דיילי: כלכלה אקולוגית, פרקים 17-18, סחר בין לאומי וגלובליזציה

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

Nuvola apps edu languages.png יש צורך לשכתב ערך זה . הסיבה היא {{{1}}}.


יש לשכתב ערך זה - לכתוב את תוכן שני הפרקים ואז למחוק אותו

זהו איסוף של ההתייחסויות שלי ואלו שהיו במייל לפרקים הנ"ל, אני אשמח אם שאר חברי הפורום יוסיפו משלהם, יונתן.

התייחסות של יונתן במייל לכלל הפורום - 14.12

ראשית אומר כי שני הפרקים הללו מחדשים לי הרבה יותר מהפרקים האחרים שלמדנו (למעט אולי בלבדי-יריבי) ועושים את דיילי הרבה יותר רלוונטי מבחינתי. אני רוצה לפתח שתי נקודות כהתייחסות לפרקים: הראשונה היא יותר התייחסות לשיח עם הכלכלה הנאו-קלאסית והשנייה היא פיתוח של הרעיון של יתרון יחסי-יתרון מוחלט למשק לאומי ולרעיון ההון.

אל מול הכלכלה הנאו-קלאסית

לאחר קריאת פרק 17 פניתי לספרי הכלכלה הנאו-קלאסית שאצלי בבית כדי לחפש בהם התייחסויות לשני רעיונות מרכזיים שעלו: התמחות כיוצרת תלות ברמה הלאומית והבינ"ל ובעיית הזעזועים המשקיים הנוצרים עקב התמחות. אצל סמואלסון, במבוא לכלכלה, מצאתי התייחסות ברורה והכרה בקיום שתי הבעיות הללו:

"ברם, התמחות וחלוקת עבודה מעלים בעייה רצינית של תלות הדדית... ...אין זה מן הנמנע שההתמחות מנוונת בין אדם ומגדלת לבלרים חיוורים ונהגים גסי רוח... ... פשיטת רגל של בנק באוסטרליה עשוייה להמיט חרפת רעב ואף שואה על הילידים בפיג'י... ... הנאבה, אילו גם יכולנו, להחזיר את הגלגל אחורית ולשוב לחיים פשוטים ודלים יותר? או שמא נוכל לשמור על היתרונות של חלוקת עבודה ועם זה לעצב כלכלה שמתנע שבר ודיכאון?" (פרק ג' - כלכלת יוזמה קפיטליסטית מעורבת: התמחות ותלות הדדית)

"הפגם הרציני שבעקרון היתרון היחסי נעוץ בהנחותיו הסטטיות. תורה זו מתעלמת מכל קשיחותם של המחירים והשכר... ...היא מניחה בשעה שעובדים נפלטים מאחד הענפים הרי הם נקלטים מניה ובניה בענף אחר, שהוא יותר יעיל, ולעולם אינם נשארים מובטלים. אין לתמוה על כך שבימי השפל הגדול הייתה תורה מופשטת זו בזויה למדי, אך בזמן האחרון קרנה עולה מחדש. ואם נוכל לסמוך על הצלחת המזיגה הנאו-קלאסית ועל כושרה לשים קץ לאינפלציות ולמשברים... ... עתידה גם התורה הקלאסית השינה בדבר היתרון היחסי לשוב ולקבל חשיבות מעשית בעולמנו." (פרק ל"ב – מסחר בינ"ל ותורת היתרון היחסי: מסקנות והסתייגויות)

סמואלסון מציין פעמיים בעיות קשות בתאוריה אותה הוא מביא, אך מיד לאחר מכן נמנע מלפתור אותן, להתייחס להשפעתן על היכולת לקבוע מדיניות או על חלקים אחרים בתאוריה! חיפשתי הסתייגויות דומות בספר "מבוא לכלכלה" של נחום גרוס בהוצאת האוניברסיטה העברית ולהפתעתי (או שלא) לא נמצא להן כל זכר.

