמקים וויטקו באלוני אבא. נמצא כי הסדימנט (קרקעית) בנחל הקישון הוא המזוהם מבין נחלי החוף במתכות, כולל במתכת הרעילה כספית.

בחודש יולי 2011 התפרסם כי בקרקעית נחל קישון, על גדותיו ובצמחיה שלאורכו התגלו חומרים רדיואקטיביים, שמקורם להערכת המשרד להגנת הסביבה בגלישות מאתר פסולת תעשייתית במפעל דשנים שמכיל שאריות פוספטים. מפעל הדשנים הוא חלק מתאגיד כימיקלים לישראל והחברה לישראל שבשליטת משפחת עופר. המשרד להגנת הסביבה טען שהדבר אינו גורם לסכנה לציבור. [7]

זיהום נחל חדרה

אורכו של נחל חדרה כ-50 ק"מ ושטח אגן ההיקוות שלו הוא כ-600 קמ"ר והוא מנקז את צפון מערב השומרון ושפלת החוף. מקורות המים הטבעיים נתפסו על ידי המתיישבים החקלאים החל משנות ה-20 כתוצאה מכך אין בנחל זרימה טבעית. את מקומם תפסו שפכים מי ניקוז חקלאי, עודפי בריכות דגים, ומי ביוב. [4] הזיהום העיקרי בעבר נגרם משפכים מבקעה-אל גרביה, ג'ת, שפכי המועצה אזורית מנשה וכן שפכים שהגיעו מנחל עירון וזיהום ממזבלות של העיר חדרה.

בסוף 2009 הכריזה "צלול" על קמפיין להצלת הנחל במסגרתו דרשה להקים מכוני טיהור שפכים. הקמפיין כוון כנגד ראשי הרשויות באזור, ובראשם ראש עיריית חדרה, חיים אביטן, וכנגד המשרד להגנת הסביבה וכנגד משרד השיכון, שלא העבירו כספים להקמת מט"ש. בתום מאבק שערך מספר חודשים, וכלל איסוף חתימות ועריכת מחקרים על מצב הנחל, הכספים הועברו להקמת מכוני טיהור שפעים, לא לפני שצלול איימה לעצור את הרחבת הישוב חריש, בשל סירוב משרד השיכון להעביר את הכסף. מט"ש בקה אל גרביה-ג'ת הושלם ב-2010, הקמת מט"ש עירון הושלמה בראשית 2011. למרות השיפור במצב, קולחים מהמט"שים סובלים עדיין ממליחות.

נכון לסוף 2012 המזהם העיקרי של נחל חדרה הוא מפעל נייר חדרה, המזרים לנחל קולחים מטופלים, בכמות של כחמישה מיליון מ"ק בשנה, ככמות השפכים של עיר בינונית. בראשית 2011 ארעה תקלה במכון הטיהור של המפעל, שגרמה להזרמת שפכים גולמיים לנחל ולפגיעה קשה בו.[5] בשנת 2014 המשרד להגנת הסביבה הגיש כתב אישום נגד מפעל נייר חדרה על הזרמת חומרים מזהמים לנחל חדרה. יחד עם החברה נאשמים בעלי תפקידים בה, בהם מנהל חטיבת הפיתוח והתשתיות וסמנכ"ל התפעול גדעון ליברמן, בשל הזרמת שפכים לנחל בשנת 2010. [6]

כיום פועלת בשפכו של הנחל תחנת שיקום וטיהור מי הנחל. הקטע המערבי של נחל חדרה (בין כביש החוף לים) שוקם על ידי קק"ל וחברת החשמל. הוקמה מנהלת פיתוח לפארק ברשות קק"ל, ובה שותפים גם חברת החשמל, עיריית חדרה, המשרד לאיכות הסביבה והרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים. עבודות שיקום כללו הנחת צינור המזרים את המים החמים מתחת לתחנת הכוח אל הנחל. מים אלה נשאבים מן הים ונפלטים חזרה אל הנחל נקיים ובטמפרטורה של כ- 24 מעלות בחורף וכ- 37 מעלות בקיץ. על הגדה הצפונית נוצרה סוללה בגובה של 17 מטרים מאפר פחם של תחנת הכוח. סוללה זו כוסתה בעפר, ויריעות קוקוס וניטעו בה עצים ושיחים, המייצבים אותה ומונעים את סחיפתה. הגדה הדרומית של הנחל יוצבה באבנים ובבטון והפכה לטיילת.[8] גשר מיתרים המשמש להולכי רגל ורוכבי אופניים נחנך בפארק ב-2014 ומקשר בין גדות הנחל.[9] במעלה הנחל קיימת תכנית שלדית לשיקום הנחל. [7]

