אנרגיית רוח בישראל

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
טורבינות רוח ברמת הגולן

הפקה של אנרגיית רוח בישראל מהווה את אחד האפיקים לניצול של אנרגיה מתחדשת בישראל על ידי רתימת טורבינות רוח לשם הפקת אנרגיית רוח. הדבר נעשה בניסיון להגדיל את אחוז האנרגיה המתחדשת מסך הייצור של משק האנרגיה בישראל.

בישראל פועלות טורבינות רוח גדולות ברכס חזקה (תל עסניה) שברמת הגולן ליד היישוב אלוני הבשן, ובגלבוע ליד היישוב מעלה גלבוע. ההספק המותקן הנוכחי עומד על כ-6 מגה-וואט. הערכות לגבי פוטנציאל משאבי הרוח בישראל מדברות על הספק מותקן שנע בין 600 מגה וואט לבין 1,200 מגה וואט. חברת אנלייט אנרגיה יוזמת את פרוייקט "רוח בראשית" להקמת טורבינות רוח ברמת הגולן. לחברה רישיון מותנה מרשות החשמל להקמת טורבינות בהספק של 189 מגהוואט. החברה מעריכה כי היא יכולה להשיג את כל האישורים הדרושים לפרוייקט לכל המאוחר במחצית הראשונה של 2020.[1]

היסטוריה

משרד האנרגיה והמים ביצע במהלך השנים סקרים ומחקרים בתחום אנרגיית הרוח, אם כי חלקם בוצע בגבהים שאינם מאפיינים את טורבינות הרוח המודרניות:

בסוף 1980 נוסדה תכנית ניצול אנרגיית הרוח בישראל על ידי משרד האנרגיה והתשתית [2][3]. במסגרת התכנית בוצעו פעולות של איתור אתרים לטורבינות רוח וחוות רוח בהן הקמת טורבינות רוח כמתקני הדגמה בשת"פ עם גורמים שונים (מפעל ישקר במעלות, קיבוץ מעלה גלבוע, חברת חשמל בגוש שגב בגליל, ישוב בית יתיר, החברה לפיתוח יו"ש עם חברת פז ליד הישוב אלון מורה)ופעולות הכנה לרישוי שונות (בוועדות תכנון ובניה, מינהל מקרקעי ישראל, צה"ל, רשות שמורות הטבע, משרד הפנים, חברת החשמל) כשלב מקדים להקמת חוות רוח, מחקר ופיתוח והתחברות לרשת החשמל. התכנית קודמה על ידי הרפרנט לאנרגיית הרוח במשרד האנרגיה והתשתית ד"ר משה הירש, בליווי של וועדת היגוי. ב-1982 יוזם לראשונה על ידי הרפרנט לאנרגיית הרוח במסגרת התכנית צעד מהפכני של אפשרות לייצר חשמל באופן פרטי ולמכור אותו לרשת חברת החשמל. כתוצאה מיוזמה זו נוצר תחום "יצרני חשמל פרטיים" בישראל אשר זכה להכרה עבור אנרגיות מתחדשות וחלופיות יעילות בתהליך שהתפתח לידי תקנות עד 1985. פרויקט טורבינת רוח הדגמה בתל קטיף שליד אלוני הבשן ברמת הגולן שהוקם ב-1985 בסיוע משרד האנרגיה והתשתית היה הראשון שהוכר כ"יצרן חשמל פרטי".

בשנת 1984 שולבה ביוזמת הרפרנט לאנרגיית הרוח במשרד האנרגיה והתשתית אגודת המים "מי גולן" של ישובי רמת הגולן בתכנית ניצול אנרגיית הרוח ופעלה מאז בסיוע צמוד של המשרד (כספי, טכני, הדרכה, הנחיה) לקידום הניצול של אנרגיית הרוח ברמת הגולן. פרויקט טורבינת ההדגמה הנ"ל שהוקם ב-1985 נכלל בתכנית זו בשיתוף פעולה עם אגודת המים. כעבור מס' שנות פעילות מכרה אגודת המים "מי גולן" את זכויותיה (בגין השקעתה בפעילות) ואת חובתה כלפי משרד האנרגיה והתשתית לקידום הפעילות בפיקוח והנחיית המשרד (בגין הסיוע שקיבלה מהמשרד) לחברת "מסד בע"מ" אשר לאחר זמן מה שינתה את שמה לחברת "מי גולן אנרגית רוח בע"מ".

