המוסד לביטוח לאומי ככלי למדיניות של הפרד ומשול וכנשק לשבירתה של מדינת הרווחה בידי הממשלה
|
|
בתרבות, הפוליטית, הכלכלית והשלטונית של היום, הביטוח הלאומי הפך לכלי שרת בידי הממשלה ובעלי ההון. הוא משמש להם למגוון צרכים שונים, כגון מניפולציה וזריעת חול בעיני הציבור, הסתה ושיסוי של צבורים שונים אלו באלה, יהודים ביהודים ויהודים במיעוטים, ייעודו הוא גם לשמש כמדמנה למאכרים או כמכבסה למדיניות פוגענית כזו או אחרת. כאשר אנו מעבירים ביקורת על הביטוח הלאומי חשוב לזכור את ההקשרים האלו, שכן אחרת אנחנו שופכים את התינוק אם המים, ומספקים נשק לכוהני ההפרטה וההסתה - אלו שבסוף ינסו להפריט גם את הביטוח הלאומי לטובת חברות ביטוח פרטיות.
וכך מתגאה ומגדיר הביטוח הלאומי את עצמו באתר המוסד:
- "המוסד לביטוח לאומי הוא אחד מעמודי התווך שעליהם נשענת המדיניות החברתית בישראל. הוא פועל מתוקף חוק הביטוח הלאומי שהתקבל בכנסת בנובמבר 1953 . המוסד לביטוח הלאומי נועד להבטיח לאוכלוסיות חלשות ולמשפחות שנקלעו למצוקה זמנית או ממושכת בסיס כלכלי לקיומן. כיום מעוגנות בחוק הביטוח הלאומי תוכניות לביטוח זקנה ושאירים, אמהות, ילדים, נפגעי עבודה, נכות כללית, סיעוד, אבטלה, פשיטת רגל ופירוק תאגיד.לבד מגמלאות בכסף נותן המוסד לביטוח לאומי שירותי שיקום והכשרה מקצועית לנכים, לאלמנות ולנפגעי איבה, שירותי סיעוד ושירותי ייעוץ לקשישים. המוסד לביטוח לאומי מופקד גם על ביצוע חוקים נוספים והסכמים בתחום הביטוח הסוציאלי, החשוב שבהם הוא חוק הבטחת הכנסה שנועד להגן על כל משפחה בישראל מפני אובדן הכנסה ולהבטיח קיום בסיסי לאוכלוסיות נזקקות.הביטוח הלאומי מסייע גם בפיתוח שירותי רווחה בקהילה לאוכלוסיות עם צרכים מיוחדים, כגון קשישים, נכים, נוער וילדים במצוקה. עד כאן הציטוט מאתר המוסד לביטוח לאומי."
כמובן שהכול בלוף, לא יותר מאשליה ואחיזת עיניים. אולם זה לא משום שאין צורך בביטוח לאומי ככלי לניהול מדיניות חברתית או משום שהמוסד לביטוח לאומי הוא רעיון שאבד עליו הכלח או שהוא פשט את הרגל בבחינת הייעוד המקורי שלו. אותן סיסמאות קרב ריקות מתוכן, שאיתם מנסים דוברי השלטון לסמא את עיננו כיום לאחר מקרהו של משה סילמן. המצב הוא כזה משום שהמוסד לביטוח לאומי הינו פשוט חלק מהתרבות הפוליטית והארגונית הנהוגה בארץ, ומינויו גם אם לא במוצהר, אז בטח ובטח בבחינת הזיקה והצביון שלהם, הם לא רק מינויים פוליטיים, אלא משקפים גם את אימוץ הנורמות הקלוקלות של המגזר הפרטי בתוך המגזר הציבורי. מספיק לציין כאן רק את העובדה הפשוטה, שפקידי השלטון, ואלא לא רק פקידי הביטוח הלאומי, אלא גם ובעיקר פקידי האוצר, מגיעים למשרות המדינה תוך זלזול, שנאה ורצון לחבל בתפקידה של המדינה, ומתוך אמונה אידיאולוגית עיוורת, הגובלת והיכולה להתחרות אך ורק עם אמונה דתית פנאטית ופונדמנטאלית מהסוג הקיצוני ביותר. לכן אין לתמוה על כך, שהמדינה כושלת ומועלת בתפקידה פעם אחר פעם, כשהדבר היחיד שמעניין את פקידיה הוא למוטט אותה לטובת בעלי ההון. אי אפשר בכלל להבין את משמעותו והתנהלותו של המוסד לביטוח לאומי או כל גוף ממשלתי וציבורי אחר מבלי להבין את ההקשר הזה או תוך ניתוקו מהתמונה הכוללת.