זיהום בנחל הירקון

בשנות ה-60 שאב מפעל ירקון-נגב כ-90 אחוז ממי הירקון לטובת תושבי תל אביב ודרום הארץ. כתוצאה מכך התדרדרה ספיקתו של הנחל עד כדי 500 מטר קוב בשעה ולעתים נעצרה הזרימה כליל כך שאפיק הנחל החל להיסתם ולהפוך למפגע תברואתי. במקביל התחוללה תנופת בניה סביב הירקון והוא הפך לנחל המיושב ביותר בישראל. כתוצאה מכך הופנתה כל פסולת הבניין, השפכים העירוניים, והפסולת התעשייתית של היישובים השונים אל הירקון שאיבד מצורתו ועוצמתו. בשנות ה-70 וה-80 הפך הירקון לנחל ביוב שהכיל חומרים רעילים, יתושים, עצמות בעלי חיים, שלדי מכוניות. הפגנת תושבים גדולה נערכה בשנת 1977 באתר שבע טחנות. בשנות השמונים אף הועלתה הצעה להפוך את הנחל לתעלת ביוב ירקון.

עקב הקשיים שנבעו מכך ש-22 יישובים קשורים אל הנחל בצורה זו או אחרת, הוקמה בשנת 1988 רשות נחל הירקון, המאגדת בתוכה אנשי שלטון מקומי מן היישובים שלאורך הירקון, אנשי סביבה וטבע, ואנשים בעלי ידע טכני בשיקום נחלים. מטרתם הייתה להפסיק בהדרגה את הזרמת השפכים לירקון, לנקות ולשקם חלקים ממנו, ולהשיב לו חלק מערכי הטבע וההיסטוריה שהיו בו. במשך שנתיים נוקה הנחל, ובשנת 1992 הסתיימו עבודות השיקום, חורף גשום במיוחד השלים את המלאכה והזרים כמויות עצומות של מים לנחל שלא נראו זה 50 שנה ונגרמו הצפות למספר שכונות.

מבדיקה שבוצעה בשנת 2001, על ידי עיתון "הארץ", נתברר שמי הירקון נשארו מזוהמים מאוד וכללו חומרים חומר הדברה מסוג אטרזין, ומזהמים אורגניים בכמויות מסוכנות. הארץ תיעד גם מקרים נקודתיים של זיהומים ותקלות של הזרמת ביוב, דלק וזיהום תעשייתי אל הנחל, על פי דו"ח של מועצת רשות נחל הירקון. דוחות של משרד הבריאות מצאו בנחל פסולת רפואית מסוכנת, פנולים (חומרים מסרטנים) וכן זיהום בקולי צואתי כתוצאה מהזרמת ביוב. עקב התרעות של משרד הבריאות אסרה עירית תל אביב את השייט בירקון, בעוד מנכ"ל רשות נחל הירקון טען כי מצב הנחל מצוין. [1]

לאחר שנת 2001, החלו בפעולות טיהור וניקוי של הירקון, בין היתר על ידי בניית מכוני טיהור שפכים לאיזור כפר סבא, רמת השרון ורשויות נוספות וכן הכנת אגנים ירוקים לטיהור נוסף של שפכים ביולוגים, וניקוי הבוצה מקרקעית הנחל. בשנת 2012 מצב בעלי החיים בנחל השתפר עד כדי כך שלא נדרשה פעולה של ריסוס נגד יתושים בחומרי הדברה שהייתה נהוגה במשך שנים רבות. [8]

בשנת 2011 ראש עיריית תל אביב, רון חולדאי, קפץ למי הירקון כדי להוכיח שהם נקיים מספיק וחודשה פעילות השיט בקטע המלוח של הנחל. לפי דוד פרגמנט, מנכ"ל רשות נחל הירקון, קיים עדיין זיהום של הנחל ממקורות מפוזרים כמו תשטיפי כבישים ומקורות ביוב בקטע שממזרח לשבע תחנות, במדידה של רשות נחל הירקון מינואר 2012 נרשמה חריגה של פי 2 מהתקן המירבי המותר לשיט בחיידקי קולי צואתי.[9]

כיום, החלק העליון של הירקון משוקם ובו אתרים היסטוריים. חלקו המרכזי (מנחל קנה ועד אזור שבע טחנות) הוא המזוהם ביותר, ובו התרחש אסון המכביה. עם זאת, מאז האסון החלו לנקות את הירקון מזיהומים. חלקו האחרון (מאזור שבע טחנות ועד מוצא הירקון לים) מהול במי ים חמים שמוזרמים מתחנת הכוח רדינג, וסובל מזיהומים תקופתיים שמקורם בחלקו המרכזי, בעיקר בעונת החורף.

