התמחות אנרגיה ועצמאות

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

Nuvola apps edu languages.png זהו מאמר דעה מאת האזרח דרור. מאמר דעה אינו אובייקטיבי.


הגדלת ההתמחות והתלות ההדדית

נוכל להבחין בשלושה שלבים שבהן נתנסה המין האנושי - קיומנו כציידים לקטים, המהפכה החקלאית שהחלה לפני כ-10,000 שנה והמהפכה התעשייתית שהחלה לפני כ-200 שנה. לבד מההבדלים הניכרים בצורות החיים, נוכל להבחין בהבדלים ניכרים בין החברות בהקשר של קיימות, עצמאות, שימוש באנרגיה ובהתמחות.

בשלב הראשון אין כמעט התמחות פנים-מינית. רוב שבטי האדם מבצעים פעולות דומות של צייד ולקטות עם התמחות מסויימת בהתאם לתנאים הגאוגרפיים והביוספריים כמו התמחות בדיג או בציד. לטוב ולרע השבטים הם עצמאיים ומקורות המזון שלהם מקומיים.

המהפכה החקלאית גרמה למספר רב של שינויים. ראשית בעוד ששבטים וכפרים רבים שומרים על עצמאות חקלאית, מתחילים להיווצר עודפים ומסחר ואיתם גם עולה הכדאיות של התמחות. מתחילה התמחות בסוגי יבולים מסויימים, הבדל בין רועים לבין חוואים מובילים לחיכוך תמידיים ביניהם. החקלאות פירושה גם התחלת ההתמחות הצבאית של חיילים מקצועיים ומקצועות עירוניים נוספים - בדומה לרמות הטרופיות בין אוכלי צמחים לצמחים, סוגי מקצועות אלה נסמכים על עודפי הייצור של החקלאים, ובהעדר מקורות אנרגיה, מיכון מספרם חייב להיות קטן במידה ניכרת מהחקלאים. כבר בחברה זו קיימים אנשים רבים שהם חסרי פרנסה או ביטחון כלכלי, שמסתבכים בחובות והופכים לעבדים. עם זאת, רוב האנשים אינם תלויים לשם קיומם היומיומי במוסדות חיצוניים. הגישה למשאבי טבע כמו מים, שטחי אדמה (ולפיכך מזון ואנרגיה) היא נחלת חלק ניכר באוכלוסייה.

ככל שגדלה האוכלוסייה, בקצב איטי. הולך מצב זה ומשתנה. יותר אנשים אינם מחזיקים בבעלותם אמצעים לקיום ישיר, והם תלויים בחסדים של אנשים אחרים וממוסדות שונים שיאפשרו להם גישה כזו. המסחר וההתמחות גדלים כמו גם ההתמחות הטכנולוגית. עם זאת, גם בשלב זה אנשים יכולים למכור מוצרים או שירותים, ולקנות בהם אמצעי קיום או להשיג גישה אמצעים כאלה בצורה ישירה.

המהפכה התעשייתית משנה את החברה בכמה מובנים. ראשית היא מאפשרת גישה למשאבי אנרגיה מתכלה ולרתימת אנרגיה זו לשם עבודות שונות ובראש ובראשונה מיכון החקלאות. דבר זה מאפשר את הקטנת אחוז האוכלוסייה הנדרש לעסוק בחקלאות בצורה ישירה, ומאפשר מעבר של עובדים מיכון ותעשיות לאפיקים אחרים - הספקת אנרגיה מחצבית, הספקת חומרי גלם, ייצור מוצרים, הפקת שירותים לימוד ומחקר. פירוש הדבר התמחות גדולה בהרבה וכתוצאה מכך לולאות משוב של יתרון לגודל והתמחות נוספת של עובדים או תעשיות.