בשנת 2014 אישרה המועצה הארצית לתכנון ולבנייה והממשלה לתוכנית מתאר להקמת טורבינות רוח בישראל, תמ"א 10/ד/12.

בכנסת ה-20 הוקמה ועדת משנה לנושא קידום טכנולוגיות לאנרגיות מתחדשות לטובת פיקוח ומעקב אחרי יישום החלטות ועידת פריז, ובראשה עמדה חברת הכנסת יעל כהן פארן. לאחר שלושה דיונים בנושא ייצור החשמל מאנרגיית רוח, פגישה עם רגולטור בכיר בתחום באיחוד האירופי וסדרת פגישות עבודה עם מנעד רחב של בעלי עניין, סמכות וידע בתחום ההסדרה של הקמת הטורבינות, פורסם בספטמבר 2018 דו"ח הסיכום של עבודת הועדה בנושא קידום ייצור חשמל מאנרגיית רוח בישראל.

עיקרי פרוטוקולי דיוני הועדה בנושא אנרגיית רוח בישראל ודו"ח הסיכום

[4][5]

הקונפליקטים המרכזיים כנגד הקמת טורבינות הרוח:

  • היבט סביבתי- סכנת הפגיעה בבעלי כנף )עטלפים ועופות, ובפרט בסכנת הכחדה(
  • היבט בריאות ואיכות חיים- גרימת רעש בתדרים נשמעים, נמוכים ותת-שמיעתיים ובאפשרות של ריצוד אור.
  • הפרעה לתעופה האזרחית ובכלל זה מטוסי כיבוי אש, והשלכותיה על הגנה על ישובים מפני שריפות יער.

מסקנות הוועדה:

  • הוועדה לא קיבלה את הקביעה לפיה אין מקום בישראל לטורבינות רוח לייצור חשמל מאנרגיית הרוח.
-לאנרגיית הרוח יתרונות מבחינת היקף ייצור החשמל ליחידת שטח ומבחינת הפחתת פליטות גזי החממה.

-כל עוד אין אמצעי אגירת אנרגיה במחירים כדאיים, אין אפשרות להיסמך רק על אנרגיית שמש.
  • מאידך, אין לאפשר קידום טורבינות תוך ביטול חשיבות בחינת ההיבטים הסביבתיים והציבוריים ומבלי לנקוט בזהירות מספקת באזורי אי-ודאות. יש למצוא את "שביל הזהב" לקדם הקמת טורבינות תוך הקפדה שלא לגרום נזק.
  • יתרון מדינת ישראל- נכנסת יחסית מאוחר לתחום ויכולה ללמוד מניסיונן של מדינות אחרות.

התייחסות לנושא במדינות אחרות:

  • כרגע אין הוכחות מספקות לקיומה של פגיעה בריאותית כתוצאה מפעילותן של חוות רוח, אלא מדובר בחשש, בטרדה

ובפגיעה באיכות החיים. בעולם הוסדרו היבטים למניעת מפגעי רעש וריצוד שאינם מקבלים התייחסות בחקיקה או בהסדרה בישראל.

  • בהיבטי סביבה נהוג כיום בעולם משטר הפעלה הקובע השבתת הטורבינות בעת סיכון בעלי כנף וקבועים בחוק ערכי סף

לפגיעה בבעלי כנף לפי מין אותם אסור לחוות לעבור.