מקורות זיהום נקודתיים של הירקון כוללים (נכון לשנת 2012)[10]

  • מכון טיהור שפכים (מט"ש) כפר סבא/ הוד השרון: המכון מיצר קולחים באיכות שניונית אשר אינם מתאימים להזרמה לירקון. יש דרישה של המשרד להגנת הסביבה להוספת טיפול שלישוני, אולם אין לוח זמנים לביצוע.
  • מכון טיהור שפכים רמת השרון: המכון מייצר קולחים באיכות שקרובה לשלישונית והמאפשרת שיקום חלקי של הנחל, זאת על פי בדיקות ראשוניות בנושא.
  • מכון טיהור שפכים ניר אליהו: במט"ש מטופלים שפכים מקלקיליה, אלפי מנשה, קיבוץ ניר אליהו ועתידים להיות מטופלים גם השפכים של יישובי נחל קנה. הגלישות התכופות מהמט"ש גורמות לזיהום הנחל בגלל איכותם הגרועה. לעיתים יש תקלות או חבלות במערכת איסוף השפכים ובמקרים אלה הזיהום חמור יותר.
  • נחל איילון: נחל איילון מזהם את הירקון בכל פעם שהספיקה באיילון גבוהה מכושר השאיבה של מתקני איגוד ערים דן (ביוב). האיגוד מקים זה שנים רבות, סכר עפר על נחל איילון באזור שכונת עזרא, בדרום תל אביב. המים שנשאבים הם שפכים של אור יהודה, בית דגן וכפר חב"ד וכן עודפי קולחים ממאגר נשר, שקולט את קולחי רמלה/לוד.

זיהום נחל איילון

נחל איילון (אַיָּלוֹן) היה בעבר נחל איתן, שהוא כיום נחל אכזב (עקב השאיבה ממקורותיו) שמוצאו בהרי יהודה דרומית לרמאללה ונשפך לנחל הירקון בתל אביב. אורכו הכולל של הנחל הוא כחמישים קילומטר ושטח אגן הניקוז שלו הינו כ-815 קילומטר רבוע. הנחל מנקז, בין היתר, את נחל גזר, נחל ברקת, נחל בית עריף, נחל נטוף, נחל כפר, נחל יהוד, נחל מודיעין ונחל שפירים.

הנחל מרכז אליו מזהמים ממקורות שונים, בין היתר ממצבורי הזבל שנותרו בפארק אריאל שרון. בשנת 2006 הטיל בית משפט השלום בראשון-לציון קנס את רשות שדות התעופה ב-250,000 שקל, וקנס של 180,000 על חברת ת.מ.מ - תעשיות מזון מטוסים בנתב"ג, על זיהום נחל איילון בחודש ינואר 2000.[11]

משרד התחבורה וחברת "נתיבי ישראל", רוצים לחפור מנהרה באורך של 6.7 קמ', בעלות של כשני מיליארד שקל, מתחת לעיר תל אביב. מטרת המנהרה היא להזרים את מי ניקוז נחל האיילון לים-התיכון, זאת כחלק מהתכנית להקמת מסילת רכבת רביעית על האיילון (תת"ל 33). בינואר 2013 העבירה הוועדה לתשתיות לאומית (ות"ל) את תכנון התוכנית לחברת "נתיבי ישראל", המקדמת את חלופת המנהרה. לחלופה זו מתנגדים רבים, ובראשם המשרד להגנת הסביבה וגורמים נוספים במשק המים. ההתנגדות נובעת מהחשש, שהתוכנית תגרום לבזבוז מים שניתן להשתמש בהם להשקיה חקלאית וכן מכך שהדבר יגרור זיהום הים, בשל הזרמת מים מזוהמים. עמותת צלול דורשת תכנון תוכנית חלופית שתהיה חלופה לתוכנית משרד התחבורה. [12]

זיהום בנחל שורק

המים הזורמים בנחל שורק כיום הם מי נגר מהרי ירושלים שהתנקזו לאפיק, מי קולחין (שפכים מטוהרים) שלא נוצלו להשקיה חקלאית ובאים ממכון טיהור השפכים נחל שורק, מי ביוב של יישובים פלסטינים באזור רמאללה, ובחורף גם מי שטפונות.