דבר זה משפיע בצורה ניכרת על העצמאות של כלל בני האדם - בשלב ראשון הגישה לאמצעי מחיה הולכת ומתרחקת מהאדם הממוצע. במהפכה החקלאית הלכו וגדלו המנגנונים שהרחיקו חלק ניכר מהאוכלוסייה מגישה לאמצעי מחיה ישירים. אנשים היו צריכים למכור לספקי המזון מוצרים מוגמרים. ככל שגדלו העסקים היה צורך במעמד של עובדים שסיפקו שירותי עבודה לחקלאים וליצרנים הזעירים. המהפכה התעשייתית משנה גם את זה. רוב האנשים אינם עוסקים בהכנת מוצרים מוגמרים שמיועדים לצריכה על ידי אנשים. מעתה רוב האנשים עוברים התמחות בהיבט כזה או אחר של ייצור, ללא שיש להם יכולת לקיים עסק עצמאי. כמו כן נוצרים עסקים שעיקר המכירות שלהם הם לעסקים אחרים - כלומר "רמה טרופית" נוספת.

החל מסוף המאה ה-19, גדלה כלכלת שירותים שעובדיה אינם עוסקים אפילו בייצור, אלא בהספקת שירותים לאוכלוסייה או בהיבטים של ידע מידע או טקסים חברתיים עבור תעשיות ביניים, תעשיות הקצה, החקלאות והאוכלוסייה כולה.

ההיבט של הגדלת העושר הכללי על ידי הגדלת ההתמחות תוארו כבר על ידי אדם סמית ב-1775. מה שנעדר מהספר של סמית ושל רוב ההוגים הכלכליים שעסקו בכך היה התלות של ההתמחות באנרגיה הזולה. בלי אנרגיה זמינה וזולה קשה מאוד לקיים תעשייה, כולל מיכון החקלאות עצמה. דבר זה גורם לצניחת הפריון של שטחי האדמה ומחייב שאחוז גבוה יותר של האוכלוסייה יעסוק בחקלאות ולא בדברים אחרים.

בצד הברכה של ההתמחות היו לה השפעות קשות שהיו לה על החופש ועצמאות האנושית. מעתה אנשים אינם תלויים לפרנסתם בשטח אדמה מניב, חלפו גם הימים בהם אפשר להכיר את ספק המזון שלך ולזכות ברחמים או בסיוע שלו. המרחק בין גורמי המצוקה הפיזית לבין מושאי המצוקה הזאת הלך וגדל בשל התיווך של מזון-חקלאי-שוק המזון- שוק הסחורות- מוכר הסחורות- מבנה הפירמה -שוק העבודה-המשכורת ומבנה. לעומת השרשת הקצרה בהרבה של מזון-שבט- אדם שאפיינה את המין במשך רוב קיומו.

לדבר זה יש השלכות ניכרות בכל ההיבטים הבעייתיים בחברה המודרנית- בשחיתות ואי צדק פוליטי. בהקשר של אי-שוויון כלכלי ניכור פשיעה ואלימות, והתעמרות בחלשים, ובהקשר של הרס הסביבה ואובדן הקיימות. בכל ההיבטים האלה יש קושי לאדם הפשוט לשנות דברים, בראש ובראשונה משום שאין לו יכולת קיום עצמאית.

תפקודים נוספים של הכלכלה

אולם הקיום האנושי והכלכלה האנושית אינה עוסקת רק בהשרדות. תעשיות עתק פורחות על סמך מכירה של מותרות, סמלי תרבות וזהות עצמית. עם הגידול במצוקה החברתית והנפשית היומיומית פורחת גם התעשייה שאמורה לספק מזור למצוקה זו - ספרים, סרטים, הצגות, תרופות נגד דיכאון, סמים, מסעדות ומלצריות, זונות, נערות טלפון, מועדוני חברים ומועדוני ריקודים. אין הדבר אומר שכל הדברים האלה רעים בהכרח, אלא רק שהם נוצרו בגלל הצורך של אנשים בדברים אלה בחברה החקלאית ובחברה התעשייתית, בין אם שהדבר נועד לשם העשרה והתעמקות, ובין שהדברים נועדו לשם בריחה, הדחקה והעמדת פנים.

