דיסוננס קוגניטיבי

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

דיסוננס קוגניטיבי (באנגלית: Cognitive dissonance) או חוסר התאמה בהכרה הוא מושג בפסיכולוגיה חברתית שמתאר אי-נוחות נפשית (מתח נפשי) שנגרם לאדם עקב אמונה בשני רעיונות, דעות או ערכים סותרים. דבר זה נגרם עקב בסיטואציה שבה שאדם המחזיק באמונות, ערכים או עמדות מסוימת נחשף למידע הסותר את עמדותיו הקיימות, או פועל בניגוד אליהן. במצב זה אנשים מנסים בדרך כלל לפתור את הסתירה כדי להפחית את תחושת חוסר הנוחות. התאוריה טוענת כי אצל בני האדם טמון רצון חבוי שמטרתו לשמור על העקביות בין עמדותיהם ותפיסותיהם לבין התנהגותם בפועל או בין האמונות הישנות למידע החדש.

במקרה של התנגשות בין מידע לבין אמונות התוצאה של דיסוננס קוגניטיבי יכולה להיות עדכון או זניחה של העמדות הישנות בעקבות המידע החדש, או התנגדות למידע החדש. במקרה של התנגשות בין פעולה לבין אמונות, התוצאה יכולה להיות הפסקת הפעולה, שינוי של האמונות בעקבות הפעולה או מציאת הצדקה של הפעולה כך שזו לכאורה לא תסתור את האמונות הקודמות.

דיסוננס קוגניטיבי עלול לגרום לדחייה והתעלמות מ"עובדות לא נוחות" בצורה שעלולה לפגוע באדם ואף לסכן את חייו. יש לדבר זה השלכות עמוקות בהקשרים של תחומים רבים כמו כלכלה התנהגותית, פוליטיקה וקבלת החלטות, כלכלה בת קיימא וקיימות חקר התרבות ונושאי קידום בריאות.

תאוריות של עקביות

תאוריית הדיסוננס הקוגניטיבי, נהגתה על ידי לאון פסטינגר בספר A Theory of Cognitive Dissonance שפורסם בשנת 1957. לפי התאוריה שמירת העקביות היא מניע מרכזי לאדם. אדם המאמין בעמדה מסוימת אך פועל בצורה המנוגדת לעמדה זו, יחוש תחושה בלתי נעימה של דיסוננס, מעין היעדר הרמוניה. תחושה זו תדרבן אותו לשנות את פועלו, או להתחיל להאמין בעמדה חדשה, כדי להקטין את הדיסוננס (הקונפליקט) בין העמדה להתנהגות. לחלופין, ידורבן האדם להתאים את התנהגותו לעמדה בה הוא מחזיק. לדוגמה, חייל הנשלח למשימה שאינו מאמין בה יגבש מחדש את עמדתו, כך שהמשימה תיראה לו הכרחית וצודקת; או שיתחמק מהמשימה (או אפילו יחבל בה) על מנת להתאים את התנהגותו לעמדתו.

תאוריה מתחרה, של הפסיכולוג דריל בם, היא שהאדם מתבונן בהתנהגות עצמו כצופה מהצד ומסיק ממנה על עמדותיו ודעותיו. לפי תאוריה זו, העמדות הולכות בעקבות המעשים. ההבדל בין התאוריות הוא, שלפי דריל בם אין צורך בעוררות ובתחושת אי נעימות כדי שעמדה תשתנה בשל הצורך בעקביות.