הנטייה הראשונית היא להאשים את הפקידים, אך גם אם הם אשמים, הם לא לבד וחלקם של מקבלי ההחלטות, המדיניות והתרבות הפוליטית בישראל רב בהרבה יותר מאלו של הפקידים. בפועל כל מי שאחראי לעוולות צריך ללכת, אך להתמקד בפקידים, ולהתעלם מהדרג הפוליטי, ומההקשר שלו למקורות ההון בישראל, לא ממש עוזר לנזקקים, אלא כמו תמיד עוזר בעיקר למקורבים .אז נכון, בביטוח הלאומי יושבים פקידים, כלומר אנשים, שאליהם מגיעים הנזקקים, והפקידים הם אלו שביום יום מתעללים בהם. אולם כפי שכתבה היום מירב מיכאלי, אלו הם "אנשים שהפנימו את רוח המפקד שנושבת מהממשלה כבר שנים רבות". רוח המפקד הזאת, שעליה מדברת מירב מיכאלי, אומרת גם בפשטות, אפילו אם זה לא תמיד בצורה ישירה ובוטה, שמי שלא יפנים זאת יפוטר, ומי כפקידי הביטוח הלאומי, כחלק מעובדי המגזר הציבורי, שחרב ההפרטה ואיום ההסתה מונח על צווארם מידי יום ביומו, יודעים את משמעות האיום הזה, שמשמעותו, שאולי גם הוא עצמו יצטרך להגיע לאותו ביטוח לאומי. וכך, בג'ונגל הקפיטליסטי המעוות, שיוצרת התרבות הפוליטית, הכלכלית והחברתית בישראל, כל אחד הוא לעצמו - גם הפקיד וגם הממונה שלו. כפי שמוסיפה מירב מיכאלי, ובמסר הפוליטי והתרבותי – ארגוני, לרבות האיום הנלווה אליו, כפי שתיארתי למעלה, "מי שנזקק הוא נצלן, פרזיט ושקרן. מי שרוצה יכול, ואם הוא לא יכול, סימן שמשהו לא בסדר אתו. לא אתנו. אנחנו שומרים על הקופה".
את האמת כביכול על שמירת הקופה הציבורית הזו למדנו היום ממקור אחר. בכלכליסט, וגם ממעריב בכתבתו של בן כספית מאתמול. הנתונים שעולים משני הכתבות הללו הם מדהימים. כפי שמדווח כלכליסט: "מאז 1998 נכנסו לקופת המדינה סכום אדיר של כמעט 3 מיליארד שקל ממכירת דירות שבבעלותה. אף שהחלטת ממשלה מחייבת להשקיע את הכסף בהרחבת הדיור הציבורי - כבר 30 שנה לא נבנתה אפילו דירה חדשה אחת. לאן הלך הכסף? בין השאר (להחזר חובות בחו"ל, כפי שדיווח בן כספית) לסוכנות היהודית ולסלילת כביש למעלה אדומים. 438 מיליון שקל פשוט נעלמו". עד כאן הדיווח של כלכליסט. בכתבתו, בן כספית מדווח גם, שהכסף הזה שוכב לו בקופות האוצר והשיכון. "2.7 מיליארדי שקלים נגנבו מהדיור הציבורי. אנחנו רוצים להחזיר אותם", אמרה היום ח"כ אורלי לוי-אבקסיס, כפי שדווח במקו, (http://www.mako.co.il/news-israel/education/Article-cf2673c88649831017.htm). ומי גנב אותו, כנראה אלו שהיו אמונים על שמירתו. זוהי המסקנה המתבקשת, כי לפי ההיגיון לא ניתן להגיע לשום מסקנה אחרת. ולמה אתם שואלים? כי ככה הם יכולים להפנות את הכסף הזה מקופת הדיור הציבורי לצורך התקציבים הללו, במקום לקחת אותו ממקורות אחרים בתקציב המדינה, שמעכשיו והלאה ניתן יהיה להשתמש בהם לצרכיה של קואליציית ההון-שלטון. ככה זה כשנותנים לחתול לשמור על השמנת, ובמילים אחרות כשמפקירים את ניהול המדינה והמדיניות החברתית בידי אלו, שרוצים לחסל ולמוטת אותם, ובסוף לעשות לשניהם גם וידוא הריגה. בעברית יש לזה שם נוסף: חלמאות, קוראים לזה. מה הפלא שבסוף אנשים שורפים את עצמם בייאושם ברחוב.