הערות נוספות:

  • כיוון שמערכת הביטחון מעכבת כרגע אישור תוכניות עד להשלמת פיתוח טכנולוגיה הנדרשת להתמודדות עם הבעיה שהטורבינות מייצרות עבורה, הוועדה ממליצה למשרדי הממשלה האחרים להשלים את חוסרי הרגולציה ולמנהל התכנון להשהות את קידום הפרויקטים.
  • הוועדה ממליצה לשתף את הציבור בשלבים מוקדמים של התהליך התכנוני ולא לחכות לשלב ההתנגדויות.
  • אחד הגורמים מעוררי הקונפליקט בין תושבי האזורים לקידום יוזמות חוות רוח נעוץ בכך שהיזמים הופנו לאתר שטחים בהסכמים עם מחזיקי הקרקע במקום שהמדינה תציע להם שטחים בבעלותה. אילוץ זה פגע הן ביזמים ששטחים עם איכות רוח גבוהה יותר מנועים מהם והן בתושבים שהתוכניות התקרבו לתחום מושבם. הועדה ממליצה למדינה לשקול להציע ליזמים קרקע אופטימלית מבחינת ככל השיקולים מאדמותיה.

המלצות הועדה:

  • על מנהל התכנון להטמיע בהוראות התוכנית הנחיות מפורטות ומחייבות בדבר משטר הפעלה מוסכם ויכלול מכ"ם ותצפיתני ציפורים, כתנאי לאישור התוכנית. במסגרת משטר ההפעלה יבוצעו גם פעולות מנע כמו איסוף פגרים או הרחקת בעלי הכנף מאזור הטורבינות באמצעים טכנולוגיים.
  • על רשות החשמל לקבוע פיצוי בתעריף לזמני ההשבתה במסגרת משטר ההפעלה.
  • על רשות הטבע והגנים לקבוע ערכי רף מקובלים לתמותת בעלי כנף למין. רצוי לעגן את הערכים, את החובה לא לעבור עליהם ואת הענישה הכרוכה במעבר עליהם בחקיקה או בתקנות.
  • על מנהל התכנון לתת תוקף מחייב להמלצות משרד הבריאות כהוראות להכנת תסקירים וכבסיס להוראות תוכנית.
  • על משרדי הבריאות והגנת הסביבה להסדיר בחקיקה תקן מחייב לערכים של תדרים נמוכים ותת-שמיעתיים וכן תקן יומי ושנתי למגבלת זמן ריצוד. יש להסדיר בחקיקה את הסמכות לפיקוח ואכיפה בהיבטים אלו.
  • מוצע כי מנהל התכנון ומשרד האנרגיה יפקידו תוכניות באופן מדורג, ויתחילו עם פרויקטים פחות שנויים במחלוקת. כן יתאפשר לציבור להתרשם מהפרויקטים ולהפיג חששות והרגולטור והיזמים יוכלו ללמוד מטעויות ולתקנן ללא גרימת נזק לכל הענף.

סקרי רוח

[6]

  • החל מסוף 1986 ועד 1993 קיימה חברת "מי גולן אנרגית רוח" יחד עם משרד האנרגיה, מחקר בנושא ניצול תנאי אנרגיית הרוח ברמת הגולן.[7] החל משנת 1993 מפעילה החברה חוות הרוח "בשנית 1" שממוקמת בתל עסניה (בשנית בערבית) ברמת הגולן.
  • סקר איתור אתרים לחוות רוח בנגב שנערך בין 1989-1988 ב-6 אתרים, בגבהים של 10 ו-20 מטרים. הסקר בוצע ע"י חברת מגל ובתמיכה מקצועית של משרד האנרגיה.
  • אטלס אנרגיית הרוח בישראל- מיזם מיפוי פוטנציאל הרוח בישראל לצורך הקמת טורבינות רוח לייצור חשמל בשיתוף השירות המטאורולוגי הישראלי. האטלס טרם פורסם, אך ניתן לצפות במפות ראשוניות מתוכו.