תימוכין אמפיריים

תאוריות אלו מסבירות מספר ממצאים מחקריים. כך, למשל, במחקרם הידוע של לאון פסטינגר וג'יימס קרלסמית': משתתף בניסוי משעמם שהסכים, תמורת סכום כסף פעוט, לומר לחבריו שהניסוי מעניין, אכן סבר באמת ובתמים שהניסוי היה מעניין. אך אם שולם לו סכום גדול כדי שיציג את הניסוי כמרתק בפני חבריו, דעתו הייתה שהניסוי דווקא משעמם. בממצא זה יש סתירה לביהביוריזם - דווקא כאשר הסכום גדול ואמור ליצור התניה חיובית, הניסוי נמצא כלא מעניין.‏[1] ההסבר, לפי תאוריות הדיסוננס, הוא שנוצרת סתירה בין ראיית האדם את עצמו כאדם הגון לבין השקר שאמר. אם ניתן לאדם תשלום גדול תמורת הכזב, הוא משלים איתו, אך אם הסכום הוא קטן - עליו לשכנע את עצמו שהניסוי אכן היה מעניין. לפי תאוריית התפיסה העצמית של בם, אין האדם יודע אם הניסוי מעניין או לא. אם הסכים, תמורת סכום פעוט, לומר לחברו שהניסוי מעניין - סימן שהניסוי באמת היה מעניין. לשתי התאוריות נמצאו תימוכין אמפיריים, אך שתיהן אינן מסבירות ממצא מפתיע: התאמת העמדות להתנהגות קודמת מתקיימת אפילו אצל אנשים שאינם מודעים להתנהגות הקודמת, בשל אמנזיה או סיבה אחרת. בספר האמת על באמת טוען הפסיכולוג והכלכלן ההתנהגותי דן אריאלי כי הגורם המרכזי שמונע מרוב האנשים לקשר, לרמות או לעבור על החוק הוא דימוי עצמי ישר והגון ולאו דווקא תאוריה רציונלית של סיכוי להיתפס או חומרת העונש. אריאלי טוען גם שאנשים מוצאים דרכים יצירתיות לבצע "עיגול פינות" - להסביר מדוע רמיה או מעבר על החוק הם בכל זאת דבר מוסרי - לדוגמה גניבה של עפרונות מעבודה כי "כולם עושים זאת". הוא מדגים את התאוריה על ידי ניסויים המערבים החלשה או חיזוק של גורמים שונים שמשפיעים על הנושא. לדוגמה הנושא של חיזוק או החלשה של שליטה עצמית בעקבות עייפות או רעב. לנושא זה יש השלכות הן על תורת המשפט והן על תחומים נוספים כמו מניעת פשיעה. בניסוי משנת 2016 החוקרים Michael R. Ent ו-Mary A Gerend הודיע לנסיינים כי קיימת בדיקה לא נעימה לווירוס ספציפי (דמיוני) בשם "human respiratory virus-27". הניסוי השתמש בווירוס מזוייף מתוך המחשבה שהדבר ימנע מהמשתתפים להיות בעלי דעות מחשבות ורגשות כלפי הווירוס שיפריעו לניסוי. המשתתפים חולקו לשתי קבוצות, למשתתפי הקבוצה הראשונה נאמר כי הם מועמדים לבדיקות לגילוי הווירוס, ולמשתתפים בקבוצה השניה נאמר שהם לא מועמדים לבדיקות. החוקרים ציפו כי המשתתפים בקבוצה שהיא כביכול מועמדת למבדקים יחוו דיסוננס בין הפחד מאי הנוחות של הבדיקה לבין הידיעה שהדבר נעשה לטובתם.

סוגים של דיסוננס קוגניטיבי

ניתן להבחין בין שני סוגים של דיסוננס קוגניטיבי:

  • מתח בין פעולה לבין עמדות - פעולה נדרשת הסותרת עמדות או ערכים קיימים. לדוגמה: אדם שאמירת אמת היא ערך חשוב עבורו, בכל זאת מחליט לשקר על מנת לקדם אינטרסים שלו. במקרה זה הדיסוננס יגרום למתח נפשי - ועקב כך או שהוא יפסיק לשקר או יצדיק את השקר -לדוגמה יגיד שמדובר בשקר לבן, שכך עושים כולם ועוד.
  • קונפליקט בין שתי עמדות או תפיסות - אדם נחשף למידע שסותר את האמונות והעמדות הנוכחיות שלו. במקרה זה תחושת הדיסוננס הקוגניטיבי תגרום לו לשנות את האמונה או להכחיש את המידע החדש שסותר אותה.