מלבד ההספקה של תענוגות הגוף והנפש בצורה ישירה, הכלכלה המודרנית עוסקת גם בהספקת אמצעי מעמד, או אפקט ההכבדה. אפקט כזה הוא חסר תועלת אם הוא זול לחיקוי. בחלק מחברות העבר אמצעי זה היה באמצעות אותות שמעידים על פנאי רב שנוצל כיאות - למדנות, חוכמה, פיתוח כישורים אישיים כמו ספורט או אומנות. בחברה החקלאית והתעשייתית נוספו לאותות אלה אותות שמעידים על יכולת השתכרות גבוהה כמו מכונית גדולה, בית גדול, טיסות מרובות, אביזרי יוקרה, מסדעות יוקרה, מותגי לבוש יוקרתיים, משרתים, מזכירות, וכו'. אם ההפקה של כל אחד מאלה הופכת להיות זולה יותר - כוסות חרסינה, בגדי משי, שרשרות זהב, עור לבן, או יהלומים מלאכותיים לדוגמה, מיד היא מאבדת את ערכה כסיגנל חברתי ולכן גם יורדת הביקוש אליה. ושוב, אין טעם בנסיון לעקר מהשורש את הדרישה של אנשים לתצוגה של האיכות שלהם. דרישה זו הגיונית וטבעית על פי חוקי האבולוציה.

טיב היחסים בכלכלה

טיב היחסים בכלכלה האנושית, כמו בכלכלה הטבעית, מבוססת על שלושה היבטים של תחרות או מצב בו צד אחד מרוויח על חשבון השני, ועל שני היבטים של שיתופי פעולה.

  • היבט תחרות אחד הוא שוד ורצח, או הרג וניצול המשאבים אצל הסוכן הקודם. הדבר כולל מלחמות לשם כיבוש שטח או תוצרת כלכלית או לשם תפיסת עבדים. הדבר דומה לפרה שאוכלת עשב או לנץ שאוכל ציפור. סוכן אחד מספיק את הקיום של סוכן אחר כדי לנצל את המשאבים שלו. הדבר הנפוץ בעולם הטבע הוא טריפה של מין אחר. אם כי קיימים גם מקרים נדירים יחסית מקרים של קניבליות, בעיקר על רקע יחסי דחיקה (ראו בהמשך).
  • היבט דומה הוא טפילות או ניצול - שבו משתמשים באמצעים של כוח לא כדי להרוג את הסוכן השני אלא לאיים עליו או לכבול אותו כך שיפעל לטובת הסוכן הראשון. בקרב בני האדם משתמשים באיומים כמו עונשי מאסר, הטלת מומים או מוות, חטיפת קרובי משפחה והחזקתם כבני ערובה, או ענישה סמלית של חלק מהאוכלוסייה. עבדות היא הדרך הנפוצה בקרב האנשים כדי להשיג פעילות כלכלית בכפייה למרות שיש סידורים דומים כמו גיוס לעבודות כפייה או חיול בכפייה, כליאה של אנשים ושל חיות והפקת עבודה מהם, חותרי משוטים, וואסלים ועוד. בעולם החי קיימים טפילים המשתמשים בגוף המארח כדי לקבל הגנה ושירותי מזון לשם התרבות, או מנצלים התנהגות שלו לשם רמייה (דוכיפת).

ההיבט התחרותי השני הוא דחיקה על ידי תחרות. עץ אחד צומח ותופס את המשאבים החיוניים (אור או מים) עבור צמחים אחרים. מאבק זה אינו על ידי הרס פיזי ישיר אלא על ידי לקיחת משאבים שהסוכן השני זקוק להם, עד השלב הקיצוני של אובדן בשל מחסור באנרגיה או בחומרי גלם. בהקשר של רבייה מינית , עיקר התחרות הוא על הגישה לבני או בנות זוג ועל היכולת להותיר צאצאים.

