הסכם פריז

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
(הופנה מהדף הסכם האקלים בפריז)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הסכם פריז הוא הסכם שנחתם ב-12 בדצמבר 2015 במהלך ועידת האקלים בפריז בנושא שינויי האקלים וההתמודדות איתם. ההסכם נכנס לתוקפו ב-4.11.2016 (ערב ועידת האקלים במרקש), זאת לאחר שאשררו אותו כ-90 מדינות המייצגות כ-60% מכלל פליטות גזי החממה בעולם. [1]. ישראל אישררה את ההסכם ב-14 בנובמבר 2016. [2]

מטרות ההסכם

מטרות ההסכם הן העצמת יישום אמנת המסגרת של האו"ם בנושא שינוי אקלים (UNFCCC) שהושקה בפסגת כדור הארץ (1992), באמצעים הבאים:

  1. הגבלת ההתחממות הגלובלית לפחות מ-2 מעלות צלזיוס עד שנת 2050, בהשוואה לתקופה הטרום תעשייתית. זאת כאשר השאיפה היא להגביל את ההתחממות עד סוף המאה ה-21 אף ל-1.5 מעלות צלזיוס בלבד.‏[1]
  2. הגברת היכולת להסתגל להשפעות השליליות של שינויי האקלים וכן טיפוח העמידות בשינויי אקלים והפחתת פליטות גזי החממה באופן שלא יפגע בייצור המזון
  3. עידוד הזרמת כספים לפיתוח בתחום הפחתת פליטות גזי חממה ועמידות לשינויי אקלים
  4. צמצום פליטת גזי חממה

עקרונות ההסכם

  1. שקיפות - Transparency - על מנת להבטיח אמון ולקדם יישום אפקטיבי של ההסכם מוקם מנגנון לשקיפות עבור ביצוע הפעולות הלאומיות. כל מדינה תגיש למזכירות האמנה דיווחים מפורטים על יישום תכניות להפחתת פליטות גזי חממה, כדי לוודא שהן עומדות ביעדים ובתכניות הלאומיים שנמסרו למזכירות ואליהם התחייבו.
  2. הפחתת פליטות -Mitigation - על כל המדינות החברות באמנה (מלבד העניות ביותר) להכין ולהגיש למזכירות האמנה יעד לאומי להפחתת #פליטות גזי חממה לתקופה שאחרי 2020.
  3. הסתגלות - Adaptation - ההסכם קובע כי המדינות יקבעו יעד גלובלי לאדפטציה על מנת להגביר את היכולות לצמצום הסכנות והחשיפה להשפעות שינויי האקלים.
  4. מימון - Finance -מדינות מפותחות יספקו משאבים פיננסים כדי לסייע למדינות מתפתחות בתחום המיטיגציה והאדפטציה.
  5. טכנולוגיה - נושא הסיוע הטכנולוגי מעוגן בהסכם המסגרת, לפיו תינתן הכוונה והדרכה לעבודת המנגנון הטכנולוגי באמנת האקלים על מנת לקדם פיתוח טכנולוגי והעברת טכנולוגיות למדינות מתפתחות.
  6. Global Stocktake - כל חמש שנים תתבצע הערכה של יישום ההסכם,על מנת להעריך את ההתקדמות הקולקטיבית של כל המדינות. ההערכה הראשונה תתקיים כבר בשנת- 2018 ולאחר מכן - כל חמש שנים.

ישראל והסכם פריז

ב-20 בספטמבר 2015 הציבה הממשלה את "היעד הלאומי להפחתת פליטות גזי חממה וייעול צריכת האנרגיה במשק: 7.7 טון פליטות גזי חממה לנפש ב-2030 וזאת לעומת "תרחיש עסקים כרגיל" שהיה אמור להגיע ל-10 טון לנפש. פרוש הדבר הוא הפחתה של כ-25% מפליטות גזי החממה ביחס לתרחיש עסקים כרגיל עד 2030. יעדים נוספים שנקבעו בתוכנית הם 17% התייעלות אנרגטית בצריכת חשמל; יעד של 17% ייצור חשמל מאנרגיות מתחדשות; ויעד של 20% הפחתה בנסועה במכוניות פרטיות. התועלת למשק הישראלי אמורה להגיע למעל 100 מיליארד ש"ח. לשם מימוש התוכנית האוצר אמור להקדיש לה חצי מיליארד ש"ח, בתוספת מענקים להשקעות בהתייעלות אנרגטית בסך 300 מיליון ₪ לארבע שנים.[2]

השר להגנת הסביבה, אבי גבאי, אמר בנוגע להסכם כי: "ממשלת ישראל החליטה על יעדי הפחתה שהם חלק מהתחייבותנו בהסכם הגלובלי. השלב המשמעותי הוא היישום, ובו אנו מתמקדים. עיקר היישום מתמקד בצמצום השימוש בפחם, גידול משמעותי באנרגיות מתחדשות, התייעלות אנרגטית וצמצום משמעותי בזיהום שיוצרת התחבורה בישראל." [3]

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ http://www.haaretz.co.il/1.2796857
  2. ^ לקראת ועידת האקלים בפריז 2015 המשרד להגנת הסביבה