העניין מחדד נקודה ששמתי לב אליה בזמן האחרון. בספרי היסוד של הכלכלה הנאו-קלאסית, בייחוד אצל סמואלסון ומעט אצל פרידמן, ישנן הסתייגויות חוזרות ומהותיות מחלקים שונים בתאוריה הנאו-קלאסית. אך לעולם ההסתייגויות הללו נזנחות אחר פסקה, אינן מלוות בפתרון ואין כל התייחסות להשפעתן על תקפותם של חלקים אחרים בתאוריה. אביא עוד כמה דוגמאות: על מוסר, חברה וכלכלה: "אולם תמונה זו של התחרות, המטה את הייצור כלפי היציאות הנמוכות ביותר... ...עדיין יתמהו רבים או זוהי השיטה האידאלית. ראשית כל, לפי שיטה זו הולכים המוצרים אחר רוב הדעות, כלומר אחר רוב הכסף. החלב הדרוש לילד עני לבל יחד יימסר לכלבו של האיש העשיר. מדוע?... ...שאלות כאלה נוכל למצוא כמעט בכל יותר בעיתונות, בציבור ובבתי הנבחרים. אבל, לאמיתו של דבר, אלו שאלות מוסריות החורגות מתחומי הכלכלה ומנגנוניה ומכוונות כולן לשאלה היסודית, אם רצוי בכלל שההכנסות יקבעו על ידי מאבק התחרות ועל ידי הברירה הטבעית בין בני אדם." (פרק ג' – כלכלת יוזמה קפיטליסטית מעורבת: מערכת המחירים)

על הרווח כסותר תחרות משוכללת ושוק משוכלל: "במקרה כזה [של תחרות משוכללת] אין שום יצרן זוכה בעודף לאורך זמן." (פרק כ"ה - תחרות בלתי משוכללת: צורות שונות של התחרות בלתי משוכללת) על תפוקה שולית פוחתת: "קיימת בכלכלה גם מגמה חלקית הנוגדת לחוק זה. בתהליכים חרושתיים רבים גדלה היעילות ככל שגדלים מימדי הייצור." (פרק ב' – בעיות היסוד של כל חברה כלכלית: סטייה מן הנושא: היתרונות שבגודל ובייצור המוני)

אצל פרידמן, על קניין: "מושג הקניין, כפי שהתפתח במשך מאוד שנים וכפי שהוא מופיע בספרי החוקים שלנו, נעשה במידה גדולה חלק מאיתנו עד שאנו נוטים לקבלו כמובן מאליו... ...האם בעלותי על קרקע מאפשרת לי למנוע מישהו אחר את הזכות לטוס מעל אדמתי?" (קפיטליזם וחירות, תפקיד הממשל בחברה חופשית: הממשל כמחוקק וכשופט)

בכל הכתיבה הנאו-קלאסית שאני מכיר אין ולא איזכור להסתייגויות הללו. התאוריה מוצגת כריקה מפגמים והנחות שהונחו לצורך התווית המודלים נשכחות. אם אנו עוסקים גם בערעור התפיסה הנאו-קלאסית, יש לעשות שימוש בכל ההסתייגויות הללו אשר נעלמו מהדיון במהרה.