בצד דברים אלה , אנשים ויצורים חיים אחרים משתפים פעולה שבהם שני הצדדים מרווחים (כשדבר זה אומר לפעמים שצד שלישי כלשהו מפסיד).

  • שיתוף פעולה מסוג אחד הוא שילוב של התמחות ו"מסחר" - סימביוזה- דג נקיי שמקבל שאריות ומספק שירותי נקיון. סוגים שונים של חיידקים המספקים חומרי מזון לצמח ומקבלים ממנו חומרי מזון אחרים. כל צד מרוויח מהעסקה שכן עליו לשמור על קשת נמוכה יותר של תפקודים. אם היה עליו לשמור על כל סוגי התפקודים הדבר היה גוזל ממנו אנרגיה רבה יותר. מצד שני קשת גבוהה של תפקודים פירושה גם העדר התמחות - לדוגמה מקור יכול להיות חזק וקצר לפיצוח זרעים או ארוך ודק לציד חרקים, אבל לא שני הדברים בבת אחת. על ידי סימביוזה בין שני מינים שלכל אחד מהם התמחות אחרת, הם יכולים להנות מיתרונות של ניצול גדול יותר של משאבים ובכך לדחוק החוצה סוכנים אחרים. דרך אחרת היא שיתופי פעולה נגד סוגים של טריפה או טפילים או מחוללי מחלות. בעולם האנושי צורה זו קרויה מסחר.
  • שיתופי הפעולה האחרים בטבע הם יצירת חברויות בין דומים לשם הנאה מיתרונות לגודל. לוויתנים או זאבים הצדים יחד, עדרי צבאים ולהקות פילים המספקות שירותי הגנה זה לזה מפני טורפים, שירותים של הגנה וסיוע בגידול צאצאים וכן לפעמים באיתור מזון. בשיתוף פעולה זה אין התמחות שונה של כל פרט. בקרב בני האדם שיתופי פעולה כאלה יכולים להיות הסכמי מונופול בין חברות, איגודי עובדים, התארגנות לוחמה לשם הגנה או התקפה, מועדוני לקוחות ואיגודי מסחר.

מבין היחסים האלה, הכלכלה הרגילה מתייחסת בעיקר לשיתוף הפעולה של המסחר. פחות מתייחסים לשיתופי פעולה אחרים ויש הדחקה של האפשרויות של שוד ורצח או לניצול בכפייה והפעלת כוח. הדבר קשור אולי למשאלות לב, או להעמדת פנים שדברים אלה לא מתקיימים. העמדה שעבדות אינה דבר הגיוני מבחינה כלכלי קשורה להנחות הנורמטיביות שיש בכלכלה, וקשורה אולי לעובדה שזו פותחה לאחר המהפכה התעשייתית שבה הצורך בעבדים לשם ביצוע עבודות שחורות הלך ופחת.

אם אנו רוצים בכלכלה ובחברה בריאה יותר עלינו על כן לספק לאנשים את האפשרות להשיג את 3 הדברים שכלכלה מספקת להם כיום - אמצעי קיום, גישה לתענוגות הגוף והנפש, כמו גם אמצעים להעשרה חברתית , ואת היכולת להפגין מעמד חברתי. עלינו לבצע זאת תוך התחשבות ביחסים השונים הקיימים בכלכלה בלי להתעלם מהאפשרויות הפחות נעימות של מלחמה, שוד, גניבה, ניצול וכו'.

כלכלה עצמאית

בעיה מרכזית בקיימות המערכת הנוכחית היא הכיוון שלה לבזבוז. היצרנים צריכים להגדיל את מחזורי המכירות שלהם, כך שעליהם לשכנע את הצרכנים לבזבז ככל האפשר. קשה לעסקים להימנע מכך בגלל התחרות עם עסקים אחרים. באופן דומה גם כאר היצרן נוקט בפעולות שפוגעות בחברה או בצרכנים קשה לו להימנע מכך - בגלל שהדבר עלול לפגוע בתחרויות שלו עם עסקים דומים אחרים.