תמ"א 10/ד/12 להקמת טורבינות רוח בישראל

[8][9]

תוכנית מתאר ארצית 10/ד/12, שאושרה באוגוסט 2014 חלה על כל השטח היבשתי של מדינת ישראל, ומטרתה לקבוע הנחיות להכנת תוכניות ולמתן היתרים להקמת טורבינות רוח, על מנת לעודד את ניצול אנרגיית הרוח כמקור אנרגיה מתחדשת לייצור חשמל, תוך מזעור הפגיעה בשטחים הפתוחים, באיכות הסביבה, בנוף ובמורשת. התוכנית מסווגת את טורבינות הרוח ל-4 סוגים (כאשר הגדרת ההספק לפי מהירות רוח של 9 מ' לשנייה):

א. טורבינת רוח זעירה- טורבינת רוח שגובהה אינו עולה על 4 מ' ושטח הפנים של הלהבים הוא עד 4 מ"ר. הספקה נע בין 5-5.0 קילו-וואט והיא מיועדת לשימוש עצמי בלבד ואינה מחוברת לרשת החשמל.

ב. טורבינת רוח קטנה- טורבינת רוח שגובהה אינו עולה על 18 מ' ושטח הפנים של הלהבים הוא עד 29 מ"ר. הספקה נע בין 10-5 קילו-וואט וניתן להשתמש בה הן לשימוש עצמי והן למכירת אנרגיה לחברת החשמל.

ג. טורבינת רוח בינונית- טורבינת רוח שגובהה אינו עולה על 40 מ' ושטח הפנים של הלהבים הוא עד 350 מ"ר. הספקה מעל 10 קילו-וואט. לרוב טורבינה זו מחוברת לרשת החשמל.

ד. טורבינת רוח גדולה- טורבינת רוח שגובהה מעל 40 מ' ושטח הפנים של הלהבים מעל 200 מ"ר. הספקה גדול מ-50 קילו-וואט.

התוכנית חלה רק על חוות טורבינות רוח שבתחומן עד 25 טורבינות רוח גדולות או שילוב של 50 טורבינות רוח בינוניות וגדולות. תוכנית להקמת חוות רוח גדולה מכך אינה כפופה לתמ"א ותאושר בידי המועצה הארצית לתכנון ולבנייה או בידי הוועדה לתשתיות לאומיות. התוכנית מאפשרת הקמתן של טורבינות רוח ואישורן בשני מסלולים- מסלול היתרים (שאינו כרוך בשינוי ייעוד הקרקע) ומסלול של תוכניות:

  • מסלול היתרים- מאפשר הקמת טורבינות רוח בהליך של היתר, כאשר במקום המוצע חלה תוכנית בניין עיר מפורטת, והוא כולל רק הקמת טורבינות רוח זעירות, קטנות ובינוניות. המסלול מאפשר את הקמת הטורבינות רק במקרים שבהם לא מדובר על סביבה חופית, מקום בו הותרו בתי צמיחה או קירוי צמחיה, אתרי שימור, מורשת, אתרים היסטוריים או אתרים לאומיים.
  • מסלול תוכניות- בו נדרש להגיש למוסד תכנון תוכנית מתאר מקומית או מפורטת להקמת טורבינות רוח. המסלול מאפשר הקמת טורבינות רוח גדולות, וכן הקמת טורבינות רוח קטנות במקומות שבהם מסלול ההיתרים אינו מאפשר את הקמתן. לצורך הקמת הטורבינות בתוכנית זאת יש לקבל אישורים מתאימים מרשות התעופה האזרחית וכן ממשרד הביטחון.

בנוסף, מפורט בתמ"א על חיבור בין הטורבינות לרשת החשמל בישראל ועל בחינת השפעת הטורבינות על הסביבה הנופית, בעלי הכנף, היבטי בטיחות טיסה, פעילות מערכת הביטחון ובחינת מפלסי הרעש.