מסחר בינ"ל למשק הלאומי

הרעיון שהאפשרות לתנועת הון כופה סחר בינ"ל של יתרון מוחלט ולא יחסי, ולכן לא מוביל ליעילות פארטו אלא-אם המרוויחים מפצים את המפסידים הוא מצויין. אני לא יודע אם הוא של דיילי או שהוא מביא אותו ממקום אחר, בשבילי הוא חדש. אך כמו שלמדנו בחשיבה מערכתית: גבולות המערכת הם בעיני המתבונן. לכן אין סיבה לדעתי להגביל את הניתוח על תנועות הון-יעילות ופיצוי לרמה הבינ"ל. אחד מהרעיונות הבסיסיים של הכלכלה הנאו-קלאסית הוא הגדלת הפריון, אחד האמצעים היסודיים להשגת הגדלה זו היא ההתמחות וחלוקת העבודה. כפי שראינו בדוגמה של דיילי וכפי שניתן לראות בספרות הנאו-קלאסית ההתמחות וחלוקת העבודה עקב יתרון יחסי מבטיחים עלייה בפריון לכלל הצדדים המעורבים. גם אם מוזכרות עלויות ההסבה והתחבורה והתלות ההדדית, לא מוזכרת ניידות ההון. תמיד בדוגמה שני גופים כלכליים (פירמות או משקי בית) מתמחים אולם אין תנועה של הון ביניהם (לא משנה אם כגורמי ייצור או כסף, לייצוג ההון של ביכלר וניצן אתייחס אחר כך). ברגע שמאפשרים תנועת הון בין גופי הייצור אכן מתבטל הגיון ההשקעה לפי יתרון יחסי וההשקעה עוברת להיות על פי יתרון מוחלט. במצב כזה גוף הייצור הפחות יעיל יספוג הפסד השקעות ורווחתו (או הרווחה שהוא מעניק לבעליו) תקטן בעוד זו של היעיל תגדל. מצב זה של ירידה בתועלת סותר את רעיון החלוקה היעילה של הרווחה על ידי מנגנון השוק המחירים וההתמחות בכלכלה החופשית. תנועת ההון בין גופים מתמחים מתבצעת ברובה במגזר הפירמות. ההון שבו הן משתמשות מושאל להן תמורת חלק מרווחיהן (ריבית). לעומת זאת למשקי בית קשה לנייד הון בינם לבין עצמם. לכן עליית המוסדות הפיננסים היא תנאי חיוני לחלקות עבודה והתמחות בקנה מידה משמעותי. אם נבחן את העניין על פי תאוריית ההון של ביכלר וניצן נראה שאכן, לפי הנאמר בתאוריה, ההון מצביע על מי חזק ומי נדפק. המחזיקים בהון, הקפיטליסטים, מנצלים אותו כל פעם לשם הגדלת ההון מענף התעשייה החזק בזמן הרלוונטי. הון נודד אל מי שמצב המערכת החברתית-תעשייתית-פוליטית נוטה לטובתו ונמנע ממי שאינו במצב זה ולכן אינו מסוגל להפיק רווחים. מכאן אני מסיק כי אם ההתמחות וחלוקת העבודה ברמה הבינ"ל כאשר היא משולב עם אפשרות להנעת הון מובילה בהכרח לכלכלה לא מקיימת כך גם בתחום המשק הלאומי. התהייה שלי היא האם שינוי/ביטול/הגבלה של יכולת הנעת ההון בתוך משק לאומי יביא או יקדם באופן משמעותי כלכלה מקיימת?

דרור - 14.12

יונתן תודה יש לך את הספר של סמואלסון? הוא בעברית?

אם תסתכל בוויקיפדיה תראה שהתחלתי מלחמונת קטנה בעניין שבינתיים לא הגיע לשום מקום, בין היתר בגלל הקושי להגיד מי אמר מה- היות וברור לדוגמה שדיילי וגם דיויד קורטן - שגם מדבר על יתרון מול יחסי- לא המציאו את הביקורת הזאת (אגב להשלמות - קורטן מרחיב הרבה נקודות בהקשרים האלו שדיילי לא נוגע בהם, כך שרוב הפרקים האלו לא חידשו לי הרבה )

כמו כן, כדי לשים לב שלפעמים אין שום חדש בביקורת, אלא ביכולת שלה לשים ביקורות קודמות בתוך הקשר חדש ולצרף אותן למשמעות חדשה. כך הנקודות שסמואלסון מעלה כדי לצאת ידי חובה (?) או כדי לתת הסתייגויות, יכולות להיות נקודות לפיתוח בתאוריה דינמית.

שחר - 14.12

הי יונתן,

בנושא תנועות ההון בתוך ובין המדינות: דיילי מדבר מפורשות על כך שבתוך המדינה יש מנגנון פיצוי, הלא הוא מס הכנסה ומערכות רווחה, שדואגות לקחת מהחזקים ולפצות במשהו את החלשים. כמובן שאפשר להתווכח עד מחרתיים אם המנגנון עושה את מה שהוא אמור היה לעשות, אבל בכל מקרה יש כזה מנגנון, לכן הוא אמור להסדיר את בעיית היתרון המוחלט בתוך המדינות. מאידך, בין המדינות אין שום מנגנון כזה ולכן תנועות ההון יוצרת פגיעה אמיתית ומשמעותית בחלשים...

