תחבורה ציבורית בשבת בישראל

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
גרסה מ־12:34, 18 בספטמבר 2017 מאת עידן ד (שיחה | תרומות) (יוזמות פרטיות)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ברוב שטחה של ישראל אין תחבורה ציבורית החל מסמוך לכניסת השבת, ועד לצאת השבת. יוצאי הדופן לדבר זה הם תחבורה ציבורית באיזור חיפה מכוח הסכמים מהעבר, וכן מוניות שירות במוקדים שונים. כ-37% אחוז ממשקי הבית במדינה שאין להם רכב פרטי "מקורקעים" במקום במהלך סופי שבוע וחגים. דבר זה פוגע בעיקר בשכבות העניות יותר של האוכלוסייה. העדר תחבורה ציבורית בשבת הוא מקור תכוף למחלוקת בין דתיים לחילונים. בעוד שמספר סקרים ומחקרים מראים תמיכה נרחבת בתחבורה ציבורית בשבת, אין מחקר מטעם המדינה בנושא. המתנגדים לתחבורה ציבורית בשבת מציינים בדרך כלל כי הדבר יפגע ב"אווירת השבת" וכן יגרום רעש. התומכים מציינים כי בערים כמו ברלין שבגרמניה מופעלת תחבורה ציבורית בשבת, על ידי טראם שהוא שקט בהרבה יחסית לרעש הנגרם על ידי מאות אלפי מכוניות הנוסעות בשבת. יש גם הצעות פשרה שונות, לדוגמה הצעה של אמנת גביזון-מדן מציעה תחבורה ציבורית מופחתת בשבת יחד עם הקטנת המסחר בשבת (שאינו לצורכי תרבות).

העדר תחבורה ציבורית בשבת מתמרץ משפחות להחזיק לפחות רכב פרטי אחד לשם אפשרות של טיולים ונסיעות לחברים ומשפחה. החזקת רכב כזו פרושה שכמחצית מהוצאות הרכב בממוצע כבר שולמו, כ-1,500 ש"ח בחודש בממוצע לרכב.[1] כך שהעלות השולית של שימוש ברכב היא כ-1,500 ש"ח בלבד, או 1.1 ש"ח לק"מ (במקום 2.2 ש"ח לק"מ), לעומת כמה מאות שקלים שעולה השימוש בתחבורה הציבורית.

יוזמות פרטיות

בישראל ישנן שתי אגודות שיתופיותואף על פי כן ושבוס אשר מפעילות מספר קווים בשבת בגוש דן (נוע תנוע של אף על פי כן), באזור ירושלים (שבוס) ובבאר שבע (ימבוס של אף על פי כן). האגודות נעזרות בין היתר בקמפיינים למימון המונים ובתרומות פרטיות בכדי להרחיב את השירות ובכדי לפרסם אותו.[1]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ החזר הוצאות רכב: כמה המעסיק צריך לשלם רכב ותחבורה, באדיבות חברת חשב מערכות מידע
Stub general.png ערך זה הוא קצרמר. אתם מוזמנים לתרום לאקו-ויקי ולהרחיב אותו.