במשך השנים עד להקמת מכון הטיהור, הייתה בנחל זרימה קבועה של מי ביוב ושפכים מיישובים באזור ירושלים, כמו גם יישובים בחלקו התחתון כדוגמת: בית שמש, נס ציונה, רחובות, ויבנה. הנחל הזדהם, ואזורים שונים בו הפכו מקור ללכלוך וריחות רעים. בשנים האחרונות, לאחר לחץ ציבורי מצד ארגוני סביבה, נעשו בנחל שורק עבודות ניקוי וטיהור, והוקמו מתקני טיהור שפכים במעלה הנחל.

בהתאם לטבלת דרוג הנחלים המזוהמים של המשרד להגנת הסביבה משנת 2006, איכות מי הנחל היא בינונית. גורמי הזיהום העיקריים הם מט"ש ירושלים, מט"ש יבנה, מט"ש שפד"ן.[13] לאחר מכן שוקם חלקו התחתון של הנחל שהיה בעבר מפגע ריח ובריאות משמעותי. כיום ניתן לטייל בקרבת הנחל ושוקמה בו הצמחייה והחי. תכנית אב לשיקום הנחל נמצאת בתהליך אישור סטטוטורי. בוצעה עבודה ראשונה של שיקום שפך הנחל ופותח אי הצבים. [14]

זיהום במתכות כבדות

לפי הדוח השנתי של המכון לחקר ימים ואגמים, משנת 2012 מאז אמצע שנות ה- 80 פחתו ריכוזי הכספית במשקעים בקרקעית מפרץ חיפה, במיוחד בתחנות ניטור בחלקו הצפוני של המפרץ ובאזור שפך נחל הקישון. מגמה זו התמתנה ואולי אף נעצרה בשנים האחרונות. ההפחתה הדרסטית בהזרמת הקדמיום אל נחל הקישון החל בשנת 2000 באה לידי ביטוי גם בריכוזי הקדמיום בחומר מרחף וגם אצל רכיכות מאזור שפך נחל הקישון ומדרום מפרץ חיפה. באופן כללי לא נמצאו שינויים משמעותיים בריכוזי המתכות הכבדות בתחנות הרדודות לאורך החוף.

יש שינויים רב- שנתיים בריכוזי נחושת וקדמיום במשקעים בתחנות מול שפך נחל תנינים, שפך הירקון (החל בשנת 2000 ) ושפך נחל שורק (החל בשנת 2003 ) שמראים מגמת ירידה משמעותית. ירידה זו קשורה, ככל הנראה, להפחתה בהזרמת הנחושת מתחנת הכוח רידינג ובהזרמה מנחל שורק. החל בשנת 1996 קיימת מגמה רב-שנתית של ירידה בריכוזי העופרת בכל התחנות לאורך החוף ובמפרץ חיפה.[15]

השלכות של זיהום נחלים

פרוייקט Cheonggyecheon בסיאול, קוריאה הדרומית. בעבר היה כאן כביש מהיר שבוטל בשנת 2005. בערים שונות בעולם יש מגמות של ביטול כבישים מהירים ושיקום נחלים עירוניים המאפשרים להשתמש בנחלים כמקומות נופש או רחצה.

השלכות זיהום הנחלים בישראל דומות להשלכות שלהן במדינות אחרות בעולם. השלכות אלו כוללות השלכות בריאותיות, סביבתיות וכלכליות.

