אחריות יצרן מורחבת
אחריות יצרן מורחבת (באנגלית: Extended producer responsibility ובקיצור: EPR) היא מדיניות ציבורית שמנסה להסיט את האחריות והעלות הכלכלית של טיפול בפסולת ובזיהום מהממשלה או העיריות (כלומר ממשלמי המיסים ומהחברה ככלל) אל היישויות שמייצרות את המוצרים והשירותים שגורמים ליצירת הפסולת במקור - כלומר הפירמות ותאגידים שמייצרות את המוצרים.
מושג זה תואר לראשונה על ידי תומאס לינדקוויסט בדו"ח מ-1990 למשרד החקלאות השוודי. אחריות יצרן מורחבת היא הרחבת של העיקרון של המזהם משלם ועקרונות אחרים לפיהם סמכות וכוח גדולים יותר כרוכים באחריות גדולה יותר. מבחינה כלכלית, אחריות יצרן מורחבת מפנימה את העלות של נזקי הפסולת וההפטרות ממנה אל תוך מחיר המוצר, ויוצרת תמריץ כלכלי לשינוי אצל היצרן. עבור היצרנים הדבר יוצר תמריץ כלכלי לעבור לטכנולוגיות פחות מזהמות. אם יצליחו בדבר זה יצליחו למכור מוצרים זולים יותר ולכן להנות מיתרון תחרותי על פני מתחריהם. עבור הצרכנים אחריות כזו יוצרת תמריץ כלכלי לקנות מוצרים דומים פחות מזהמים, ולכן זולים יותר, או לצמצם את השימוש במוצרים מזהמים.
אחריות צרכן מורחבת יכולה להפחית סבסוד נסתר שמתקיים מול מוצרים מזהמים או כאלה הגורמים למטרדי אשפה שבו הממשלה, משלמי המיסים, עיריות, צרכנים וכן בעלי חיים אחרים, והדורות הבאים משלמים בכסף, זמן או בריאות על החלטות שלא הם מבצעים או על החלטות שאין להם מספיק מידע עליהם. לדוגמה רוב הצרכנים לא יודעים מה החומרים שיש באריזות של מוצרים שהם צורכים, ואין להם בהכרח דרך קלה לדעת מה החומרים האלה. לרובם גם אין ידע לגבי השלכות אקולוגיות או בריאותיות שעלולות להיגרם לאנשים אחרים, לבעלי חיים או לבני משפחתם עקב אשפה זו. כל צרכן מתמודד עם אלפי מוצרים שהוא קונה וכדי לצמצם פסולת מזהמת עליו ללמוד כל מוצר מחדש. לעומת זאת היצרן מייצר את המוצרים ועשוי למכור מיליונים מהם בשנה, הוא זה שיש לו את המידע הרב ביותר לגבי תכולת המוצר ויש לו גם יכולות כלכליות לשכור מומחים שיסייעו לו להבין איך להפחית את הבעיה.
אחריות יצרן מורחבת היא חלק מאסטרטגיות מתקדמות שדוגלות בתעשייה בת קיימא בשיטות כמו "מעריסה לעריסה" וכלכלה מעגלית. שיטות אלה מיודעות למנוע את הזיהום הנוצר בתהליכי הייצור של המוצרים ושל והטמנת הפסולת הנגרמת בעקבות המוצרים. כמו כן השיטות הללו מיועדות לחסוך למפעלים ולצרכנים כסף, למנוע דילול משאבים שבטווח הארוך יגרום לבעיות כלכליות ובעיות קיימות, וגם למנוע נזקים סביבתיים בריאותיים, חברתיים וכלכליים הנוצרים עקב כרייה, הפקה, ושינוע של חומרי גלם של משאבים מתכלים כמו מתכות, מינרלים, סלעים וחול, זכוכית ודלק מחצבי, או נזקים שעלולים להיגרם עקב נזק למערכות אקולוגיות עקב ניצול יתר של משאבים מתחדשים כמו הפקת עץ הכרוכה בברוא יערות.
בנוסף להקטנת הזיהום, אחריות יצרן מורחבת מקטינה את התמריץ הכלכלי עבור פירמות לקדם התיישנות מכוונת של המוצרים שלהן. שכן ככל שמוצר יתקלקל או יוחזר לפירמה מהר יותר, כך עלויות לפירמה גבוהות יותר. דבר זה משרת גם את הצרכנים שמקבלים מוצרים עמידים יותר שיחזיקו מעמד זמן רב יותר.
כדי לבצע התאמה טובה לאחריות יצרן מורחבת על היצרנים לפתח שינויים שונים במוצרים ובהתנהלות העסקית שלהם. היבט אחד הוא לוגיסטיקה הפוכה - מערך איסוף של מוצרים שהוחזרו על ידי לקוחות, כך שאלו יגיעו למרכזים באחריות היצרן או לספק פתרונות כלשהו שהוא שוכר. מהלך עמוק יותר הוא פיתוח של עיצוב בר קיימא של מוצרים כדי לאפשר התמודדות קלה עם פירוק, שימוש חוזר או מחזור שלהם.
בישראל הגישה הזו קודמה על בתחום של מוצרי אלקטרוניקה - כך שהצרכנים יכולים להחזיר טלפונים או מכשירים אחרים ליצרנים ולקבל זיכוי. כמו כן המשרד להגנת הסביבה הקים אגף אחריות יצרן מורחבת.
ראו גם
- כלכלה מעגלית
- המזהם משלם
- עלויות חיצוניות
- מעריסה לעריסה
- אקולוגיה תעשייתית
- תעשייה בת קיימא
- חוק האריזות בישראל
קישורים חיצוניים
- אחריות יצרן מורחבת בוויקיפדיה האנגלית
- יצרנים ויבואנים של מכשירי אלקטרוניקה יחוייבו לממן את מיחזורם אורנה קורן, דה מרקר, 16.06.2011
- אל תזרקו לפח את הטלפון הישן שלכם - הוא שווה עד 1,400 שקל אמיתי זיו, דה מרקר, 26.12.2012