דוגמה לסתירה בין עמדות, נפוצה בהקשר של עובדות או דעות שמנוגדות לאמונה דתית, או אמונה פוליטית או תרבותית. דברים אלה גורמים תכופות להכחשת מדע. דוגמה לכך היא ד"ר לגיאולוגיה מאוניברסיטת הרווארד בשם קורט וייז. וייז טען שעוד בשנתו השנייה ללימודים לקח ספר תנ"ך ומספריים והחל לגזור כל פסוק אשר לא מתיישב עם קביעות מדעיות בנוגע לגילו של כדור הארץ או בנוגע לאבולוציה. וייז המשיך בכך במשך מספר חודשים, עד אשר ספר התנ"ך שגזר היה רזה מאוד, באותו הרגע וייז החליט לדחות את מה שלמד באוניברסיטה ולקבל את התנ"ך פשוטו כמשמעו. בנוסף, וייז הצהיר בגלוי שגם אם כל הראיות בעולם יעידו נגד רעיון הבריאה, הוא עדיין יאמין בבריאה צעירה, פשוט בגלל שאלו הם דברי האלוהים. [1]

השלכות נוספות

לתאוריות הדיסוננס והתפיסה העצמית יש חשיבות ברורה בפסיכולוגיה של החינוך. מתן פרס גדול לילד או עונש כבד, כתמריץ לקידום ביצוע פעולה, יביא אותו להתניית הפעולה שעשה בשכר או בעונש, ולא במניע פנימי. לפיכך, ההתנהגות לא תופנם. בהתאם לתאוריות אלה, מוטב לקדם התנהגות באמצעות מחמאה ובאמצעות פרסים ועונשים מינוריים, כאלו שלא יפריעו לייחוס פנימי של ההתנהגות (לפי תאוריית התפיסה העצמית), או יעודדו דיסוננס שבסופו תופנם ההתנהגות (לפי תאוריית הדיסוננס הקוגניטיבי).

ניבוי נוסף על פי תאוריית הדיסוננס הוא, שאחרי הכרעה בין שתי אפשרויות, תיראה האפשרות שנבחרה לבסוף כטובה ומוצלחת. ייווצר דיסוננס בין הידיעה על אפשרות הבחירה השנייה לבין עובדת אי בחירתה, ותוצאתו - שינוי עמדה לכיוון צידוד בדרך שננקטה בסופו של דבר.

לתאוריית הדיסוננס חשיבות גם בהסבר התנהגותן של כתות, כאשר נבואה שעליה הכריז מנהיגן - התבדתה. לעיתים קרובות, כאשר הלכידות בהן גבוהה ואמונתן חזקה, דווקא אז מתחילות הן ביתר מרץ להפיץ את תורתן ועושות מאמץ גדול לגייס חברים נוספים. נראה שבמקרים אלו, הערעור הנגרם על ידי הסתירה בין המציאות למצופה גורם תחושת דיסוננס. התוצאה היא צורך של האדם להוכיח לעצמו את אמיתות האמונה שבה הוא אוחז, והדרך לעשות זאת היא בשכנוע פעיל של אחרים (כך למשל, נתן העזתי החל לנסוע בין קהילות ישראל במטרה לשכנע בשבתאות רק אחרי התאסלמות שבתי צבי).

מרכיבים מגבירי דיסוננס קוגניטיבי

  • עוצמת הדיסוננס - ככל שעוצמת האמונות גדולה יותר, כך נוצר דיסוננס גדול יותר.
  • כאשר אנו נדרשים להשקיע יותר בדבר מסוים ולבסוף זה היה ללא הצדקה והתוצאה נשארה באותו מצב, הדיסוננס גובר.
  • ככל שאיזון בין מרכיבי עמדה נמוך יותר כך הדיסוננס גבוה יותר.

השלכות על קיימות

לדיסוננס קוגניטיבי יש השלכה עצומה על נושא של הגנת הסביבה וקיימות - שכן אנשים רבים שנתקלים בבעיה סביבתית - בין אם היא מסכנת בעלי חיים וצמחים, אנשים אחרים, ואפילו אותם עצמם או את ילדיהם - מעדיפים למצוא הצדקות אידאולוגיות שונות ומשונות להמשיך בפגיעה, כאשר בדרך כלל הם מקטינים את הבעיה, מכחישים אותה מכל וכל, טוענים שהיא קונספירציה, טוענים שטכנולוגיה עתידית כלשהי תעלים את הבעיה, שהם עצמם לא יכולים לעשות כלום ועוד. דרך מקובלת ל"התמודד" עם הנושא היא פשוט לשכוח ממנו לגמרי. דבר זה מכונה היפרנורמליזציה סביבתית ודוגמאות בולטות אליו הם הכחשת זיהום והכחשת אקלים

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Festinger, L., & Carlsmith, J.M. (1959). Cognitive consequences of forced compliance. Journal of Abnormal and Social Psychology, 58(2), 203–210.