  • זיהום מי תהום - זליגה של החומרים המזהמים מהנחלים אל אקוויפר החוף ואקוויפרים נוספים, דבר זה מסכן את מי השתייה וגורר תחלואה.
  • פגיעה בחי ובצומח ובמערכות האקולוגיות לאורך הנחלים.
  • פגיעה בתיירות ובנופש לאורך הנחלים, ופגיעה באיכות החיים של נופשים ושל דיירים הנמצאים בסמוך. פגיעה זו חשוב בגלל מיעוט של טבע עירוני בישראל. שיקום נחלים עירוניים כמו הירקון והקישון מהווה תוספת משמעותית לטבע העירוני לאתרי נופש שנמצאים בקרבת ערים. עם זאת העדר גישה של הציבור לנחלים כמו נחל איילון והעדר יכולת רחצה בנחלים עקב המשך הזיהום שלהם, מוריד אפשרויות שימוש אפשרי בהם כאתרי רחצה. פגיעה זו משמעותית לנוכח הכמות הקטנה יחסית חופי ישראל ואורכם הגדול של הנחלים. אי יכולת שימוש בנחלים עירוניים כאתרי נופש ורחצה גורמת לפגיעה ברווחת תושבי הערים, וגם גורמת לשימוש ברכב פרטי כדי לנפוש במקומות רחוקים. כמו כן בגלל העדר תחבורה ציבורית בשבת ומעט שבילי אופניים בישראל מניעה כזו פוגעת יותר בעניים או במי שאין לו מכוניות.
  • זיהום ים בסופו של דבר החומרים הרעילים נשטפים לים ושם גורמים לבעיות אקולוגיות שונות. וזיהום זה עלול לחזור גם אל בני האדם על ידי זיהום במזון ופגיעה בדייג.
  • זיהום במזון - בישראל יש פליטה של חומרים שמסוגלים להצטבר במעלה מארג המזון כמו מתכות כבדות או דיוקסינים שיכולים להגיע גם לדגים ומשם למזון. לפי המכון לחקר ימים ואגמים, מאז סוף שנות ה-80 חלה ירידה ניכרת ברמות הכספית אצל דגים ורכיכות במפרץ חיפה. עם זאת, החל בשנת 2004 נמצאות רמות הכספית אצל דגים מהמפרץ במגמת עלייה. הגורם לכך עדיין לא התברר. בשנת 2009 נמצאה חריגה מהקו המנחה של שירות המזון הארצי (או מתקנים מקובלים במדינות אחרות) לריכוז כספית, בכ-10% מהדגים החופיים במפרץ חיפה.[10] בשנת 2012 נתון זה עלה ל-19% מהדגים.[16]. כבר בשנת 2009 המליץ המכון לבחון את האפשרות להגבלה זמנית של דייג/שיווק דגים חופיים מצפון מפרץ חיפה, בגלל רמות חריגות של כספית, אבל דבר זה לא נעשה, והמלצה זו חזרה והופיעה גם בשנת 2012. המכון המליץ גם על שינויים בתקנים ובחקיקה לשם הקטנת הסיכון לזיהום בדגים בכספית. [17]
  • פגיעה בחופים במקום השפך של הנחל המזוהם - הן בקהל המתרחצים והן במערכות אקולוגיות חופיות.

שיקום נחלים

החברה להגנת הטבע פעלה למניעת זיהום נחלים ובעד הבטחת הזרמת מים בנחלים ומניעת הייבוש שלהם כדי שלחיות הבר ולצמחיית הבר יהיו מקורות מים. כך נאבקה החברה להגנת הטבע כדי לספק מים מהכנרת לנהר הירדן.

בשנת 1989 קמה רשות נחל הירקון כדי לשקם את הירקון. בשנת 1993 הקימו המשרד לאיכות הסביבה וקרן קיימת לישראל "המִנהלת לשיקום נחלי ישראל". שעובדת גם עם רשויות מקומיות ומשרדים ממשלה אחרים. מטרת המנהלת היא לשקם את הנחלים השונים, להחזיר את המערכות האקולוגיות לאיזון, להשיב אליהם את בעלי החיים ואת הצומח ולאפשר לציבור ליהנות מפעילות נופש ופנאי באזור.

בתוכנית שיקום הנחלים הושקעו עד עשרות מיליוני שקלים והיא כוללת, בין השאר: טיהור שפכים והזרמתם אל הנחלים, אכיפה כנגד גורמים מזהמים, הקמת מכוני טיהור, טיפול בשפכים חקלאיים, קביעת תקני איכות מים בנחלים ופעילויות רבות נוספות. בעקבות פעילויות אלה חל שיפור משמעותי במצבם של מרבית הנחלים בארץ, אך מלאכת השיקום רחוקה עדיין מלהסתיים.

עמותת צלול הכריזה במאי 2009 על "קמפיין נחלים", שמטרתו להביא להפסקת זיהום נחלי הארץ בשפכים ולהשיב להם מים נקיים, שיאפשרו את שקומם. הקמפיין כולל את נחל חרוד, נחל הירדן הדרומי, נחל שגור, נחל חילזון, נחל הנעמן, נחל חדרה, נחל אלכסנדר ונחל לכיש.