מתקנים להפקת אנרגיית רוח הפועלים בישראל כיום

  • חוות הרוח בהר בני רסן (תל עסניה)-

היוזמה להקמת החווה החלה בשנת 1984 בשיתוף פעולה של אגודת המים האזורית "מי גולן", משרד האנרגיה והשירות המטאורולוגי הישראלי, ולאחר מיפוי משטר הרוחות ברמת הגולן וטורבינה ניסיונית שהוקמה ב-1985 על הר בני צפת הוקמה בשנת 1992 חוות הרוח על הר בני רסן, שבו מהירות הרוח מגיעה בממוצע ל-8 מטרים לשנייה. החווה פועלת בהיקף ייצור של 6 מגוואט והכנסתה השנתית עומדת על מיליון דולר היא כוללת 10 טורבינות בקוטר להבים של 36 מטרים מתוצרת אוסטריה, ויש לה, לטענת החברה, ניצולת גבוהה מבחינת שמישות - (כלומר משך הזמן בו התחנה עובדת ולא בתיקונים) - מעל 95% שהוא נתון גבוה יחסית לטורבינות בארצות הברית ולמתקני חשמל קונבנציונליים של חברת החשמל. בעקבות הכנסת "פרמיה עבור אנרגיה נקיה" של משרד התשתיות ועליית מחירי הדלק בכוונת החברה להגדיל את תפוקת החווה ל-12 מגה וואט שעה על ידי הגבהת תרנים ומעבר לטורבינות מדגם מתקדם יותר. [5][6] ועלות הקמתה עמדה על 6 מיליון דולר. בדצמבר 2010 רכשה חברת מולטימטריקס 50% מהזכויות לפעילות הפקת אנרגיה חשמלית באמצעות טורבינות רוח מחברת מי גולן, והיא הכריזה על שדרוג החווה להספק של 14 מגוואט בנוסף להקמת שתי חוות רוח נוספות בגולן, בעלות הספק של 200 מגוואט כל אחת. עם זאת, לא נמצאו כל עדכונים בנושא בדבר התקדמות פרויקטים עתידיים אלו. [10][11][12][13]

  • חוות הרוח ברמת סירין ומעלה גלבוע-

שתי חוות הרוח הוקמו ע"י חברת אפקון מערכות חשמל וחוברו לרשת החשמל המסחרית באפריל 2016 .ברמת סירקין הוקמו 11 טורבינות לאורך 8.1 על קו הרכס ובמעלה גלבוע הוקמו 14 טורבינות לאורך 2.2 ק"מ. הטורבינות בחוות מתנשאות לגובה של 44 מטרים, ובשעות השיא מסוגלות לספק כל אחת כ-850 קוט"ש [14], ובסה"כ מייצרות כ- 22 מגוואט. הקמת שתי החוות וחיבורן לרשת המסחרית נמשכה כשנה וחצי מרגע תחילת הבנייה. חלקי הטורבינות בחוות הוזמנו מספרד, אך לצורכי שמירה על הסביבה, חומרי הבנייה הופקו מהקרקע והסלעים המקומיים באתרים עצמם.

ב-2019 נדחתה על ידי הוועדה לתשתיות לאומיות תוכנית להקמת 20 טורבינות רוח בגובה 180 מטר. 11 נציגים בוועדה הצביעו נגד התוכנית ונציג משרד האנרגיה נמנע בהצבעה לאור התנגדות לפרוייקט מטעם החברה להגנת הטבע, רשות הטבע והגנים והמועצה האזורית. התוכנית מקודמת על ידי חברת רימון אנרגיות מתחדשות, חברת בת של גרנות. [15]

פרויקטים עתידיים וחברות בתחום אנרגיית הרוח בישראל

דו"ח שהוגש למשרד לאיכות הסביבה בשנת 2002, העריך את פוטנציאל משאבי הרוח בישראל בכ-600-700 מגה וואט הספק מותקן [16], אך זו נחשבת הערכה נמוכה.

בשנת 2005 הפיק מרכז המחקר והמידע של הכנסת מסמך בשם "ייצור חשמל מאנרגיית הרוח" לפי בקשתו של חבר הכנסת אילן שלגי [17]

בשנת 2002 ביצעו ד"ר אלי בן-דב ואחרים מחקר בשם "בחינת היתכנות הקמת חוות רוח בים", מטעם משרד האנרגיה ומוסד שמואל נאמן, מסקנות הדו"ח הראו על חוסר כדאיות כלכלי לחוות רוח כאלה, בהינתן מחירי האנרגיה ששרו אז, בעיקר בגלל עלויות גבוהות של בניית יסודות בים ובשל רוחות חלשות יחסית באזורי החוף. [18]ועל כדאיות של הקמת טורבינות בכמה אזורים בארץ: בהר הנגב, הרי יהודה, הרי אילת ומפרץ אילת [19]