על האמת הזאת הוסיף אתמול רומן ברונפמן נידבך חשוב נוסף, וכך הוא כתב: "הבעיה היא, שהביטוח הלאומי במתכונתו ובתרבותו הארגונית כיום, איבד כליל את ייעודו המקורי, והוא מתנהל כגוף מסורבל ומנוכר, שפועל לטובת הארגון עצמו יותר מאשר לטובתו של האזרח. מבט מדוקדק יותר מגלה מגמה של שינוי תרבות שלטונית מסוכן, כאשר ערך האדם, ערך האזרח, איננו עוד ערך עליון, אלא כלי בידי השחקנים הפוליטיים. כששליחי הציבור הופכים לאדוני הציבור, הקופות המשותפות - הן בתחום הסוציאלי והן בתחום הפנסיוני - מאבדות את ייעודן החברתי המקורי, והופכות לשמש ככלי עבור "אבירי" ההון והשלטון. כיום השלטון בישראל מוצא לנכון מצד אחד לתקוף פעילי זכויות אדם, לגרש זרים, להשתיק קולות ביקורתיים מבית ומחוץ ולהתעלם ממצוקתם של החלשים; מצד שני הוא מעלה על נס בריונים פוליטיים, מעשיר את בעלי ההון, מתגמל את מנהלי הכסף המשותף, ומחלק אוצרות טבע לידיים פרטיות".
וכך מתבהרת ומסתדרת לנו התמונה הכוללת, בתרבות הפוליטית, הכלכלית והשלטונית של היום, הביטוח הלאומי הפך לכלי שרת בידי הממשלה ובעלי ההון. הוא משמש להם למגוון צרכים שונים, כגון מניפולציה וזריעת חול בעיני הציבור, הסתה ושיסוי של צבורים שונים אלו באלה, יהודים ביהודים ויהודים במיעוטים, ייעודו הוא גם לשמש כמדמנה למאכרים או כמכבסה למדיניות פוגענית כזו או אחרת. כאשר אנו מעבירים ביקורת על הביטוח הלאומי חשוב לזכור את ההקשרים האלו, שכן אחרת אנחנו שופכים את התינוק אם המים, ומספקים נשק לכוהני ההפרטה וההסתה - אלו שבסוף ינסו להפריט גם את הביטוח הלאומי לטובת חברות ביטוח פרטיות. לכן, כאשר אנחנו מעבירים ביקורת על הביטוח הלאומי חשוב להבין את ההקשרים האלו, כי אחרת אנחנו שופכים את התינוק אם המים, ומספקים נשק לכוהני ההפרטה וההסתה השונים - אלו שבסוף יפריטו את הביטוח הלאומי לטובת חברות ביטוח פרטיות. יש צורך להחליף את השיטה הנוכחית בשיטה יותר הוגנת, כך גם אפשר יהיה לייצר ולהשתמש בביטוח הלאומי לא ככלי למניפולציה של ההון-שלטון, אלא מה שהוא אמור היה להיות באמת, כלי בשירותה של המדינה לניהול המדיניות החברתית שלה.