כחלק מהקמפיין נאבקה "צלול" למען הקמת מכונים לטיהור שפכים (מט"שים) לאורך הנחלים, שיגרמו להפסקת הזרמת הביוב אליהם. בנוסף, מימנה "צלול" ויזמה תוכנית להשבת מים לנחל אלכסנדר, המשמשת כיום כמודל לתוכניות להשבת מים לנחלים נוספים. במקביל מקדמת "צלול" רעיון השבת מים לנחלים בהתאם להתקדמות התפלה, קרן לטיפול בתקלות ביוב של רשויות חלשות וכן מהלך להוספת נציג של ארגוני הסביבה למועצת רשות המים.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 משרד הבריאות מזהירורד לוי ברזילי, הארץ, 01.08.2001
  2. ^ רותם אליזרע, משרד הבריאות: המקור לעכברת - כנראה עדרי בקר שהיו באזור, ynet, 14.08.2018
  3. ^ * אלי אשכנזי‏, לאחר שטבלו במקורות מים בגולן: חשד שחמישה גברים נדבקו בעכברת, באתר וואלה! NEWS‏, 13 באוגוסט 2018
  4. ^ רותם אליזרע, עלה ל-19 מספר המאושפזים מעכברת; הנחלים זוויתן ויהודיה נסגרו למטיילים, באתר ynet, 13 באוגוסט 2018
  5. ^ רותם אליזרע ואילנה קוריאל, משרד הבריאות: עכברת נמצאה בפארק הירדן, באתר ynet, 15 באוגוסט 2018
  6. ^ אלי אשכנזי, "נוצרה פאניקה": יותר מהעכברת, השמועות מחסלות את התיירות בצפון, וואלה, 15 באוגוסט 2018
  7. ^ עמיר בן-דוד, ידיעות אחרונות, "נחל רדיואקטיבי", 18.7.2011, עמ' 22.
  8. ^ קק"ל, נחל חדרה
  9. ^ שירן שהרבני, נחנך הגשר בפארק נחל חדרה
  10. ^ ברק חרות ואחרים, איכות מימי החופים בישראל בים התיכון בשנת 2009, חקר ימים ואגמים לישראל, 2010
מים

מושגים ורקע: מחזור אקולוגי - משבר המים העולמי - בצורת - טביעת רגל מימית - מים אפורים -מדבור - בליית קרקע - התחממות עולמית - שינויי אקלים וקרחונים - שינויי אקלים ומדבור

מים

זיהום מים ובעיות נוספות: זיהום קרקע - מתכות כבדות - תרכובות אורגניות נדיפות - PCB - חומרי הדברה - גשם חומצי - כספית - עופרת - קדמיום - זיהום קרקע - הפלרת מי-שתייה - זיהום נהרות - התייבשות נהרות ואגמים

מים בישראל: משבר המים במזרח התיכון - משק המים בישראל - גידול אוכלוסין בישראל - חקלאות בישראל - השפעת שינוי האקלים על המים בישראל - בצורת בישראל - התפלת מים בישראל - זיהום מים בישראל - זיהום קרקע בישראל - פרבור בישראל - זיהום נחלים בישראל


זיהום

רקע וסוגי זיהום: זיהוםזיהום אווירהצטברות ביולוגיתהשפעות בריאותיות של זיהום אווירזיהום מיםזיהום קרקעזיהום במזוןזיהום רעשזיהום אורזיהום אוויר מתחבורהזיהום תעשייתיעישון פסיביחומרי הדברהמתכות כבדותדיאוקסיןכרייהדלק מחצביפחםהתחממות עולמיתגורם מסרטןטרטוגןמשבש אנדוקריניהשפעה חיצוניתחוק קואסהכחשת זיהום

זיהום בישראל: זיהום אוויר בישראלזיהום מים בישראלזיהום נחלים בישראלזיהום קרקע בישראלזיהום מזון בישראלתעשיות אלקטרוכימיותזיהום אוויר במפרץ חיפהרמת חובבזיהום האוויר בגוש דןהמשרד להגנת הסביבהאזרחים למען הסביבההקואליציה לבריאות הציבוראדם טבע ודיןצלולמגמה ירוקה

מניעת והקטנת זיהום: אנרגיה מתחדשתגז טבעי בישראלתחבורה בת קיימאתחבורה רכהעירוניות מתחדשתטבע עירוניתעשייה בת קיימאמעריסה לעריסהחקלאות בת קיימאמס פיגוכלכלה בת קיימאנתונים פתוחים