גם לצרכן הבחירה המוסרית היא קשה יותר. אוכל ללא רעלים או ניצול הוא יקר יותר. יש צורך בזמן פנוי כדי להכין מזון בריא. מים טבעיים באיכות גבוהה הם מצרך נדיר כיום. קשה לעסוק בפוליטיקה כאשר נמצאים במרוץ הישרדות.

תנאי חשוב לכלכלה מקיימת יותר - גם אם לא בהכרח לחברה שלווה יותר - הוא שאמצעי הקיום יהיו קרובים יותר לאזרחים, כלומר שהקיום עצמו לא יהיה תלוי ב-100% בשוק. דבר זה יפגע בהכרח בהתמחות, ומצד שני הוא יאפשר חופש גדול יותר. למרבה הצער פירוש החופש הגדול יותר הוא גם אפשרויות רבות יותר לסכסוכים אלימים בין הפרטים.

קיומנו תלוי כיום בזכות ציביליזציה שהתנאים לקיומה הולכים ומתערערים. עם התייקרות מקורות האנרגיה, פגיעה במערכות הטבעיות ודלדול המשאבים מתכלים, ציביליזציה זו תצטרך לעבור שינוי לכלכלה מקיימת יותר. אך הזעזועים בדרך עלולים להיות בלתי נעימים. משבר אנרגיה עלול לגרום למשבר כלכלי ולאבטלה גבוה. דבר זה יחד עם התייקרות אנרגטית וזעזועים בתחומי המזון עלולה לגרום לאסון.

מה שחסר למערכת הוא גורמים מייצבים. דבר שיוכל להבטיח לאנשים קיום גם בשעות משבר. כיום , אפילו חקלאי פרמקלצ'ר - אחת מצורות החיים הקרובות ביותר לקיימות שאפשר למצוא בתרבות המערבית - תלויים בצורות רבות במערכת לא מקיימת. רוב חקלאי הפרמקלצ'ר מוכרים את התוצרת שלהם לקהילה תמורת כסף ומשתמשים בכסף כדי לקנות מוצרים והון חיוני לתפעול המשק. אולם בפעילות זו הפרמקלצ'ר מסכן קיומו. כסף שגובה חקלאי הפרמלצ'ר ובו הוא מוצרים שונים, יכול בהמשך לממן פעילות אנטי סביבתית כמו כרייה מזהמת או מפעל מזהם. התלות בשוק העולמי ובכסף לשם קיום יכולה להיות הרסנית משום שמוסדות אלה לא מתפקדים כחלק משיטה מקיימת אלא כחלק ממשחקי כוח של אליטות ותאגידים שמטרתם היא השגת עוד כוח, בלי להתחשב במחיר.

מה שעלינו להשיג הוא שותפויות בין חקלאי פרמקלצ'ר לבין עסקים ואנשים כדי לקדם מטרה כפולה - מצד אחד שיפור הביטחון הכלכלי של החקלאי והורדת התלות שלו בשוק, ומצד שני הגברת הקיימות של החקלאות המקיימת על ידי קישורה לתעשיות שפעולות בצורה מקיימת יותר. על הדבר הזה להתבצע לא כחלק מפעילות של מסחר אלא שותפות - הקרקע ותפקודה התקין יהיו אינטרס אישי של כל חבר בקהילה המתהווה, שכן זהו מקור המזון שלו. ומצד שני הקהילה תוכל לספק לחקלאי שירותים ושותפויות במיזמים אחרים כמו אנרגיה מתחדשת, ידיים עובדות, טיפול במים, שירותי מיחשוב, תוך ניצול היכולות שהתמחות מעניקה.

כדי שדברים אלה יעבדו יש צורך שהקהילה לא תהיה גדולה או קטנה מידי - כך ששטח משותף יוכל להאכיל את כולם, ומצד שני שהקהילה תהיה קטנה מספיק כך שהיכרות אישית ומחויבות הדדית יהיו דברים תקפים.