שימוש בטורבינות רוח עירוניות אינו קיים כמעט בישראל. לפי מסמך של מורן לניאדו וחנן לוי, פוטנציאל הטורבינות העירוניות נמוך יחסית עבור רמות צריכת החשמל המערביות כיום (2%-5% במקרה הטוב) ותרומתו העיקרית היא בעידוד המודעות לחשיבות של שימור אנרגיה, כפי שהדבר קיים כנראה עבור תאים פוטו-וולטאים, עם זאת, הורדת צריכת החשמל באופן סביר יכולה להעלות נתון זה לאחוז משמעותי יותר של 10-15% מהצריכה [20] [21]

באפריל 2008 פרסם משרד התשתיות כי בכוונתו לאפשר התקנת טורבינות רוח ביתיות בישראל ולמכור את החשמל המיוצר לחברת החשמל בתעריפים דומים לתעריפי החשמל של לוחות סולאריים. [22]

  • חברת אנלייט אנרגיה: [23]

חברה הפועלת בתחום האנרגיה הסולארית ואנרגיית הרוח בישראל ובאירופה. לחברה ארבעה פרויקטים של חוות רוח פועלות או בשלבי הקמה סופיים באירופה (פולין ורובלב- בהספק של 38 מגוואט, קרואטיה Blacksmith- בהספק של 105 מגוואט, סרביה Lukovac- בהספק של 49 מגוואט, אירלנד TWF- בהספק של 13.6 מגוואט). בישראל עתידה החברה לפתוח מספר פרוייקטים:

1. עמק הבכא- פרויקט של 30 טורבינות רוח, בהספק כולל של 96 מגוואט ברמת הגולן [24][25][26][27][28][29]

החווה מתוכננת לקום בשטחים החקלאיים של 5 קיבוצים, באופן שיאפשר את המשך הפעילות החקלאית במקביל לפעולת הטורבינות. זהו מיזם משותף לחברת אנלייט, חברת אוירם (שתיהן מחזיקות ביחד בחברת אנרגיות קינטיות, המחזיקה 60% מהפרויקט) וד"ר אלי בן דב (מחזיק ב-40%). הפרויקט הוגש למוסדות התכנון בינואר 2013 (תחת חברת אנרגיות קינטיות) וסבל מעיכובים רבים מצד מערכת הביטחון שחששה מחתימת המכ"ם של מתקני הייצור, משורת ארגונים ירוקים שחששו מפגיעה נופית ופגיעה בציפורים וכן מחברת החשמל שנדרשה להקים קו מתח חדש כדי לחבר את המתקן למערכת החשמל הארצית. בספטמבר 2013 קיבל הפרויקט אישור מותנה מחברת החשמל, ובינואר 2015 קיבלה חברה אנלייט רישיון מותנה ממשרד התשתיות, יחד עם רישיונות לשני פרויקטי טורבינות רוח נוספים של החברה- פרויקט "עמק הרוחות" בצפון רמת הגולן ופרויקט "רוח בראשית" באזור תל פארס. משרד הביטחון הסיר את התנגדותו לפרויקט ביוני 2016, וכשנתיים לאחר מכן, ביוני 2018 קיבלה החברה אישור תעריפי מחברת החשמל לפיו תעריף המכירה לרשת החשמל יעמוד על 81.35 אגורות לקוט"ש (לתקופה של 20 שנה), מחיר הנמוך ביותר משליש מהתעריף הביתי המשולם ע"י הצרכנים הפרטיים לחברת החשמל במסגרת דו-חודשית. אישור תעריפי זה היה היחידי שהתקבל מחברת החשמל מאז חוות סירין בגלבוע בשנת 2014. ביולי 2018 נחתם הסכם מימון הפרויקט עם קונסרציום מלווים בראשות בנק הפועלים ובשיתוף עם קבוצות הראל והפיניקס. הקמת הפרויקט צפויה להימשך כשנתיים, בעלות כוללת המוערכת בכ-600 מיליון שקל. הכנסות הפרויקט צפויות לעמוד על 110-100 מיליון שקל לשנה (למשך תקופת הרישיון, כ-20 שנים).