מה שלא הבנתי, זה את הקשר לכלכלה מקיימת. גם עם וגם בלי תנועות הון, אין מגבלות שיבטיחו שהכלכלה תהיה מקיימת... כך שלא ברורה לי ההערה שלך ("התהייה שלי היא האם שינוי/ביטול/הגבלה של יכולת הנעת ההון בתוך משק לאומי יביא או יקדם באופן משמעותי כלכלה מקיימת")

גם לא הבנתי את המשפט הבא: לעומת זאת למשקי בית קשה לנייד הון בינם לבין עצמם. לכן עליית המוסדות הפיננסים היא תנאי חיוני לחלקות עבודה והתמחות בקנה מידה משמעותי.

יונתן - 15.12

כוונתי הייתה כזו: דיילי מוכיח כי מעבר לייצור על פי יתרון יחסי מוביל בהכרח לכלכלה לא מקיימת. לכן השאלה היא האם הגבלה על תנועת הון היא תנאי מספיק/הכרחי לכלכלה מקיימת.

בנוגע למשקי הבית, כלכלה המבוססת כולה על משקי בית כמעט לא מאפשרת תנועת הון. המקרה שמשק בית אחד חוסך על מנת לקנות תנור אפיה למכור אותו משק בית אחר הוא מורכב ולא יעיל. כאשר עוברים לארגון של פירמות, שהן גופים אשר כל תכליתם להכיל הון, נוצר משק שבו תנועת הון היא המצב הטבעי.

דרור - 17.12

נתן, אני ממש לא מבין אותך,

  1. דיילי טוען שהשוק העולמי עובר יותר יוותר ליתרון מוחלט ולא יחסי
  2. איפה הוא טוען ששוק כזה הוא בהכרח לא מקיים?
  3. ממה שאני מבין, עיקר מה שהוא אומר הוא שבמסחר עם תנועות הון שעובר ליתרון מוחלט, לא כל הצדדים נהנים

שחר 17.12

דיילי טוען שב'גלובליזציה' אין למדינה את הכוח לאכוף חוקי הגנה - על הסביבה, על העובדים, וכד'. מאידך, ב'בינאום' (אינטרנשיונליזציה) יש למדינה יותר כוח ולכן הסביבה והאזרחים יפגעו פחות...

יונתן - 17.12

בנוסף לאלה (ששחר הסביר), ברגע שאפשר להניע הון הייצור ינוהל על פי יתרון מוחלט ולא יחסי. במידה ובתעשייה המנוהלת על ידי יתרון יחסי היה קיים גוף ייצור אשר יש לו יתרון יחסי בפעילויות ייצור מקיימות הן היו מתבצעות על ידי אותו הגוף ומוחלפות עם הגופים האחרים. כאשר אפשר להעביר הון הייצור נקבע רק לפי הרווח ולכן הכלכלה היא מוטה כלפי הרווח ולכן בדרך כלל לא מקיימת (כמובן שבמצב של אחרי שואה אקולוגית כלכלה מוטה כלפי הרווח יכולה להיות מקיימת). שאלת סדר הגודל:יתרון מוחלט, הנמדד במונחי כסף (הון) דוחף את התעשייה לעבוד בשיא היעילות הפיננסית, כלומר לייצר כמה שיותר. בנוסף לעניין חוקי הסביבה, מדינות הסובלות מנחיתות מוחלטת ייטו לפתח תעשיות יעילות ככל הניתן ולכן גם לרוב מזהמות מאוד כדי לצאת מהמשבצת של החיסרון המוחלט וכך תימנע מראש התפתחותם של חוקים סביבתיים. סחר במוצרי יסוד: אם יאופשר סחר חופשי במוצרי יסוד (מזון, מים וכו') יתחרו עניי העולם בעשירי העולם על המזון ועל גידולו. במצב זה יכולים להיווצר במדינות העניות שדות סויה עצומים להאכלת בהמות לעולם הראשון במקום לגידולים מגוונים המיועדים לצריכה פנימה של המדינה. בנוסף, תחרות ביתרון יחסי יגרום למדינות העניות לייצא את מה שיקר בעולם המערבי אבל זול אצלן, אנשים ושלטון. ייצוא אנשים לובש צורה של מהגרי עבודה זולים במקרה הטוב ושל זונות ועבדים במקרה הרע. "יצוא" של שלטון הוא העמדת שירותי המנגנונים השלטוניים של המדינה תמורת כסף: מקלטי מס, מקלטי הסגרה, דרכונים דיפלומטים וכו'.