2. יער יתיר- פרויקט של 10 טורבינות, בהספק כולל של 42 מגוואט ביער יתיר [30][31][32][33]

החווה מתוכננת לקום בשטחים החקלאיים של הישובים כרמל ובית יתיר, באזור יער יתיר. אנלייט מחזיקה ב-70% מהזכויות באמצעות שותפות ייעודית, כשיתרת הזכויות מוחזקות ע"י קבוצת אוירם ולישובים החקלאיים אופציה להצטרף כשותפים באחזקות מיעוט. במאי 2016 נתנה חברת החשמל אישור מותנה לפרויקט, יחד עם פרויקט טורבינות הרוח "מעלה גלבוע". התוכנית הוגשה לוועדה המחוזית בשנת 2015 ובינואר 2018 החליטה הועדה המחוזית להפקיד את התוכנית להתנגדויות בתנאים. בשל ההשלכות הסביבתיות של התוכנית היא הובאה לאישור מיוחד של המעוצה הארצית ובפברואר 2018 התקיים דיון בוועדה לנושאים תכנוניים עקרוניים (וולנת"ע), שהחליטה להעניק אישור לתוכנית. הועדה התייחסה בהחלטה לתמ"א 35 (התוכנית הארצית לשמירה על שטחים פתוחים) וציינה כי הטורבינות יפוזרו בשולי החלקות החקלאיות, ולתמ"א 22 (התוכנית הארצית לשימור יערות), וציינה כי על הטורבינות לכלול אמצעים טכנולוגיים להגנה על בעלי כנף וכי נציג של רשות הטבע והגנים יצטרף לדיונים. באפריל 2018 הגישו תושבי היישוב הר עמשא עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי בבאר שבע נגד הועדה הארצית לתכנון ולבנייה, הועדה המחוזית לתכנון ולבניה דרום, המושבים כרמל ובית יתיר, רשות מקרקעי ישראל וחברת כרמי הרוח. הפרויקט נמצא כרגע בהמשך תהליך התכנון וקבלת האישורים. עלות הקמתו מוערכת בכ-274 מיליון דולר והוא צפוי להניב הכנסות של 38 מיליון שקל לשנה לתקופה של 20 שנה.

3. מעלה גלבוע- הספק כולל של 33 מגוואט בגלבוע[34][35][36]

פרויקט חוות רוח שקיבל אישור מותנה מחברת החשמל במאי 2016 ,יחד עם פרויקט "יער יתיר", וכרגע נמצא בהמשך תהליך קבלת האישורים הדרושים. חברת אנלייט מחזיקה ב-44% מהשותפות, ויתר האחזקות בידי קבוצת אוירם וקיבוץ מעלה גלבוע. עלות ההקמה צפויה להגיע ל-215 מיליון שקל וההכנסות שינבעו ממנו צפויות להיות כ-30 מיליון שקל לשנה לתקופה של 20 שנה.

4. רוח בראשית- פרויקט של 42 טורבינות רוח בהספק כולל של 130 מגוואט בדרום הרמת הגולן[37][38][39][40][41]

פרויקט בשיתוף עם שמונה יישובים: יונתן, אלוני הבשן, רמת מגשימים, מבוא חמה, נטור, כנף, אבני איתן ומעלה גמלא. ביולי 2014 קיבל הפרויקט אישור מותנה מחברת החשמל, ובהמשך נקבע תעריף של 37 אגורות לקוט"ש. בינואר 2015 קיבל אישור מותנה מחברת התשתיות (יחד עם פרויקטי "עמק הבכא" ו"עמק הרוחות") וביוני 2017 הועדה לתשתיות לאומיות (ות"ל) אישרה להפקדה את התוכנית.

5. פרוייקט אר"ן בצפון רמת הגולן בהספק של 110 מגה וואט של חברת אנרג'יקס אנרגיות מתחדשות: [42]

אנרג'יקס אנרגיות מתחדשות פועלת בתחום האנרגיה הסולארית ואנרגיית הרוח בישראל, פולין וארה"ב והיא נמצאת בשליטת החברה הציבורית הישראלית אלוני חץ. לחברה שתי חוות טורבינות רוח בפולין (Banie -הספק של 106 מגוואט ו-Ilawa -הספק של 2.13 מגוואט).

בישראל החברה מקדמת את פרויקט אר"ן (אנרגיית רוח נקייה) בצפון רמת הגולן, על אדמות הכפרים הדרוזים מסעדה, בוקעתא ומג'דל שמס. [43][44]- חוות טורבינות רוח הכוללת 31 טורבינות וצפויה להספק כולל של 150-130 מגוואט. בפברואר 2019 אישרה הוועדה לתשתיות לאומיות את העברת תוכנית הפרויקט להערות והשגות לפני הפקדתה. עלות הקמת החווה מוערכת ב-700-557 מיליון שקל וההכנסות הצפויות עומדות על 155-135 מיליון שקל לשנה. באוקטובר 2019 שר האנרגיה ומליאת רשות החשמל העניקו רישיון להקמת חווה הכוללת 25 טורבינות בהספקים שונים שבין 3.6 ל-4.8 מגה וואט ובהספק כולל של כ-110 מגה וואט. [45] להקמת החווה ישנה התנגדות מטעם תושבי האזור מחשש לפגיעה בחקלאות ובבריאות. [46]

חסמים בתחום אנרגיית הרוח בישראל

הסיבה העיקרית למספר הנמוך של טורבינות הרוח בישראל היא שהן מעוררות התנגדויות עזות ומייצרות קונפליקטים בין בעלי אינטרסים שונים. כך למשל תושבי ישובים שנכנסו כשותפים לפרויקטי טורבינות רוח מנסים לקדם את היוזמות בנושא, ומולם מתנגדים תושבים החוששים מפגיעה באיכות החיים בשל מטרדי רעש וריצוד. בצורה דומה, למרות יתרונות טורבינות הרוח מבחינת יעילות אנרגטית, ארגונים ירוקים רבים יוצאים כנגדן. ברבים מהאזורים המתאימים להקמת חוות טורבינות רוח ישנו חשש לפגיעה בבעלי כנף, הכוללים מינים מקומיים והן עופות נודדים.

קשיים בהקמת טורבינות רוח בישראל:

  • על האתר להיות בעל פוטנציאל לרוח ולאיכות רוח מתאימים. בישראל לא מצויים אתרים רבים כאלה.
  • ישראל הינה מדינה צפופה ולכן עולה קושי לאתר שטחים מרוחקים משימושים רגישים לטורבינות רוח, כמו ישובים ואתרים רגישים אקולוגית.
  • טורבינות רוח עלולות ליצור הפרעה לכלי טיס ומכשירי מכ"ם ולכן ישנה התנגדות של משרד הביטחון למיקומים שונים ודרישה להתקנת מערכות בעלויות גבוהות.
  • מדינת ישראל הינה גשר בין היבשות אפריקה, אסיה ואירופה ונתברכה במגוון של בעלי כנף ובנתיב נדידה ראשי של מאות מיליוני ציפורים. טורבינות רוח באזורים רבים בישראל יובילו לפגיעות קשות בציפורים נודדות או בעלי כנף בסכנת הכחדה.
  • הקמת טורבינות הרוח כרוכה בהליכי תכנון ארוכים וצורך בתיאומים עם גופים רבים.
  • אתרי טורבינות הרוח מצויים באזורים מרוחקים מחוזות צפון ודרום ומצריכים הרחבה ופריצת דרכים והקמת קווי מתח אורכים לאזורי הצריכה. היקף איבוד החשמל במערכת ההולכה הוערכה ב-6% מהיקף האנרגיה המיוצרת.

מאמרים חיצוניים בנושא השפעת טורבינות רוח על בעלי כנף

קישורים חיצוניים

אוחזר מתוך "https://ecowiki.org.il/index.php?title=אנרגיית_רוח_בישראל&oldid=122186"